עוצמת ההרגל / הרב חנוך חן גלזמן.

שמחה וצהלה... ריקודים סוחפים... תזמורת רועשת, אורות נוצצים...
ניגון מסתחרר... מהר מהר... ומאיט... לאט יותר... ויותר... ועוצר.
אקורד הסיום... התוף מהדהד... מכה בצילצלת... ושקט, שקט.
מכל עבר אורחים, מתנשפים, מחייכים, מחבקים, מאחלים, טופחים, מברכים...
וזוג צעיר יוצא לדרכו בחיים.
זוגיות נובטת, רכה, מעודנת, רופסת, מהססת, רוטטת, רועדת,
תמהה, מחפשת, כמהה, מתלבטת, חוששת, מבקשת
בית להיות, איתן, מבצר, חזק ובוטח, מגדיר ומוגדר,
מגובש, מעוצב, הכיצד? היאך? הנה כך.

מתנה נתן האל לאנושות כולה ובראשה העם הנבחר בקדושה, עם ישראל – עוצמת ההרגל.
ההרגל, כלי רב כוח הוא. על ידו יוכלו בני האדם להישיר דרכם ולסגל לעצמם אורחות חיים מתוקנים.
בעל ספר החינוך במצווה תצ"א – מצוות מינוי שופטים ושוטרים מסביר שהעם מקיים את ציווי השופטים מחמת יראת השוטרים "ומתוך הרגלם בטוב ויושר מחמת יראה, ילמדו העם טבעם לעשות משפט וצדק". מוסיף בעל ספר החינוך ומסביר, שההרגל משפיע על טבע האדם וממש משנה את הטבע: "כי כמו שהטבע יכריח האדם למה שהוא מבקש כן ההרגל חוזר בו כעין טבע קיים ויכריחנו ללכת בדרך ההרגל לעולם". לפי דבריו, אפילו ההנהגה שנרכשה בכפיה מאימת השוטרים ניקבעת ומשתרשת בלב האדם ומשנה את טבעו, משפיעה על הרגליו ורצונותיו עד שנהפך טבעו לבחור ולרצות את מה שרגיל הוא בו ובעזרת ה' יתמיד כך לעולם.
יסוד זה מהווה בסיס לבניין חיי האדם ויוצר את יסוד חיי הנישואין לפי דברי בעל ספר החינוך גם במצווה תקפ"ב: מצווה זו היא מצוות "ושימח את אשתו אשר לקח" – מצוות שנה ראשונה.
בשורשי המצווה מסביר בעל ספר החינוך שהקב"ה חפץ בטוב ולכן ברא עולם, על מנת להיטיב לבריות. רצונו ש"יתישב העולם בבריות טובות" שנולדו בבית טוב ומתוקן בו שוררת זוגיות נכונה והרמונית, המעניקה ביטחון לילדים הגדלים בבית זה ומאפשרת עיצוב האישיות שלהם באופן היותר טוב. לכן "ציווה עלינו – העם אשר בחר להיות נקרא על שמו לישב עם האשה המיוחדת לנו שנה שלימה מעת שנישא אותה" בלי עול של מלחמה ועיסוק בצרכי ציבור או תשלומי מיסים מיוחדים, על מנת שנהיה פנויים ליצירת זוגיות נכונה והרמונית "כדי להרגיל הטבע עימה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב". כלומר במשך השנה הראשונה חייבים בני הזוג להיות עסוקים יחדיו בפרוייקטים משותפים ועסוקים זה בזו על מנת להרגיל את רצונם זה לזו, לברר ולהגדיר את סדרי העדיפויות שלהם , להתרגל זה לזו, להנהגות והמעשים השונים שהיו חלק מהליכות חייהם בעבר, ליצור יישות זוגית אחת משותפת משני האנשים הנפרדים שהגיעו לחיי הנישואין מתוך רצון לבנות בית יחד ולהפוך לאחד, "כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו", מתוך שיתרגלו בני הזוג זה לזו, יתרצו ביניהם, יבקשו זה את זו ותשרור אהבה ביניהם.
 ריוח נוסף יופק מן העניין: "ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו מחשבתו". הנהגה זו גורמת לקשר מושלם המרחיק מתוכו מעורבויות זרות ושונות, אפילו בהרהור ומחשבה. על ידי הנהגה זו תתגבר הקדושה בין כותלי הבית ותשרה בו שכינה "ויוכשרו הולדות שיולדו", ככל שתרבה הנהגה ישרה וטובה זו בעם ישראל ובעולם כולו "יהיה העולם מעלה חן לפני בוראו".

