המאמר נכתב ע"י: יצחק צבי אושינסקי
נלקח מתוך ספרו "אורחות משפט" – מאמרים ופסקים – בהוצאת "מוסד הרב קוק".

כל הזכויות שמורות לכותב המאמר

נישואי אח צעיר קודם אחיו הבוגר

שאלה זו עולה לדיון במשפחות רבות, כשעל פרק הנישואין עומדים לעיתים כמה מילדיהם יחדיו. נידון זו עולה בדורות האחרונים ביתר תוקף, כאשר גיל הנישואין עלה ומעט מזעיר מקיימים דין "בן י"ח לחופה". מצב זה גורם לעיתים שישנם בבית אח או אחות שעדיין לא מצאו זיווגם ההגון ואחד האחים או האחיות שלמטה מהם בשנים מעוניין כבר להקים את ביתו.
השאלה העומדת לדיון - האם נתיר לו זאת או שמא נאלצו להמתין עד לנישואי אחיו או אחותו הבוגרים.

הסברות המורות על איסור הקדימה ותשובתם בצידם

טרם ניגש לדון בעצם הענין, בדעות הפוסקים בזה ובראיות מהש"ס, נבאר ונציין מהם הסיבות שבגינם יש למנוע מהאח הצעיר להינשא קודם שנישאו אחיו הבוגרים ממנו.

הסיבות המובאות בפוסקים כבסיס לצד המונע מהצעיר להקדים אחיו בנישואין הם כדלהלן:
א. מצער אחיו הגדול בכך שנישא לפניו (אגרות משה, אבהע"ז ח"ב סי' א).
ב. מבייש אחיו הגדול בכך שנישא לפניו, והוי כעין הלבנת פנים (אגרות משה שם).
ג. האח הצעיר מחוייב בכבוד אחיו הגדול (ע"פ שו"ע יור"ד סי' רמ סע' כב – ועי' מנחת חינוך מצוה לג מחלוקת הראשונים האם הוי מדאורייתא או מדרבנן), ובכך פוגע בכבודו.
ד. במקרה והוריו מסרבים להשיאו לפי אחיו הגדול הוי גם כפגיעה בהם, ועובר על כיבוד אב ואם.
ה. מהלכות נימוסין ודרך ארץ שלא להקדים נישואיו לאחיו הגדולים (ספר הרי בשמים מהד"ת סי' פד).

דעת האוסרים לצעיר להקדים מובאת בספרים הבאים: מהרש"ם ח"ג סי' קלו, חתם סופר באגרת סופרים אגרת כט (תובא לקמן), יד יוסף סי' טז, שולחן העזר סי' א, הרי בשמים שם.

