להתחיל מבראשית

"שנה" "וחודש"
לכל שנה יש כח רוחני מיוחד התואם רק לאותה שנה, ולכן קוראים ל'שנה' כך, כדי לבטא את השינוי שהיא מביאה בכנפיה. כך גם לכל חודש יש כוחות רוחניים הפועלים רק באותו חודש. לכן לשלושים יום קוראים "חודש", מלשון "חדש" והתחדשות. כך גם לכל יום מאז בריאת העולם יש כוח רוחני ייחודי לאותו יום כפי שקבע "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית", ואף לכל רגע - "לרגעים תבחננו".

"אחריו יהיה עכשיו אחר"
המשנה באבות מביאה את דברי הלל: "הלל אומר ואם לא עכשיו אימתי" (אבות א' יד'). חידושי הרי"מ מפרש: "מתי יהיה העכשיו הנוכחי,  העכשיו של הרגע שאנחנו מדברים בו הלא טרם היה מאז בריאת העולם, ולא יהיה יותר. לפניו היה עכשיו אחר, אחריו יהיה עכשיו אחר, וכל עכשיו והעבודה שלו". דברים אלה, שמלמדים גם הם על ההתחדשות, מלמדים אותנו שלא להתייחס לחיים כאל חטיבה אחת מתוך הנחה שמה שהיה הוא שיהיה, אלא לתת סיכוי חדש לכל שנה בפני עצמה, לכל חודש, לכל יום ולכל רגע.  ה'זוהר' הקדוש כותב כי הקדוש ברוך בוחן את האדם לא רק על פני מה שעשה בחיים בכלל, אלא מה עשה בכל יום ויום מתקופות חייו, כי כל יום הוא דבר העומד בפני עצמו.
רבינו יונה על פרקי אבות אומר על אותה משנה של "ואם לא עכשיו אימתי", שלא יאמר אדם מה שלא אעשה היום אעשה מחר, כיוון שהמחר אינו יכול להשלים את חובת האתמול, כיוון שנועד לו תפקיד בפני עצמו ששייך רק למחר.
כאשר אדם נכשל בעבירות בעבר, הקדוש ברוך הוא נותן לו יכולת שהיא חוק שברא הבורא בבריאה להתחיל מבראשית. יעלה אדם בדמיונו, אילו בני אנוש היו חיים רק יום אחד, הרי כל יום הוא לידה מחדש. כך כותב השולחן ערוך: "לפי שאדם כאשר קם  ממטתו שחרית, הוא כמו בריה חדשה, לעבודה הבורא יתברך שמו. לכן צריך להתקדש וליטול ידיו מן הכלי כמו כהן, שהיה מקדש ידיו בכל יום מן הכיור קודם עבודתו".
הרעיון העומד מאחורי הדברים הוא כפי שכתבנו קודם, שכל יום עומד בפני עצמו, ובוודאי כל שנה, שהיא התחלה חדשה במובהק, וכשם שהקדוש ברוך הוא סולח ומוחל על העבר ונותן לאדם את האפשרות המופלאה להתחיל את חייו מחדש, כך גם אדם הרוצה ללכת בדרכי השם, יוכל לתת לעצמו סיכוי של התחלה חדשה בכל מערכות חייו, כלפי עצמו והתנהגותו, וכלפי בני משפחתו. ובעת שהוא אומר בימים הנוראים את "שלוש עשרה מידות", יוכל בה בעת לעשות את המצופה ממנו וללמוד מדרכי הבורא, ולהפנים באישיותו את הצורך להתחיל מבראשית, ולהפסיק להיות "תקוע" בעבר. זה חל על החיים הרוחניים שלו, וכמובן על חייו בביתו בהתנהלותו עם בני משפחתו.

