מודעות בזוגיות
במאמר זה ננסה להציע דרכים ורעיונות חדשים לשנה הראשונה לחיי הנישואין. הדברים אמורים הן לגבי זוגות שרק החלו את דרכם בחיי הנישואין והן לגבי זוגות ותיקים שיתכן שכבר מחתנים נכדים. לפי שיטת המודעות "אהוב את עצמך רפא את חייך" ניתן בכל רגע מחיינו להתחיל מבראשית.
העיקרון הראשון: הבחירה מתחדשת בכל רגע ורגע.
בכל רגע נתון יש לנו זכות בחירה ויכולות לשנות את המחשבות שאינן תומכות בנו ובזוגיות שלנו כדי שנוכל לחיות חיים טובים יותר מאלו שחיינו עד כה.
אם אנו חשים פגועים, מבוזים, לא מכובדים, מושפלים, שלא מקבלים אותנו כמו שאנחנו, דחויים, לא מוערכים, לא מובנים, יש ביכולתנו להחליט להתעלם ממחשבות אלו שהינן רק בדמיוננו ולבחור במחשבות התומכות בנו, מעצימות אותנו וגורמות לנו לראות את בן הזוג בעין טובה ואת הזוגיות כתומכת מקבלת ובונה.
השיחה היומית כבסיס ל"ושמח את אשתו אשר לקח"
החזון מדגיש שעל הקשר בין איש לאשתו להיות "כייחוס יד ימין ליד שמאל" שפירושו: שברגע שיד ימין רוצה לעשות פעולה כל שהיא כגון: כיפתור כפתור, יד שמאל פועלת אוטומטית בעזרה ליד ימין ושתיהן מבצעות את המשימה בתאום מושלם.
מרן החזון איש בהדרכתו לחתנים היה מדגיש שהדרך היחידה להגיע ל"ושימח את אשתו אשר לקח" היא ע"י רוב שיחה וריצוי. והדבר נעשה על ידי השיחה היומית.
הטכניקה: בשנה הראשונה, על בני הזוג לשבת כל יום אחד עם השני בלא הפרעה ולדבר על נושאים משותפים חצי שעה לפחות, יש לשתף את בן הזוג במה שעבר עליו במשך היום: לשאול את הבעל על מה למד ואילו דברים התחדשו לו בלימודו או על עסקי עבודתו ואת האישה מה עבר עליה במשך היום מה הרגישה, מה חוותה ואלו דברים נתחדשו לה. מתוך הדיבורים יגיעו להכרה מהם הדברים האהובים על כל אחד מהם ולחילופין מהם הדברים מהם יש להימנע. עצם הדיבור עצמו ייצור חוויות משותפות ואפשר יהיה להגיע לתחושת ביחד.
זוג שמסיבות כל שהן לא קיים טכניקה זו בשנה הראשונה יכול לבחור לעשותה תמיד אפילו לאחר שנים רבות של נישואין. גם אז מובטחות תוצאות נפלאות בשל כך.
השיחה השבועית כפתרון לבעיות וקונפליקטים.
מאותם רגעים בהם בני הזוג מחליטים על נישואיהם קיימים מתחים וקונפליקטים פנימיים וחיצוניים ההולכים ומתעצמים עד למועד החתונה ולאחריה. ככל שהימים והשנים עוברים מתווספים ילדים מטלות ואתגרים שונים בחיי הזוג.
אם רוצים לשמור על חיי נישואין תקינים ללא מתח וחיכוכים חייבים שני בני הזוג לדבר על הקשיים והאתגרים המלווים כל אחד מהם.
נקודת המוצא היא שבני הזוג התחתנו כדי לבנות ולהבנות ולא כדי להרוס ולההרס. הם אוהבים האחד את השניה ולא עושים דבר מתוך כוונה לפגוע או מרוע לב, אלא מתוך השוני שבניהם.
