תקשורת משפחתית / גד מאיר שמחוני

כדי ליצור קשר בין בני זוג, בין בני האדם בכלל, יש צורך בתקשורת.

התקשורת בנויה ממילים ותנועות, מתגובות ומעוויות.

בתשובתי לאחת השואלות כתבתי:

מדבריך על עצמך אני חש כי את מתגלגלת בעולם החיים כדברי השיר "ככה סתם, מפה לשם, יצאתי לגינה, לא ראיתי שום אחד, רק חמנייה.....". לשמחתנו החיים אינם ככה סתם ואינם עוברים לידנו, החיים זה אנחנו וכיצד שנבנה את חיינו כך גם נהנה מהם או שבערוב ימינו נשב ונבכה על מה שהיה יכול להיות ואיננו או לא היה בגלל...........

אציין בראשי פרקים, כמה נקודות שעלינו לקחת בחשבון כתבנית לחיים, אם תקבלו נקודות אלו ברצינות ותראו בהן נקודות זו גורליות עבורכם תוכלו מהר מאד לדעת עד כמה אתם בשלים ומסוגלים להקים משפחה ולחיות חיי אושר.

כאשר אנשים נמצאים ביחד טבעי שתהיה ביניהם תקשורת. התקשורת נעשית באופנים שונים נתעמק בצורות הייחודיות לבני האדם –

תקשורת על ידי העיניים – מבט, קריצה, עפעוף, הסרת מבט וכו'

בידיים -  תנועות יד תוך כדי דיבור מהווים מסר רב משמעות למילים הנאמרות. תנועות יד ללא מילים שאומרות הרבה מאד, תנוחת היד על הפנים כאשר מקשיבים לדברי השני מביעה מאמון מוחלט ועד חוסר אמון.

במגע עם השני –  ליטוף, טפיחה על שכם, חיבוק, סטירה, אגרוף ועוד.

ברגליים – תנועת רגלים לא שקטה, נענוע רגל, רעד, בעיטה, דחיפה וכו'.

בגוף -  תנוחות גוף שונות מספרות על תחושות שונות. ישיבה, עמידה, הליכה תוך כדי דבור, זקיפות קומה או השתוחחות ועוד תנועות רבות.

מילולי – דיבור, צעקות, קולות,

האדם אינו יכול לחיות ללא תקשורת – הוא חיה תקשורתית. "לא טוב היות האדם לבדו" נאמר כבר על אדם הראשון והקב"ה יצר לו את חווה. מכאן למדנו שהצורך להקים משפחה הוא חיוני ביותר וחלק בלתי נפרד מחיותנו והצורך שלנו בתקשורת חשוב כאוויר לנשימה.

יחד עם זאת האדם מחפש לעצמו במה מרכזית עליה הוא מופיע במיטב יכולתו. הוא זקוק להיות במרכזה של במה כל שהיא, אחרת הוא חש כעלה תלוש שאינו שייך לשום מקום. הבמה הזו מתקיימת במספר מקומות או בחלקם. הבמה יכולה להיות במקום העבודה, בחברה, במגרש המשחקים או  במשפחה.

הטוב ביותר לאדם כאשר הבית הוא הבמה המרכזית של חיינו. לעיתים אנו טועים לחשוב שהבית שולי ואילו במות אחרות חשובות יותר והתוצאות הרות אסון.

אדם משקיע את עצמו בעבודתו ושוכח להעניק למשפחה והורס את התא החשוב ביותר שעבורו הוא יוצא לעבודה. אדם משקיע בספורט, במפגשי החברה שלו ושוכח שיש אישה וילדים הזקוקים לו יותר מכל ושוב הורס את המבנה החשוב ביותר של חייו, או שהאדם מבין שהמשפחה על כל מרכיביה היא הנושא המרכזי של חייו וכל השאר הוא תפאורה שבאה לקשט את הבמה המרכזית. התייחסותו של האדם לגורם זה או אחר תלוי מאד בדימוי העצמי שלו.

לעיתים האדם קשור לבמה ישנה שעבר זמנה ואינו מסוגל להתנתק ממנה, כמו בית ההורים. הקב"ה ציווה (בראשית ב' פסוק כ"ד) "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד:" אזכיר שציווי זה חל על ההורים החייבים לתת לגוזל שלהם להרים כנפיים ולעוף למרחבי השמיים ולהקים את קינו עם בת זוגו כאן ההורים מוותרים על רצותיהם למען הילדים. בתחילת הדרך ישב הבן עם אשתו ליד שולחן חג שיראה להם לא מעניין ואפילו משעמם, כי הם יהיו שם לבדם. התקשורת הבין אישית מקבלת כאן משנה תוקף. להפעיל את שולחן השבת כבמה מרכזית ליצירת מסורת משפחתית חדשה המורכבת מהמסורת שהביא כל אחד מביתו. אם ידע הבעל לתת ליד השולחן את מלוא תשומת הלב לאשתו והיא לבעלה, יקשיבו אחת לשני וישמיעו מנגינות וסיפורים מבית אבא, יבנו מבנה חדש ויפה להנחיל לילדיהם.

אם הילדים רוצים לבקר בשבת או בחג אצל ההורים, על ההורים ליצור את החלוקה שבין שני זוגות ההורים שווה בשווה. "ילדים יקרים, בשנה שעברה הייתם בליל הסדר בביתנו, מאד נהנינו מכם, השנה תורם של ההורים השניים, גם להם יש זכות ליהנות מכם." אי אפשר לחכות שהבן יוותר בקלות על חג בבית אביו וכן לא נחשוב שהאישה מוותרת בקלות על החג בבית הוריה, לכן יש לערוך חלוקה ברורה, שלא תיווצר טינה.

אם לא נשכיל לתקשר בצורה נכונה בין ההורים לילדים, יגרמו ההורים לכך שבין בני הזוג תיווצר טינה וכעס ויהיו מריבות בבית הילדים, יהיה כעס גובר והולך, ובסופו של דבר הבית ייהרס ולא ייבנה.

תקשורת מילולית צריכה להיות בנועם. כשאנחנו מכניסים את ספר התורה להיכל אנו מלווים אותו במשפט מפתח ביהדות: "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום." דרכי התורה אינם קשוחים וקשים הם ניתנים לנו בדרכי נועם כאשר כל רצונו של הקב"ה בחיי שלום אחווה ורעות מלווים בגילה רינה דיצה וחדווה, אז מדוע שלא נזכה בחיים כה עשירים וטובים כאשר כל מה שאנו צריכים לשם כך הוא לתקשר בנועם ובשמחה זה עם זו.