קונפליקטים / תמר ספרא

כששואלים זוג נשוי על מה בעיקר הם רבים, הם מודים שרבו בעיקר על עניינים פעוטים. אך הסיבה המוצהרת אינה באמת הבעיה. הבעיה האמיתית נעוצה במערכת היחסים: חוסר התחשבות, זלזול, פגיעות הדדיות, עלבון, התגרות, חוסר אמון.
התייחסות לסיבה המוצהרת לא עוזרת לפתרון הבעיה האמיתית.
נתבונן בדוגמא הבאה:
משה ועדנה זוג נשוי בשנות השלושים לחייהם. משה חוזר הביתה מיום עבודה מתיש. עדנה הממתינה לשובו מקבלת את פניו בשמחה.
משה, עייף ורעב, אינו מתייחס אליה, מתיישב על הכיסא, ומבקש שתכין לו דבר מה לאכול.
עדנה (פגועה מחוסר הפגנת רגשות חום מצד בעלה):"כשאתה חוזר הביתה, אתה תמיד כזה אנוכי אף פעם אינך שואל מה איתי, אוכל ושינה זה כל מה שמעניין אותך. נשבר לי מזה".
משה: "לך נשבר?! את יושבת לך בבית, נהנית, הולכת לחוגים, ואני צריך לקרוס תחת עול הפרנסה. כשאני חוזר,  אז מינימום, תני לי לנוח."
עדנה(עומדת זעופה): "אתה יכול ללגלג על החוגים שלי כמה שאתה רוצה, זה לא פחות חשוב לי ממה שאתה עושה."
משה: "לא פחות חשוב? (הוא רותח מכעס) "שטויות" - זה כל מה שיש לך בראש וכל מה שיש לך להגיד."
עדנה: "אני לא רוצה לדבר אתך!" (ונעלמת לחדרה).
זאת דוגמא אופיינית של דו שיח אצל זוגות לא מאושרים. עיקרו: שרשרת של תגובות שליליות. אף אחד מבני הזוג אינו עוצר לשבור את המעגל. משה מסרב להגיב לאיתותים של אשתו המבקשת חום ותשומת לב, ועדנה אינה מתייחסת לאיתותיו בדבר עייפותו ורצונו להיות לבדו ברגעים אלה. התוצאה: שניהם מרגישים שלא מבינים אותם ומתרחקים זה מזו בשתיקה עוינת.
מה שעומד בבסיס מצבים כאלה הינה התגוננות- כל אחד מבני הזוג מרוכז בהגנה על נקודת ראייתו בלבד.
האם הבעיה של משה היא שאשתו נהנית בבית או בחוגים? האם הקושי של עדנה הוא בהכנת ארוחת ערב לבעלה? התשובה היא "לא". שניהם נפגעו משום שלא קבלו מענה לצרכים הרגשיים שלהם.
על מנת ללמוד כיצד להיחלץ מקונפליקטים ולפתור אותם, חשוב להבין את תהליך היווצרותם:
קונפליקט הוא מחלוקת/ויכוח/ ריב הנובע מאי הסכמה לדעתו של השני.
ככל שקיימת קרבה גדולה יותר בין הצדדים, והעוצמה הרגשית רבה יותר- כך כשרה יותר הקרקע להתפתחותו.
תחילתו של הקונפליקט הוא פגיעה בערכו העצמי ובכבודו העצמי של האדם, שהוא אחד היסודות המרכזיים עליהם בנויה האישיות.
תחושת הערך העצמי של האדם מקנה לו בטחון ביכולתו וכוח להמשיך לעשות ולפעול. גילויי ביקורת נתפסים ע"י רוב בני האדם כפגיעה בערך, כיוון שהם מתפרשים כשלילה מוחלטת של האדם ומעשיו.
עם ישראל מצווה לשמור על הכבוד היהודי: כלומר נפש האדם, שהיא חלק א-לוקה ממעל.
קונפליקט מאופיין ברגשות שליליים של כל המעורבים. ככל שהוא מתפתח, כך גוברים הרגשות השליליים: כעס, עלבון, השפלה וכו'.
אחד הדברים המאפיינים את התפתחותם היא ההדדיות שבהם: דהיינו, שני הצדדים עושים בדיוק את אותו הדבר.
גם כששני הצדדים משוחחים על הנושא הכואב , הקונפליקט איננו נפתר. כיצד זה קורה? - זה קורה כאשר שני הצדדים המשוחחים מנסים כל אחד בדרכו לשנות את בן השיחה ולתקן את התנהגותו, כאשר מטרת השיחה היא שיפוץ ושינוי הזולת וכל אחד מנסה להוכיח את צדקתו הוא, לבקר את השני ולהצביע על טעותו- הופכת השיחה לבלתי יעילה ואף עלולה להביא להסלמת המחלוקת. בשיחות כאלה רק גוברת תחושת השחיקה ללא מוצא.
נשאלת השאלה : האם אפשר לעצור את התהליך? אפשר!
ההנחה היא שהצרכים שלנו שונים. אם נזהה את הצרכים השונים - נוכל למצוא פתרונות. וזאת נעשה דרך שיתוף פעולה: אני צריכה להקשיב לרצונותיך וצרכיך- אתה צריך להקשיב לרצונותיי וצרכיי. נקודת המוצא: מערך שוויוני- אנחנו שווים בערכנו אך איננו זהים. נעביר את הצרכים בעזרת תקשורת: דיבור, שיחה. תקשורת ששואלת, כדי לדעת ולהבין את השני- אני לא יכולה להחליט בשבילך וכן ההיפך.
אוכל לעשות הגדרה חדשה לסכסוך אם אקשיב למה שחסר לך, מה מפריע לך ומה כואב לך.