כל אחד מבני הזוג צריך להבין שהמושג "לדבר" שונה אצלו מבן זוגו. אצל האישה "לדבר" זה לפרוק צורך רגשי ואצל הגבר "לדבר" פירושו העברת מידע. לכן צריך ליצור כבר בתחילת הנישואין, ואם לא עשו זאת אז תמיד ניתן בכל רגע להתחיל מבראשית, כללים ברורים כדי לבנות שיחה שפותרת את הקשיים המתגלעים ביניהם, כללים שיהיו בהירים ונהירים לשניהם באותה מידה.
לפעמים זה נראה לגבר כדרך ארוכה ומיותרת אבל לאחר שמפנימים את השיטה והוא רואה כמה זה גורם טוב לאשתו וכמה זה תורם לקשר הוא יכיר בחשיבות העניין ויזום את השיחה בעצמו.
כללי השיחה השבועית:
לשיחה השבועית נקבע יום ושעה מדויקים, במידה ויש איזה אירוע שמתקיים באותו זמן קובעים מיד זמן אחר. רצוי להכין תקרובת אהובה על שניהם - "גדולה סעודה שמקרבת".
על בני הזוג לשבת אחד מול השני בצורה נינוחה בלא שדבר כלשהוא יחצוץ ביניהם
שלבי השיחה :
מסר האני: כל אחד מבני הזוג יספר בתורו מה היה לו קשה בעניין עליו מדובר. זה כולל רגשות, תחושות, זיכרונות מביתו ומעברו ומה זה הזכיר לו. הוא יתחיל כל משפט שלו בביטוי: "היה לי קשה עם כך וכך וכך"... זאת בניגוד לטכניקת האשמה שאומרת אתה או את עשית כך וכך.. שרובנו נוקטים בה והיא מזמינה בד"כ התקפה או התגוננות- קרבן או תוקפן.
בטכניקה זו אנו לוקחים אחריות על הפגיעות שלנו, איננו מאשימים, אנו נעשים מודעים למחשבות לתחושות ולרגשות שגרמו לנו להגיב בצורה שהגבנו, הדבר מביא לידי ריפוי הבעיה ולא להנצחתה והעצמתה.
בן הזוג יקשיב, הוא יכול להנהן מידי פעם כדי להראות שהוא קשוב, וניתן גם לשאול שאלות הבהרה.
שלב החזרה: כל אחד מבני הזוג יאמר מה היה קשה לבן זוגו תוך שימוש בדברים שבן הזוג אמר. כגון: " אני מרגיש
שבכך שלא התייחסתי לדבריך, זה הזכיר לך את הבית שלך שבו אביך לא התייחס לאמך וזה גורם לך לתסכול גדול".
לאחר גמר החזרה על דברי בן זוגו הוא ישאל אם הבין נכון את מה שנאמר ואת מה שהורגש. בן הזוג יאשר או יבקש להוסיף עד ששניהם מרגישים שהם הובנו כפי שהיו רוצים שיובנו.
לא ניתן לתאר את ה" ביחד" שנוצר מסוג שיחה שכזה, כפי שרבי עקיבא אומר "זכו שכינה ביניהם". בני הזוג מרגישים הקלה וקבלה, שבן זוגם מכיר אותם מתוכיותם והקשר הנוצר עמוק וחזק.
בשלב זה הם מגלה כל אחד מה משמח את בן זוגם, ומה מעציב אותו, על אילו יבלות דורכים לו, מה מזכיר לו את העבר ומה מכאיב לו.
שלב הסקת המסקנות לעתיד – "עשינו כמיטב יכולתנו ואנו יכולים לעשות טוב יותר להבא".
לאחר שהובנו כראוי אחד ע"י השני, מתוך ראיה של מה הביא לדברים, ניתן לבנות ביחד קודים לעזרה בשעת צרה. כגון: אם אחד מבני הזוג מרים את קולו בעת השיחה והדבר מפריע לשני ומביא אותו לתגובה חריפה, ניתן לבקש לאותת ע"י תנועה ביד להוריד את הטון. הדבר ימנע חיכוך וויכוח, ויקטע מיד את התגובה החריפה שהייתה באה ללא הסימן.
