עבודת המידות
                                  השמח  בחלקו     
מעשה באלכסנדר מוקדון, שבקש ללכת למדינת אפריקי על מנת להלחם בה. מדינה זו רחוקה הייתה מעבר להרי החושך,אך דבר זה לא מנע ממנו ללכת, כי יצר הכיבוש שלו לא ידע מעצור.
יצא אלכסנדר מעירו והגיע לעיר אחת במדינת אפריקי, בה היו נשים בלבד. רצה ללחום בהן אמרו לו הנשים: "אם תהרוג אותנו יתפרסם הדבר בעולם ויהיה לך לגנאי כי  יאמרו: לחם בנשים וזו אינה גבורה. אם אנו נהרוג אותך יאמרו כמה גרוע מלך זה שנשים הרגוהו. על כן, מוטב לך להניח לנו". אמר להם:"אני שומע לעצתכן ולא אלחם בכן". בקש שיתנו לו לחם לאכול ערכו לו הנשים שולחן זהב ועליו הניחו ככר לחם עשויה זהב . אמר להם: "וכי אין לכן קמח כאן  שאתן מגישות לי לחם עשוי זהב"? ענו לו הנשים: "באמת, אין מנהג כזה אצלנו, אבל התפלאנו שבאת עד לכאן ושאלת לחם לאכול,נתנו לך לחם זהב כיוון שחשבנו שבאת הנה בשביל הכסף והזהב".. 
יצא אלכסנדר מהעיר, וכתב על השער: " אני אלכסנדר מוקדון הייתי שוטה, עד שבאתי למדינת אפריקי לכרך של נשים בלבד. והן למדוני חכמה".
כשיצא משם, ישב ליד מעיין על מנת לאכול. היו בידו דגים מלוחים מתים. בעודו רוחץ אותם במים להסיר מליחותם, באה רוח מהמעיין והחייתה את הדגים המלוחים. אמר אלכסנדר נראה לי שמעיין זה מקורו בגן עדן. הלך לאורך המעיין עד שהגיע לשער, אמר: "פתחו לי את השער", יצאה בת קול ואמרה "זה השער לה' צדיקים יבואו בו", אמר להם: "אני מלך וחשוב, אנא, תנו לי דבר אחד מגן עדן, הואיל ואינכם רוצים לפתוח לי את השער,.
נתנו לו גלגל עין של אדם .  
בא אלכסנדר לביתו, ושקל את הגלגל. נתן על כף המאזניים את כל כספו וזהבו, ועל כף שנייה נתן את גלגל העין,ועדיין היה הגלגל שוקל יותר במשקלו..שאל את החכמים: מה זה? ומדוע לא הוכרע הכף לטובת הכסף והזהב?  אמרו לו חכמיו: "שים מעט עפר על העין וראה מה יהיה". ואמנם ברגע ששם עפר על העין עלתה הכף בה היה העין והכסף והזהב הכריעו את הכף,
אמרו לו חכמי ישראל: " העין שקיבלת עין של אדם היא ועין בשר ודם לא שבעה מראות , הכול נחשב ככלום בעינה ורוצה תמיד עוד ועוד, ומתי שבעה עין זו? רק במות האדם כאשר מתכסה הוא בעפר..ככתוב:"שאול ואבדון לא תשבענה ועיני אדם לא תשבענה"(מסכת תמיד).
המסקנה : האדם משתוקק בעולם הזה לאין ספור דברים גשמיים, כדברי שלמה המלך : "ועין איש לא תשבע מראות", העיניים רואות הלב חומד וכלי המעשה גומרים.
אדם מתאווה לדירה נאה הוא נלחץ בשל כך , משקיע את עצמו בבוץ של חובות, ובסוף קונה את שאוותה נפשו. נדמה לו: עכשיו הוא יהיה מאושר , עתה ירווח לו,.. אך לא כן. השקט ממנו והלאה כי לשכן יש דירה מפוארת יותר, גדולה יותר,לכל ילד – חדר משלו,. שני ילדים אינם יכולים לדור בחדר אחד הוא חושב לפתע ,יש לעבור דירה אם כן,. שוב נלחץ  הוא עובד שעות נוספות מדיר שינה מעיניו , חוסך-ועובר לדירה חדשה.
האם הגיע אל המנוחה ואל הנחלה??-אין ספק,לא. מכונית אחת אינה מספקת,. גם האישה רוצה מכונית משלה, הבן הוציא רישיון גם הוא דורש מכונית משלו,...לקטנים יותר כל אחד דורש מחשב פרטי,..
