יעקב לוי מורנו, מייסד הפסיכודרמה, ראה את נפש האדם כמורכבת מתפקידים שנבנו אצלו כתוצאה מהמפגש שלו עם הדמויות הראשוניות שטיפלו בו. לטענתו, לא נכון לחקור את נפש האדם ללא ההקשר החברתי. אדם נולד וצומח לתוך חברה ועל בסיס זה נעשות פרשנויות, מוסקות מסקנות ונוצרים תפקידים. אלו יכולים להיות תפקידים סומטיים (האכלן, הספורטיבי, החלשה וכו'), תפקידים חברתיים (אמא, בת, סבא) ותפקידים פסיכו דרמטיים (הקורבן, המצחיקה, הכעסן וכו).
בנוסף מורנו טען, שכולנו נולדים עם יכולת לספונטניות ועם השנים היא מתנוונת תחת נורמות ומושגים חברתיים משומרים. כתוצאה מכך אנו "נתקעים" בתפקידים, מתנוונים בהשקפת עולמנו ומאבדים מהחיוּת שלנו, התנהגות שמסבה לנו סבל.
הרעיונות הבאים הם חלק מתהליך עמוק ומורכב של שינוי אך הם רלוונטים לכל סוג של שינוי, כגון שינוי מקצועי, שינוי במצב המשפחתי, שינוי באורח החיים וכדומה. יחד עם זאת, אמירות אלו נכונות גם לשינויים פחות דרמתיים, אם כי ייתכן שעוצמתן תהיה פחותה אך ברובן הן עדיין קיימות.
תרגיל לדוגמא (התרגיל חלקי מהווה המחשה בלבד):
ננסה לדמיין לרגע תפקיד אחד מבין התפקידים שאנו נושאים בחיינו, אחד שגורם לנו סבל, שמעיק.
אחרי שראינו בעיני רוחנו את התפקיד, נבחין מה קורה לנו בגוף: האם יש לנו תחושה מסוימת? משפטים מסוימים שעולים בראש? רגש מסוים? נרשום לעצמנו את התשובות לשאלות. התבוננו על מה שכתבתם, וחשבו איך הייתם רוצים שהתפקיד הזה יראה אחרי שתעברו תהליך של שינוי?
האם בסך הכל זהו תפקיד רצוי אך העוצמה שלו גבוהה / נמוכה מידי? האם זה תפקיד שאתם רוצים להפטר ממנו? האם מדובר בבניית זהות מקצועית, רוחנית וכו'?
לדוגמא: אישה שבכל פעם שעומדת מול דמות מעט סמכותית היא משתתקת, מתבלבלת, "מדברת שטויות". למרות שמדובר באישה מצליחה, בעלת משפחה, ילדים נהדרים, עבודה מכובדת וחברות, כאשר מגיעה סיטואציה המעמידה אותה מול דמות סמכותית, כמו, מנהלת, בוס, הורים, או אפילו מוכרת בחנות, משהו "משתלט" עליה. היא משתתקת, מתבלבלת ומקבלת פיק ברכיים. האישה הזו למעשה נכנסה לתפקיד, באופן אוטומטי, ללא שליטה וללא בחירה. התנהגות זו מצביעה על כך שקיים דפוס התקשרות מסוים אצלה שהוטמע כתוצאה מאירועי העבר. באותם אירועים היה רווח כלשהו מן השימוש בתפקיד הזה, אבל היום כבר לא. היום ההפסד עולה על הרווח. יש סבל שתוקע, שמייצר אנרגיה שלילית ותחושה של חוסר שליטה עצמית, מחשבות שליליות וירידה באיכות החיים הנפשית.
כדי שיתרחש שינוי לצריך לרצות בו ולהחליט שמספיק לסבול. הסיבה שלרוב מעיבה על החלטת השינוי היא פחד: פחד ממה יביא עימו השינוי? כיצד לעשות אותו? כיצד, ואם בכלל, להתמודד עם הכאב שנמצא ומניע תפקיד זה?
לאחר שהחלטנו שבכל זאת צריך לשנות, נגדיר מה התפקיד החדש, איזו צורה יש לו, ומהם המאפיינים שלו. אז נגייס את כושר המשחק שלנו ונתחיל לשחק את התפקיד החדש בינינו לבין עצמנו. בהתחלה זה נראה ממש מלאכותי, שהרי יש פער בין התפקיד העכשווי לבין התפקיד הרצוי, אך ניתן להתגבר עליו. כשאנו רוצים להגיע מנקודה אחת לנקודה שניה, אנו עושים פעולה כמו הליכה, נסיעה באוטובוס, נהיגה. כל הפעולות הללו דורשות מאיתנו להיות אקטיביים. כשאנו תקועים בתפקיד אנו פסיביים, אנחנו סבילים ולא פעילים. כך גם כדי להתפתח מתפקיד אחד לתפקיד שני אנו צריכים לעשות פעולות מקדמות. ככל שהשינוי כרוך בפחות קושי רגשי, קל יותר לעשות אותו, מפני שכדי להיות פעילים אנו צריכים להשתמש בכושר הספונטני והיצירתי שבנו.
מורנו אומר שככל שרמת החרדה שלנו עולה כך יורדת הספונטניות שלנו ולכן גם אנחנו לא יצירתיים, כך אנו פסיביים, תקועים. על כן עלינו ללמוד לעשות פעולות שמפחיתות חרדה כגון לדבר עם מישהו על הפחד ולהתחבר למקור כוח פנימי שיכול לעזור לנו להתמודד על הפחד מהשינוי, על הפחד של מה שיגידו אחרים וכו'. הפסיכודרמה כשיטת טיפול, מתמודדת עם נקודות אלה באמצעות הטכניקות שהיא מציעה וחיבור האדם אל הכוחות שלו.