שחיקה מהי?

כאשר יש פער כרוני ומתמשך בין הציפיות (חלום) לבין המציאות (אמת), אז בני הזוג יהיו במצב של שחיקה בחיי הנישואין.
שחיקה מתבטאת במישורים הבאים:
רגשי (כגון:"אני לא שווה שום דבר", דיכאון)
פיזי (מחלות, כאבים כרונים)
רוחני (ירידה בדרגה דתית)

זוג אשר נקלע לשחיקה בחיי הנישואין צריך לנתח ולבדוק מהם הציפיות ומהי המציאות.
כיצד ניתן לשפר את הפער בין הציפיות למציאות? האם לשנות את הציפיות או את המציאות?
שינוי ציפיות היא משימה קלה יותר, שכן איננה דורשת מעשה.
לעומת זאת שינוי מציאות דורש מאמץ. שינוי מציאות בדברים עקרוניים הוא מאמץ אשר יישא פירות.
יש לזכור כי במהלך חיי הנישואין יש שינויים דינמיים הן בציפיות והן במציאות, ולכן יש חשיבות רבה לעשות תיאום בין השניים.

כיצד אם כן ניתן לשנות את המציאות ולמנוע שחיקה?

1. קבלת בן הזוג.
אנשים רבים מנסים לחנך ולשנות את בן זוגם.
כאשר בני זוג גרים יחד הם בהכרח משפיעים זה על זה ומשנים זה את זה – אך אם האדם יציב לעצמו מטרה לשנות את בן הזוג, יש סיכוי רב כי ייכשל במטרה.
על האדם לשנות את התנהגותו הוא, והשינוי ישתקף בהתנהגות בן הזוג !!
יש לזכור: בן הזוג איננו קניין, אלא שותף שווה זכויות וחובות בחיי המשפחה !
יש לראות את בן הזוג בראיה חיובית.
להעצים את היתרונות ולא את החסרונות !!
הרב קוק: "כשמסתכלים בצד הטוב של הזולת, מתאהבים בו ורואים בו את הטוב"

2. תקשורת טובה בין בני הזוג.
לביטוי הרגשי יש חשיבות מרבית בתקשורת טובה.
יש לקבוע זמנים לשהייה בצוותא.
חובה לשוחח בנחת על טרדות, מחשבות, רצונות וכדומה.
אין לעלות את המצוקות ברגע של כעס,שכן אז וודאי הן יתקבלו במגננה ולא בהקשבה, אלא למצוא רגע של נחת, ולשוחח בשלווה של הרגשות.
יש להקשיב ולא רק לשמוע את דברי בן הזוג !
במקום להעיר יש להאיר !
יש להקפיד להחמיא לבן הזוג, להרבות בביטויים של הערכה כנה.

3. הגשמה עצמית.
בני הזוג הם יחידה זוגית הבנויה משתי יחידות נפרדות.
כל אחד מבני הזוג צריך לפתח את הייחודיות שלו, להשקיע בתחביביו ובשאיפותיו האישיות ובכך למנוע תסכולים אישיים.
בהגשמה עצמית כרוכים שינוי מתמיד וצמיחה, פתיחות להתנסויות חדשות, יצירתיות, ונכונות לקחת סיכונים.
בן זוג המאושר מהגשמת העצמי שלו תורם לחיי הזוגיות.
מארק טוויין: "נישואים יוצרים משני עולמות נפרדים שלמות אחת, בונים שני בני אדם שונים משימה אחת משותפת ומכפילים את כוחם לבצע אותה".

4. משיכה גופנית.
חיי טהרת המשפחה מאפשרים התחדשות בחיי האישות.
כאשר האשה נידה, מתאפשר לזוג זמן של שיחה בלבד.
ההתרגשות והציפייה לטבילה גורמים להתרגשות של "כלה בחופתה"
גם הידיעה שזמן הטהרה "קצוב", מאפשר ניצול של התקופה.
במחזוריות החיים יש חיבור עמוק בין הגוף והנפש – טהרת המשפחה מאפשרת צמצום הפער בין הציפיות למציאות.
על בני הזוג לזכור את מאמר חז"ל: "שתהא חביבה על בעלה"
יש לטפח את המראה החיצוני, כשם שטרחנו לעשות לפני הנישואין...

