כתב: חיים דיין

בעל תואר שני בעבודה סוציאלית בהתמחות קלינית, קצין מבחן לנוער, יוזם מכון "הקשב – קשב, רגש והתנהגות". תלמיד מחקר באוניברסיטה העברית בתחום הפרעת קשב  [email protected] 037445691 

שלום בחור יקר,

הרהרתי רבות בשאלתך. מדבריך אני מבין שאתה בחור ישיבה כבן 19, שעל פי התיאור שלך, חי חיים "אינטנסיביים מאוד". אתה משקיע בעבודתך הרוחנית, וכחלק מההתמסרות לכך בחרת לצמצם את הקשרים החברתיים שלך, מתוך רצון להתרכז בבניין האישיות שלך.

בהמשך התחילו להתעורר אצלך "חרדות" כהגדרתך, שמא אתה מפתח מחלה נפשית. חשש זה התחזק בעקבות אירוע בו אמרת שפעלת "בצורה לא בריאה" כאשר שלחת הודעות רבות לאדם שלא ענה לך. בעקבות כך אתה מבקש לדעת האם אתה חולה או שמדובר בדמיון?

כמובן שלא ניתן לענות על שאלה כזו על סמך מידע מועט ומבלי להכיר את הרקע כולו, ולכן ננסה להתייחס באופן כללי.

החלטה האם יש צורך בפנייה לטיפול צריכה להתקבל על ידך בהתאם למה שאתה יודע ומרגיש על מצבך. תמיד אתה יכול להתייעץ עם גורמי מקצוע בקהילה כמו רופא משפחה או איש צוות בישיבה שיש להם ניסיון וכדאי שיהיה לך ערוץ פתוח, גם בעניינים אלה, עם דמות חינוכית/הורית שעליהם אתה יכול לסמוך.

חשוב שתדע שדאגה לבריאות הפיזית או הנפשית היא מצב נורמלי ביסודו. מצב מדאיג מתחיל כאשר ישנה הפרזה בכך. בכלל, העולם אינו נחלק באופן חד ודיכוטומי לאנשים בריאים ואנשים חולים. בריאות וחולי אינם "שחור לבן", הם טווח של מצבים. בקצה אחד נמצאת מחלה/שיבוש מובהק. בקצה השני יש בריאות ותחושה מיטבית. בתווך יש מגוון מצבים. לפעמים אנחנו בריאים יותר ולפעמים פחות. חכמי הרפואה והפסיכולוגיה מחליטים, על סמך שיקולים שונים, איפה עובר הגבול בין מצב שבו אין צורך להתערב, ויש לתת לגוף או לנפש להתמודד בעצמה, לבין המקום שבו אדם זקוק לסיוע מבחוץ כדי לחזור לאיזון פיזי או נפשי. השאלה שלך, אם כן היא, באיזו מידה אתה בריא, או מה מידת הבריאות בנקודת זמן מסוימת.

התפקוד הרגשי אינו יכול ואינו צריך להיות קבוע וסטטי. באופן טבעי יש במצב הרגשי תנודות. לפעמים אדם שמח יותר ולפעמים הוא מעט עגמומי. לפעמים שליו ולפעמים תנועתי וחסר שקט. לפעמים שאנן ולפעמים חרד. התנועה הנפשית היא המצב הבריא. כאשר אדם מפגין מצב נפשי "תקוע", הדבר מעורר דאגה. אדם הוא דינאמי, או בלשון התורה "הולך". "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה" (זכריה ג ז) - המלאכים מכונים עומדים כדי להבדילם מבני אדם שהם במצב דינאמי מעצם טבעם. כאשר התנודות בנפש נעות מעט למעלה ומעט למטה, זה מצב תקין. אולם אם הן נעות בטווחים רחבים מאוד, פעם מאוד שמח ולאחר מעט זמן מאוד עצוב, זה מצב לא תקין. כשתסתכל פנימה אל תוך עצמך ותזהה זמנים שאתה יותר חרד, פחות רגוע – אל תילחץ. זה טבעי שישנן תנודות בכל מצבי הרגש.

בדבריך העלית את המושג חרדה. ננסה להבין אותו  יותר לעומק כדי שתכיר מלמעלה את המנגנון של הרגש הזה.