אין בחיים רגע אחד של מנוחה ושלוות נפש, כולם ריצה בלתי פוסקת אחר החומריות, "ועין איש לא תשבע מראות" יש לו מנה רוצה מאתיים, מחליף הוא ריהוט לפי צו האופנה האחרון,וחידוש המלתחה-חדשים לבקרים,..
מדוע נקרא כסף בשם זה? על שום שנכסף אליו האדם. לכן, אוהב כסף -לא ישבע כסף..כי רבים הכיסופים אליו מיום ליום.
המסקנה:  רודף אדם כל ימיו אחר כסף , אך אינו נהנה ממנו כי תאוותו אליו לא תדע גבולות, כי אין בה מנוחה והפסקה.
"שווא לכם משכימי קום
       מאחרי שבת
אוכלי לחם העצבים
    כן ייתן לידידו שנא",.
מה בצע ברדיפה אחר הכסף? מה תועלת יוצאת מכך? מאומה,. אתם משכימים קום מאחרים לישון- עובדים שתי משרות כל יום, גוזלים שינה מעיניכם, וכאשר אתם מתיישבים לאכול, אין אתם טועמים באוכל טעם ערב אלא כי אם "אוכלי לחם העצבים"- לחם המעורב בלחץ, בדאגה, במתח, בפחד מפני המחר, בריצה משולחת רסן, נטולת מעצורים. אדם שכזה מאושר? ודאי שלא.,..
ומי המאושר?-  "יגיע כפיך כי תאכל
                   אשריך וטוב לך.
אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא..
מאושר הוא היודע: אני עובד קשה, אך בא הביתה בתום העבודה, ונהנה מביתי הפשוט , מקיני החם,נהנה אני מעמלי, ואוכל בשמחה את לחמי – אף כי דל הוא.
הילדים גדלים גם הם באווירה של פשטות . הם רואים הם רואים את הוריהם שמחים בחלקם- ואף הם מתרגלים להסתפק במועט, ולחיות חיי פשטות , הם ישמחו בכל ממתק או צעצוע גם אם הוא פשוט.,השמחים בחלקם מעבירים מידה נעלה זו גם לבניהם.
כידוע אדם נולד עם ידיים קפוצות ,ונפטר עם ידיים פשוטות. כדי ללמדנו:
 אדם מגיע לעולם הזה עם תחושה- "כל העולם הזה שלי הוא" ארוץ ואתייגע כדי לצבור עוד ועוד הון,
אך נפטר מהעולם עם ידיים פתוחות כאומר לא לקחתי כלום, לשווא עמלתי ורצתי כל חיי...
לא לשווא אמרו חכמים : " אין כיסים לתכריכים". לעולם שכולו טוב לא נושאים מאומה מהבלי העולם הזה....
העולם הזה הוא עולם החסר , וזו הסיבה לכל התאוות הגשמיות, החומריות, יש לאדם הכול אבל נדמה לו שאין לו מאומה.
להמן הרשע היה כל מה שחפץ. כאשר שאלה אותו זרש לפשר פניו העצובים והרעים ענה לה:, כי צר לו בגלל שמרדכי היהודי לא משתחווה לו . אמרה לו אשתו: אך כולם משתחווים לך! בגלל יהודי אחד אתה מצטער? אמר לה: "וכל זה איננו שווה לי"-כל עושרי וכבודי מתגמדים ומאבדים עניין בעיני בשל מרדכי,..

כמו"כ מצינו: אמר הקב"ה לירבעם בן נבט : "חזור בך, ואני ואתה ודוד בן ישי נטייל בגן עדן," שאל ירבעם : "מי בראש?" אמר לו ה': "דוד בן ישי" אמר לו "אם כך, איני רוצה" . אבל הוא יהיה עם הבורא יתברך, עם דוד המלך??...-לא. כיון שאינו בראש – אין זה שווה לו- ולא חזר בתשובה משום כך,..

+ אילו מידות משפיעות על האדם,שלא יהיה שמח בחלקו? כיצד נעשה האדם מאושר ושמח בחלקו?
ראשית,להבין שמידת ההסתפקות במועט והשמחה בחלקו, זו מדה, ככל המידות!,..יכולה אני בהחלט לעבוד על עצמי ללמוד לשמוח ביש,.
אך אדע,ראשית,את שורש הבעיה,את היסוד למרדף הבלתי פוסק הזה.
אם אתרץ את עצמי תמיד: אין מה לעשות, זו החברה, אלה הילדים, כך הם פני הדור,זהו עולם החסר –אדע ואבין : זהו תירוץ.- אין אדם שלא היה משתוקק לחיים פשוטים יותר, אך שלווה ושמחה בצידם !!!.