האם ישנה בעיה בתפיסה הפסיכולוגית- המערבית- חילונית של ימינו?

כך מספר הרב אבנר וייס על המפגש הראשון שלו כסטודנט בקורס מבוא לפסיכולוגיה באחת האוניברסיטאות המכובדות בארה"ב :
"המדריך, גבר גבוה ומרשים מאוד, לא בזבז זמן בהנחת כל הקלפים שלו על השולחן, אני הולך להשבית אתכם משלושה מיתוסים שהוא הצהיר, (ראשית): אין אלוהים!  (שנית) : אין נשמה !  (שלישית): אין דעת!  אם תוכלו להוציא את השטויות הארכאיות מהראש, תהיו מוכנים ללמוד ולעבוד בפסיכולוגיה ברצינות." (בספרו "לעסוק בפסיכולוגיה וברצינות" אבנר וייס, 2005, ע"מ '6)

האמירה המזעזעת הזו של המדריך עליו מספר הרב אבנר ויס איננה דעתו האישית, היא מבוססת על הדמויות היותר מפורסמות בתחומי הפסיכולוגיה ומדעי הרוח. הסיבה לאמירה זו היא שהפסיכולוגיה המערבית - מודרנית עוסקת רק ב"ישות", בעצמים מטריאליים החומריים והקונקרטיים מפני שהם נראים לעין האנושית. 
אכן, לא מקרה הוא שפרויד ותלמידיו הוציאו בכוונת מכוון את נוכחות האל ואת תובנות הדת מהפסיכולוגיה, ולא פלא הוא שסקינר ניסה להוציא את הבחירה החופשית בשיטתו מהפסיכולוגיה והפסיכואנליזה. (Skinner,1953  מהפסיכולוגיה ופסיכואנליזה).

פסיכולוגים שניסו למצוא ברמה כזאת או אחרת טרנסנדנטיות באדם, נתקלו בתפיסה פסיכולוגית שלא יכולה להכיל גישה כזו מפאת גישתה הקונקרטית -מטריאליסטית למבנה נפש האדם. 
ניתן בהחלט להסיק שהנחות היסוד של התורות הפסיכולוגיות הללו אינן יכולות לטפל ברבדים העמוקים בנפש האדם מפני שהללו מכחישים את קיומם של הנפש, הרוח והנשמה השוכנים בתוך גופנו כפי שמלמדת אותנו התורה שבעל פה ובכתבי הזוהר של רשב"י. 

יחד עם זאת, בהחלט לא ניתן לומר שאין כלל תועלת בטיפולים ובשיטות הפסיכולוגיות המערביות המגוונות, אלא שאנו בדרך כלל מייחסים את יעילותו של הטיפול לרמת הנפש הבהמית או הגשמית בלבד. זאת משום שאפילו הפסיכולוגיה המערבית בעצמה מכחישה את שאר החלקים הרוחניים ומבחינתה הם כלל לא קיימים.
אכן, תורת ישראל מלמדת אותנו שהנפש משכנה בכבד - "רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים י"ב כ"ג). מתפקידי הכבד לסנן ולנקות את הדם שעובר בו, ואילו הרוח מקום משכנה בלב -  "והנשמה עיקר גילויה ומשכנה הוא במוח שבראש" (ספר התניא להאדמור הזקן). אנו מייחסים את המעשים לנפש - "הנפשות הפועלות" ואילו את הדיבור והרגשות לרוח - "רוח ממללא", ואילו המחשבה נחשבת לביטוי הגשמי ביותר של הנשמה ומתחוללת בראשו של האדם במוח. 

למעשה נפלה מחלוקת בעולם המערבי בקרב השיטות הפסיכולוגיות השונות בשאלה מהו הכוח המניע העיקרי, המניע את שאיפת החיים באדם ?
לפי השיטה הפסיכו אנליטית השלישית של ויקטור פרנקל (בספרו האדם מחפש משמעות), המשמעות שהאדם מציב לחייו היא הסיבה למוטיבציית החיים והיא זו שמניעה אותו להוסיף להתקיים ולבקש לפעול, ובהעדרה יבקש לחדול. 
לעומתו טוען פרויד שהיצר או המשיכה בין המינים הוא היצר החזק והנאת הרגש והקשר האנושי הם המניעים את האדם.
השיטה השלישית היא שיטתו של אדלר הקובע כי יצר השליטה והכוח הוא היצר העיקרי המניע את האדם. 
שלושת השיטות שהוזכרו לעיל של ויקטור פרנקל, פרויד ואדלר נחשבות לשונות ולחלוקות בעניין הבנת הכוח המניע העיקרי שבאדם. אלא שמבחנת הפרספקטיבה הפסיכולוגית של היהדות שלושתם בוודאי טועים, אך מאידך מבחינה מסוימת שלושתם גם צודקים וכלל לא אמורה להיות מחלוקת.

אכן, היצר השלילי שבאבר הכבד הפועל כנגד נפש האדם, זו שמקום משכנה הוא בכבד, יוצר דחף פנימי לכוחניות ושליטה כפי שטען אדלר. לעומת זאת היצר השני שמקומו בליבו של האדם זה הפועל כנגד הרוח הקדושה שבו ומתמודד נגדה מתאים לתיאור המדויק של פרויד אשר לשיטתו הדחף, היצר והנאות הרגש הם הפועלים בלב כנגד רוחו הקדושה של האדם. ויקטור פרנקל שחקר את טבע האדם במחנות ההשמדה הגיע למסקנה כי המשמעות היחסית שהציב באדם לחיו  הייתה הסיבה שבגינה הוא החזיק מעמד בתוך ים הסבל הגדול, ואילו כאשר סיבה זו חלפה מצא ויקטור פרנקל שאנשים אלו רצו אל הגדרות וקפחו את חייהם באפס תקווה. כך הוא מספר שאדם ששאיפתו ומשמעות חייו הייתה רק לשרוד על מנת להציל את בני משפחתו, הצליח לשרוד כל זמן שבני משפחתו נותרו בחיים וכאשר בני משפחתו או האדם היקר לו לא היה בן החיים, איבד אותו יהודי את משמעות. למעשה ויקטור פרנקל הציג משמעות סובייקטיבית ויחסית שהמציא האדם למשמעות חיו הפרטיים בעצמו הקשורות בברואים שקיומם היא זמני יחסי חולף ולא יציב. התורה מלמדת אותנו לא לתת משמעות יחסית לחיינו הקשורה בחיים הזמניים אלא בערכי הנצח ובקיומו המוחלט של האל, שקדושתם של החיים הינם מעל ומעבר למצב בו האדם נתון וכי לא עוצמת או כמות הסבל ביכולתם ליטול מאתנו את המשמעות האבסולוטית והאין סופית שהקנתה לנו התורה הקדושה באמצעות ערכי הנצח.

נסכם ונאמר שתורתנו הקדושה נתנה לאדם ולמטפל כלים שלמים ומדויקים כיצד להבין את נפש האדם וכיצד על המטפל להתמודד עם בעיות הנפש של המטופל. התורה הגדירה היטב את כוחות הנפש השונים ואת הקונפליקט המולד בכל חלקיו הפנימיים, את הבחירה החופשית, המאבק ואת מטרת חיו האמיתית. כדאי לנו להתבונן פנימה את תוך החכמה האלוקית שקבלנו במעמד הר סיני ומתוכה להתבונן בחכמות האחרות על מנת לדעת את מקומם האמיתי בפאזל הכללי של כוחות נפש האדם.