המתירים לאח להקדים אחיו בנישואין טוענים לעומתם שאין בסברות אלו כדי למנוע מאדם להינשא, ואלו תשובותיהם כנגד הסברות הנ"ל:
א. לטענה שמצער אחיו בכך שנישא לפניו מתייחס האגרות משה, אבהע"ז ח"ב סי' א, וכך כותב "אדרבא, אסור לו [לגדול] להצטער מאיסור קנאה וכו' דכי שייך לחייב לאחד כשיאמר לו חברו שאם לא יתן לו חפץ פלוני במתנה יחלה מזה, שיתן לו את החפץ כדי שלא יחלה, דהא איהו מתחייב בנפשיה, שאין לו להתחלות מזה וכו'". צערו של האח הגדול אינו מוצדק ולכן אין מחוייב אחיו הצעיר להשמע לבקשתו שימתין מלהנשא עד שינשא הוא.
ב. כלפי טענת מבייש אחיו הגדול כותב האגרות משה שם שאין לגדול במה להתבייש, שהרי ישנם הרבה בחורים שאינם נישאים בצעירותם מטעמים שונים, אם משום שרוצים ללמוד וסוברים שאחר הנישואין יהיו ריחיים בצווארם ולא יוכלו ללמוד, אם משום פרנסה, שרוצים להשתלם באיזו אומנות קודם נישואיהם וכו'. א"כ יתלו הציבור שגם לאחיו הגדול ישנו איזה טעם שבגינו לא נישא עד היום. הלכך אין לו שום סיבה להתבייש בזה שלא נישא והקדימו אחיו.
כן מוסיף שם שזה שהאח הגדול לא נישא עד היום נובע גם קצת מגאוה, דהרי אמרה הגמרא ביבמות דף סג אחותי דרגא (ירד דרגא) וישא אשה, וזה אינו רוצה להוריד דרגתו ולכן אינו מוצא אשה. א"כ, איך יכול לעכב אחיו בטענת בושת כאשר רוצה להתגאות ולחכות שיזדמן לו אשה חשובה שתרצה בו. עוד מוסיף שם שאפילו אם אכן ישנה בושה לאחיו מכך, בכ"ז לא מסתבר שיצטרך הצעיר להימנע מלהנשא בשל כך, דמסתבר שלא שייך לאסור לאדם מלעשות עסקיו וצרכי גופו בטענה שאחר יתבייש מזה שלא הצליח כמותו.
ג. על טענת כבוד הוריו או כבוד אחיו הגדול משיב בספר שולחן העזר סי' א סק"ח, שאם ידחה האח הצעיר את נישואיו יבטל בינתים מצוות עשה דפרו ורבו המוטלת עליו בכל יום וכן ישנו חשש שלא ינצל מהרהורי עבירה. א"כ אינו מחוייב לשמוע בקולם של הוריו או אחיו הגדול, דהרי כבר נפסק בשו"ע יור"ד סי' רמ סע' טו שכשאמר לו אביו לעבור על דברי תורה ואפילו על מצוה מדרבנן לא ישמע לו.
סברא מעניינת נוספת אודות כבוד אחיו מובאת באגרות משה שם הכותב שכבוד שייך רק היכא שיכולים שניהם לעשות עתה את הענין, ואזי מקדים הגדול את נישואיו משום כבודו, משא"כ כשאחד מהם אינו יכול עתה לעשות, כגון באופן שהגדול עדיין לא מצא זיווגו ואינו יכול להינשא, שאין בכך דין כבוד.
 
הנפקא מינה להלכה בין הטעמים הנ"ל

כמה הבדלים להלכה ישנם בין הטעמים דלעיל, וישנם מקרים שטעם אחד מתאים לאיסור ואילו לטעם האחר אין כלל חשש בענין, ולהלן ההבדלים (ההבדלים הנ"ל הינם כמובן רק לדעות האוסרות, דלדעת המתירים שתובא להלן ודאי שבכל מקרה אין איסור כלל):
א. כשאחיו הגדול אומר במפורש שאינו מתבייש או מצטער מכך שהקדימו אחיו בנישואין או כאשר מוחל לו בפירוש על בושתו זו. לטעמים של בושת או צער אין שום חשש בהקדמה דהרי גם אב שמחל על כבודו, כבודו מחול (וכן איתא בספר אבני חפץ סי' כה אות ו ובספר שולחן העזר סי' א סקי"א), ואולם לשאר בטעמים עדיין יש להמנע מלהנשא קודם לאחיו.

ב. נפק"מ נוספת תתכן באופן שאחיו הגדול (שעדיין לא נישא) אינו הבכור. דהנה כל דין כיבוד אח גדול מובא בשו"ע יור"ד סי' רמ סע' כב. דין זה נאמר רק אודות גדול האחים ולא כלפי כל אח הגדול ממנו, כמובא בבית לחם יהודה שם (לאפוקי דעת החתם סופר ח"ו סי' כט המוכיח שחובה לכבד גם אח גדול שאינו בכור). א"כ בכגון זה אין איסור משום כבוד להקדים נישואיו לנישואי אחיו הגדול ממנו שאינו גדול האחים. ואולם הטעמים האחרים שהובאו עדיין עומדים בעינם ומחמתם יש להימנע מלהנשא קודם לאחיו, ע"פ דעת האוסרים.

