תפקיד הכבוד בתוך הבית/ ליאורה צובל

"את נראית ממש כסהרורית", ציטטה בפני האישה את בעלה, "ככה הוא אמר לי . ולא תאמיני היא הדגישה, הוא אמר את המילים האלה לפני הבנות !", תוך שהיא מדברת היא זורקת בו מבט, שעה שהוא מכופף את ראשו בעמדת הקשבה והודאה, "ואל תחשבי שזה איכפת לי , שיגיד מה שיגיד, הוא אומר זאת בגלל רגשי הנחיתות שלו, הוא תמיד הרגיש נחות, אבל זה בסדר", היא משדרת לו דרכי שדר מרכך,  "אני בכל זאת אוהבת אותו". כך אמרה ריקי על בעלה צבי ובקולה נשמע שמץ של סלחנות מזויפת. בהמשך השיחה כשביקשה ריקי יותר תשומת לב מבעלה קפץ צבי ממקומו בחוסר סבלנות ואמר. "לי אין רגשות נחיתות, לה יש! היא מקבלת ממני הכל, פרנסה, בית, רכב. אבל היא כל הזמן מתלוננת, אני לא מבין מה אנחנו עושים פה, אין לנו שום בעיות, הכל בסדר אצלנו."
"אם אתה חושב כך , מה הביא אותך לפה ?".
"באתי כי רציתי לומר לריקי שתפסיק להתלונן, יש לה הכל. " מצהיר צבי.
ריקי וצבי, יושבים רחוקים זה מזה. ריקי לבושה עדיין במעילה למרות שהחדר מחומם, ועל ברכיה היא שמה את תיקה כמו מבקשת להגן על עצמה. צבי יושב בכבדות נינוחה  על הכסא, ידיו נשענות על המסעדים וראשו מכופף בהבעת הקשבה שמרמזת על עקשנות.

המילים , "את נראית כמו סהרורית, יש לך רגשי נחיתות, היא מתלוננת" נשמעים בדרך כלל, אם בכלל, בחדרי חדרים. אך לפעמים נאמרים הדברים גם באוזני הילדים שבבית המשמשים כקהל, או, לצערנו, באזני ציבור רחב יותר, כמו משפחה מורחבת, חברים.
השאלה העולה מכך היא האם  אחרי שנאמרות ונשמעות מילים מסוג כזה תתכן אהבה או קירבה בין בני הזוג ?, מי שחושב שאפשר לעבור על התבטאויות אלו לסדר היום, שישאל את עצמו מה היה קורה בינו לבין הבוס אם היה מדבר אליו באופן  הזה ?, מה למשל היה עתידו בעבודה ? . ויותר מכך, לאיזו רמה אנושית , נימוסית והתנהגותית היו מסווגים אותו מכריו.
אישה שאומרת על בעלה שהוא נחיתי, איש האומר על אישתו מתלוננת, פוגעים זה בזו, ובזאת הם גם מחסלים את האפשרות שהאהבה תשרה ביניהם. אין זה נכון שריקי אכן אוהבת את צבי כפי שהצהירה בפגישה. אולי התכוונה ריקי לומר שהיא הייתה רוצה לאהוב אותו, אך כרגע היא לא יכולה להרגיש זאת כי היא עלולה להיפגע ממנו.
מילים, כשם שיש בכוחן לרפא את כאבי הנפש. (כמו מילות נחמה, עידוד, הבנה ואהבה), יש בכוחן לגרום לפגיעות העמוקות ביותר לשבור את רוחנו ואת ביטחוננו העצמי. "מתלוננת, וסהרורית", אלו מילים מכאיבות. וריקי, כמו כולנו פוחדת מכאב. אף אחד לא אוהב כאב. גם שרץ פשוט כלטאה משאיר את זנבו ובורח מחשש לפגיעה.

צבי וריקי רוצים בכנות לבנות את חייהם המשותפים . צבי מפרנס ודואג לרווחתה החומרית של ריקי, וריקי מעבר לכל שולחת לו מסר של הבטחת אהבתה. אך ,הם שכחו כמו הרבה זוגות אחרים, כי בדרך לפתיחת דלת הקסמים של האהבה , עומדים שני חיילים נאמנים ששמם דרך ארץ וכבוד.
שני חיילים אלו מאפשרים לרגש הענוג של האהבה לגלות את פניו בתוך הבית, כי בלעדי שומרים נאמנים אלו בורח רגש זה מבעד לחלון. דרך ארץ וכבוד הינם כה חשובים עד כי עלינו לשאול בפליאה רבה, כיצד נמחקת נוכחותם של  שומרים נאמנים אלו מהבית ? התשובה לכך היא האבסורד בהתגלמותו. דווקא הקירבה, המהווה חלק בלתי נפרד מהווית המשפחה והנישואין, היא זו הגורמת לכבוד ולדרך הארץ להיעלם. דווקא הקירבה מתירה לנו ליכאורה לומר בחופשיות את כל העולה על ליבנו וזה מה שעלול לפגוע לפעמים בבן זוגינו.
תחושת הקירבה בתוך המשפחה היא בעצם חרב פיפיות. מצד אחד היא נעימה ומבטיחה המשכיות וביטחון, ומצידה השני מכיוון שהיא גורמת לנו להאמין  ש"על כל פשעים תכסה האהבה" . אנו מרשים לעצמנו להתבטא בחוסר כבוד כלפי בן זוגנו ובטוחים  שהוא יסבול את הפגיעות הקטנות האלה ויעבור הלאה. דווקא תחושת הקירבה הזו גורמת לכך שכשבני הזוג רבים, הם חוצים את גבולות הכבוד ביניהם ופוגעים זה בזה, ביחסים ביניהם, וכמובן בכבודם האישי.

העיצה לריקי וצבי בשלב הראשון היא להתנהג זה לזו כשם ששני אנשים זרים מתנהגים זה לזה. כדאי שבני הזוג יחשבו על כך שרואים אותם. הם לא לבדם. וכדאי להם שישאלו את עצמם, האם הייתי אומר דבר שכזה לבוס שלי ? לשכן ?, ומה מידת הסיכון לקשר הזוגי המתלווה למה שאנו בוחרים לומר.
ובאמת, לעתיד לבוא אומרים חז"ל יעידו קירות ביתו של אדם על מעשיו וכל שיחה, אף קלה שבקלות, שהתרחשה בין  איש ואישתו תשמע לאוזני כל. ואם זה כך, האם לא כדאי שיתגלה הכבוד ודרך הארץ שבין בני הזוג והם יראו במיטבם ? ובעזרת ה' יאפשר הכבוד המחודש הזה ליצור בעתיד אינטימיות וקשר אהבה אמיתי ביניהם.