מאת:גב' רחל ארבוס
בספר בראשית בתיאור בריאת האדם נאמר "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א כז). הבריה הקרויה "אדם" היא שילוב של איש ואישה, כששניהם צדדים משלימים של בריה אחת. ניתן להמשיל את בני הזוג לפאזל בן שני חלקים, כל חלק תורם חלק מן התמונה ורק יחדיו הם יוצרים את התמונה המלאה. החלק הכעור משלים את החלק הכמור. אין חלק חשוב יותר מהאחר, שני החלקים הכרחיים כדי לחבר את הפאזל.
ישנם תחומים בהם האישה מהווה את הצד הכעור ובאחרים היא ממלאת את תפקיד החלק הכמור, לפעמים האישה היא ה"מקבלת" ולעיתים היא ה"נותנת" בכל מקרה אין הירארכיה של שולטת ונשלט, אדון ושפחה, חשוב יותר וחשוב פחות.
נאמר בגמרא (מסכת בבא קמא) "השווה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה" בני הזוג שווים במעמדם, אין אחד העולה על רעהו, האיש והאישה הם שני צדדים של צלם אלוקים "ויברא אלוקים את האדם בצלמו, בצלם אלוקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" שניהם שייכים לצלם אלוקים שבאדם. האיש והאישה הם שני צדדים של צלם אלוקים, האיש מבטא חלק מתכונות האדם והאישה את החלק האחר וכשבני הזוג נישאים הם יחדיו הופכים להיות "אדם" .
ניתן ללמוד זאת גם מהנהגת ה' בעולם: הקב"ה הוא אחד ושמו אחד אך כאשר הוא מתגלה אלינו, התגלותו היא רבת פנים: "אחת דיבר אלוקים, שתים זו שמעתי" [תהילים ס"ב י"ב] כשם שה' הוא אחד, וגילויו בארץ הוא בריבוי פנים, כך האדם שהוא במהותו אחד, מתגלה בארץ באיש ואישה. כביכול שתי בריות שונות פיזית, רגשית ושכלית אך באמת רק האיחוד בניהם הוא "אדם".
כל אחד מבני הזוג בוודאי שונה מאוד מהבחינה החיצונית והפנימית, כל אישיותו היא ייחודית ומכאן החשיבות העצומה שכל אחד יהיה הוא עצמו, כל אחד מאיתנו יזדכך ויצרוף את עצמו כמו שצורפים זהב ומוצאים ממנו את כל הסיגים עד שהוא הופך להיות טהור ומקורי, עלינו לבטא את ייחודנו ואת תכונותנו הכלליות בצורה הברורה והטהורה ביותר, כפי ששנינו במשנה: "לפיכך נברא האדם יחידי, להגיד גדולתו של הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, וכולן דומים זה לזה, ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהם דומה לחברו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם".
לצערנו אנו מורגלים להביט על בני אדם ולהעריך אותם על פי ציר אורכי, "פלוני מוכשר יותר מאלמוני", ""מיכל יפה יותר מאביגיל" "פלונית חרוצה יותר מאלמונית" תבנית חשיבה שגויה זו נובעת מתוך התפיסה התחרותית בה אנו מורגלים. חשוב מאוד שנטמיע בקרבנו את ההכרה שאין שום השוואה בין אדם לאדם כל אדם מתחיל את חייו עם כישרונות ויכולות מסוימים ועושה את העבודה האישית שלו בלי שיש לאף אדם יכולת וכלים להעריך את זולתו.
על כן לא ניתן להעלות על הדעת שגבר שווה יותר מהאישה ולהפך אין כלל מקור להשוואה כפי שלא ניתן להחליט מי "שווה" יותר הלב או המוח.
לאחר שהבהרנו כי איש ואישה הן שתי בריות המשלימות זו את זו ולא ניתן להשוותן נבחין בהבדלים שיש בין האיש והאישה, הקב"ה ברא שני מינים השונים באופיים ובתכונתם, בחשיבתם ובדרכי עבודת ה' שלהם. ורק כאשר כל אחד ממלא את תפקידו, יחד הם הם יביאו ברכה למשפחה ולמציאות כולה.
הבנת מבנה הנפש הגברי והנשי הוא שלב חשוב בבניית יחסי זוגיות טובים, כאשר כל אחד מבני הזוג יכיר את תפקידו של זולתו: יכולותיו, יתרונותיו והחסרונות שטבע בו ה' , ידע כיצד לתעל את כוחותיו שלו ואת יכולותיו של זולתו לבניין איתן של ביתם.
ההבדל שבין גבר לאישה הינו מהותי מחמת היותם שתי בריות שונות בתכלית. שניהם יחדיו נבראו בצלם אלוקים, אך כל אחד שונה מחברו. למרות ששניהם בעלי רגש, שכל ושאר תכונות אנוש, משקל כל אחת מהתכונות שונה אצל האיש והאישה. אמנם גם אצל נשים וגם אצל גברים נמצא טיפוסים שונים- נוכל למצוא נשים רגשניות יותר ופחות או גברים נמצא גברים שכלתניים לצד גברים רגשניים, מכל מקום באופן כללי ישנן תכונות שאופייניות לכל אחד מן המינים. הבנת והכרת התכונות המאפיינות כל אחד מבני הזוג, יועילו להבנת שני הצדדים בטבע העומד מאחורי כל התנהגות מטבע בריאתו ועל כך נרחיב במאמר הבא.
.