ג. נפקא מינה נוספת תיתכן באופן שרוצה הצעיר להינשא לפני אחותו הגדולה ממנו. דעי' בשבות יעקב ח"א סי' עו שם כותב שכל דין כיבוד אחיו הגדול נאמר רק אודות אחיו ולא אודות אחותו הגדולה, ואין חייב לכבדה מדין כבוד זה. כן איתא גם בבית לחם יהודה על השו"ע שם וכן בפתחי תשובה שם ס"ק יט (ולא כדעת הברכי יוסף יור"ד סי' רמ הסובר שגם כלפי אחותו הגדולה יש חיוב כיבוד). ואיתא בספר אבני חפץ סי' כה אות ו שבכגון זה אין צריך להמתין לאחותו, שהרי הצעיר מחוייב בפרו ורבו ואחותו אינה מחויבת בזה, א"כ מדוע יתבטל מחיובו בגללה כאשר אינו מחוייב אפילו לכבדה. א"כ לטעם כבוד אחיו לא ימנע מלהינשא לפניה. ואולם לשאר הטעמים שהובאו לעיל עדיין החשש במקומו עומד. 

ד. הבדל נוסף יהיה באופן שאחיו הגדול או אחותו הגדולה אינם כאן ואי אפשר לשאול דעתם. ואיתא בשולחן העזר סי' א ס"ק יא שמטעם בושת אחיו אין לחוש בזה, דניתן לומר שמכיון שאינם כאן אין בושתם מרובה ועוד שאפשר שאם היו כאן היו מוחלים. ואולם לשאר הטעמים החשש במקומו עומד.
ה. נפק"מ נוספת בין הטעמים תהיה כאשר איירי בשעת הדחק, כגון שהאח או האחות המבוגרים יותר כבר הגיעו לגיל מופלג ולא  נישאו או כגון שנמצאת הבת בבית אב חורג וסובלת צער ועגמת נפש. לטעם הסובר שמהות האיסור הוא משום נימוסין ודרך ארץ יש להקל בכגון האי (וכן איתא במהרש"ם ח"ג סי' קלו אודות בת צעירה שכבר השתדכה עם ת"ח עשיר לפני אחותה הגדולה והיתה זו שעת הדחק), ואולם לשאר הטעמים אין להקל אפילו בשעת הדחק (דהרי הוי איסור) והחשש במקומו עומד.

סוגיית בנות צלפחד והשלכותיה על נידון זה

סוגיה זו מצוייה במסכת בבא בתרא קכ ע"א, וז"ל הגמרא שם "להלן [כשנשאו – רשב"ם] מנאן הכתוב דרך גדולתן, וכאן [כשעמדו לפני משה – רשב"ם] דרך חכמתן".
וכך כותב שם הרשב"ם ד"ה להלן "כשנישאו בנות צלפחד מנאן הכתוב דרך גדולתן, דכתיב ותהיינה מחלה תרצה חגלה ומלכה ונועה בנות צלפחד לבני דודיהן לנשים". הרשב"ם מבאר שאודות נישואיהן נמנו מהגדולה לקטנה, הגדולה נישאה בראשונה, וממשיך ומבאר את הענין "ומסתבר דכך נולדו כדכתיב 'לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה' (בראשית כט)". הרשב"ם מבאר שגיל האחים קובע גם את סדר נישואיהם, והראיה מדברי לבן שאמר ליעקב שמקובל להשיא את הבוגרת לפני אחותה הצעירה ממנה.

