משיא לשיא
כאשר איש ואשה נישאים, הם חשים שהגיעו לשלמות. מהר מאד מתנפצת האידיליה. מצבים של חוסר הבנה , אכזבה, כעס ועלבון הינם חלק מהגורמים לתחילתם של חיכוכים. ההרגשה היא: חשבנו שנעשה את זה יותר טוב מקודמינו. אולי נכשלנו ואולי טעינו בבחירה?...
האמת היא שבני הזוג לא טעו. אמנם שעת הנישואין היתה רגע של שיא, חויה של שלמות. אלא שבשיא אי אפשר להשאר לאורך זמן. מטבעות הלשון נישואין-מלשון שיא וגם נישואין מלשון הינשאות ורוממות, מלמדים על חיים משותפים השואפים לבניה ושיפור מתמיד. עליה רוחנית היא תמיד משיא לשיא, ממדרגה למדרגה בשלבים. מסגרת המשפחה מספקת כר נרחב לעבודה פנימית שמזכה את האדם להזדכך ולבנות את מידותיו ולהתנסות מתמשכת של התפתחות אישית ובין-אישית. נישואין- רגע השיא פותח לאדם שלב חדש, התחלה חדשה, והרי נאמר שכל ההתחלות קשות.
על האדם לזכור שנישואין זו מערכת חיים מורכבת שיכולים להבנות בה ולהתעלות משיא לשיא לצמוח ולהצמיח.
לעבודת המידות יש מקום נכבד בחיי האדם היהודי. רבותינו לאורך כל הדורות ומכל הזרמים הדגישו את חשיבותה ורבות נכתב על מידותיהם הנעלות של גדולי ישראל.
סידרת מאמרים זו פורשת לפני הקורא, באופן מובנה, מעט רעיונות וכלים להקל על מלאכה זו.
הבחירה בטוב כנגד היצר הרע
האדם הראשון נברא שלם במידותיו, נשמתו חלק אלוקה ממעל. בעת חטא אכילת עץ פרי הדעת התערבב הטוב עם הרע בקירבו של האדם, ומאז מוטלת עליו המלאכה לברר את מידותיו ולהוציא לחופשי ניצוצי-קדושה הלכודים במלתעות היצר. הווה אומר לבחור בטוב ובישרות.
"...כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כוחות הקדושה לבד, וכל עניניו היו כולם ישרים קדושים ומזוככים טוב גמור, בלי שום עירוב ונטיה לצד ההיפך כלל, וכוחות הרע היו עומדים לצד, וענין בפני עצמם חוץ ממנו. והיה בעל בחירה ליכנס אל כוחות הרע ח"ו כמו שהאדם הוא בעל בחירה להכנס אל תוך האש. לכן כשרצה הס"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, לא כמו שהוא עתה, שהיצר המפתה את האדם הוא בתוך האדם עצמו, ומתדמה להאדם שהוא עצמו, הוא הרוצה ונמשך לעשות העוון ולא שאחר חוץ ממנו מפתהו.(נפש החיים,שער א-פרק ו)
הבנה עמוקה זו שמביא ר' חיים מוולוז'ין אמורה ללוות את עבודת המידות ולפתוח צוהר שינחה את האדם.
יצר הרע אינו חלק מנשמת האדם אלא סרח עודף שאינו שייך למהותו שנשארה שלימה. היצר בקירבו של האדם מיתחזה לאדם כאילו הוא- האדם, רוצה לעבור עבירה ולא כך הדבר. שהרי אומרים אנו כל בקר: "נשמה שנתת בי טהורה היא"...ז"א שלא האדם הוא הכועס, אלא היצר שפועל מקירבו ונותן לו הרגשה שכביכול הוא הכועס. כך גם הספק העצבות העצלות והפחד אינם מרכיבים השייכים למבנה האמיתי של האדם אלא דבוקים אליו כקליפה.
כל פעולה שאדם עושה מתוך אותם מרכיבי יצר הרע גורמים לו לאבד כוחות נפש חיוניים המחיים את ההפוך לקדושה וטהרה. אז הוא נחלש בבואו לעבוד ולחזק את מידותיו הטובות. לעומת זאת ברגע הבחירה של האדם בטוב הוא מעמיק ערוץ תקשורת בינו לבין מהותו הפנימית, שניתנה לו בעת בריאתו.
התבוננות-כלי בסיסי
לאדם ניתנה יכולת התבוננות-לראות ולהבין, לקלוט נתונים ולשכלל אותם לכלל מסקנות ותובנות שעל פיהם הוא פועל לאחר מכן. אין הכוונה לראיה גשמית בעיניים דווקא, אלא ראיה פנימית הניזונה ממה שהאדם שומע רואה ומתנסה. מוחו של האדם שואף לפעול ברצף ואת הפרטים החסרים לו להבנת ההתרחשות המלאה הוא משלים ע"י שליפת נתונים ממטענו הפנימי. לכן מסקנותיו של האדם שונות משל חבירו. למעשה כל אדם מבין ונוהג על פי המידות שלו במדרגה בה הוא נמצה בכל שלב של חייו, ולכן ניכרים שינויים אצל האדם שעמל על מידותיו. המאגר הנפשי שרשום בקירבו של האדם גורם להתניות בתפישה ולתובנות שגויות שהם עצת היצר. אין האדם רואה אז את עצמו ואת הסובבים אותו במדויק כפי שהם באמת. גישתו אינה חפה מנגיעות אישיות. ויפה יעשה האדם, כצעד ראשון בעבודת המידות לבחון כיצד הוא מתבונן על הדברים. נדרשת כאן התבוננות חדשה. למעשה התבוננות הכרתית על ההתבוננות הרגילה שלו. על האדם להפעיל חושים פנימיים דקים יותר מאשר עד כה. עליו להתעורר למידת האמת שבו. ללמוד להתבונן על המתרחש בחייו במכלול יותר רחב. המבט צריך להיות מופנה פנימה, וזה יאפשר התחלה של בירור אמיתי. האדם צריך לברר: האם הכעס שאני כועס עכשיו שייך למהותי הטובה ולישרות הפנימית שהיא חלק מהבריאה שבי?...או האם הספק ביכולתי שמכרסם בקירבי אינו שייך לאותם חלקים חיצוניים שסותרים את קיומי ולמעשה אינם חלק ממני?...מהו מקור הביקורתיות שבי?...ורגש האשם...הצורך להצטדק...או לדחות את האדם שמולי?...
התבוננות זו נושאת את הבנת הסדר הפנימי הנכון. הווה אומר שהיא מאפשרת לטוב שהוא היסוד האמיתי בבריאה שבאדם לתפוש בהדרגה את מקומו של הייצר "המתדמה לאדם שהוא עצמו" (שם). כאשר הטוב הפנימי מתחיל לחזור למקומו מתחילים החלקים ההפוכים להחלש ומתגלות לאדם מידותיו הפנימיות- מידת האמת מתחילה להאיר דרכו.