כולנו בסירה אחת, שטים לכיון אחד ,במטרה אחת: למצות את מוסד הנשואין ולשבחו ככל האפשר,  בכוונה לגדול ולצמוח מכל נסיון , להוציא מעצמינו את הטוב ביותר בחיי השיתוף שלנו,עם בן זוגינו (ועם ילדינו.)

איני מאמינה כי יש מי שבריא בנפשו ומטרתו בנישואיו היא לאמלל את בן זוגו...על כן, מפתיעה למדי העובדה שבכל זאת, על אף הרצון הטוב של כולם- די מהר מתגלעים אי אילו בעיות,חילוקי דיעות, ויכוחים וקונפליקטים.

אם נעמיק חשוב, לא נצטרך ללכת רחוק...נשים לב לבעיה מרכזית אחת החוזרת על עצמה שוב ושוב, ולדעתי,היא-היא גרעין המחלוקות למיניהן.

זוהי בעיה קטנה יחסית, קלה לפתרון, אך לדאבונינו ,אנו כה טמועים בה עד כי היא צורכת עירנות יתר תמידית,ולא קל לנו לומר לעצמינו :"עצור!"בטרם נגלוש במחשבותינו ונגיע...לאן? מי ישורינו.

די לרמזים, ניגש ונקרא לילד בשמו:

על אף הכירותינו רבת ההיבטים,את בן זוגינו, משום-מה, בשעת נסיון, אנו נוטים להאמין עליו דברים שלא ייאמנו לו נערוך שיקול דעת נוסף! כן,כן!

אף אם את יודעת שבעלך נאמן לך "עד הסוף", והיה וקרה שראית אותו מחייך איכשהו לעבר הקופאית במכולת,בעת עריכת החשבון, כשהוא מסנן בין שיניו:"פשוט שכחתי את תבנית הביצים מעל מדף החטיפים,מקוה שלא חיכיתם לי מידי  הרבה"...בטנך כבר מתהפכת בקרבך:"איך הוא מעז לדבר עם הקופאית ,חוסר צניעות שכזה,מתנצל ומחייך...מתי ראיתי אותו מתנצל בפניי ומחייך כך?!"ומחשבותיך כבר רצות קדימה:"מי יודע כמה פעמים הוא נוהג כך כשאינני לצידו..."

עוד מעט ומבטי זעם יישלחו לעברו מעינייך,האוהבות ובוטחות בדרך כלל, והוא, אינו מבין ל"זעם זה מה עושה"- ממהר לסיים את החשבון ואינו מעז להביט שוב בעינייך או להחליף עימך מילה.

ברכב, כשהמתח כבר מרחף בחלל, אינך מתאפקת עוד ואת מסננת בין שינייך:"מה זה היה שם, בינך ובין הקופאית הזו,הא? לאיזה חיוך היא זכתה ממך, כבר שכחתי כיצד אתה נראה כשאתה קורן כ"כ..."

עכשיו הוא מבין על מה את כועסת.נראה שרווח לו, הן עדיף לדעת על מה נעקדת ולהשיב תשובה מאשר ל"סחוב" את העויינות הפתאומית הזו עד ל...מי יודע לאן.

"חני"-הוא אומר ברוגע-"את הרי מכירה אותי לא מהיום,נכון?מתי ראית אותי מחייך ומשוחח עם קופאיות בסופר...נו, באמת,היית חייבת להבין שקרה משהו לפני כן, שפספסת אותו, בזמן שאספת את המילונים ומיהרת להוסיפם לעגלת הקניות...

"מה כבר יכול היה לקרות?אההה, כן, שמעתי שהסברת ששכחת את תבנית הביצים מעל מדף החטיפים...בסדר, אם זה מצחיק אותך-צחק עימי על כך, לא עם הקופאית!"

"הוי, חני, את ממש קשה איתי, שמעי מה קרה ותביני: אכן,הפקידה נאלצה לחכות לי עד שאביא את תבנית הביצים הזו:למעשה, מצאתי אותה די מהר, אך בהרימי אותה חדרו שתיים מצפורניי, בלי משים, לתוך אחת מן הביצים, מתוך מבוכה איבדתי במעט את שיווי משקלי ותוך שניות הוצפו פני בבליל חלבוני וחלמוני ביצים שבורות...פתחתי את שקית המטליות שקנינו וניסיתי לנקות את פני, אך הביצים הוסיפו לזרום על בגדי,על מכנסיי...לא נותר לי אלא להתעכב עוד ולצחוק...חבל שלא ראית את זה...איכשהו שבתי לקופה בצורה די סבירה, אך השחוק עדין על פניי,וכך קרה שחשבת שחייכתי אל הקופאית...רק התנצלתי שגזלתי את זמנה,זה הכל..."

כאמור, חני מכירה את בעלה היטב ויודעת שכל מילה שהוא מוציא מפיו-אמת היא.לאחר הסבריו היא נרגעת ומצטרפת לצחוק, כועסת על עצמה שלא נתנה לבעלה להינות מן הספק, כלומר-לפחות היה עליה להאמין בצדקותו ולזכור עד כמה נאמן הוא לה, ללמד עליו זכות ורק לצפות להסברו, ללא כעס, ללא מרירות, ללא חשדות בדברים שאין להם כל שחר.

זוהי רק דוגמה אחת מיני רבות לכך, שלפני שאנו "בטוחים" שהפעם תפסנו את בן הזוג במעשה אינוכי, בלתי נסבל, שלא יעלה על הדעת...שאינו מתאים לו!!!...- - - עלינו להריץ במוחינו מחשבות חיוביות על בן זוגינו:

"הן הוא כה...נאמן, ישר, חיובי, אוהב, מסור,מחמיא...וכו'- - - ואז, כל נסיון ייבדק לגופו, מתוך מתן הזדמנות לבן הזוג, לתרץ את שקרה בפעם זו...אם רק ניתן לבן הזוג להינות מן הספק ולא נמהר לחרוץ את דינו-

ייתכן ויימנעו רבים מן הויכוחים, הכעסים המופנמים והחשדות המוטעים.

ארוכה עוד היריעה בענין זה, אך התעייפתם מספיק במאמר זה.

מקוה שהועלתי למישהו, הבה ניקח את הנושא לתשומת ליבינו.

בהצלחה לכולנו,

צ.מילוא

מגשרת מוסמכת, מנחת נישואין ומשפחה, מנחת מבוגרים, מנחה לחיי אישות סדירים.

0545-360595