הנושא אשה בחזקת שהיא בתולה, והטעתה אותו כי היתה בעולה, אפילו באונס, מפסידה את כתובתה.
אולם יש בזה חילוקי דינים, בין כשהיא מודה לזה ובין כשלא, בין שהיא נערה או שהיא בוגרת, בין שטען מיד ובין שלא, ועוד, כמבואר בפנים. ומ"מ דבר זה אינו עושה את הקידושין למקח טעות, ואינו יכול להוציאה עכ"פ בלי גט. מאידך אם רצה לקיימה, בזה"ז אינה נאסרת עליו, ורשאי לקיימה. לפעמים בעל טוען שלא מגיע לאשתו לקבל את הרשום בכתובתה, מפני שנשאה בחזקת בתולה, והיא נמצאת בעולה.
ויש בזה כמה חילוקי דינים, אבל לפי שלמעשה טענות אלו אינן מצויות, וכפי שיובן ממה שנכתוב, לא נביא כאן אלא את ראשי הכללים: א. מי שהטעתה את בעלה, דהיינו שנשאה בחזקת שהיא בתולה ונמצאת בעולה, ויש לנו ראיה ברורה שלפני הקידושין כבר היתה בעולה, או שהיא מודה בכך, אין לה כתובה כלל, לא מאתים ולא מנה ולא תוספת כתובה. (שו"ע סי' סח ח"מ ס"ק יג, וסי' סז ח"מ ס"ק ה, וב"ש שם ס"ק ד).
אמנם עליו להחזיר לה את הנדוניא שהביאה ואת המתנות שקרוביה נתנו לה, אם הם עדיין קיימים. את הכספים שקיבלו בני הזוג במתנה להוצאות החתונה אינה מקבלת חזרה, וכמו"כ גם הבעל אינו יכול לתבוע ממנה את הכספים ששילם לחתונה, כיון שעכ"פ התקיימו הנישואין, והועילו בזה שאם תמות הוא יירש את חצי עזבונה. (כן מבואר בשפת הים סימנים יד-טו, ובחקרי לב סוס"י פא. ועיין בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סוס"י לה שהביא איזה דעות בקשר לזה).
ב. גם כשנולדה ביום שישי יש עליה טענת בתולים. (עיין פרק כא אות יט).
ג. גם כשנתברר שהיתה בעולה באונס, וכן ה"ה בכל מום גדול שהיה בה והסתירה אותו, הדין הוא כבסעיף א. (ב"ש סי' קטז סק"ג, וכייל בזה כללא: אשה מפסידה כתובה כשידעה דבר שהבעל לא יתפייס בו והסתירה אותו ממנו).
ד. ואם היא אינה מודה לדבריו, רק הוא טוען כך, הוא נאמן. (כמבואר להלן ס"ק ט). והיא מפסידה כתובת בתולה ומקבלת רק מנה. אבל את התוספת אינה מפסידה. (שו"ע סימן סח סעיף ח. ובשו"ת יביע אומר ח"ב אבה"ע סי' ח מסיק שאף כשכתבו תוספת גדולה ורבה הדין כן).
ובזמנינו שכותבין "סך הכל", אם לא כתוב "חוץ ממאתים" (אלא כתוב "חוץ מעיקר כתובתה דחזי לה" או לא כתוב כלום), נראה שגובה את כל הסכום לגמרי, דהא קבעו שמשלם לה אחרי מה שיהיה עיקר הכתובה – את הסכום המסוכם. ה. הבעל אינו יכול לטעון טענת חוסר בתולים, אלא אם תיכף כשידע זאת התלונן על הדבר בבי"ד או בפני שני עדים. אבל אם אמר כן רק אחרי עבור זמן, אמרינן "מדשתק סבר וקיבל". א"כ חתן שלא עורר בעיה זו תיכף אחרי החתונה אין לו טענה כלל, וגובה כתובתה במלואה כרגיל. (שו"ע סי' סט ס"י. וביאור הדבר עיין בשו"ת מהרש"ג ח"ג סימן סה).