אחד הרגשות המרכזיים המסייעים בהתמודדות בעולם, הוא רגש הפחד והחרדה. רגש זה מסייע לנו  להיזהר מפני סכנות חיצוניות או פנימיות. "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה ליבו - ייפול ברעה" (משלי כח יד) . אנשים שיכולת הפחד שלהם חסרה, נמצאים בסיכון גדול להיקלע לבעיות. למרות חשיבותו של רגש הפחד, הפעולה שלו צריכה להיות במינון ובצורה מותאמת לסיטואציה, הפרזה במידת החרדה והפחד יכולה היא בעצמה להוות בעיה, "חרדת אדם ייתן מוקש" (שם כט כה).

רגש הפחד והחרדה נועדו להגן על האדם ולסייע לו להתמודד בחיים, אך ישנם מצבים שונים בהם רגשות אלו פוגעים באדם במקום לסייע לו. כך למשל כאשר רגש זה מופעל באופן שאינו מותאם למציאות החיצונית ואינו מקדם את ההסתגלות של האדם בעולם.

לפעמים הבעיה נעוצה ברמת המחשבה - האדם תופס את הסכנות שבמציאות בצורה מופרזת. כל איום קל נתפס בעיניו כאם כל הסכנות, והוא חי בפחד ובחרדה. אנשים אלו לרוב סבורים בכל ליבם שאכן המציאות מסוכנת ומהווה סיבה לדאגה. הסבל של אנשים אלו נעוץ במפגש שלהם עם המציאות באופן שבו הם תופסים את המציאות.

לפעמים הקושי נעוץ ברמת הרגש - האדם מוטרד מבעיה שהוא יודע שאינה קיימת במציאות, ועצם המחשבה שלו היא הדבר שמטריד אותו. אלו לרוב מחשבות שחוזרות על עצמן במעגליות, והאדם מנסה שוב ושוב "לנקות" את עצמו מהמחשבה. אנשים אלו לרוב יודעים שהדאגה שמטרידה אותם אינה מציאותית, אך ידיעה זו אינה מסייעת להם . ייתכן גם שישנם דברים עמוקים בנפש האדם שמאיימים עליו והוא מתמודד איתם באמצעות החרדה. כך או כך, הסבל של אנשים אלו נעוץ במה שמתרחש במרחב הרגשי שלהם ופחות במפגש עם המציאות.

לפעמים הקושי נעוץ ברמת הגוף - הגוף מייצר חומרים ומתנהל בדפוסים של דריכות רבה, עירנות מוגברת, חוסר שקט, טונוס שרירים גבוה וכדומה. אלו יכולים להיות הרגלי פעולה שמתאימים למצבי סכנה, בזמן שאין באמת סכנה.

כעת נתמקד באופן יותר ספציפי בחרדה של אדם לבריאותו הפיזית או הנפשית. באופן טבעי צריכה להיות באדם מידה מסוימת של דאגה לבריאותו, אם הוא יהיה אדיש יתר על המידה, לא יהיה מה שירתום אותו לשמור על בריאותו. הבעיה מתחילה כאשר אדם חרד באופן מופרז לבריאותו (היפוכונדריה). החשש מאבדן הבריאות בהווה או בעתיד יכול להיות נעוץ באחד משלושת המרחבים שהזכרנו: מחשבה, רגש, ופיזי:

במרחב המחשבתי - האדם ערני וחרד כלפי כל שינוי בגוף או בתחושות הגוף שלו. כל שינוי קטן טורד אותו משלוותו והוא חושב שמדובר במחלה איומה המקננת בו. ייתכן שאדם תופס את קיומו כבלתי יציב ובטוח, לפעמים תפיסת הרצף והקוהרנטיות שלו אינה מהודקת והוא תופס את הארעיות שבקיום בצורה קיצונית מידי. לפעמים תפיסת הנפרדות שלו מהאחר אינה חדה, הרגישות לסביבה גבוהה וכל סיפור על מחלה של מישהו נוגע בו אישית והוא חש את עצמו באותה הסיטואציה.

במרחב הרגשי - כאשר אדם יודע שבמדדים רפואיים אובייקטיביים אינו חולה, ועדיין הוא מצוי בחשש, הדבר יכול לשקף מצוקה רגשית. זהו מצב בו עצם קיומה של מחשבה על חולי היא זו שמטרידה את האדם. האדם מתייחס למחשבה זו כאל לכלוך פיזי שיש להיפטר ממנו. הוא פועל שוב ושוב לנקות את מחשבתו ממנה. יותר ממה שהמחלה מטרידה אותו, המחשבה על המחלה מטרידה אותו.

