"בעין המצלמה" או "הדרכה לפני החתונה"
מאת: מרדכי שטרן
תחילת חודש חשוון, הכבישים בצפון הארץ כמו נחים הם, בשעה זו של דמדומי שקיעה. אנו עוברים בין שני רכסי הרים, מסתכלים לצדדים, ולפתע רואים מחזה מדהים של בקתות בין הרים. חייבים לצלם! אין ספק. מוציאים את המצלמה הדיגיטלית, מכוונים על הפונקציה המתאימה לשעת בין ערביים זו לוחצים ו... הנה מופיע על צג המצלמה מחזה יפה, אך מאכזב. אמנם באמצע רואים רחוק את הבקתות, אך את השליש התחתון של התמונה ממלאת שפת הכביש, השליש העליון השמים המתחילים להחשיך, באמצע הרבה הרים ומעט בקתות. מפעילים את הזום מקרבים ולוחצים ו... יותר טוב, אך זה לא זה. הזמן דוחק, חייבים להתקדם. מכניסים את המצלמה לנרתיק, חוזרים לרכב מתניעים וממשיכים.
ע"כ הסיפור. לא מרתק במיוחד, אך עם המון מוסר השכל. כשנכנסתי לרכב הרהרתי בלבי, מדוע כך נראתה התמונה? הרי בעיניי זה היה כל כך קרוב, כה ברור! המראה הנפלא של הבקתות. מדוע בתמונה זה היה כ"כ רחוק? האם טווח הראייה של המצלמה רחב משלי? האמנם לא ראיתי את השמיים ואת שפת הכביש? לאחר השוואה קצרה ביני למצלמה מתברר שטווח ראייתי אף רחב מזו של המצלמה. אלא שאני התמקדתי במה שרציתי להתמקד. מה שתפס את עיניי ולבי, אך המצלמה אובייקטיבית אין לה רגשות היא מצלמת את המצב כמו שהוא, אי אפשר להדגיש וא"א להחסיר.
אחת מהגזירות הקשות, שגזרו היונים על עם ישראל, היתה: כתבו לכם על קרן השור "אין לנו חלק באלוקי ישראל". כמה וכמה תירוצים ישנם על השאלה, מדוע דווקא קרן השור, האמנם לא מצא הקופירטייר של אנטיוכוס מקום בולט יותר? מה לגבי פתחי הבתים, שלטי ענק ברחובות ובחוצות השכונות היהודיות? אתמקד בתירוץ אחד שמשך את לבי. והוא: בזמנם, קרן השור שימש כבקבוק לתינוקות, והיוונים, שכידוע לא היו טיפשים, ידעו שחינוך טוב מתחיל מגיל ינקות. ע"כ ניצלו את קרן השור לכך.
והנה, כשננסה להבין את הפסיכולוגיה של הדברים, נראה שכאשר בן אדם גדל עם הבנה מסוימת, מתרגל כל ימיו לדבר זה, ורואה בהבנה זו דברים חיוביים, קשה לו לשנות את הרגלו. ואף אם נביא לאדם זה הוכחות ברורות שהוא טועה וכדאי לו לשנות את דרכו, הוא יגמד את איכות ההוכחות. ויעצים את איכות הטענות שהוא טוען מדוע אינו מוכן להשתנות.
וכן הדבר בכל דבר שאדם רוצה, או לא רוצה. כאשר מנסים להביא לו הוכחות הפוכות מרצונו אין הוא מתייחס לעוצמת ההוכחות, שכן קשה עליו השינוי.
והוא הדין גם בחיי הנישואין. כל אחד בא עם הרגלים שונים ודעות שונות. וכל זה כאין וכאפס לעומת ההבדלים המובנים אצל שני המינים. אם כן ודאי הדבר שזוג ההולך להינשא חייב ללמוד מה הם ההבדלים הבסיסיים (לכל הפחות) בין המינים.
אמנם נכון הדבר שבהדרכת זוגות לפני הנישואין יתכן שלא יפתרו ספציפית את הבעיה שיכולה להיווצר כבר ביום השני שלאחר החתונה, כאשר הבעל החליט לעשות לאשתו ארוחת בוקר בהפתעה אך איום ונורא -נבהלה האישה- בסלט היו גם מלפפונים. לא שיש לה בעיה חלילה עם מלפפונים, אבל למה לא לקלפם? הרי המלפפונים -עד שהגיעו לקערה בביתה- עברו תלאות רבות החל בריסוס רעלים כימיים עבור דרך ידי הפיליפינים שמלקטים את המלפפונים מערוגותיהם, ועד לירקן שמסדר את מרכולתו במדפים המיועדים לכך, לאחר שנגע בשומים ובבצלים. לטענתה אפילו אקונומיקה לא תצליח להוריד את המקרובים. הפתרון? לקלף את המלפפון.
הבעל לעמותה הפטיר, הרי הקב"ה ברא בקליפת המלפפונים ויטמינים כל כך חיוניים, הדבר בא לידי ביטוי בטעם, אין ספק שגם המראה יותר יפה כאשר בסלט יש ירוק כהה.
אמת! בהדרכת החתנים לא מלמדים להכין סלטים, אך בהחלט נותנים כלים, כיצד להתמודד בכלל עם הבדלים, ובפרט שהם אלו שאותנו בונים.