דינמיקת החיים הופכים אותנו פעמים רבות לסוג של "כבאי אש". אנחנו עוסקים בחלקים נרחבים מהחיים בכיבוי שרפות במקום לדאוג שהן לא תדלקנה מלכתחילה. ככה זה כשיש בית לנהל, לשלם חשבונות, להיות יעילים בעבודה, להביא משכורת (בגובה המתאים), לדאוג לתחזוקת הבית, לגדל את הילדים, לבדוק אחר הנעשה אתם במקום הלימוד, להיות ידידים, להיות בריאים - ואחרי זה מצפים גם לשמור על חיי זוגיות תקינים, שלא לדבר על מאושרים.
הבעיות וההתמודדויות רודפות אחרינו יום יום, שעה שעה. ואנחנו, מה לעשות, בני אדם עם כוחות מוגבלים, משתדלים לברוח מהבעיות, אבל הן רודפות אחרינו. כמה באמת אפשר עוד לברוח מבלי ליפול שדודי כוחות? בעוד שאנחנו מוגבלים בכוחותינו, הבעיות הולכות ומצטברות, ובדרך כלל, כמו לבת אש, גם צוברות כוח מהירות ותאוצה, ואז הן לוהטות. וזה שורף.
דרך חיים מהפכנית
אחד מגדולי הדור שאל פעם רופא שביקר אצלו: "הרי בקרוב יבוא משיח וכולם יהיו בריאים, ממה תתפרנס אז?" הוא שאל ואף השיב: "אתה תפסוק אפוא לכולם שהם בריאים, ועל כך ישלמו לך".
אין זו אמירה 'מחודדת', אלא אמירה עם מוטיב עמוק. כולנו מגיעים אל הרופא רק כאשר ישנה מחלה. יש שמגיעים לרופא רק כאשר המחלה התעצמה והכאבים בלתי נסבלים. מדוע אנשים לא מגיעים מדי פעם לביקורת רק כדי לוודא שהכול כשורה? ואם יש בעיה, לאתר אותה מבעוד מועד?
אותו צדיק מציע אפוא דרך חיים חדשה: להגיע לרופא כשהכול טוב, רק כדי שיבדוק ויפסוק: הכול כשורה. זאת בניגוד לטיפול בבעיות כשהן בשיאן, כאשר אז האדם כפוף לנזקי הבעיות, נטול כוחות, רפה כוח, והוא נלחם מלחמת תגובה.
כך ברפואה וכך גם בחיי משפחה וזוגיות. כמעט תמיד מגיעים ליעוץ כאשר המצב קשה ואי אפשר להמשיך עוד בנתונים הקיימים. ואז, כשכולם מרירים, כועסים, עצובים, מלאי אכזבה ותסכולים, קשה הרבה יותר להתחיל לבנות 'קומה חדשה'. יש לעמול קשות כדי לסלק את המפגעים כמו גם דפוסי התנהגות שכבר קבעו להם מקום משכן והִכו שורשים. מדוע, למשל, לא כדאי להגיע לייעוץ וקבלת עזרה כבר מההתחלה, כאשר הכול עדיין בבחינת 'דף חדש', לקבל צרור עצות כיצד לבנות ולשפר, כיצד להיות טובים יותר?!
הסטיגמה היא שרק אנשים עם בעיות זוגיות מגיעים לייעוץ נישואין ורק חולים מגיעים לרופא. הגיע הזמן להמיר את החשיבה החולה הזאת לחשיבה בריאה. הן אף אחד מאתנו לא נולד עם תובנות זוגיות מובנות, כמו גם ללא דף הוראות הפעלה צמוד.
"רפואה מונעת" הפך להיות בעולם מושג מדובר. מילת מפתח בחשיבה הכללית הרחבה. זו חשיבה שמעבר למסגרת המצומצמת העכשווית, היומיומית. עיקרון זה תקף גם ברבדי חיים אחרים: משפחה, בריאות, חינוך הילדים, פרנסה, חברה, ועוד.
בתקופתנו זו, כאשר אחוז הגירושין, גם בקרב המגזר שומר המצוות, מטפס ועולה, זה הזמן לקדם סדנאות, ימי עיון, שיעורים והרצאות לזוגות צעירים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הזוגיות, בהם ילמדו את "תורת הזוגיות". בדור הנוכחי, הדור שהכל צריך להיות כאן ועכשיו (ורצוי אתמול) יכירו מקרוב את המושגים: סבלנות, השלמה, הכלה, הבנה, אמפתיה וסימפתיה. כן, דווקא בתקופה שבה הכול עדיין סובב סביב זהרורי החתונה, ההיכרות הראשונית, עטוף ומרשרש בעטיפות צבעוניות קסומות.