5. גיוון.
חיי הנישואין נכנסים לתלם של שגרה.
השגרה מעידה על יציבות. אך חשוב לשבור את השגרה מדי פעם ע"י גוון.
מעגל השנה של שבתות וחגים מסייע לשבור שגרה.
לכל חג אופי שונה והכנות רוחניות וגשמיות שונות אשר יוצרות גיוון בשגרה היומיומית.
על בני הזוג לנקוט ביוזמות גיוון נוספות לחיי הנישואין, כגון: חופשה, יציאה למסעדה, הליכה משותפת, קניית מתנות וכו'
גיוון נוצר גם ע"י מעשים קטנים !

חיי הנישואין הם יחסים של "שורשים וכנפיים"
שורשים מסמלים את הרגשת הביטחון והאמון ההדדי.
הם ביטוי של התחייבות, נאמנות, בטחון, ובטחון כלכלי.
ילדים מחזקים את השורשים.
השורשים הם היציבות והעוגן של חיי הנישואין.

כנפיים מסמלות את ההתלהבות של צמיחה אישית ורוחנית, ההרגשה שכל אחד לחוד ושני בן הזוג יחד מפיקים את המקסימום מעצמם ומהחיים.
הכנפיים הם הרומנטיות וההתאהבות.

על בני הזוג ליצור מערכת של איזון של שני המרכיבים.
אם יש רק שורשים אך חסרים הכנפיים נוצר השעמום. אז עלולים לחפש ריגושים במקומות אחרים.
כאשר יש רק כנפיים אך חסרים השורשים, אז הקשר איננו איתן ואינו מאריך ימים. אדם שבע כבר איננו רעב....

לכן בחיי הנישואין יש להשקיע הן בשורשים והן בכנפיים, ובכך ליצור חיי זוגיות יציבים, קשר נצחי שיש בו גם רומנטיות.

אחת הסכנות העיקריות בחיי הנישואין היא  המובן מאליו.
חיי נישואין של שגרה, עלולים להביא את בני הזוג להתרגל לבן הזוג ולקבלו כמובן מאליו, בלי לזכור את יתרונותיו ואת הסיבות אשר גרמו להם להתחתן זה עם זו.
על כן יש תמיד להעריך כל דבר שנעשה, יש לומר תודה על כל פעולה.
על כל אחד מבני הזוג להחמיא לרעהו, גם על הברור מאליו.
יש זוגות הסוברים שכיון שהם אוהבים את בן זוגם, לא ייתכן שאינו חש בכך, ולכן אין צורך לומר לו זאת במפורש. אולם, לא תמיד הדבר ברור לבן הזוג, ובנוסף כל אדם אוהב לשמוע שהוא אהוב ומקובל ומוערך, ועל כן יש להביע רגשות אלו במפורש.

ננתח את המקרה הבא:
בני זוג הנשואים 6 שנים נפגשים לאחר יום עבודה ארוך.
האשה חכתה לבעלה בקוצר רוח בכדי לספר לו על ההזדמנות העסקית החדשה שנקרתה לפניה, והנה כאשר נכנס הביתה, היא מעיפה מבט בפניו ורואה בעל עייף וזעוף פנים, מאוכזבת הלכה והסתגרה בחדר העבודה...
הבעל אף הוא, חכה לשוב הביתה, אל הקן החם לאחר יום עבודה מתיש ומייגע. הוא ציפה לספר לאשתו את שעבר עליו, אך כאשר נכנס הביתה, היא העיפה מבט בפניו וברחה לחדר העבודה...
את שארית הערב "בילה" כל אחד מהם בנפרד ברגשות כעס ואכזבה.
מה קרה כאן? ברור שמדובר בזוג אשר יש בהם פוטנציאלית קשר עמוק.
השניים חיכו בלהיטות לפגוש בבן זוגם, ולשתפם בקורות יומם.
האם אותה להיטות עצמה היתה בעוכריהם? מסתבר שכן.
כל צד בא עמוס בצרכיו שלו, ולא היה פנוי לצרכי האחר. הצורך העצמי ניצח את האהבה. השלכת הקשיים הרגשיים על הזולת, גורמת למאבק בזולת במקום במאבק בקושי... במקרה זה, הצורך התלות והחשש מאכזבה גרמו לכל אחד מהם לראות ברעו יריב ולא ידיד.
כיצד אפשר להתמודד עם מצב כנ"ל?
על כל אחד מבני הזוג לזכור כי גם לרעהו יש צרכים משלו, ולכן על אף שיש לי צורך אדיר לחלוק עם בן הזוג את רגשותי, עלינו לברר יחד איך נגיע שנינו לסיפוק צרכינו הרגשיים – "צמצום הדדי" – כל אחד מבני הזוג מצמצם מעט את עצמו ומפנה מקום לרעהו !!