כהערת אגב, אביא כמה דברים שיש להעיר על לימוד זה:
א. קצת תמוה הלימוד מדברי לבן שהיה ידוע ברמאותו.
ב. לימוד זה הינו ממעשה שהיה קודם מתן תורה ויש לדון האם ניתן בכלל ללמוד ממנו, ועי' תוס' מו"ק כ ע"א ד"ה מה חג שבירושלמי איתא דאין למדין מקודם מתן תורה, וע' שבות יעקב ח"א סי' כו שישנם דברים שכן לומדים מקודם מ"ת, וכן עי' בספר אבני חפץ סי' כה אות ד.
ג. יש אומרים שכל ההקפדה בפסוק זה הינה רק שלא יקדים את הבכור ללידה, דהרי חייב בכבודו, ולא איירי בסתם גדול, וזה שכתבה התורה "לפני הבכירה" – הבכירה דווקא. כן איתא בספר מעגלי צדק עה"ת שם ובכך מבאר מדוע יעקב עצמו לא חשש לישא את הצעירה, את רחל, לפני לאה הבוגרת ממנה, דע"פ דין תורה אין דיני בכורה לבנות. ויש דוחים דבריו (שולחן העזר סי' א). ועי' באור החיים עה"ת שם המתרץ על שאלתו זו של המעגלי צדק, מדוע לא חשש יעקב לדין קדימת הבוגרת, דסבר יעקב שעל לבן לגלות לו שישנה בעיה בענין זה, וזולת זה אין זה קפידא מעכבת אם רוצה האב לתת הצעירה מקודם (מדבריו משמע לכאורה שכל האיסור להקדים צעיר לבוגר הוא על האב ולא על החתן או הבן המקדים, ויש לומר דמה שהקפידו בנות צלפחד על הקדימה אפילו שלא היה אביהן חי, משום שסברו שכשאין אב חוזר האיסור על הבנים המקדימים, ועי' שולחן העזר סי' א סק"ז).

גם המעיין ברש"י ובשפתי חכמים סוף ספר במדבר, פרק לו פסוק יא, ימצא שהבינו כרשב"ם הנ"ל. דברש"י שם איתא אודות בני צלפחד "ונישאו כסדר תולדותן", ומבאר השפתי חכמים "שדרך נישואי האחיות להינשא כסדר תולדותיהן, תחילה הבכירה ואחריה הצעירה על הסדר, כדכתיב 'לא יעשה כן במקומנו'".

וממשיכה שם הגמרא בב"ב אודות כך "דא"ר אמי, בישיבה הלך אחר חכמה, במסיבה הלך אחר זיקנה". את הדין האחרון, שבמסיבה הולכים לפי הגיל, מבאר שם הרשב"ם "במסיבה – של משתה וה"ה לנישואין כבנות צלפחד". בנישואין הולכים אחר הגיל.

כן הבין לכאורה גם הרא"ש בקידושין, פרק א אות נד, דברי הגמרא הנ"ל וז"ל שם כשפירש דין זה "במסיבה של משתה, וה"ה לנישואין". 

ואולם לאחר עיון בדברי הטור נראה לומר לכאורה שלא התכוונו הראשונים לומר שסדר הנישואין יהיה ע"פ גיל האחים, הבוגר לפני הצעיר, אלא התכוונו רק לסדר הישיבה בשמחת הנישואין. הבנה זאת מובאת בטור יור"ד סי' רמד כשפוסק דין זה, וז"ל "ובמסיבה של משתה או של נישואין הולכים אחר הזיקנה, להושיבו בראש". בשתי המילים האחרונות שמוסיף הטור נראה שהבין שכוונת הראשונים במה שאמרו "וכן בנישואין" היא אודות ישיבת הזקנים בראש הסעודה, ואין כוונתם לדבר על סדר הנישואין.

ואולם עי"ש בב"ח המעיר על דברי הטור הנ"ל ומבאר הענין כהבנה הראשונה הקובעת שתלוי סדר הנישואין בגיל האחים. וכך שואל הב"ח על הטור "תימה, אמאי איצטריך לפרש של נישואין טפי משאר מסיבה של משתה", דהיינו מהי ההוספה הפרטית שבטור (ובראשונים) המציין את מסיבת הנישואין לאחר שכבר הזכיר מסיבת משתה באופן כללי. ומבאר שם אחרת כוונת הדברים אודות מסיבה של נישואין "ונראה דהאי של נישואין הכי פירושא, אם אחים או אחיות יעשו להם נישואין, אע"ג שאחד גדול מחברו בחכמה לא יקדימו לעשות נישואין לקטן בשנים מפני שהוא גדול בחכמה, אלא יקדימו לעשות נישואין לגדול בשנים אע"פ שהוא קטן בחכמה". הב"ח הבין א"כ שכוונת הראשונים שבנישואין הולכים אחרי הזיקנה היא אכן אודות סדר נישואיהם.    
כדברי הב"ח הנ"ל פסק גם בש"ך שם, סי' רמד ס"ק יג.

