משפחה בעלת ה"מעמד גבוה" - תיאור

מעמד חברתי גבוה בחברה החרדית אינו מתאפיין בהכרח ברמה סוציו אקונומית גבוהה, אלא במעמד גבוה במיקומה ההיררכי של המשפחה בחברה החרדית כמשפיעה על הסביבה אליה היא משתייכת. לרוב זוהי משפחה אשר ההורים בה הינם בעלי משרות בעלות השפעה, האבא ראש ישיבה או מנהל מוסד חינוכי אחר, האם לעיתים עקרת בית ועוזרת לבעלה בניהול, או מנהלת בעצמה מוסד לבנות וכדומה. אחד המאפיינים של משפחה כזאת היא ההשפעה של המשפחה על מעגל אנשים רחב. כאשר ילד ממשפחה כזאת נפלט מהמערכת ומוצא את עצמו מחוץ למסגרת קשייו גדולים יותר משל ילד ממשפחה רגילה. המשפחה איננה ממהרת לפנות לגורמי טיפול, מתוך מחשבה שלהם, כמי שסייעו לילדים רבים אחרים, יש את היכולת הטובה ביותר לעזור גם לילדיהם. חוסר הפניה לעזרה חיצונית נובעת לעיתים מתוך בושה ורצון לא לחשוף את קלונם ברבים. ילדים אלו נמצאים במצוקה גדולה והטיפול בהם חייב לעשות ברגישות המתאימה למסגרת המשפחתית שלהם. בני נוער אלו מגיעים לטיפול לאחר תקופה ארוכה של נשירה סמויה בה הם כלפי חוץ למדו בתוך המסגרת אבל במחשבתם היו מחוץ למסגרת.

האקלים המשפחתי

המבנה המשפחתי והדינמיקה המשפחתית מושתתים על תפיסת המשפחה כסוכן הסוציאליזציה הראשון והמשמעותי שאתו נפגש הילד. המשפחה היא המסגרת המעניקה צרכים רגשיים המשמעותיים להתפתחותו של הילד ולצמיחתו.

אחד המאפיינים המשפחתיים החשובים הוא האקלים המשפחתי. המושג אקלים משפחתי התפתח מהגישה האקולוגית הרחבה שעסקה בחקר ההשפעה שיש לסביבות חברתיות שונות על התפקיד האנושי. על פי הגישה האקולוגית לסביבה החברתית יש ייחודיות הניתנת לתיאור ולאפיון באמצעות שלושה ממדים עיקריים המאפיינים גם את התפקיד המשפחתי:

1. מהות הקשרים הבין אישים בין בני המשפחה הכוללים לכידות משפחתית, צורת ביטוי רגשי במשפחה ואופן התמודדות עם קונפליקטים ועוצמת הקשרים הללו.
2. המבנה הארגוני הבסיסי של המשפחה הכולל פיקוח ובקרה של ההורים.
3. צמיחה והתפתחות אישית הכוללות אוריינטציה לעצמאות, הישגיות אינטלקטואליות, יצירתיות, דתיות ומוסריות.

משבר ביחסי הורה-ילד מתרחש על פי רוב בהיעדר מענה לצרכים הבסיסיים של הילד: הבנה, כבוד וסובלנות. חוסר התקשורת ותחושת העוינות הולכת וגוברת במצבים אלו. ניתן היה לצפות כי ככל שהמצב החברתי של המשפחה גבוהה יותר כך יהיה מענה לצרכים הבסיסיים של הילד. בחברה החרדית לעיתים התופעה הפוכה, ככל שהמשפחה במצב גבוה יותר יש פחות מקום לצרכי הילד ויותר לצרכי המשפחה, החברה, הקהילה. זאת מתוך אילוצים של ההורים לעסוק בנושאים כבדי משקל עליהם הם ממונים.

מכורח המציאות ראש המשפחה ינהג לפי תכתיבי החברה אשר אותה הוא מנהיג. כל ילדיו יופנו למסגרות הטובות ביותר וידרשו למצוינות בכל תחום. הבעיה עלולה לצוף כאשר במשפחה כזו ישנו ילד שמתקשה מבחינה לימודית, רגשית או דתית. במקרה כזה, לא יוכלו ההורים לאפשר לילד מסגרת מתאימה או תומכת יותר. כך נוצר מצב שהמשפחה מקריבה את טובת הילד למען טובת המשפחה והקהילה. ילד שמתקשה יידחף ע"י המשפחה להמשיך בדרך המאתגרת.