בנוסף, יש צורך להבין כי גברים ונשים שונים הם במובנים רבים.
הבנת השוני בהתנהגותם של הגברים והנשים בין במישור הרגשי ובין במישור המעשי והמודעות אל השוני, במיוחד בהקשר לצרכי התקשורת השונים שלהם, עוזרת לקיים דיאלוג מוצלח ומועיל יותר.
רק מתוך הכרה בהבדלים אלו ניתן להתחיל לגשר על הפער בין המינים ולהגיע להבנה האמיתית של הנישואין.
הידיעה וההכרה שאין בבן הזוג בעיה "אישית", אלא כך בנויה אישיותם של בני המין השני, מסייעת על כל אחד לקבל את השני כמות שהוא.

יש לזכור כי קונפליקט ומתח אינם אסון, הם הזדמנות !
ההתמודדות היא מימוש התכלית. כל רגע שהאדם מתמודד הוא מממש את תכלית הנישואין. כל אחד שואף להצלחת נישואיו, אך עליו לזכור שהצלחה זו דורשת עבודה ומאמץ ואיננה מובנת מאליה, כמאמר חז"ל: "יגעת ומצאת –תאמין".
זוג אשר זוכר גם ברגעי השחיקה כי החיים רצופים אתגרים על כל צעד ושעל, ויבחר להתמודד איתם, יזכה לחיות ביחד חיי נישואים  בריאים ומאושרים.
על בני הזוג לזכור לתאם בין הציפיות למציאות ולזכור שכדי להצליח ולהיות מאושרים בחיי הנישואין ולא ליפול לכבלי השגרה והשחיקה, עליהם להתמודד עם אתגרי הנישואין, ובכך לחזק ולהעצים את השורשים והכנפיים, את היציבות והאהבה !!.

                                                             חיים בשניים

                                                       להתמזג, אבל לא להימהל.
                                                   לוותר, להתפשר, אך לא להתבטל.
                                                     להבין – גם אם לא להסכים.
                                                          לבנות, לטפח, להקים.
                                                       להישען – אבל לא להתלות
                                                         מעל הקטנוני – להתעלות.
                                                        לתמוך – אבל לא להתערב.
                                                            לעזור? כן מכל הלב.
                                                            להתאחד, להתייחד,
                                                    תוך ידיעה שמותר גם להתבודד.
                                                     להחמיא, בנדיבות בלי לחשבן.
                                                        להימנע מכל מה שמעצבן.
                                                      לשתף, להתיעץ לפני שעושים.
                                                     לספור עד 10 לפני שכועסים.
                                                            שימרו על הקיים –
                                                        שפרו את הטעון שיפור.
                                                             ואושרכם יעצם –
                                                        לאין ערוך ולאין שיעור.
                                                    וכל זה מתוך קדושה וטהרה
                                                          כשהשכינה מקשרת
                                                              בין איש ואשה.

 
ביבליוגרפיה:

שחיקה באהבה ובחיי הנישואין – איילה מלאך פיינס
טובים השניים – קלייר רבין
הנישואין משימה – הרבנית סימה בצרי
הבית היהודי – הרב שמחה כהן
שלמות הבית – חנינא קושלבסקי