גם החתם סופר עצמו הסתמך על סוגיה זו דבנות צלפחד כשבאה שאלה זו במשפחתו. ועי' אוצר הפוסקים בראש ההשמטות לחלק א המביאים דברי החתם סופר הכתובים באגרות סופרים, אגרת כט, שהיתה כנראה בנידון נישואי בתו לפני בנו הגדול ממנה. וכך כותב שם "והיות קשה עלי מאוד לעבור על דבר המפורש בתורה בפירש"י סוף פרשת מסעי על בנות צלפחד, אע"פ שמתחילה נכתבו דרך חכמתן מכל מקום נשאו כדרך גדולתן, להורות נתן קיום וחיזוק למנהג שקודם מתן תורה, שלא לתת הצעירה לפני הבכירה. וגם סיפר לי מו"ר גאון ישראל מו"ה נתן אדלר זצ"ל דבדידיה הוה עובדא ונכשל, ע"כ אין דעתי לעבור על דברי תורה מפני שיחת נשים וכו', ואם ירצה להרחיב זמן הנישואין עד ב' שנים לא אקפיד, כי קרוב לודאי שבני ר' שמעון יחי' יתקשר אי"ה ויהיה נישואיו בתוך משך שנה, ע"כ אין קפידא אם יתאחר זמן נישואי הבת קצת". נראה שגם הוא הבין שמהמובא בפרשת בנות צלפחד משמע שאין להשיא את הצעיר לפני הגדול ממנו (וכן בבן לפני בת).

ואולם לעומת כל זאת עי' בתוס' בקידושין נב ע"א ד"ה והלכתא המביא מעשה שבא לפני ר"ת באחד שקידש בת עשיר ואמר לו בתך מקודשת לי סתמא ולא פירש שם הבת, ופסק ר"ת שהבת מקודשת. וממשיך ומבאר "יש לנו לומר דקידש הגדולה משום דלא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה", א"כ ודאי כוונתו היתה לבתו הבוגרת, והיא זאת שמקודשת. ומביא התוס' דעת הר"ר מנחם מיוני שחלק על ר"ת בזה, ומסיים התוס' "ואף ר"ת חזר בו ולא עבד עובדא" (דברי ר"ת הנ"ל מוזכרים גם בט"ז יור"ד סי' רח סק"א ושם דן בהם). נראה לכאורה מהנ"ל שיתכן ותינשא הצעירה לפני הבוגרת ממנה, ואין לפסוק שחובה להשיא את הבוגרת בראשונה.

דעת האגרות משה והחזון איש בהנ"ל

לשאלה זו ישנה התייחסות בספר אגרות משה לרבי משה פיינשטיין, אבהע"ז ח"ב סי' א, שם מתיר לאח הצעיר להינשא לפני אחיו הבוגר ממנו. בדבריו שם דוחה את כל הסברות להחמיר ומסיק שאין כל מניעה בענין הקדימה. יסוד דבריו הוא שהרי חייב הצעיר לישא אשה ולא שייך לומר שלא יקיים חיובו בגלל שאחיו הגדול אינו מקיים חובתו שלו (למרות שכל מה שאינו מקיים הוי מאונס).

