חנה ושמוליק (שם בדוי), הגיעו לייעוץ עם בעיה שחוזרת על עצמה ונפוצה בקרב זוגות רבים. גם הם חושבים שהם מבינים אחד את השני.

שמוליק, בכל פעם שחנה מדברת, מהנהן בראשו ועוד לפני שהיא בחצי דבריה, הוא כבר מגיב לה.

היא מדברת על כך שהיא רוצה שישתף אותה בעניינים שלו. שתדע עליו ועל מה שקורה איתו והוא מיד אומר לה: "את לא רוצה שאני אשתף אותך. זה משפיע עליך אחר כך ואת נעשית לחוצה". הוא ממשיך ואומר בביטחון גמור: "אני מכיר אותה כמו את כף היד שלי. אני קורא אותה. היא שקופה". ואז הוא מתחיל לתת דוגמאות: "נכון ביום שלישי רצית שנצא ואמרתי לך שכדאי שתנוחי, זה לא היה טוב לך?" ושוב: "אני יודע מה טוב לה יותר טוב ממנה".

לפני מספר פגישות הגיעה חנה עם טלפון חדיש ויוקרתי, ושמוליק אמר בגאווה: "תראי מה קניתי לה ליום הנישואין". גם אז הוא ידע יותר טוב ממנה מה היא צריכה, כי היא ביקשה שכמתנה ליום הנישואין יקנה לה שטיח שאהבה לסלון.

באחת הפעמים, כשעצרתי את שטף הדיבור שלו, בזמן שהסביר לה כמה הוא מבין את מה שהיא אומרת, אמרתי, ספק בקביעה ספק בשאלה: "אתה בטוח בכך במאה אחוז..."

"כן." הוא מיד השיב.

"אתה מוכן לבדוק?" שאלתי.

הוא לא הבין לשם מה יש צורך לבדוק. זה הרי ברור! כדי להוכיח את צדקתו, הוא כמובן הסכים.

ביקשתי ממנו לשקף את מה שהיא אמרה: לחזור על דבריה ולומר לה מה הבין ממנה.

כשהתחיל לדבר, הוא ניסה לומר את שהבין ממנה, כשתוך כדי היא מנענעת בראשה לשלילה.

במפתיע, היא החזיקה מעמד עד שסיים לדבר, ואז אמרה לו בצורה חדה וברורה: "ממש לא!"

שמוליק היה מופתע.

הוא כמובן די מהר הדף את האבחנה שלה כשהוא מסביר לה: "מה לא? זה בדיוק מה שאת כל הזמן אומרת לי..."

מסתבר שזה מה ששמוליק כל הזמן שמע. הוא מעולם לא טרח לערער על ההבנה שלו, להיות במקום תמים ולא יודע ופשוט...לשאול!

"לא תנחשו" – הוא איסור בתורה, והוא אסור גם כאן.

העניין הוא שלפעמים לא כל כך פשוט לקחת מבן הזוג "המבין" את ההרגשה הזו, שהוא קורא את אשתו או שהיא קוראת את בעלה. לפעמים זה במחיר של ניפוץ חלום זוגי מסויים שאומר: "אני ואשתי קוראים אחד את השני גם בלי מילים". לפעמים זה הרגשה של "הבעל האידיאלי או האשה המושלמת" – המלאך המושיע, זה שיודע מה טוב לך בלי שפצית את פיך.

עם מעט הכוונה, תקשורת פתוחה ונכונות לשינוי, רוב האנשים מבינים ששווה להם לשנות את התפיסה ולהעמיד את עצמם במקום יותר סקרן. פחות יודע, יותר בודק.