ו. וכן אינו יכול לטעון שלא הרגיש תיכף. ולכן אם היה עמה איזה פעמים ורק אחר כך טען שהרגיש ואז מיד אמר, אינו נאמן. (מבואר בטור שם). כמו כן אם בעוו"ה היה עמה לפני הנישואין, אינו נאמן עוד לטעון טענת בתולים. (ועיין לעיל פרק כא אות כא בדבר נאמנות טענה זו ע"י מי שהיה בחור לפני החתונה, ולמעשה כן פסק בשו"ת ציץ אליעזר חט"ו סי' מה אות ה, וכן בפסקי הדין הרבניים כרך יד עמוד 189 דאינה מפסידה מכתובתה כלום). ולכן יש להסתפק בטענות אלו, כשהן באות מפי החוזרים בתשובה יחיו. ועיין בקו' "פניני שבע ברכות" (מהרב"צ קוק, עמ' לב) בשם סבו הגרי"ש אלישיב, שבחוזרת בתשובה אין דין כנסה בחזקת בתולה ונמצאה בעולה. ע"כ. וכ"ש שאינו יכול טעון כן כשגם הוא היה פרוץ לפני הנישואין, וחי באוירה שהתנהגותם היא שלא כשורה, עיין בזה בס' ברכת שלמה (להגר"ש טנא, סימן ח אות ו).
ז. אם נתברר שהאשה שנשא כבר בהריון, והוא טען שאינה בתולה רק אחרי כמה פעמים שהיה עמה, כ"ש שאינו נאמן לומר שלא ידע, ומדשתק מחל והפסיד. (כ"כ בס' מאמר מרדכי לר"מ מדיסלדורף סימן נז. ויתירה מזה עיין בשו"ת פנים מאירות ח"א סימן ע על מי שילדה זמן קצר אחר החתונה וטוענת שזה ממנו, והוא טוען שזה מאחר ואינו רוצה ליתן כתובה מפני שנשאה בחזקת בתולה, שאינו נאמן, דוודאי היה מרגיש בשעת הנישואין, ומדשתק אז ש"מ הוא יודע שזה ממנו).
ח. גם כאשר טען שאינה בתולה מיד כשהרגיש, אם היה עמה אח"כ שוב (ועכשיו הם בגירושין), נחלקו הפוסקים אם אמרינן בזה סבר וקיבל ולא תפסיד עוד. (יעויין בהשמטות לאוצה"פ סימן סז סק"י אות ג).
ט. כשראה שאינה בתולה, ורוצה להמשיך להיות עמה, צריך מן הדין לכתוב לה כתובה חדשה: אם היא מודה שהיא בעולה – כתובה של מנה, ואם אינה מודה ואינם מסתדרים, יגרשנה, ויקדשנה מחדש אם יסתדרו. (סימן סח רמ"א ס"ט, ושם).
י. טענת חוסר בתולים יכולה להשען על אחד מב' סימנים בלבד: או שלא מצא דם, או שמצא פתח פתוח. חז"ל נתנו לבעל נאמנות מיוחדת לטעון כך, לפי שחזקה שאין אדם טורח לעשות חתונה ואח"כ מיד טוען עליה ומגרש שלא בצדק. ביאור חזקה זו עיין לעיל פרק כא אות כא.
יא. טענת פתח פתוח אינה אלא על כלה קטנה או נערה, ולא על בוגרת (=ששה חודשים אחר שהביאה ב' שערות אחר גיל יב). ויש סוברים שרק מי שהיה נשוי פעם רשאי לטעון טענה זו (טור וכ"פ הרמ"א בסעיף ו). כמו"כ יש מי שסובר שכשיש קנס בשידוכין גם אם ישא ויגרש, לא נאמן בטענת פ"פ, דשמא אומר כן כדי לפוטרה בלא קנס. (דעת הבית מאיר סוס"י סח בשיטת התוס'. והחזו"א סי' סז ס"ק יד פליג עליו. ולכו"ע להרמב"ם נאמן בזה).
יב. טענת חוסר דם בתולים אינה טענה, אם יש לה צד חולי שאפשר לתלות בו את חוסר הדם. (הגדרת הטור סימן סח ס"ה). ותולין גם בתענית הכלה ביום החופה, וכן גם בידוע שפסעה פסיעות גסות או התעמלות מסויימת שאז יתכן שיצא הדם ונאבד. (שו"ת זכרון יעקב סימן נה). יש ראשונים הסוברים שלכל "בוגרת" (בת אחרי גיל שתים עשרה וחצי) אין טענת דמים. והשו"ע לא פסק כן להלכה, אבל רבים צירפו שיטה זו לסניף להקל. (יעויין מהרש"ם ח"א סימן לז, וציץ אליעזר ח"ט סימן מט, ועוד מ"מ באוצה"פ סימן סח ס"ק יא אותיות ב-ד).