בנוגע לדברי הב"ח והש"ך שהובאו לעיל המוכיחים מסוגיית בנות צלפחד (שהובאה לעיל) שיש לצעיר להימנע מלהינשא קודם אחיו הבוגר, טוען שם שהוי טעות גמורה ללמוד כך את דבריהם, משום שהב"ח והש"ך איירי שם באחים שנשתדכו ועומדים להינשא, ובכגון זה שכל הנידון הוא לענין כבוד, מי ינשא בראשונה, בזה מחדשים שהגדול יתכבד להינשא בראשונה, משום שבמסיבה הלך אחרי הזיקנה (וגם אודות בנות צלפחד היה מדובר באופן שנזדמן לכולם יחדיו עם מי להינשא ולכן נישאו לפי גדולתן). ואולם באופן ששני המדוברים אינם משודכים, ודאי שאין חיוב על הצעיר להמתין לאחיו הבוגר בנישואיו.
יש לציין שביאור זה בדברי הב"ח והש"ך מובא גם בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' קב, שביור"ד סי' רמד איירי כשכבר התקשרו בשידוכין, ולכן יקדים הגדול להינשא.    

ראיה לכך שאין למנוע מהצעיר להינשא לפני אחיו הבכור מביא שם מהמשנה והגמרא בקידושין סד ע"ב. שם איתא "המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל". ומבארת הגמרא שמסתמא התכוון לבתו הקטנה, דמוטלת עליו מצוה להשיאה (כמובא בירמיה פרק כט "ואת בנותיכם תנו לאנשים"), ולא שביק מצוה דרמיא עליו ועביד מצוה דלא רמיא עליו (להשיא בתו בוגרת).
ולכאורה אם היתה הלכה שיש להקדים נישואי הגדולה לקטנה, א"כ היתה הגמרא פוסקת הפוך – שמסתמא כוונתו לגדולה ולא לקטנה, שהרי רוצה להשיאן לפי סדר גדולתן. אלא נראה שלא עמד לפני הגמרא שיקול זה, ואכן אין צורך להקדים הבוגרת לפני הצעירה.

יש לציין דלסברות המבארות טעם המניעה להשיא הקטן לפני הגדול משום איסור (כגון צער ובושת או כבוד) א"כ הוי מכאן ראיה, ואולם לטעם ההרי בשמים, שכל סיבת המניעה היא רק מצד דרך ארץ, אין מכאן ראיה, דניתן לומר שמכיון שמצוה עליו להשיא הקטנה, מסתמא אליה התכוון למרות שיש ענין מדרך ארץ להשיא הגדולה קודם, דמצוה המוטלת עליו משפיעה על שיקול דעתו יותר מעניני דרך ארץ (וכך אכן מתרץ בספר הרי בשמים שם על ראיה זו).

סוף דבר מסיים שם האגרו"מ "ולכן איני רואה שום איסור ואף לא שום דבר שלא כהוגן בזה שישא הצעיר תחילה, ואדרבה זכה במצוה רבא דנישואין ופרו ורבו שחייב בן עשרים [שם בתשובתו מדבר באח צעיר שלא הגיע לגיל עשרים], ולא יצטרך לבקש זכותים להינצל מהעונש דאמר רבא ותנא דב"ר ישמעאל, והוא דבר ברור לדינא".

גם החזון איש התייחס לשאלה זו של קדימות הנישואין באגרת שכתב ומובאת בקובץ אגרות למרן החזון איש ח"א אגרת קסו, וזהו לשונה המדוייק של האיגרת המובאת שם באופן חלקי "ה'... כתב לאימו, ותשובתה שאינה מסכמת ליתן הצעיר לפני הבכור. ואולי יש להסביר לה שאין זה נכון". מדבריו הקצרים אלו ניתן היה לכאורה להבין שסובר שאין מניעה להשיא את הצעיר לפני אחיו הבוגר ממנו. ואולם לא יהיה נכון ללמוד את דעתו להלכה מאגרת זו המובאת רק באופן חלקי, ויתכן ושם היה הנידון באופן מסויים בו רבים הסוברים שאין מניעה בהקדמה, כדוגמת אחד מהאופנים שיובאו להלן.

