רובנו מעוניינים בתקשורת פתוחה, כנה, חיובית ומשתפת. מעניין להיווכח שלמרות ששני בני הזוג מעוניינים בתקשורת כזו, דווקא כאשר מגיעה ההזדמנות לשמוע ולהתחבר, הם לעיתים קרובות מחמיצים את המטרה. עם כל הרצון הטוב, השיחה שהייתה אמורה להיות מקרבת, יוצרת פער ומרחק רגשי, שגורם לתחושה המתסכלת של חוסר הבנה.

כדי למצוא את הדרך להבנה ולתקשורת חיובית, כדאי שנכיר בכך שישנם הבדלים מהותיים בין גברים לנשים באופן ההתקשרות שלהם. בעולם המודרני בו אחד מהערכים המובילים הוא שוויון בין בני האדם ללא הבדלי דת, גזע ומין, אנו שוכחים לפעמים שמגדר הוא נתון פיזיולוגי שטבע הקב"ה בבריאה בעולמו. כשם שיש שונות פיזית בין גבר לאשה, כך נפשם בנויה באופן שונה, ולפיכך התנהגותם תהיה שונה בהתאם לנטיות המתאימות יותר לכל אחד מהם.

ישנם חוקרים הטוענים שחוויות החיברות המוקדמות של נשים וגברים מובילות להבדלים בסגנונות התקשרות של המינים. גוטמן ולוינסון (1988) טענו שהשורשים של דפוסי ההתקשרות הללו נעוצים בהבדלים ביולוגיים. ההבדלים שהם מציינים הם בתגובות פיזיולוגיות שונות של גברים ונשים למצבים מעוררי תגובה רגשית. מקור ההבדלים הוא במערכת העצבים המרכזית ובמערכת האנדוקרינולוגית, וההנחה היא שיש קשר בין התגובתיות הפיזיולוגית לבין יכולת התקשורת המילולית.

חוקרים אחרים, (מלץ וברוקר, 1982) פתחו את תיאורית תת התרבויות המתייחסת לגברים ולנשים כאל שתי תרבויות נבדלות – הגבר והאשה. גם כאשר שניהם ינסו לתקשר כשווים, תמיד יהיו הבדלים תרבותיים שיובילו לקשיים בתקשורת. לדוגמא: גם כאשר לגבר ולאשה יש אוצר מילים שווה, הם ישתמשו בו באופן שונה, כאשר נשים ישתמשו יותר במונחים המתייחסים למצבים רגשיים.

מלץ וברוקר מונים ששה תחומים שבהם לנשים וגברים יש חוקי שיחה שונים והם מהווים מקור לחוסר ההבנה הרווח בין ביניהם. הבנת הבדלים אלו תסייע לנו, ולו במעט, לצמצם את הפערים שיוצרים קצרים בתקשורת, ואולי דרך כך, לתקשר נכון וטוב יותר.

התחום הראשון הוא "התגובות הקטנות" ( Minimal responses): אלו הם סימנים קצרים, ביטויים מילוליים ובלתי מילוליים המעורבים בשיחה למשל, הינהון, קולות הזדהות או אותות הבנה כמו "אהה..." כאשר נשים מגיבות בשיחה ב'תגובות קטנות' הן מסמלות הקשבה והתעניינות. לעומת זאת, כאשר גברים משתמשים בתגובות קטנות הם מביעים הסכמה והבנה. ההבדלים במסרים השונים, לדברי מלץ וברוקר, יוצרים בלבול וקשיים בתקשורת בין המינים. על פי ממצאי מחקר שנערך על ידם, נשים משתמשות יותר בתגובות קטנות מאשר גברים. ההשפעה של הממצא באה לידי ביטוי בדרך ההבנה של כל אחד מהצדדים: נשים קובלות על כך שגברים לא מספיק מקשיבים להן. עובדה שאיננה נכונה לפי תוצאות מחקר זה, שכן הגבר יכול להקשיב קשב רב, אך הוא לא ישתמש בתגובות קטנות אם הוא לא מסכים לכל דברי האישה. גברים לעומת זאת, שמפרשים את התגובות הקטנות כהסכמה, לא מבינים איך ייתכן שבסוף השיחה מתברר שהנשים כלל לא מסכימות עם כל מה שנאמר על ידם, בזמן שבמשך כל השיחה הם קלטו את התגובות הקטנות כהסכמה לדבריהם. התחושה שלהם היא בלבול בהתנהלות השיחה וניגוד מסרים.

התחום השני הוא משמעותן של שאלות. השאלות ששואלות נשים במהלכה של שיחה, הן שאלות שמטרתן היא שימור השיחה והבעת התעניינות. זאת למרות שהשאלות לא תמיד יהיו באמת חשובות לשואלת, אך היא תשתמש בהן כדי לדאוג להמשכיות השיחה. הצורך של גברים בשאלות הוא ענייני לחלוטין. הם שואלים שאלות על מנת לקבל אינפורמציה, הסבר, הבהרה וכדו'.

התחום השלישי הוא הקישור בין מה שנאמר על ידי כל אחד מבני השיח. נשים מתמללות את הקישור בין דבריהן לדברי השני, בזמן שגברים כלל אינם נוטים לעשות קישורים בשיחה. הם יאמרו את דבריהם לגבי מה שמעניין אותם בלי לשייך אותם לדברי בן השיח השני. מסיבה זו, במקרים רבים נשים לא ימצאו את הקשר בין מה שהגבר אומר לדבריהן.

התחום הרביעי הוא הפירוש שכל אחד מהמינים מעניק לתוקפנות מילולית. נשים רגישות לתוקפנות מילולית כגון התפרצות לשיחה ומפרשות אותה כמכוונת נגדן למרות שלא תמיד זה נכון. חוקרים הראו שנטיית הגברים להתפרץ בשיחה עם נשים היא במטרה לשלוט בשיחה (רוזנבלום,( 1986 ולא מסיבות של תוקפנות. חוסר הבנה זה עלול ליצור אי הבנות קשות בשיחה.

