ההתייחסות הדיפרנציאלית בהלכה לבעלי ליקויים
                  שכליים בדרגות שונות

                        ד"ר יעקב כלטוב
                           טבת תשס"ז,ינואר 2007

בהלכה קיימת התייחסות רבה לקבוצות של בני אדם המכונים "חרש,שוטה וקטן" שבגלל סיבות שונות[פיזיות,נפשיות,שכליות או מפאת גילם הרך] פטורים מקיום המצוות.הגמרא[חגיגה ב' ע"ב]מנמקת פטור זה ומסבירה שהשוטה והקטן "אינם בני דעה",דהיינו אין להם יכולת מספקת להפעיל שיקול דעת הגיונית,להבין ולנתח מצבים על בוריים ולקחת אחריות על התנהגויותיהם.כמו-כן היא מציינת שהחרש עליו מדובר הינו אדם שאינו מדבר ואינו שומע וגם הוא נחשב כנטול דעה.[לדיון הלכתי על החרש:ראה מלמד כהן,1997 ו -Marx ,2002].

מאמר זה מתייחס אך ורק לאלה המכונים "שוטים".מדובר באנשים שבגלל הפרעות נפש או בגלל פיגור שכלי פטורים מקיום המצוות.לכאורה מדובר בפטור גורף לכל אלו הכלולים בקטגוריה הזאת,אולם ניתוח יותר מעמיק של המושגים המופיעים בספרות חז"ל מעיד על סיווג ודירוג של המגבלויות ובהתאם לכך על השלכות דיפרנציאליות הלכה למעשה.

המושגים השכיחים ביותר הם "שוטה" ו"פתי".המושג  "שוטה" מתייחס לאדם שדעתו "משובשת" והוא פטור מכל המצוות שבתורה.הגמרא במסכת חגיגה [ג' ע"ב]מגדירה מושג זה כדלהלן:"תנו רבנן,איזהו שוטה? היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו ".ר' יוחנן[וההלכה כמותו]:"אפילו באחת מהן".על סמך הנלמד בגמרא פוסק השולחן ערוך[יורה דעה,סימןא',הלכה ה']:"ושוטה דהיינו שהוא יוצא יחידי בלילה או המקרע את כסותו או הלן בבית הקברות או המאבד מה שנותנים לו, אפילו באחת מאלו,אם עושה אותם דרך שטות".

לסיכומו של דבר:השוטה מוגדר כאדם בלתי שפוי,כמי שאינו אחראי על מעשיו ולכן הוא פטור מן המצוות.

המושג "פתי":
כאן הכוונה לאדם בעל ליקויים שכליים.ההגדרה לא מופיעה בגמרא אלא  אצל הראשונים.הרמב"ם[הלכות עדות,פרק ט',הלכה י']:"הפתאים ביותר,שאין מכירין דברים שסותרים זה את זה,ולא יבינו ענייני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ,וכן מבוהלים והנחפזים בדעתם,והמשתגעים ביותר,הרי אלו בכלל השוטים.ודבר זה לפי שיראה הדיין,שאי אפשר לכוון הדעת בכתב".
במלים אחרות:על פי הרמב"ם,פתי הוא אדם עם הנמכה משמעותית ביותר ביכולות הקוגניטיביות שלו ולכן דינו כדין "שוטה",כלומר הוא פטור מן המצוות.
וכאן יש מקום לשאול:ומה דינו של אדם שהוא בעל ליקויים שכליים מתונים יותר שאמנם רמת ההבנה שלו מתחת לממוצע וסגנון החשיבה שלו הינו בעיקר מוחשי, אולם "אם מסברי ליה וסבר"[ב"ב קנ"ה ע"ב],דהיינו אם מסבירים  את העניינים,הוא יבין אותם? מתברר שעל פי דעת הפוסקים השונים,במקרים כאלה ההגדרה של "לאו בני דעה"  לא חלה.כך למשל שיטת הרמ"ה [מובא בבית יוסף אבן העזר סימן מ"ד]:"מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג דברים על בוריין,אף על פי שדלה וחלושה,קידושיו קידושין גמורים וכן גירושיו".כך גם המהרי"ק[שו"ת החדשות,סימן כ']:"אבל מי שהוא מיושב בדעתו,שאין בו טירוף הדעת,ומה שהוא אומר הוא אומר ביישוב הדעת,אלא שהוא אינו מבין ענייני העולם כשאר בני אדם,נאה לע"ד שמעשיו קיימין בכל מלין".וכן הרמ"א[אבן העזר סימן מ"ד,הלכה ב']:"אבל אם דעתו צלולה,אף על פי שהיא דלה וקלושה הרבה,וכן עתים שוטה ועתים צלול,ולא ידענו העת שהוא עומד בדעתו,חוששין לקידושין",כלומר קידושיו קידושין.[ראה גם:בר-אילן, תשמ"ז ולרנר תשס"ד].