כאן מגיע הקושי – לנוע לפעולה. פעמים רבות אנחנו שומעים תירוצים מדוע "אני לא יכול לבצע את זה" או "אינני מסוגל". אנחנו מגייסים את כל הכישורים כדי להעלות תירוצים ולהשתמט ממטלות שונות הניצבות לפתחנו ודורשות את פתרונן. "אני לא אצליח", "זה נראה לי בלתי אפשרי", טוענים אנשים לעתים קרובות. יש כאלו שכבר ניסו וניסיונם הקודם הוא התירוץ להימנעות מעשייה: "ניסיתי ולא הצלחתי, אין בי כוח לפעם נוספת". ויש גם את האנשים שמושכים כתפיהם באדישות: "זה לא בשבילי", בלי לנמק למה ומדוע. ככה וזהו, נסתם הגולל.
השאלה 'איך?' היא שאלה מובילה
עולם האימון האישי (קאוצ'ינג) שם את הדגש על הפן החיובי, תוך מתן דגש על ה'איך' ופחות על ה'למה'. איך יוצרים תנאים טובים יותר, איך מפתחים יכולות ואיך מתאמנים על בניית מסגרת ופלטפורמה חיובית. אצל כל אחד ואחת יש יכולות ראויות כמו גם כלים מצויינים עמם אפשר לפעול ולבנות. האימון האישי ממקד וממקם את האדם לאורחות חשיבה וביצוע חיוביים המביאים אותו לחיים של 'לכתחילה' ולא ב'דיעבד'.
אחת השאלות שעל אדם לשאול את עצמו, האם הוא מנהל את החיים שלו, עד כמה שניתן כבן אדם, או שהוא מנוהל על ידי כוחות של אנשים אחרים הסובבים אותו? האם הוא בוחר את הבחירות הנכונות מתוך שלל האפשרויות שהזדמנו לו, או שהוא במקום של תגובה אחר אירועים שקורים סביבו, והוא במקום של "כיבוי שריפות"? אם זה קורה, מן הראוי לעצור ולבדוק כיצד לא ליפול שוב באותו מקום, ובעיקר, כיצד להתקדם הלאה.
כל אחד מאתנו ירד לעולם עם כישורים אישיים המהווים 'כלי עבודה' בעזרתם אנו עושה את המוטל עלינו בעולם. כישורים אלו שניתנו לנו בידי שמיים, הם בבחינת משוטי חתירה שאמורים להניע אותנו קדימה אל מחוזות טובים, בריאים, שמחים וראויים. השאלה הכֵּנה שעלינו לשאול את עצמנו: האם אנחנו אכן בדרך לשם?!
החכמה היא ליזום כאשר המצב הוא טוב, נינוח. כאשר המצב הוא כזה, הוא מאפשר לנו לחשוב ביצירתיות חשיבה בונה ומפתחת מתוך כוח שיש בנו. לעומת זאת, כאשר נגיע לטיפול או לאימון מתוך מקום של מצוקה ושרידות – זה יהיה מתוך לחץ, דחיפוּת ובהילות, כשכלו כל הקיצין. זה יסוד לאורח חיים תקין: יוזמה במקום תגובה, התקדמות במקום נסיגה, לפעול מתוך הכוח שנתן לנו הקב"ה, ולא מתוך חוסר אונים ואין ברירה. כי אם בין כה וכה אנחנו צריכים להשקיע אנרגיות, עדיף שזה יהיה במקום בונה ויוזם במקום תגובה נגררת.
לקחת את ההחלטה
על מנת לצאת לדרך, בראש ובראשונה צריך אדם לקבל החלטה פנימית כנה ונחושה: 'אני רוצה שהחיים שלי יהיו טובים ואיכותיים', 'אני רוצה לקבל החלטות יוזמתיות ולא לחיות חיים של תגובה', 'אני מבקש חיים פעילים מלאי עשייה בריאה ולא חיים של בטלה ושקיעה'. לצורך כך אני מוכן לעבוד ולהשקיע. זוהי החלטה חד-משמעית שדורשת אומץ אישי.
בשלב הבא, על אדם לשאול את עצמו: במה אני כן מוכן להשקיע? באיזה תחום אני כן מצטיין? או אז התחל לנוע בו קדימה. אין טעם להילחם בקושי ולהתמודד עם החולשות, שכן הזמן קצר והמלאכה מרובה. עדיף לבחור בצדדים החזקים שלנו, במקומות שבהם אנו טובים ולהתחיל לצמוח משם. נכון שלשם כך דרוש כוח, ובעיקר כוח רצון, אבל אין ספק שכוחות אלו נמצאים בכל אחד וצריך רק להציף אותם. מניסיון של מתאמנים רבים, כבר בפעולה הראשונה בכיוון החדש יתחילו לזרום באדם כוחות חדשים כמו גם מוטיבציה והנעה להמשכיות פעולה.
אמת, יש הרבה סיבות טובות למה לא להתקדם בחיים: אנחנו עסוקים, עייפים, עמוסים.... אך תירוצים אלו לא יהפכו את חיינו לטובים, מאושרים ומספקים יותר. זה הזמן להתבונן קצת במצב בו אנו נמצאים ורוצים לצאת ממנו, לקבל החלטות אמיצות ולצאת לדרך. זה כדאי.