התחום החמישי הוא שמירה וסטייה מהנושא. בשיחות נשים המעבר מנושא לנושא הוא הדרגתי וחלק מהתנהלות שיחה שבה הנושאים מורחבים ומפותחים. אצל גברים כמעט ולא קיימת הרחבה של נושא אלא להפך, יש שמירה על הגדרתו המצומצמת וכמעט לא קיים מעבר מנושא לנושא בפתאומיות.

התחום השישי הוא שיתוף בבעיות ומתן עצות. לנשים יש נטייה לדבר על בעיותיהן ולשתף בהן אחרים. בשיחות נשים הן נוטות לחזק ולהקשיב זו לזו. גברים, לעומתם, אינם מספרים בעיה על מנת לשתף אלא על מנת לקבל פתרון. גם כאשר מספרים להם על בעיה כלשהי, הם נוהגים לייעץ ולהתנהג כמומחים ולא להראות גילויי אהדה ואמפתיה. כאשר האישה תגלה כלפי הגבר אמפתיה הוא עלול להסתגר ולא לשתף פעולה. האישה מצידה לא תבין מדוע הוא כועס או נפגע. חוקרת בשם ריד (1995, בתוך מרין 2003)  טענה כי גברים מבססים את סגנון הדיבור שלהם על תחרותיות בעוד שנשים מבססות אותו על ידי שיתוף פעולה.

לאור הנתונים שנלמדו ממחקרם של מלץ וברוקר, ניתן לראות שישנם הבדלים מעשיים בצורת התקשורת של גברים ונשים. יחד עם זאת, חשוב לציין, כמובן, שהנתונים נלמדים מהרוב, ואין בכך עדות ברורה לגבי כל אדם ואדם. התנהגות זו, מלבד היותה ביולוגית לפי חלק מהחוקרים, היא התנהגות נרכשת מקבוצת הזהים במגדר של כל אחד מהמינים. לכן הקשיים יתעוררו, בדרך כלל, בבואם של הגבר והאישה בברית הנישואים, אז כל אחד נחשף לסגנון תקשורת שונה במהות. על כל אחד ללמוד להבין את זולתו ולתקשר בהתאם, ומכאן נשאלת השאלה - האם באמת ניתן לשנות הרגלים שמוטבעים בנו עמוק כל כך? על שאלה זו עונים מולק ברדק וגיבסון (בתוך מרין 2003) במחקר מעניין שבחן את ההבדלים בהבנת תקשורת מילולית בין המינים. במחקר זה הנבדקים היוו מעין שופט צד שלישי לסיטואציות של קשיים בתקשורת בין גבר לאשה. כלומר, המשתתפים במחקר נחקרו תוך כדי צפייה במקרים של חוסר תקשורת בין המינים בהם הם נדרשו לתת את חוות דעתם. הנחקרים ידעו לכאורה מהו מושא המחקר והתנהלותם בסיטואציה הייתה מוטה. הם לא היוו צד פעיל באינטראקציה אלא נדרשו להגיב לסיטואציה בצורה אובייקטיבית לאחר מחשבה. תשובות הנבדקים הראו שכאשר יש נכונות ורצון להבנה, ההבדלים אינם כה גדולים בתקשורת המילולית בין המינים. הם הכירו בשוני וביכולת להתמודד עם הבדלים אלו. לפיכך, הגיעו החוקרים למסקנה שאפשר ללמד זוגות כיצד להתגבר על ההבדלים גם בזמן שהם בתוך האינטראקציה ובכך לשפר את ההבנה בין המינים.

כל אחד ואחת מאתנו יכולים ללמוד אודות ההבדלים שביננו לבין בני הזוג שלנו, להיות ערים להם ולמבנה הנפש שלהם, ולהיזהר ממלכודת הפרשנויות הסובייקטיביות שגורמות לעלבון, מאחר ואין כוונה כזו מלכתחילה. הבנה זו תסייע לנו להבין ולדון לכף זכות את השני ולפתח הקשבה אמתית לפי מבנה הנפש של הזולת, ולקבל אותו על פי היצירה שבראו אלוקים. הבדלים אלו יכולים לשמש לנו נושאים לשיחה על מנת להבהיר, להסביר ולהביע את הצרכים שלנו באזני בני הזוג. כדאי לציין את הנקודות בתקשורת שמביאות לחסמים רגשיים ולחוסר הבנה, ולמצוא דרכים וטכניקות להתמודדות הספציפית בכל תחום. פעולה משולבת מתוך מטרה משותפת עם רצון אמתי ושימת לב לנקודות התורפה, תאפשר בע"ה להתגבר על השונות.

בבליוגרפיה

מרין, ת. (2003). תקשורת מילולית בין גברים ונשים: הבדלים בהבנת מסרים בנושא בקשת עזרה או קבלתה וקרבה או ריחוק ביחסים, בקרב בוגרים ובקרב מתבגרים. עבודת גמר לתואר מוסמך, החוג לחינוך, אוניברסיטת חיפה.                                

Gottman, J.M. & Levenson, R.W. (1988). The social psychophysiology of marriage. In P. Noller & M.A. Fitzpatrick (Eds.), Perspectives on marital interaction (pp.182-200). Clevedon, UK: Multilingual Matters.

Maltz D.N. & Ruth A. Broker. (1988) Language & social identity. Acultural approach to male-female miscommunication 11-pp/ 196-216

Rosenblum, K.E.(1986). Revelatory or Purposive? Making sence of a 'female register' Semiotica, 59, 157-170.