המצע הגולמי הראשוני המהווה מצב מסכן בעצמו הוא גיל ההתבגרות הנושא עימו את תהליך גיבוש הזהות. תהליך זה מתקיים תוך כדי אינטראקציה ממושכת בין העצמי של הנער לאחרים מתוך שאיפה לחוש שייכות ולבנות דימוי עצמי וקבוצתי חיובי. תהליך כושל יהווה מצב סיכון שעלול להוביל להתנהגויות מסכנות ועברייניות. לדברי הפסיכולוג ההתפתחותי אריקסון, עיצובו של "האדם היציב" מושג על ידי חינוך והטפה מתמידים של סוכנויות הסוציאליזציה, בתי הספר ומוסדות הדת. מוסד המשפחה משחק תפקיד מכריע בהתפתחות וגיבוש משמעות החיים אצל הנער המתבגר ובכלל.

קיימים חמישה מרכיבים לקביעת מצבי סיכון: 1. מידת הקרבה בין ההורים לילדים 2. חיקוי 3. טכניקות של פיקוח 4. קונפליקטים 5. ליקוי בתפקוד המשפחתי כמו גירושין ועוד.

מרכיבים אלו יצביעו על קיומם או אי קיומם של מצבי הסיכון בחייו של הנער ועל הסיכוי שלו להגיע לידי עבריינות. מוסד המשפחה המאופיין ברמה גבוה של תמיכה בשילוב עם ציפיות ברורות ומוגדרות,  מערכת ערכים משפחתית וגבולות ברורים מהווים למעשה גורם הגנה משמעותי המונע התנהגויות סיכון ועבריינות בגיל ההתבגרות.

המאפיינים וההסברים שנידונו לעיל מתייחסים לרבדים אישיים, חברתיים ופסיכולוגים בחייהם של נערים מתבגרים בחברה הכללית. בהתייחס לחברה דתית כדוגמת החברה החרדית, קרוב לוודאי שמאפיינים אלו חלים גם על  נוער בחברה זו, אך נראה כי ההגדרה מיהו "נער בסיכון", בחברה החרדית מחמירה הרבה יותר מההגדרה הכללית.

גורמים הקשורים למשפחה

מחקרים שנעשו בארה"ב על אוכלוסיה דתית מלמדים כי ככל שקיימת קרבה גדולה יותר בין התפיסות הדתיות, האמוניות, וההתנהגותיות של ההורים לתפיסות של ילדיהם לגבי אורח החיים שלהם, הסיכוי לסטייה קטן יותר. מאותם מחקרים עולה כי ככל שהמתאם בין התפיסות הללו את הדת מצד הילדים, ההורים והסביבה הקרובה שלהם גדול יותר, כך ההגנה מנשירה ומצבי סיכון מתחזקת יותר. כמו כן נמצא כי ככל שנפתחים פערים אמוניים בין הילדים וההורים ובין ההורים והסביבה, נוצרים סדקים בתפיסה של הדת אצל הילדים. הדת על פי תפיסה זו, מייצרת את מנגנוני הפיקוח החברתי ואת הלמידה החברתית שמעצבת נורמות ומגינה על צעיריה מפני ניתוק וסטייה. כל זאת עד הרגע שבו מתחילים להיפתח פערים תוך משפחתיים ובין דוריים. מסתבר כי לצד הגנות מסוימות שחיים במשפחה ובסביבה דתית אמונית יכולים לתת לצעירים מבחינת סדר פיקוח ולמידה חברתית קיימת סכנה שפער בין התפיסות הדתיות אמוניות שלהם לבין אלו של הוריהם או מוריהם עלול לפתח קונפליקט הרבה יותר משמעותי וקיצוני. נמצא שככל שקיים פער בין התפיסות והתובנות הדתיות בין ההורים והילדים, הסיכוי ליצירת מתח וקונפליקט ומשם לסטייה ולדחייה גבוה מאד. גם מחקר נוסף שנערך ע"י דר' שרית ברזילאי מתאר את המצבים הקשים הללו אצל צעירים חרדים שמצאו את עצמם בשולי המחנה ואף מחוצה לו בדרך לחזרה בשאלה בקונפליקט שנוצר בינם לבין הוריהם על רקע של מתח ואי הסכמה על מנהגים וסדרים שונים של החיים.