עומק נוסף יש בחרדה לשלום הבריאות הנפשית. נפש האדם היא כמו ים סוער, שבתוכו צף אי קטן הנקרא שפיות (ראו בהרחבה פירוש הגר"א לספר יונה). האי הקטן הזה נמצא בסמיכות לנחשולי ענק של הים, נחשולים של כאוס וחוסר סדר, עוצמות של תשוקות ורגשות, תוהו ובוהו. האי איתן ושומר על צביונו המסודר והמאופק, הוא בנוי לתלפיות, אריח על גבי לבינה, מוח שליט בלב. לא זו בלבד שהים אינו מציף את האי, אלא שהאי מעז ומקבל השראה מהים הסוער, מהחופש שבכאוס, מהמרחבים האינסופיים של הים. בלי הים, יהיה זה אי צחיח ונטול משמעות. האי  שומר על ייחודיותו המאורגנת, אבל בו זמנית יונק תוכן ומשמעות מהים הסוער.

הדעת של האדם היא כמו החול שניצב כגבול לים. כאשר הדעת נחלשת, למשל בעת השינה, מופיע החלום. החלום הוא כניסה מתונה של הים אל האי. או אז אדם חווה חוויות שהן חופשיות מכבלי המציאות. זהו מצב של פלישה נורמלית של הים אל האי, אך ישנם מצבים חריגים בהם הים שוטף את האי גם בשעות הערות, לזה קוראים שיגעון. השפיות והשיגעון קרובים, למרות המרחק העצום שבניהם. לפעמים אנשים חווים פחד מכך שהים ישטוף את האי שלהם. שדעתם תשתבש. 

במרחב הפיזי - לפעמים הצרכים האובייקטיביים של האדם אינם מסופקים די צרכם. מחסור בשינה, תזונה לקויה, פגיעה בתפקוד הורמונאלי וכדומה יוצרים תחושת חולי פיזי שיכול להקרין על המצב הרגשי והמחשבתי. אם הגוף  אינו מקבל את צרכיו, גם תפקוד הנפש עשוי להיפגע.

כללו של דבר, החשש לבריאות הנפשית יכול לשקף מצב נורמלי של ערנות למצב שלך. למשל, ייתכן שראית שהגזמת, שהתנהגת "בצורה לא בריאה" כאשר שלחת הודעות חוזרות לאדם שלא ענה לך. הנפש שלך אותתה לך שמשהו פה לא בסדר. זה עורר בך חרדה קלה, וזה תקין. הרגש מתווך בין הידיעה שלנו אודות מה שנכון לעשות, לבין ההתנהגות שלנו בפועל. הוא כמו צלצול טורדני שמזכיר לך ששכחת לחגור חגורת בטיחות. זה מציק, אבל זה מעיד על מנגנון תקין של הרכב. 

החשש לבריאות הנפשית יכול גם לנבוע מתוך מצב לא תקין, כמו תחילה של מחלה אמתית או מתוך חרדה לא בריאה שמתפתחת בנפש, כפי שתואר בהרחבה לעיל.

קורה לא אחת שנערים ומתבגרים שואלים את עצמם האם הם "נורמלים", האם הם בריאים בנפשם. זה יכול להיות חלק מבירור הזהות של האדם בגיל ההתבגרות. זה יכול להיות גם כתגובה לאיזו חולשה נפשית זמנית, שאנשים ערניים מזהים אותה ולפעמים נכנסים לחרדה מכך.

אם אתה חש סבל ממצב שאתה מתאר, פנה לעזרה נפשית. כך או כך, כדאי שתתייעץ עם רבותיך אודות הדרך שבחרת לך. תזכור שהסביבה לא נועדה להפריע לך בבניית הרוחניות שלך, אלא דווקא לעזור לך. עצם הקשר שיש לך עם חברים, כן כן, גם הצחוק והדיבורים במידה, הם חלק מהבריאות שלך. עשה לך רב - להתייעץ איתו, וקנה לך חבר - לדבר ולצחוק איתו. והסתלק מן הספק. מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים (משלי ד כג).