מאת: הרב שמעון שמש- מנחה נישואין ומשפחה
מהי לדעתכם הגדרת: "קשר הנישואין"?
אין ספק כי מה שמגדיר את "קשר הנישואין" בין בני הזוג, אינו דבר גשמי. לא הבית שבו גרים, ולא דלת הפלדה. לא הסכמי עבודה ואף לא חלוקת תפקידים...
טבעת הנישואין, חופה, קידושין וכתובה, הינם אמצעי הקניין, ייחוד והבדלה משאר באי עולם. המשפט: "הרי את מקודשת לי" פירושו: "את מובדלת ומופרשת מכל העולם, ומיוחדת רק לי, בקבלת טבעת זו מידי, וזאת כדת משה וישראל".
אך עם זאת יתכן כי התוכן והפנימיות שבנישואין, יכולים להיות מבני הזוג והלאה, וכמו שלעיתים ניתן לשמוע משפטים כגון: "אין בינינו קשר!" או: "אנו לא מרגישים שנשואים!"
לא תמיד מצליחים להסביר האחד לשניה למה הכוונה. ופעמים אף מתעורר זעם או תסכול אצל השני: "וכי מה חסר לך?!" "שוב פעם קשר...?!" "היית רוצה שאהיה קשור/ה אליך בשרשרת...?!" ועוד משפטים מהסוג הזה.
אם כן מהו באמת "קשר הנישואין"?
עלינו לדעת שעיקר הקשר בין איש ואשתו, ומה שמקשר אותם מעל ומעבר, הינו קשר הרגשי שביניהם. רגשות של שניהם יחד, הם אלה שמעצבים את קשר הנישואין. זאת בכך שאם האחד משמח את השני או גורם לו נחת, הדבר מוביל ישירות לקשר הדוק יותר. וכאשר אחד מבני הזוג מתעלם -במודע או בלא מודע- מרגשותיו של השני, הדבר פוגע בקשר שביניהם, ובקיצור, ללא טיפוח הרגשות; קשר הנישואין הופך להיות רדוד, אפור, ללא חיות, ואפילו משעמם.
אם כך, קשר הנישואין = קשר רגשי.
ענידת הטבעת והקידושין, מקשרים את בני הזוג מבחינה הלכתית, עם התחייבויות של כל אחד כלפי השני, ככתוב בכתובה ובהלכה בדת ישראל. זהו הקשר שבונה את "מסגרת" הנישואין. את זה אפשר להשיג כמעט ללא עמל, עם מנין של אנשים, קידושין וכתובה, כוס יין וברכת מזל טוב וזהו, הם נשואים, אבל את קשר הרגשי שבנישואין לא משיגים לא בענידת הטבעת, ואף לא בהחלפת שמות המשפחה וציונם בתעודות הזהות.
את הקשר הזה אפשר וצריך להשיג בעמל. יש לבנות מן היסוד, ביחד, בבנייה מתמדת. ורק כך הקשר ביניהם מקבל משנה חוזק וחוסן. וככל שהזמן חולף והבנייה נמשכת, קשר הנישואין מתחזק יותר.
בכל בנייה, כידוע, דרושים חומרי בנין מתאימים, על מנת שהבית יחזיק מעמד לאורך ימים ושנים, ויתייצב בגאון וחוזק מול שינויי מזג האויר, כך גם בבנייה רגשית דרושים חומרי גלם רגשיים בלבד כגון מחמאות, הודיה, הערכה, כבוד הדדי ועוד.
בבניית רגשות, אין שימוש ישיר בחומר גשמי. אלא אם כן ישכילו להפוך את החומר לרגש: תכשיט זהב יוקרתי, אוכל משובח, או מתנה ליום ההולדת, אינם אריחי בנייה, אלא הרגש שמלווה אותם. הדבר תלוי איך מגישים את המתנות הללו, וכמה רגשות טמונים בהם.
פעמים, פרח בודד יספק חומר רב לבנייה, מאשר תכשיט יוקרתי ומשובץ ביהלומים, הדבר תלוי בכמות ועוצמת הרגשות שהוטמנו בנתינה: החיוך שמלווה, ההערכה שמביע הנותן, הם אלה שהופכים את הפרח או את התכשיט, לחומר רגשי לבניית קשר הנישואין. הפרח או התכשיט, מהווים רק אריזה, שעם הזמן יושלכו או יאבדו. אבל התוכן, "אספקה הרגשית" שבתוכם לא יאבד לעולם אלא יעמוד איתן לנצח בין נדבכי בניין הרגשות וקשר של בני הזוג.
זאת ועוד, אין שום בית חרושת או חנות שיספקו חומר רגשי לבניית קשר הנישואין, כל זוג באופן עצמאי, חייב להכין את החומר בנוסח ביתי-אישי להמשך בניית הקשר שלהם. הכנת חומר הבניין לקשר הנישואין היא בבחינת "מעשה ידינו כוננה עלינו" כדבר אישי, המתוכנן תוך כדי הקפדה על איכות וטיב המוצר.
זאת נעשה על ידי הכרת הטוב, כבוד הדדי, מילה טובה, הערכה, אכפתיות, הזדהות למצבי-רוח, אמפטיה והקשבה וזאת מתוך מחשבה: איך אגרום נחת-רוח לבן זוגי? איך ארומם את מצב רוחו? איך אצליח לשמח את בעלי/אשתי? ובכך בונים נדבך על גבי נדבך, את בניין הקשר הנישואין שלהם בעצמם.
דבר אחד יש להשיג לפני הנישואין, או במהלכו: "חכמת הבנייה" ו"ידע הנישואין". וזאת בכדי לדעת ממה יש להיזהר, כיצד ובמה אפשר לשמח, מה הן תכונות היסוד של איש ואשה, ממה יש להיזהר בליבון אי-הבנות וויכוחים. מה כל דיבור או מילה גורמים לבן/בת הזוג, מה גורם לדחייה, ומה מפתיע בצורה חיובית. וכן על זה הדרך.
ישנם מספר דברים בסיסיים שיש לדעת בכדי לגשת למלאכת בנייה, בקשר הנישואין:
א} לקבוע זמן לשיחה יומית, ובה יביע כל אחד מה מקרב, ומה דוחה אותו.
ב} לגלות ערנות ואכפתיות למצבי רוחו של השני, ולהביע הזדהות רגשית ומעורבות במה שקורה לו.
ג} לפרגן על כל מעשה טוב, ולעודד את מעלותיו ותכונותיו של השני.
ד} "מותר" להעלים עין מחסרונותיו של בן/בת הזוג. מתוך הבנה שאין אדם מושלם בעולם. מוטב לחיות עם מעלותיו של השני, מאשר לחיות באכזבה מחסרונותיו.
ה} תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם-עוֹד...: (משלי, ט') יש לדעת שלכל אחד מהנושאים הללו מתלווה חומר רב. ולכן כדאי ללמוד ולהתעניין עוד, על מנת להעשיר את הידע הדרוש, להמשך מוצלח בבניית קשר טוב יותר בנישואין.
בהצלחה!