מאת: הרב דניאל עשור שליט"א

הטבע והנס בחיי הנישואין / הרב דניאל עשור שליט"א

נמצאים אנו עתה באווירת חג החנוכה ועדיין מתבשמים מאווירתו של החג הנפלא.
ישנם בחג זה דימויים הקשורים דווקא לנושא הזוגיות והמשפחה, נושאים בהם אנו עסוקים יום יום, שעה שעה, נחמד יהיה להאירם מעט באורות החג ולהפנים לפחות מעט תכנים רוחניים כדי להיות מוארים מאורו הנפלא של חג זה.
המנורה בבית המקדש עשויה הייתה מקשה אחת זהב טהור ובעלת שבעה קנים,"כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו".

המנורה מסמלת את הקשר בין כנסת ישראל והקב"ה. הקשר החי מסומל על ידי להבת הנרות  הדולקים העולים מאליהם. אכן הנר המערבי אינו כבה לעולם כשם שהשכינה איננה זזה מהכותל המערבי.
אם נתבונן נוכל לראות כי המספר שבע הינו מוטיב מרכזי ביהדות: שבעה קנים כנגד שבעת הרועים, שבוע ימים במחזוריות הימים, שבעה שבועות בספירת העומר, שבע שנים של השמיטה והיובל, שבע ארצות ואף שבעה רקיעים, שבעה כוכבי לכת ועוד ועוד. גם שבע הברכות אותם מברכים בשעת החופה המברכים את הקשר בין הבעל והאשה במעמד טקס הנישואין המרגש ואף שבעת ימי המשתה של שבע הברכות אשר בהם צריך בכל יום פנים חדשות כדי לסמל את התחדשותו המתמדת של הקשר המעוררת שמחה והתחדשות.

המספר שבע מסמל את הטבע, את הקשר הטבעי שבין בני הזוג ואכן צריכה להיות התאמה וזרימה טבעית בין בני הזוג אך זאת יתכן רק אם נשכיל להזין את להבת הקשר בשמן הזית הזך והטהור השמור בפך החתום בידי הכהן הגדול, רק אם נשכיל להיות מודרכים בכל עניני הבית ע"י הכהן הגדול ולהזין את הקשר בין הבעל לאשה באורה של תורה עם פסקי "הכהן אשר יהיה בימים ההם" "כי שפתי כהן ישמרו דעת כי תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבא-ות הוא" כי אז נשכיל להכניס לתוך הקשר הטבעי את נס פך השמן המסמל את המשכיות הקשר הנצחי שבתוך הטבע לטבע אל תוך המספר שמונה שבתוך השבע המסמל את הברית הנצחית, את מימד הנצח שבקשר הנוגע בטבע ובכך נוכל לבשם את הטבעי  והיומיומי בנס. זאת אם נכניס לכל מהלכי החיים האנושיים את האלוקות, וניתן לשכינה שליטה בחשבונות השונים בקשר כולו כי אז הקשר יהיה מואר ובעל משמעות נצחית, המסומל בנצחיותה של החנוכיה המאירה בשמונת נרותיה בתוך עולם הטבע של ההיסטוריה ארוכת השנים מני אז בדיוק כמו אותו אור השמונה שבתוך השבע והנס שבתוך הטבע.
הקשר מסומל על ידי ההדלקה והלהבה העולה אולם איכותו ונצחיותו של הקשר קשורה בטהרתו של השמן, עליו להיות שמן זית זך, בערכיות וברמת התורניות, יראת השמיים והדקדוק במצוות בה מנהלת המשפחה כולה את ענייניה.

כאשר שומרים כמו את פך השמן את הזהות היהודית של המשפחה עם צביונה השלם בבחינת "יעקב איש תם יושב אוהלים" ומשמרים אותה מפני רוחות הרחוב המתעות המונהגות על ידי הרוח השלילית שבתרבות המערב, זו המסיטה להכחשה מתמידה ומרידה כלפי הזהות היהודית המקורית הגורמת להתנכרות אשר כמוה כרוחם של המתייוונים בני דורם, בשמירה זו ניצל הבית היהודי מטלטלות וניסיונות הטבע ומפגעי הזמן ונחסכת מהמשפחה היהודית מהומה רבה, זאת בשל מגעה הקסום של האלוקות, של אותו מימד הנצח, של המספר שמונה באירועי היום יום.

השוני המהותי בין תפיסת היהדות והיווניות מסתכמת בשאלת שלטון הגוף והחומר או שלטון הרוח. האם עולם החומר והזמן הוא השליט על עולם הרוח או האם הנשמה והעולם הרוחני והנצח הם השליטים. בעוד היוונים משליטים את הגוף, משליטים היהודים את הנשמה על הגוף, את השכל האלוקי על השכל האנושי, את קדושת וטהרת המשפחה על חילולה וטומאתה. אולם משהגיעו היוונים לבית המקדש וראו את הודו ויופיו, הם לא יכלו לסבול את מראהו, זאת מפני שמשמעות הדברים היא כי היופי עומד לצידם של החיים הרוחניים – חיי הנשמה ולא חיי החומר והגוף, הם רצו לבזוז לעצמם את היופי וההוד על מנת לשייכו לחיי הגוף והחומר. אכן חיי המשפחה היהודית וההווי הקדוש והטהור שבה גונזים בתוכם את היופי וההוד האמיתי המושווה ליופיו והודו של בית המקדש על כליו היפים בתפארתו,זהו היופי האמיתי היכול להיות מוזן אך ורק בזכות קדושה וטהרה. יהי רצון שנזכה לראות את ניצחונה של היהדות על התרבויות הזרות העומדות עליה לכלותה ואת בית המקדש הכללי והפרטי של כל אחד ואחד מאיתנו בתפארתו.