שאלת המחשב מטרידה בזמננו לא מעט משפחות. אנשים מתלבטים אם "שווה" להכניס לביתם את המחשב, ובכך להיכנס למורכבות חינוכית עם הילדים העשויה לגרור מתחים ולא מעט עימותים; או להימנע מכך לחלוטין, ולחסוך את הקשיים. הדבר ידוע כי רבו נזקי המחשב, רוחניים וגשמיים, אך מאידך – המחשב מעסיק את הילדים, ונהיה "שקט בבית". מה עושים? סוגיא לא קלה.
ברצוני לחדד נקודה ידועה הדורשת עיון והעמקה. כידוע, הנקודה המשמעותית שיש להורים לתת את הדעת עליה בהכניסם מחשב הביתה היא בעיית ההתמכרות למכשיר, הגוררת בעקבותיה בזבוז זמן למכביר. אחד הפיתרונות הידועים המוצעים להורים היא ללמד את הילדים להשתמש במכשיר באופן מבוקר, לכוון אותם, להגביל את זמן ההתעסקות עם המחשב וכו'. גדולי המחנכים מתריעים על הנזקים העצומים הנגרמים מכך.
אך האם באמת ההדרכה וההכוונה לעיסוק מבוקר מתחילה בזמן שהילד לומד להשתמש במחשב?
התשובה היא לא!
השאלה המתוארת בפתיח, אינה בדווקא. היא דוגמא, אחת מיני רבות, ל"שפה משפחתית" חסרה בבית. ה"שפה המשפחתית", התקשורת והאווירה הביתית, מתחילה מגיל אפס, ולה משקל עצום בכל מה שקשור להדרכות חינוכיות מכל סוג שהוא.
האווירה המשפחתית היא התשתית החינוכית עליה נוכל "להעמיס" בהמשך מערכת של כללים והנחיות ובכך לעצב את עולמם של ילדינו.
מהי אווירה משפחתית?
אווירה משפחתית היא מערכת הערכים, אשר לפיה המשפחה חושבת, מרגישה ופועלת, והיא הדרך שבה ממלאים בני המשפחה את משימות היום יום. תחת הכותרת "אווירה משפחתית" נכללים דפוסי התקשורת בין בני הזוג, דפוסי התקשורת בין ההורים לילדיהם, האופן בו בני המשפחה בוחרים להתמודד עם קשיים, אכזבות והצלחות, ובעיקר: רמת השיתוף והשותפות בין בני המשפחה.
האווירה המשפחתית מסייעת לילד לעצב את השקפותיו, לבנות את אישיותו ומקנה לו הרגלים, מטען, וצידה להמשך החיים.
בית בו האווירה הביקורתית היא הדומיננטית, בית בו מונפת אצבע מאשימה יותר מאצבע מלטפת, בית בו דואגים להראות לילד את חסרונותיו יותר ממעלותיו – לא ניתן לגדל בו ילדים פתוחים, מוכנים לשמוע ולקבל. גם הם יגדלו כמיטב התוצרת: מבקרים ומאשימים.
הורים למתבגרים העסוקים בשאלות חוזרות ונשנות כיצד להגיב כשהילד מבלה שעות רבות מול המחשב, כיצד יש להתייחס לחברות החדשה הנרקמת מעל מסך המחשב, מוטב שיעצרו לרגע וישאלו את עצמם: מה אני עושה על מנת לחזק את מעמד היחסים שלי עם ילדי? במה אני תורם לכך שילדי אכן יהיו נכונים לקבל ומוכנים להכיל את דברי הנשמעים? כיצד מעשי ויחסי כלפיהם עשויים לגרום להם לרצות ולשמוע מה אני באמת חושב ומה דעתי בכל עניין?
בקיצור, מטרתנו היא אפוא להשתית מערכת יחסים כזו שתיצור חיבור אנושי וחינוכי בינינו לילדנו שמתוך כך דעתנו תישמע ולא רק תאמר.
כיצד בונים אווירה משפחתית חיובית?
אווירה משפחתית נעימה ובעלת גוון חיובי מתחילה מראשית לידתו של הילד ולא מאותה נקודה בה אנו רוצים לחנך.
מערכת יחסים כזו מתחילה באווירת מקבלת ותומכת, מערכת בה גדול החיוב על השלילה, אווירה בה נדגיש לילד חזור ושנה את הכוחות החיוביים המפעמים בו, תכונותיו הטובות כישוריו, והערכתנו הרבה כלפיו – כבן אדם.
מערכת יחסים כזו, מאפשרת שיתוף בקשיים והתלבטויות והילד מוגן ובטוח לשתף את הוריו בקשיים בהם הוא נתקל מבלי לחשוש מדחייה וכעס כלפיו.
לסיכום
במערכת יחסים כזו בה ירגיש הילד כי ההורה איתו, אוחז בידיו וצועד עימו, מכיר בערכו, ומקבלו ללא תנאי – יוכל הילד לפנות מקום בליבו ובמחשבתו לדעות והדרכות שונות ואז בסייעתא דשמיא דרכו של ההורה לילדו תהיה סלולה.