התקשרתי השבוע לאשה יקרה, סבתא לשמונה נכדים מקסימים, תוך כדי שיחה היא מספרת לי שהיא בדרך עם נכדתה בת השבע, ילדה מחוננת, לחוג משותף, בו הן לומדות את שפת הסימנים. לתמיהתי ושאלתי איך היא הגיעה לתחום היא ענתה בפשטות "החלטנו ללמוד את שפת הסימנים כדי לדעת לתקשר עם אנשים חרשים ואילמים". הלוואי ואנשים היו משכילים ללמוד את שפת הסימנים של בני הזוג שלהם. כי לכל אחד שפה משלו. בדיוק כמו שאם ננסה לדבר ולקרוא את שפת הסימנים בלי לעבור קורס מתאים, נהיה, כנראה, רחוקים מלהבין או להצליח להעביר את המסר שנרצה, ומן הסתם יהיו טעויות ואי הבנות.  בדיוק כך, גם בין בני זוג, רצוי להשקיע זמן ומחשבה ולעיתים גם עזרה מקצועית, כדי לדעת לדבר בשפה של בן הזוג על מנת שגם הוא יבין את מה שאנחנו רוצים להעביר ולא יצטרך לעסוק בניחושים.

אז אם עד היום קראתם את בן הזוג, אתם מוזמנים ללמוד לקרוא...בקפה!

לפני שנסביר איך בדיוק זה קורה, הנה כמה פרטים טכניים:

איפה מתקיים הלימוד? בבית, באווירה טובה, במקום נעים ושקט ללא מפריעים.

מתי? פעם בשבוע, בזמן קבוע שיוקדש לזוגיות.

מהם האביזרים הדרושים? זוג אוזניים קשובות, לב פתוח, ו...קפה.

והנה התהליך:

שבו לכם על כוס קפה (אפשר גם תה אם ממש רוצים), והשתמשו בו כדי להיזכר בשלבים:

ק– קבלה – קבלו את העובדה שאתם לא בוודאות מבינים את בן הזוג, ואתם עדיין בסדר ובני זוג נהדרים, ופשוט הקשיבו לדברי השני.

פ -  פידבק – תנו פידבק לבן הזוג והגידו מה הבנתם. שקפו את דבריו של השני וקבלו אישור שאתם מבינים במאת האחוזים.

ה– היו סקרנים. בדקו עוד מה שלא לגמרי ברור. אחרי השיקוף לפעמים יש הרגשה שאנחנו מובנים אבל שנינו לא בדיוק יודעים האם באמת המילה שאמרנו הובנה כפי שרצינו או שאולי גם לה יכולות להיות פרשנויות רבות ושונות.

נניח שהבעל אומר:"אני רוצה שפעם בשבוע יהיה לנו זמן ביחד בלי הילדים", והאשה חזרה אחריו ואמרה: "אני מבינה שאתה רוצה שיהיה לנו זמן ביחד בלי הילדים". בשיקוף, היא קיבלה ציון של 100%. אבל עדיין, סביר להניח שאם בכך תגמר השיחה בנושא, יהיו לאחד מהם או לשניהם אכזבות. זאת משום שצמד המילים "זמן ביחד" עלול להתפרש אצל כל אחד אחרת לגמרי, וללא הבנה עלולים להיגרם תסכול, כעס ואכזבה. לכן כדאי לשאול - כשאתה אומר זמן ביחד, למה אתה מתכון? מה היית רוצה שנעשה בזמן הזה? כמה זמן היית רוצה שזה ימשך? וכך נגיע באמת להבנה אמיתית מבלי לתת פרשנות שלנו למה שהשני אומר.

כל כך הרבה זוגות מגלים רק בפגישה טיפולית מה באמת בן הזוג רוצה או צריך מהם. לרוב אנו נשענים על הידע שלנו שמתבסס על מחקרים או סריאוטיפים: "כל הנשים"."כל הגברים". זה לכאורה עוזר. רק שיש יוצאי דופן ומינונים שונים, אז אולי דווקא בן הזוג שלכם הוא לא בדיוק כמו שכתוב בספרים? אף פעם לא תדעו, אלא אם כן תשאלו.

אז במקום שהאידיאל יהיה "לקרוא את בן הזוג", אתם מוזמנים להחליף את המילה "לקרוא" ב"ללמוד" את בן הזוג. ללמוד את "שפת הסימנים" המיוחדת לו