כשישנו חיוב נישואין אין להתייחס לאיסור ההקדמה

בספר שולחן העזר סי' א סק"י איתא שכאשר מדובר בבן בוגר מגיל עשרים שנה אין בחובתו להמתין לאחיו או לאחותו הבוגרים ממנו, משום שמגיל עשרים והלאה הטילו עליו רבנן חיוב להנשא ואף קללה הטילו עליו (מסתמא כוונתו לגמרא בקידושין כט ע"ב שאם הגיע לגיל עשרים ולא נשא אשה הרי כל ימיו בעבירה, וכן מה שמובא שם בגמרא שאם לא נשא אשה עד גיל עשרים תיפח עצמותיו), ומשום סרך איסור של "לא יעשה כן במקומנו" אין לבטל הנישואין, דחמירא סכנתא מאיסורא.

עיקרון דומה מוצאים אנו גם במהרש"ם ח"ג סוף סימן קלו הכותב שכל איסור הקדמת נישואין זה הינו רק בין בנות, ואולם בן שרוצה להינשא לפני אחותו הבוגרת, אין שום איסור, דהרי מצווה הוא על מצות פרו ורבו והבת אינה מצווה בזה.
ואולם החלקת יעקב סי' קכה הביא דברי המהרש"ם הנ"ל וכתב עליו "דכמדומה שהעולם נמנעין מזה".

ויש עוד להעיר על דברי המהרש"ם, דהרי גם אשה מצווה על "לא תהו בראה לשבת יצרה" (כמובא בתוס' גיטין מא ע"ב ד"ה לא ובבית שמואל אבן העזר סי' א סק"ב) ויש אומרים גם שמקיימת קצת מצוות פרו ורבו בזה שמסייעת לבעלה (ר"ן פרק ב בקידושין), וא"כ, אם תתעכב הצעירה תתבטל גם היא מחיובים המוטלים עליה.   

גם מדברי הב"ח שהובאו לעיל נראה שלא כדבריו, וגם באחים הדין כן, שהרי כתב שם "ונראה דהאי 'של נישואין' הכי פירושא, אם אחים או אחיות יעשו להם נישואין וכו' יקדימו וכו'". הרי דכתב מפורשות שגם אחים הם בכלל האיסור (וע"פ דבריו יש לעיין מהי הראיה מבנות צלפחד לדין זה, והרי שם איירי בבנות שאינן מצוות בפרו ורבו, משא"כ בבנים).
 
עקרון זה, שכשישנו חיוב בנישואין אין להתייחס לאיסור ההקדמה, מוצאים אנו גם בספר שולחן העזר סי' א סק"ח הכותב שכל כוונת הב"ח באיסור הנ"ל הינה רק אודות אחים קטנים, אבל בגדולים שמוטל עליהם מצות פרו ורבו וחומרת הרהורי עבירה שקשים מעבירה, אין מוטל עליהם להמתין לנישואי הגדולים מהם.

לסיכום

א. מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם יכול אח צעיר להקדים נישואיו לנישואי אחיו או אחותו הבוגרים ממנו. דעת האגרות משה היא שאין לחשוש לכך ואין לצעיר שום מניעה להינשא לפני אחיו הבוגר.
ב. כמה טעמים ישנם לסברת האיסור וכמה הבדלים ישנם בין הטעמים הנ"ל.
ג. סוגיית בנות צלפחד היא הבסיס והמקור לכל הדיון בהנ"ל.
ד. בבנים גדולים למעלה מגיל עשרים ישנה יותר סברא בפוסקים שלא למנוע מהם את נישואיהם למרות שהבוגרים מהם עדיין לא נישאו.
ה. לאור המחלוקת בהנ"ל נראה לומר שלכתחילה ישיאו את הבנים לפי סדרם. אם בכ"ז מתעכב הבוגר מלמצוא את זווגו יש להמתין קצת עד שימצא, ואם מתעכב הרבה נראה שיכולים הצעירים ממנו להינשא לפניו. בכגון האי כדאי שהגדול ימחול בפירוש לצעיר שינשא לפניו. במקרים מיוחדים וחריגים נראה שאין מניעה מלהקדים את הבוגר ממנו (וגם פה כדאי שהבוגר ימחל לו בפירוש). בכל הנ"ל יש לעשות שאלת חכם, ולשומע ינעם ותבוא עליו ברכת ה'.