ממחקרים אלו אנו רואים את חשיבות המשפחה בעולמו של הנער. כשהפער גדל הקונפליקט גדל ויש סיכוי רב יותר לנשירה מהמערכת. כאשר מדובר בנוער חרדי ממשפחות בעלות מעמד חברתי גבוה, שם, במקרים רבים קיים פער גדול עוד יותר בין ההורים לילדים.

טיפול תומך בתוך המסגרת

כיוון שבדרך כלל ההורים לא יסכימו שבנם יעבור למסגרת פחות נחשבת מבחינתם, ניתן לנסות למצוא לילד פתרונות בתוך המסגרת בה הוא נמצא. אחד הפתרונות הוא הצמדת חונך אישי לנער שילווה אותו בתוך המסגרת. אפשרות נוספת היא להגיע להבנה עם הנהלת המסגרת על מתן אפשרויות מיוחדות לנער.

חונך שלו בעצמו רקע דומה לנער, שעבר אף הוא התמודדויות דומות והתגבר, יוכל לסייע ולחולל שינוי מהותי בכך שיגרום לנער להתחיל להאמין בעצמו.

על החונך למצוא בנער המנותק מסוג זה נקודות חוזקה אשר יוכל להעצים. אחד התסכולים הגדולים של הנער אשר גרמו לפער הוא ההשוואה בינו לבין משפחתו המוצלחת. בכדי שיוכל להרגיש "שווה" בעיניו ובעיני משפחתו עליו להגיע לנקודת מצוינות בתחום כלשהוא. במסגרת עבודת החונך עם הנער ימצאו יחד, דרך שיחות, נקודות חוזקה אשר אותם ניתן להעצים. הנקודות חייבות להיות מעולם התוכן של המשפחה והחברה החרדית אשר בה הוא חי.

בכל אחד טמון כשרון אשר עם הכוונה נכונה, זמן, השקעה, עידוד וטיפוח ניתן ליצור ממנו עולם ומלואו. לאחר שנמצאו נקודות חוזקה אצל הנער, מומלץ לא להוציא אותו מהמסגרת הישבתית, צעד שיתקבל בצורה שלילית בקרב משפחתו, אלא למצוא את הדרך לשלב אותו בקורס או בהשתלמות תוך כדי לימוד במסגרת כגון חזנות, סופרות, שחיטה וכדומה, או כל תחום אחר אשר ניתן יהיה לשכנע את הוריו ואותו להסכים לכך. במקרים בהם הנער יתעקש שאיננו מעוניין להמשיך במסגרת הקיימת, נעזור לו למצוא מסגרת חלופית אשר גם בה הוא יקבל את הליווי המתאים.

הנחיית הורים

ללא עזרת ההורים יהיה קשה יותר לשקם את הנער. ההורים והמשפחה הם הבסיס והעוגן להצלחה. לנוכחות, או להיעדרות של הקשר בין המטפל להורים ישנה השפעה על הקשר עם המטפל. לפעמים קשר זה מחויב במציאות, כמשלים מידע חיוני, או תומך בטיפול, אך לעיתים הוא עלול לחבל בקשר הטיפולי. ברור לנו, כמטפלים, כי על המטופל לחוות אותנו כקשובים ואמפאתיים לסיפורו האישי. על כן, הקשר עם ההורים מחייב שיקול דעת רחב, תוך לקיחה בחשבון של השפעתו על התהליך הטיפולי. 

לסיכום, ישנו נוער נושר בכל חברה שהיא ובכל מעמד שהוא. ישנם מגזרים בהם אחוז הנשירה גבוה יותר, וישנם מגזרים שפתוחים יותר לקבל עזרה. ישנם מגזרים אשר מאפשרים גמישות רבה יותר לנערים וישנם שלא. מחובתנו להגיע לכל נער ולנסות לעזור לו. לא נוכל לשנות את כל מה שצריך שינוי, ולכן נצטרך להתמודד עם החברה בה חי הנער לפי תפיסת אותה החברה. כאשר אנחנו מטפלים בנערים ממשפחות חרדיות בעלות מעמד חברתי גבוה עלינו לזכור את הרגישויות שתוארו לעיל. לא לגנות את אותם הורים אלא לנסות לעזור לנער ולשתף את ההורים כמה שניתן עד הגבול אותו הם מסוגלים לקבל. נכון שההשקעה בנערים אלו תדרוש הרבה יותר השקעה הן של זמן והן של משאבים יקרים. אבל כבר נאמר במצוות צדקה שהחיוב לתת לעני הוא כפי מה שהוא הורגל ועלינו לזכור שנערים אלו קשיים גדולים יותר.