מריב לשלום
קשיים בין בני זוג הם נורמאליים משום שכידוע לכל, כבר אמרו חז"ל שכשם שפרצופים שונים, כך דעותיהם שונות, ואין שני אנשים בעולם דומים זה לזה, אפילו אם הם אחים שגדלו בבית אחד. קל וחומר שניים שגדלו בבתים שונים ובאווירה שונה. בורא עולם ברא את כולנו שונים האחד מהשני. מה גם שלא תמיד אדם חי בשלום עם עצמו, ולא אחת הוא מוצא עצמו מתייסר ביסורי מבוכות הנפש שלו עצמו. קל וחומר עם אחרים, קל וחומר כאשר הוא צריך לחיות במקום אחד, עם אדם שגדל במתכונת חיים משפחתית שונה. האישיות של שניהם שונה כמו כל שני בני אדם, ובעיקר היא שונה משום שבו יש את התכונות שהקב"ה טבע באיש, ובה יש את התכונות שהקב"ה טבע באשה. והרי לך כבר מתכון להבדלי גישות ודעות שמקשים על פניו את החיים ביחד.
כידוע, חז"ל אומרים שהקדוש ברוך הוא מושיב יחידים ביתה, כאשר הוא לוקח שני אנשים שהם שונים בתכלית ומושיב אותם בבית אחד ומאפשר להם לבנות חיים משותפים. ללמדך כי עצם היכולת לקיים משפחה ולבנות חיים משותפים היא נס שאינו מוסבר. על פי רוב, הדבר בולט יותר ב"שנה ראשונה" כאשר כל אחד בא מעולמו ומנסה לעצב מחדש את דמותו של בן זוגו כדי להתאימה לדמותו שלו או לכל מה שהוא מצפה בדמיונו מבן זוגו על פי מה שהורגל מבית הוריו. על כן מתעוררים ויכוחים, ובצדק, כי בני זוג אף פעם לא למדו ולא נתנו את דעתם לעומק על הבדלי התכונות שבין בני באדם, בוודאי לא על ההבדל העצום שיש בין איש לאשה. לאחר הטחת טענות האחד נגד השני, עולה ההצעה ללכת לטיפול. התגובה היא על פי רוב: "אם לך יש בעיה, לך אתה למטפל", או "אם לך יש בעיה, לכי את". וכך הזמן מתמשך ובני זוג מתבוססים בתוך הריב שאפשר לעיתים לצאת ממנו בנקל וסובלים.
בשלב זה נכנסים בני הזוג להליך של אכזבה על בנין נישואיהם, שנראה בעיניהם כמי שנכשל. אולם בכל זאת אינם ניגשים לטיפול בשל כמה טעמים ובהם אי רצון להודות בכשלון, חשש החשיפה על ידי ההליכה למטפל, בפניו ייאלצו לפרוש את מסכת הכשלון שלהם. אולם כאשר רמת הסבל גוברת על פחד החשיפה, אט אט מופנמת לבני הזוג התחושה ששניהם הגיעו לפרשת דרכים, בתוך הבית נוצר מבוי סתום, ואין ברירה אלא ללכת לטיפול.

למתוח קו על העבר
במצב זה של סבל רגשי מתמשך ואי אמונה ביכולת לשנות ולהשתנות מגיעים אנשים לטיפול זוגי. אחת השיטות הנהוגות כיום היא לא להתעסק בכלל בשלבים הראשונים של הטיפול בעבר, אלא לעסוק במה שיקרה מכאן ולהבא, כאשר הדרך היא למתוח קו על העבר, או להתעלם ממנו לתקופה מסוימת בהליך הטיפולי, כדי שלא יפריע למתן סיכוי לשינוי.
בגישה הזאת בוחן המטפל מה הם הציפיות של כל אחד מבני הזוג מזולתו, ומגיע איתם להסכמה על מספר מחוות שינהגו בהם האחד כלפי השני. בתוך כדי השיחה הוא גורם לכך שיתברר לבני הזוג כי מה שקורה אצלם אינו דבר חריג, אלא תוצאה טבעית של חיים של שני אנשים, זרים ושונים ביסודם, באותם ד' אמות, כאשר הם מחוייבים זה לזה ברמה גבוהה של מחוייבות. המטפל מבהיר לבני הזוג מהי הטכניקה של תקשורת אישית ותקשורת בתוך המשפחה. הוא גם בוחן מהם הציפיות של כל אחד מזולתו ומגיע עם השניים להסכמה על דרכי הטיפול עד השיחה המשותפת הבאה. בין הדברים שהיועץ מציע –ועל פי רוב בני זוג מקבלים על עצמם- שיחמיאו זה לזה מספר מחמאות ביום.

