כאשר אנו מאמינים במחשבה שמתווכחת עם המציאות, אנו גורמים לעצמנו סבל. הניסיון לשנות את המציאות חסר תוחלת, בדיוק כפי שלא ניתן לשנות טבע של בעל חיים. אם נשים לב, ניווכח לדעת שמחשבות שמתווכחות עם המציאות עוברות לנו בראש עשרות פעמים ביום: "אנשים צריכים להיות נחמדים יותר." "ילדים צריכים להתנהג יפה." "בעלי, או אשתי, צריכים להסכים איתי." "אני צריכה להיות רזה יותר" וכדומה. מחשבות אלה הן ביטויים שונים לרצון שהמציאות תהיה שונה ממה שהיא. כל מתח שאנחנו חשים הוא תוצאה של הוויכוח עם מה שיש.

אנשים רבים חושבים שקבלת המציאות כפי שהיא יכולה לגרום לנו להיות פאסיביים או אפילו לגרום לנו לאבד את הרצון לפעול, ועל כך ניתן לענות בשאלה - האם אתה יודע בוודאות שזה נכון? - מה מחזק יותר: "הלוואי שלא היו מפטרים אותי," או "פיטרו אותי; מה אני יכול לעשות עכשיו בנדון?"

שיטת "העבודה" מדגישה ומחזקת את העיקרון שמה שקורה, הוא בדיוק מה שצריך לקרות, ושום חשיבה שבעולם לא תשנה זאת. אין זאת אומרת שעלינו להבליג או להסכים עם כל דבר, אלא שביכולתנו לראות את המציאות כפי שהיא מבלי להתנגד אליה וללא הבלבול שהמאבק הפנימי שלנו יוצר. איש אינו רוצה שהילדים שלו יחלו, איש אינו רוצה להיות מעורב בתאונת דרכים, אך כשאירועים כאלו מתרחשים, כיצד יכול להועיל הוויכוח הנפשי איתם? אנחנו יודעים שהוא לא יועיל, ובכל זאת ממשיכים אותו, כיוון שאיננו יודעים כיצד להפסיקו.

עלינו ללמוד לאהוב את מה שיש, לדעת שהמציאות טובה בדיוק כפי שהיא, כי כאשר אנו מתווכחים איתה, אנו חווים מתח ותסכול, אנחנו לא מרגישים טבעיים או מאוזנים. כשמפסיקים להתנגד למציאות, הפעולה נעשית פשוטה, זורמת, נעימה ונטולת פחד.

התעסקו רק בעניינים שלכם

לפי עקרונות שיטת ה"עבודה", קיימים בעולם שלושה סוגי תחומים: שלי, שלך ושל הבורא.

חלק גדול מהמתח שאנו חווים נובע מהעובדה שאנו מתעסקים בעניינים לא שלנו. כשאנו חושבים: "אתה צריך למצוא עבודה, אני רוצה שתהיה מאושר, אתה צריך להגיע בזמן, אתה צריך לדאוג לעצמך יותר," אני מתעסקת בעניינים של מישהו אחר. כשאנו מודאגים בקשר לרעשי אדמה, שיטפונות, מלחמה, או תוחלת החיים שלנו, אנו מתערבים בענייניו של הבורא. "אם במחשבתי אני מתעסקת בענייניך או בענייניו של הבורא, התוצאה היא פירוד", כותבת קייטי בספרה. "נוכחתי בכך בראשית 1986, כשהתעסקתי בענייניה של אמי, עם מחשבה כמו: "אמא שלי צריכה להבין אותי." מיד חוויתי בדידות. הבנתי כי בכל הפעמים בחיי שבהן הרגשתי פגועה או בודדה, התעסקתי בעניינים של מישהו אחר".  

לחשוב שאנו יודעים מהו הטוב ביותר בשביל מישהו אחר – זה להיות מחוץ לעניינים שלנו. גם אם זה נעשה בשם האהבה או הדאגה. זוהי יהירות לשמה. האם אנו יודעים מה נכון בשבילנו? זה, ורק זה, העסק שלנו, ועלינו לעבוד על כך לפני שננסה לפתור לאדם אחר את הבעיות שלו.

אם נבין את שלושת סוגי העניינים בעולם כך שנוכל להתעסק רק בעניינים שלנו, חיינו ישתחררו באופן שאינו ניתן לשיעור. בפעם הבאה שנחוש מתח, לחץ או אי-נוחות, נשאל את עצמנו - בעניינים של מי אנו מתעסקים במחשבותינו. השאלה עשויה להחזיר אותנו לעצמנו. ייתכן שנבין שמעולם לא היינו ממש נוכחים, כי לאורך כל הדרך חיינו במחשבותינו את ענייניהם של אנשים אחרים. עצם ההבחנה בכך שאנו עסוקים בענייניו של מישהו אחר עשויה להחזיר אותנו אל העצמי הנפלא שלנו.

לקבל את המחשבות שלנו בהבנה

מחשבה אינה מזיקה אלא אם כן מאמינים בה. לא המחשבות גורמות סבל, אלא ההיקשרות (attachment) למחשבות. היקשרות למחשבה פירושה שאנו מניחים שהיא אמיתית מבלי לחקור. אמונה היא מחשבה שנקשרנו אליה, לעתים לשנים רבות. רוב האנשים חושבים שהם מה שהמחשבות שלהם מספרות להם לגביהם. "יום אחד הבחנתי שאינני נושמת – אני ננשמת", כותבת קייטי, "לאחר מכן נוכחתי לדעת, לתדהמתי, שאני גם לא חושבת – אלא למעשה נחשבת, ושחשיבה איננה דבר אישי. האם אתם מתעוררים בבוקר ואומרים לעצמכם, אני חושב שהיום לא אחשוב? מאוחר מדי: אתם כבר חושבים! מחשבות פשוט צצות. הן באות משום מקום וחוזרות לשום מקום, כמו עננים הנעים בשמים ריקים. הן באות כדי לחלוף, לא כדי להישאר. אין בהן כל נזק, עד שאנו נקשרים אליהן כאילו הן אמת. איש לא הצליח מעולם לשלוט בחשיבה שלו, אף שיהיו אנשים שיספרו לכם שהם הצליחו. אני אינני מרפה מהמחשבות שלי – אני פוגשת אותן בהבנה, והן מרפות ממני". 