חז"ל מתארים  גם דרכים בהן ניתן לבדוק באיזה מידה הפרט הינו בעל דעה הגיונית שמסוגל להפעיל שיקול דעת צלול ולהחליט החלטות המתקבלות על הדעת.במשנה במסכת גטין[פרק ז',משנה א']מובא מקרה של אדם ש"נשתתק[ז.א. שנעשה אילם] ואמרו לו:נכתוב גט לאשתך?והרכין בראשו,בודקים אותו שלשה פעמים.אם אמר על לאו –לאו ועל הן-הן,הרי אלו יכתבו ויתנו".הרב קהתי מסביר:"בשלשה עניינים שונים,כדי להיווכח אם דעתו נכונה ומיושבת כגון ששואלים אותו בחורף,אם גדלים פירות באילן או בקיץ,אם יפול היום שלג וכיוצא באלו"
במלים אחרות: מדובר כאן באיבחון דיאגנוסטי ראשוני הבודק את ההבנה הבסיסית של הנבדק[עונה על לאו בלאו ועל הן בהן,דהיינו הוא עונה לעניין לגבי שאלות בסיסיות].בנוסף לכך נשאלו שאלות שתפקידן לספק אינפורמציה האם הנבדק מבין דבר מתוך דבר ,האם הוא מסוגל לחזור על שאלות או הוראות ,האם הוא מבין סיטואציות אבסורדיות ועוד.כמו-כן נבדקה כשירותו של האדם ,במיוחד זה החשוד בליקויים שכליים ,לקיום המצוות בסוגיית עיקרי האמונה הבסיסיים:שיבין שיש בורא עולם,שהוא נתן לנו את התורה וכי אנחנו מקיימים את מצוותיו.

נסיים בפסק של הרב שלמה זלמן אויערבאך[מנחת שלמה,ח"א, סימן ל"ד]:"נראה דכל שהוא מבין,ויש לו דעת כמו פעוטות,ויודע שהקב"ה נתן לנו תורה ואנו מקיימים מצוותיו,דשפיר חשיב כבר-דעת לעניין קיום מצוות.ובהגיעו לגיל י"ג שנה,הרי הוא חשוב כגדול.....ומיהו לעניין עונשים,שפיר נראה שכמו דחס רחמנא על קטן,כך גם מפגר כקטן הוא,דחשיב לעניין זה,אע"ג שהוא גדול".

לסיכום ולמסקנה

בספרות חז"ל קיימת הבחנה בין אלה המוגדרים "שוטים" לבין אלה המכונים "פתאים".הראשונים הם אלה שדעתם השתבשה ואינם שפויים ולכן הם פטורים מכל המצוות,לעומת האחרונים שהם בעלי ליקויים שכליים בדרגות חומרה שונות.אנשים בעלי ליקויים שכליים חמורים ביותר שאינם מסוגלים לענות "על לאו-לאו ועל הן-הן" ואינם מסוגלים להבין את העניינים הבסיסיים ביותר ויכולתם לדאוג לצרכים היום-יומיים שלהם באופן עצמאי בהתאם לנורמות לגילם מוגבלת מאד,כלולים בקטגוריה של שוטים.גם הם פטורים מקיום המצוות,כי הם"לאו בני דעה" .להערכתי הכוונה כאן לאלה המוגדרים כבעלי פיגור שכלי קשה עד עמוק.
לעומת זאת,בעלי פיגור שכלי בדרגות יותר מתונות,דהיינו בעלי פיגור שכלי קל ואפילו בעלי פיגור שכלי בינוני,[להגדרות:ראה רונן,2005]
 מחוייבים בקיום המצוות. הם מסוגלים לא רק להבין עניינים בסיסיים[עונה על לאו-לאו ועל הן-הן] אלא גם להבין עניינים יותר מורכבים,בתנאי שמלמדים אותם במסגרות הלימודיות שהולמות אותם ובשיטות הדידקטיות המתאימות להם ["מסברי ליה וסבר"].הם כלולים בקטגוריה של אלה הנקראים "בני דעה".חלק ניכר מאוכלוסיה זו ,כתוצאה מהשקעה חינוכית נכונה לאורך שנים,משיגה רמה יחסית גבוהה של אוטונומיה,של ידע והבנה ושליטה גבוהה במיומנויות הרבה מעבר למה שציפו מהם בעבר.חז"ל מכנים אותם אנשים ש"דעתם צלולה,אף על פי שקלה וחלושה או קלושה".מדובר באוכלוסיה הניתנת לשיקום חלקי ולעתים לשיקום מלא,המשתלבת בקהילה באופן משמעותי[ראה בהקשר הזה הסיסמה העכשווית של קרן שלם לפיתוח השירותים לאדם עם פיגור שכלי ברשויות המקומיות:"אדם עם פיגור שכלי-יותר ממה שחשבתם"]

מסקנה ברורה וחד-משמעית ניתן להסיק מהנאמר לעיל:אין מניעה שהלוקים בליקויים שכליים בדרגה קלה עד בינונית  המאופיינים כצלולים בדעתם למרות שהפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם מתחת לנורמה ישתלבו באופן מלא בחיי הקהילה.זה כולל את השתתפותם המלאה בחיי הקהילה מבחינה דתית כפי שבא לידי ביטוי במחויבותם לקיום המצוות ובזכותם להימנות למשל למניין המתפללים או לעלות לתורה.

  ביבליוגרפיה

1 ר.מלמד כהן:הילד החריג והחינוך המיוחד על פי מקורות ביהדות.הוצאה פרטית,ירושלים,1997 .
2  T.C.Marx:Disability in Jewish Law.Routledge Publ.,New York,2002.
3  נ.בר-אילן:חלוש הדעת,השוטה והפתי,תחומין ח',עמ' 103-112,תשמ"ז
4  י.לרנר:בעלי מוגבלות נפשית,שכלית ואוטיזם,תחומין כ"ד,עמ' 160- 172 ,תשס"ד.
5 ח רונן:פיגור שכלי,עיון,דרכי עבודה והוראה,הוצאת ספרים "אח",קרית ביאליק,2005.