שני חצאים של נשמה אחת
וראה זה פלא, על פי רוב אנשים חוזרים לשיחה המשותפת השניה, והקוטביות בין השיחה הראשונה לשניה, בולטת בצורה נראית מאד לעין. לא אחת הרהרתי לעצמי, איך זה יכול להיות, שבני זוג שצברו כעס, מרירות ועויינות האחד על השני, והנה הם נהפכים כמעט לידידים לאחר שיחה אחת ולאחר שבוע אחד בסך הכל. זו היא ההוכחה שבמהות הם אכן שני חצאים של נשמה אחת, ששגיאות שעשו בחייהם איימו להפריד בין חלקי אותו שלם, ואם רק יראה להם הפתח בעדו יוכלו לצאת ממצוקתם ולהחלץ מקשיי התקשורת ביניהם, יזרח אור חדש בחייהם, והם אכן יהפכו ללא קושי לנשמה אחת. ברור שהגורם המעודד להליך מהיר זה, הוא הסבל הקשה ששניהם עברו. סבל שחרש תלמים ארוכים בנפשם, ובתת המודע שלהם הוא מאיים עליהם שאם לא יתממש שיפור הם ימשיכו להתבוסס במצוקותיהם, או אף חלילה תוחרב המשפחה, כאשר הילדים הם המשלמים העיקריים של מחיר הטעויות שהם עושים מתוך אי ידיעה. אולם בכדי שבני זוג יתבססו בהליך החדש, הם אכן אמורים כל אחד בפני עצמו להתעלות מעל העבר. הטכניקה היא שבכל פעם שעולה מחשבת העבר המעיק על ליבם, יעברו למחשבה אחרת, ולא יניחו למשקעי העבר וזכרונותיו המעיקים לשוב ולהשתלט עליהם מחדש לאחר שכבר הדפו אותו.

"וזהו דרכם של זרע ישראל וליבם הנכון"
יש אנשים שההליך הזה מאד קשה להם, בעיקר אלה הם האנשים שמתקשים להפרד מהרגל המצב הקשה. על אף שלא יודו בכך, הם מרגישים נהדר במצב של "קדוש מעונה" הנותן להם תחושה ייחודית ולעיתים כאילו הרגשה של טהרה וקדושה על ידי שהם כביכול "יותר בסדר" מבן הזוג ש"עושה להם צרות" ו"הם סובלים בשקט". "ההרגשה הנעימה" הזו כל כך שולטת עליהם, עד שאף על פי שלטובתם כדאי להם מאד להתעלם מהעבר ובוודאי להפרד ממנו, הם מאוהבים בהתמסרות למסכנות בעזרתה הם בונים סביב עצמם הילה של "קדושה".
צריך לומר שהליך השינוי ביחסים בתוך הבית הוא מעשה שגם מחויב על פי ההלכה, וכדברי הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב' הלכה י'): "אסור לאדם להיות אכזרי ולא יתפייס, אלא יהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שמבקש ממנו החוטא למחול, מוחל בלב שלם ובנפש חפצה".
"ואפילו היצר לו וחטא לו הרבה, לא יקום ולא יטור, וזהו דרכם של זרע ישראל וליבם הנכון. אבל העובדי כוכבים, ערלי לב, אינם כן, אלא 'ועברתם שמרה לנצח'"...