יג. נשא בחזקת בתולה ונמצאת שאינה בתולה מחמת שקיבלה מכה או חולי וכיוצ"ב (עיין פרק כא אות יח), והיא לא ידעה מכך, מקבלת עיקר כתובה מאה וגם כל תוספות הכתובה (שו"ע סי' סז ס"ה, ובהפלאה שם סק"ה, ובאמת שכן מתבאר להמעיין גם בח"מ שם סק"ה). וכשכתוב בכתובה "סך הכל כך וכך" תקבל כמ"ש לעיל ס"ק ד.
יד. נשא בחזקת בתולה ונמצאת שאינה בתולה מחמת מכה או חולי כנ"ל, והיא ידעה מכך והעלימה ממנו, מקבלת רק מנה, ובלי תוספת כתובה. (סי' סז ס"ה וס"ט וח"מ וב"ש שם).
טו. נשא אשה בחזקת שהיא בעולה (בלבד) והתברר שהיא בהריון, הוי מקח טעות, ואין לה כתובה ולא תוספת כלל. (כ"כ בשופריה דיעקב סי' פה, ובשערי משה ויען משה סי' ג תשובת הרב אברהם כהן).
טז. נשא אשה בחזקת שהיא בתולה, ונתברר שהיא אלמנה או גרושה, - דין זה אינו מצוי בזמנינו שכותבין כתובה, כי בשעת הכתיבה בלא"ה יתברר הדבר. ובמקום שאבדה הכתובה ואין ראיה, יעויין בזה בשו"ע אבה"ע סימן צו (סעיף טו). הפרטים הנ"ל הם לענין גביית הכתובה, שבזה אנחנו עוסקים. ולענין מקח טעות בנשא אשה בחזקת בתולה ומצאה בעולה, ההלכה היא שאינו יכול לפוטרה בלא גט, דכיון שאין אדם עושה בב"ז א"כ בוודאי לא כיון שלא תתקדש כלל, אלא הקידושין והנישואין היו כדינם, ולכן צריך גט, רק אין לה כתובה. (לבוש והפלאה וחידושי הרי"ם סי' סז, ועוד.
וע"ע בשו"ת מהר"י הכהן רפפורט מהדו"ת תשובה יב, שהוסיף בזה חשבון, דבימי חז"ל שהיה זמן גדול בין הקידושין לנישואין ואם זנתה נאסרה, הוי זנות דבר דלא שכיח וא"כ לא הוי ליה אתנויי, משא"כ בזמנינו שאם זנתה היה זה לפני קידושין ולא נאסרה א"כ הוי דבר שכיח, וא"כ הוה ליה לאתנויי ומדלא התנה בעל לשם קידושין). ולכו"ע אם רוצה להשאיר אותה תחתיו, רשאי, דבזמנינו שמקדשין ונושאין בזה אחר זה ליכא כמעט חשש שזינתה באופן שנאסרה עליו מהתורה, ולכן אם אומרת שאינה אסורה, מותר להשאירה תחתיו. (כ"כ בשו"ת קרית חנה דוד סי' יט).
ונחלקו הפוסקים אם אחר שנודע לו שכבר זנתה לפני הקידושין, צריך לעשות כעת קידושין חדשים לכתחילה (עיין אוצה"פ סי' סח ס"ק מה אות ג), והכרעת המנחת יצחק (ח"ג סי' קטז) והיביע אומר (ח"ב אבה"ע סי' ט) שאין צריך לחזור ולקדש. [א"ה, והחזו"א אבה"ע סי' סז אות טו כתב שיש לחזור ולקדש מספק. אמנם איהו כתב זאת בנמלך לגרשה ואח"כ נמלך להשאירה. ויתכן שאם לא החליט לגרשה מקודם גם לדבריו א"צ קידושין חדשים]. עוד בשאלת נשא בחזקת בתולה ונמצאה בעולה, לענין ימי שמחה ושבע ברכות, עיין בשו"ת אור חדש וצמח צדיק (להגר"י אלפיה, חלק מכתבי שו"ת, עמוד רעט).