מאמרים לקריאה חופשית

שלום בחור יקר, הרהרתי רבות בשאלתך. מדבריך אני מבין שאתה בחור ישיבה כבן 19, שעל פי התיאור שלך, חי חיים "אינטנסיביים מאוד". אתה משקיע בעבודתך הרוחנית, וכחלק מההתמסרות לכך בחרת לצמצם את הקשרים החברתיים שלך, מתוך רצון להתרכז בבניין האישיות שלך. בהמשך התחילו להתעורר אצלך "חרדות" כהגדרתך, שמא אתה מפתח מחלה נפשית. חשש זה התחזק בעקבות אירוע בו אמרת שפעלת "בצורה לא בריאה" כאשר שלחת הודעות רבות לאדם שלא ענה לך. בעקבות כך אתה מבקש לדעת האם אתה חולה או שמדובר בדמיון?

בתחילת המאה ועשרים יוסדה תורת הפסיכואנליזה שתחום עניינה הוא מבנה האישיות והתפתחותו התקינה והפתולוגית של האדם. מאז היווסדה של הפסיכואנליזה כתיאוריה וכגישה טיפולית לנפש האדם, התפתחו עוד מאות גישות טיפוליות נוספות שכל אחת מהן מדגישה היבט אחר מבחינה תיאורטית, וכנגזרת מכך, כל אחת מציעה טכניקות טיפוליות שונות. על מנת שנוכל להבין טוב יותר את הדרך שבה המטפל שבחרנו מוביל את הטיפול, עלינו לדעת מה ההבדלים בין הגישות ומהן הנחות היסוד שעל בסיסן התפתחו גישות אלו, לפניכם סקירה מקיפה ותמציתית של הזרמים העיקריים בפסיכותרפיה.

זהו המאמר בגרסה המלאה של הרב שמואל טל.

גבולות בטיפול הם עניין מרכזי ומשמעותי ביותר. בעצם, גבולות הם מהותו של הטיפול הנפשי והזוגי. מהם גבולות פנימיים וחיצוניים בטיפול? כיצד מגדירים אותם? מי אחראי על אכיפתם? מהו חלקו של המטופל בעניין? כיצד נוכל להישמר מעוזרים הפורצים גבולות? ומהם סימני האזהרה לכך שתהליך טיפולי מתרחש באופן לקוי? כל התשובות לנושאים הרגישים יותר או פחות בפרקים אלו העוסקים בגבולות.

באחד מספריו המפורסמים, מגולל פרנץ קפקא את סיפורו הספק עגום ספק משעשע של גריגור סמסא, פקיד רכבת רוסי שמתעורר בבוקר לא בהיר אחד ומגלה שגופו הפך להיות גוף של שרץ ענק. מעתה אין הוא אלא אדם ששוכן בגוף חרק. הוא ממשיך לחשוב, להרגיש ולהבין כבן-אנוש, אך פעולותיו הן כשל חרק: הוא מתנייד כחרק, מטייל על הקירות והעדפות האוכל שלו משתנות. משלב זה מנסה מר סמסא-חרק להתמודד עם מציאות חייו המורכבת: אדם הוא בתודעתו וחרק הוא בגופו ויכולותיו. גופו החרקי מאיים על זהותו האנושית. בתגובה, הוא מנסה בכל דרך להאניש את עצמו, להוציא מן הלב את האפשרות שהוא כבר לא אדם. הוא שואף לעשות פעולות שבני אדם מן השורה מבצעים, לאהוב דברים שבני אדם אוהבים, ולא פחות מכך, לקבל הכרה מהסביבה שעדיין אדם הוא. סביבתו שוכחת בהדרגה את אנושיותו והיא חוזרת ודוחקת בו להיות מי שהוא בעיניה – חרק. סיפור "הגלגול" יכול להיתפס כעוד יצירה ספרותית שמתארת עלילה קפקאית, אלא שלמרבה האירוניה, מדובר בתיאור מדוייק עד כאב של מציאות חיינו היומיומית כבני אדם.  

"כשאני רואה את אחותי הצעירה ממני מתכוננת להיכנס לחופה וכל המשפחה סביבה, הלב שלי נקרע. אני מרגישה חנק בגרון ואני רוצה לצעוק למה? למה יגרע חלקי עלי אדמות? למה דווקא אני? למה נבחרתי להיות זאת שמעבירה את התורשה? כשכל הזוגות הצעירים מגיעים לשבת ואני לא מוזמנת, כי אני לא מסוגלת לא לבכות בקול או להיכנס מתחת לשולחן ולצרוח, למרות שאני יודעת שזה לא במקום אבל זה חזק ממני, אני מרגישה הכי דחויה בעולם. אז מה אם כשהם באים אני מתבלבלת ומסמיקה ולא מוצאת את המילים הנכונות, אז מה? ובכלל, כשאני מנסה לשתף מישהו במה שקורה לי או מדברת על התרופות אמא משתיקה אותי, למרות שלכולם בדרך כלל היא נעימה ומאפשרת, רק ממני היא מבקשת להיות אילמת. די! אני מרגישה שהם זרקו אותי להוסטל כדי שיהיה להם שקט ממני, אבל מה אני אשמה?"

כשאנו רוצים לשנות משהו בחיים שלנו, אנחנו עוברים תהליך המורכב משלבים שונים, בין אם מדובר בשינוי קל או שנוי מהותי. ככל שהשינוי מהותי לנו יותר, התהליך יהיה בדרך כלל תובעני יותר ומורכב. כל שינוי, בין אם הוא פשוט ושטחי ובין הוא מורכב ומשמעותי, קשור במידה כזו או אחרת לזהות שלנו. במאמר הבא נתאר מספר נקודות עיקריות שאנו עוברים דרכן בבואנו לעשות שינוי.

.

.

.

מה היה קורה אם אחיך הגדול היה מספר לך שכשהיית ילד, נשך אותך כלב? מסתבר, שגם אם אינך זוכר מקרה כזה, אתה תתחיל להאמין שהוא אכן קרה, במיוחד אם אחיך יתעקש ויספר לך את הסיפור עם הכלב שוב ושוב. בשלב מסויים, הסיפור על כלב שנשך אותך כילד יהפוך להיות חלק מסיפור החיים שלך. לרגשות שנוצרים כתוצאה מזיכרון השפעה עצומה על מהלך החיים. החלק המפתיע הוא, שההשפעה קיימת גם כאשר הזיכרון אינו אמיתי.