טכניקת פעולה זו מביאה לכך שברוב הפעמים אין צורך להתנצל כי יש הבנה עמוקה למה הביא את בן הזוג לדרכי התגובה שלו ומאיזה מקום הוא פעל. זוהי האמפטיה במיטבה כפי שחז"ל הורו לנו:"הווי דן את כל האדם לכף זכות".
סיבה למסיבה – לצאת מהשגרה
כל מאורע הוא סיבה למסיבה: ימי הולדת, ראשי חודשים, יום הנישואין בכל חודש ועוד . ביום כזה אפשר לשנות משהו בארוחת הערב או לצאת עם ארוחת ערב למקום קרוב לבית. אפשר ללכת לטיול של חצי יום, לכתוב שיר או מכתב קטן, להביא הפתעה צנועה, כיד בדמיון הטובה. פעולות אלו מוציאות את בני הזוג מהשגרה, שהיא כשלעצמה טובה ומועילה אך שוחקת לאט את חיי הנישואין, מחיות אותה ומעניקות טעם וניחוח לחיים המשותפים.
שום דבר אינו מובן מאליו
מרגע הולדנו אנו רואים את הדברים מסביבנו כמובנים מאליהם. אנחנו לא מרגישים חובה להודות עליהם, לעיתים אנו בטוחים שזה חוק טבע ומגיע לנו ואיננו נעצרים לראות - האומנם?
אם נתבונן בעולם נראה שכל דבר אינו מובן מאליו. אנו חשים בכך כשאנו איננו בקו הבריאות, כשילד שלנו אינו הולך בתלם ובעצם בכל שטחי החיים. הדרך היחידה להתגבר על כך ולסלול בכך את הדרך לחיים טובים ומאושרים היא להראות לבן הזוג בכל דבר שאין מובן מאליו. זאת ניתן להביע על ידי הצמדת פתק לדברים קטנים כתודה, הוקרה, או השתתפות. פתק לפני שבת, חג, שמחה, אירוע, פתק בסנדוויץ ליום נפלא ונהדר, לשבוע טוב וכדומה כיד הדמיון הטובה עליכם.
על בני הזוג לצאת לטיול של יותר מיום פעם או פעמיים בשנה (לא יקרה לקטנים שום רע, להפך סבא וסבתא ייהנו מהם בלעדיכם)
לקראת חג ובמיוחד פסח וסוכות ההלכה מחייבת את הבעל להביא לאשתו מתנה כשזו לא חייבת להיות מתנה מפוארת, אפשר להביא משהוא קטן של תשומת לב שישמח אותה
אם יוצאים מהבית לבד, לזכור את בן הזוג שנשאר ולהביא לו משהוא קטן מאותו אירוע.
הכרת הטוב ומחמאות
חז"ל לימדו אותנו "שכל הכופר בטובתו של חברו סופו שכופר בטובתו של מקום". יש להודות על כל דבר שבן הזוג עושה. במידה והוא עשה משהוא גדול יותר לפרט את התודה. כגון: תודה שהורדת את פח האשפה למרות שהיית לחוץ להגיע בזמן לכולל. ואפילו לחזור על כך כמה פעמים כדי לתת את ההרגשה הטובה על המאמץ שהושקע. כגודל ההשקעה כך גודל התודה.
כדאי ורצוי לומר בכל יום כעשר מחמאות לבן הזוג וניתן לעשות זאת על כל דבר אם לא רואים אותו כמובן מאליו. מחמאה כלשונה כמו חמאה המשמנת וסוללת את הדרך ללב.
הבאנו במאמר זה מספר טכניקות לכאורה פשוטות שניתנות לעשיה בכל עת ובכל שלב, עם מעט רצון טוב, התמדה ותרגול יוכלו כל בני זוג לתעל ולייעל את המערכת הזוגית וכשנרבה בהן ירבו האור השמחה והאהבה בחיינו.