מחשבות הן כמו משב הרוח, העלים על העצים, או טיפות-הגשם המטפטפות. הן מופיעות סתם כך, ובאמצעות חקירה פנימית אפשר להתיידד איתן. אם נקבל מחשבה מכאיבה כלשהי בהבנה, בפעם הבאה שהיא תופיע אולי נמצא אותה כמעניינת. מה שהיה פעם סיוט הוא כעת רק משהו מעניין. כשהיא תופיע שוב, אולי נחשוב שהיא מצחיקה. בפעם אחרת אולי לא נבחין בה אפילו. זה הכוח הטמון בלאהוב את מה שיש.

שיטת החקירה:

בבסיס שיטת ה"עבודה", נמצאת החקירה, שכוללת 4 שאלות והיפוך החשיבה:

1. האם זאת האמת?
2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת?
3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת?
4. מי תהיו בלי המחשבה הזאת?

לאחר שאילת שאלות אלו, נהפוך את המחשבה.

לדוגמא: החשיבה: "הוא לא מקשיב לי".

1. האם זאת האמת? שאלו את עצמכם: "האם זה נכון שהוא לא מקשיב לי?" הישארו דוממים. אם אתם באמת רוצים לדעת את האמת, התשובה לשאלה תעלה מאליה. תנו לתודעה לשאול את השאלה, והמתינו לתשובה שתצוף.

2. האם אתם יכולים לדעת בוודאות שזאת האמת? חשבו על השאלות הללו: "האם אני יכולה לדעת בוודאות שהוא לא מקשיב לי? האם אני יכולה אי-פעם לדעת בוודאות אם מישהו מקשיב או לא? האם לפעמים אני מקשיבה גם כשנדמה שאני לא מקשיבה?"

3. איך אתם מגיבים כשעולה בכם המחשבה הזאת? איך אתם מגיבים כשאתם חושבים ש___ לא מקשיב לכם? איך אתם מתייחסים אליו? עִרכו רשימה. למשל: "אני מסתכלת עליו במבט מסוים. אני קוטעת את דבריו. אני מענישה אותו בכך שאני לא מתייחסת אליו. אני מתחילה לדבר מהר יותר ובקול רם יותר, ומנסה להכריח אותו להקשיב." המשיכו בכתיבת הרשימה, כשאתם מתעמקים ובוחנים כיצד אתם מתייחסים לעצמכם במצב הזה, ומה ההרגשה שלכם. "אני נסגרת. אני מתבודדת. אני אוכלת או ישנה הרבה. אני מרגישה מדוכאת ובודדה." שימו לב לכל צורות התגובה שלכם למחשבה "הוא לא מקשיב לי."

4. מי תהיו בלי המחשבה הזאת? עכשיו תארו לעצמכם מי תהיו בנוכחותו של _____ אם לא תוכלו לחשוב את המחשבה "הוא לא מקשיב לי." עִצמו עיניים ודמיינו ש _____ לא מקשיב לכם. דמיינו שאינכם חושבים ש____ לא מקשיב (או שאפילו אין לכם צורך שיקשיב). אל תמהרו. שימו לב מה מתגלה לכם. מה אתם רואים? איך ההרגשה?

הפכו את היוצרות.

השלב הבא הוא היפוך של ההצהרה המקורית: "אני לא אוהבת את ______ כי הוא לא מקשיב לי," עשוי להיות: "אני לא אוהבת את עצמי, כי אני לא מקשיבה ל_____." האם זה נכון במקרה שלכם, או אפילו נכון יותר? האם אתם מקשיבים ל_____ כשאתם חושבים שהוא לא מקשיב לכם? המשיכו למצוא דוגמאות אחרות לכך שאינכם מקשיבים.

היפוך אחר שעשוי להיות נכון או נכון יותר הוא: "אני לא אוהב/ת את עצמי, כי אני לא מקשיב/ה לעצמי." כשאתם חושבים מה ______ צריך לעשות, האם אתם מקשיבים לעצמכם? האם אתם שמים את חייכם בהקפאה בזמן שאתם מאמינים שהוא צריך להקשיב? האם אתם שומעים איך אתם מדברים אליו בזמן שאתם מאמינים שהוא צריך להקשיב?

אלו יסודות שיטת "העבודה". ראשית, כתבו את מחשבותיכם: בחרו אדם, או מצב, וכתבו במשפטים קצרים ופשוטים. העמידו כל מחשבה שיפוטית שלכם כנגד ארבע השאלות ולאחר מכן הפכו אותה.

לאורך כל התהליך נסו להישאר פתוחים לאפשרויות מעבר למה שנדמה לכם שאתם יודעים. אין דבר מרגש יותר מלגלות את ההכרה הלא-יודעת. תנו לתשובה למצוא אתכם. רובכם עתידים להתחיל להתנסות בגילויים על עצמכם ועל עולמכם, גילויים שעשויים לחולל תמורה בחייכם לתמיד.