מצוות שנה ראשונה היא מפתח לחיים טובים לאורך זמן, לבנין עדי עד. רבים וטובים שקיבלו הדרכה טובה ערב נישואיהם ניצלו דרך נכונה זו על מנת לבנות עליה את כל בנין זוגיותם וביתם וזכו לדורות ישרים מבורכים.
לעיתים מגיעים בני זוג למנחה נישואין מחמת קשיים בהבנות, בסידרי העדיפויות ובאחדות ביניהם. אין הם רוצים לפרק את החבילה, הם מודעים לכך שהם בני זוג, הם אוהבים זה את זו וחווים חוויות טובות ובונות אך לא תמיד. לעיתים קשה להם. הקושי מעיב ומעיק, מפריע ומפריד. פעמים רבות עולה בשיחות עם מנחה הנישואין כי השנה הראשונה עברה על בני הזוג מתוך אי נחת. הסיבות רבות ומגוונות: קשים טכניים של מקום מגורים, מחוייבויות רבות למקום לימודים או עבודה, קשיי פרנסה, קשיי התסגלות לזולת, הריון מיד בתחילת חיי הנישואין בלי מודעות לצרכים המיוחדים שהם חלק ממנו, מערכת יחסים מורכבת עם ההורים, חוסר יכולת להתנתק מחיי הרווקות והחברים וכדומה. כל הנ"ל ועוד מעיבים על היכולת לפתח קשרי חברות ורעות בין בני הזוג ויוצרים מערכת ציפיות הדדיות שלא התממשו ואולי כאלה שאף אינן יכולות להתממש. חבל. אי נחת יש כאן, קושי וכאב. אך לעולם לא מאוחר, תמיד אפשר לשנות, אפשר ליצור "שנה ראשונה" אפילו אחרי שנות זוגיות רבות לא מוצלחות, אפילו עם כמה ילדים בבית ולהצליח. זה קשה יותר, מורכב ומסובך אך אפשרי. אף פעם לא מאוחר אך תמיד כדאי להקדים וליצור מערכת חדשה של יצירת קשר.
מנחה הנישואין ידריך את בני הזוג ליצור מפגשים מכוונים, ינחה בבחירת המקום וביצירת אווירה מיוחדת ביציקת תוכן, ידריך להמשכיות ועקביות על מנת ליצור הרגלי ביטוי ושהיה, הרגלי שיחה וקשר, שיהפכו להיות מוטבעים בטבע של בני הזוג ויצרו חיבור ביניהם, בתחילה באופן מלאכותי אך אחר כך יהפכו הם להרגלים, לקשר אמיץ.

אליה וקוץ בה: ההרגל הוא כלי אדיר לביסוס מצבים חיוביים ויכול לשמש כמנוף לבניה אך גם השחיקה  היא פרי ההרגל: ההרגל יוצר מונוטוניות אפרורית נעדר התרוננות וחידוש.
משה רבינו מפציר ביתרו חותנו להשאר עם עם ישראל במדבר ואומר לו (במדבר י' לו')  "ותעזוב אותנו כי על כן ידעת חנותינו במדבר והיית לנו לעיניים".
ר' אברהם ברד"ק זצ"ל הסביר פסוק זה שעם ישראל היו רגילים לניסים הגדולים במדבר ולא היו מסוגלים לראות את עוצמת הנס. הם היו רגילים למן, לשליו, לבארה של מרים, לענני הכבוד, עד שקיבלו את הכל כמובן מאליו. יתרו שבא מן החוץ הוא שחידד להם את מצבם, הוא שגרם להם להסתכל שוב ולבחון את אהבת הקב"ה אליהם בהרעיפו כל טוב עליהם שהם עצמם, מתוך ההרגל לא ראו ולא שמו ליבם.
כן בחיי נישואין, ההרגל יוצר שחיקה – כל אחד מבני הזוג מתרגל לקבל את יחס זולתו כחלק רגיל ונורמטיבי בחייהם המשותפים, וממילא אין מקום להכרת טובה, לתודה או למחמאה. האפרוריות חודרת ומשפיעה ויוצרת כהות חושים, אדישות וחוסר איכפתיות.
יש לבני הזוג לבחון את מצבם וליצור התחדשות באופן בלתי פוסק ולעסוק ביצירת קשרים חדשים ביניהם.

ללבות את השלהבת עד שתהה עולה מאליה,
עד שתאיר ותפיץ חום ונועם על סובביה
לדורות ישרים מבורכים לבניין עדי עד.