הכרזה על "שנה ראשונה"
במסגרת ההתחדשות, יש מטפלים המציעים להכריז על "שנה ראשונה". ה"הכרזה" על "שנה ראשונה" עשויה לעזור לבן זוג להיות חיובי כלפי זולתו. ההכרזה נותנת לגיטימיות להתנהגות החיובית, אפילו אם היא מלאכותית ואינה טבעית. במהלך זה של "שנה ראשונה", ישבו בני זוג לשיחה יומית לפחות לרבע שעה. הבעל יתחייב לעשות עוד משהו על פי בחירתו בבית, דבר שעד עתה לא עשה. במידה ועד עתה בני הזוג דיברו בצורה לא נאותה זה אל זה, הם יפסיקו להשמיע מילים בוטות, וכמובן יהיה זה ראוי אם ישמיעו זה לזה שבחים על אישיותו של בן הזוג, ויביעו הוקרה על מעשיו והשתדלותו. דבר חשוב נוסף שהם צריכים לקבוע ביניהם, שגם אם יארע סכסוך, ואין בטחון שהדבר לא יקרה, הם ישבו עוד באותו יום לדון בנושא.
מה שעשוי לתרום יותר מכל, זה ללמוד כל אחד בנפרד, ועוד יותר טוב אם זה יהיה יחד, את נושא המשפחה מתוך ספרות יהודית ולנסות בעזרתה להפנים ציפיות נכונות ממשפחה.
יש לקחת בחשבון שבחלק מהמקרים הורי בני הזוג משני הצדדים, או בני משפחתם יודעים על ההתנהלות הלא תקינה של חיי המשפחה שלהם, והיה מאד חשוב, שכל אחד יאמר להוריו ולבני משפחתו, וגם ישדר זאת בהתנהגותו, כי המערכת המשפחתית התהפכה מהקצה אל הקצה ובבית החלה לשרור אווירה חדשה וטובה.
הדבר נחוץ כי פעמים רבות נוצר בין הבעל להורי אשתו ובין האשה להורי בעלה מתח, משום שכל אחד רואה את הזולת כממרר את חיי בנו או בתו ולעיתים הסביבה מקבעת את האווירה העכורה סביב בני הזוג ואינה מניחה להם להתחדש ולחדש את ימיהם.

התחלה חדשה
נכון הוא, שאדם מקבל על עצמו להתעלות ולהתקדש לקראת ראש השנה ויום כיפור, ועושה זאת בלב שלם, אך תקופה לא ארוכה לאחר יום הכיפורים, הוא נוטה לחזור לשגרת היום יום של מערכת רוחנית ירודה יותר. אבל אם אדם יבחן את עצמו יגלה כי בסיכום של כמה שנים על פי רוב הוא התקדם בקשר שלו לבורא עולם. כך גם בחיי משפחה: אם נבחן את הדברים נגלה כי על פי רוב, שכאשר בני זוג נכנסים להליך של חשיבה ושל השתפרות, הרי אפילו אם נגלה כי קיימות נפילות בדרך, בחינת המערכת על פני שנים, תגלה שקיים שיפור במערכת היחסים. לכן מה שנכון הוא לא להתייאש ממקרי הנפילות, ולהשתדל מפעם לפעם להתחיל מבראשית. יש למהלך הזה סיכוי, והוא עשוי להשפיע בצורה חיובית על חיי המשפחה, ובוודאי הוא טוב יותר מאשר להתבוסס בצדדים הפחות חיוביים של העבר. הדבר נכון במיוחד לקראת שנה חדשה המביאה בכנפיה התחדשויות ויהיה טוב אם ננצל את ההתחדשות הזאת כדי להשתפר. גם מי שחייו בדרך כלל זורמים על מי מנוחות, ואינם דורשים התערבות חיצונית יכול להוסיף עוד נדבך לקשרים החיוביים המלכדים את המשפחה. כל השקעה בכיוון זה היא השקעה עם רווחים מובטחים מראש, כאשר מתחילים מבראשית ויוצרים התחלה חדשה שמשאירה את האורות שבחיינו ומגרשת את הצללים.