"ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב ותקנא רחל באחותה ותאמר ליעקב: הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א): מכאן אמר רבי יהושע בן לוי: כל אדם שאין לו בנים חשוב כמת (תלמוד נדרים סד, א)
"ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת א-להים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן" (בראשית ל, ב): אמר לו הקב"ה ליעקב: וכי כך עונים את המעיקות?! חייך שבניך עתידים לעמוד לפני בנה" (בראשית רבה עא, ז)
"ויזכר א-להים את רחל וישמע אליה .. ותהר ותלד בן ותאמר אסף א-להים את חרפתי" (בראשית ל, כב-כד): כי ה' ראה החרפות שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה (אבן עזרא)

מתוך שלל תיאורי חיפוש בני זוג  המוזכרים בתנ"ך, דומה כי זיווגם של יעקב ורחל הוא  העוצמתי והססגוני ביותר. כבר המפגש הראשון עמוס בביטויי חיבה - "ויהי כאשר ראה יעקב את רחל... וישק לרחל וישא קולו ויבך... ויאהב יעקב את רחל". והמחיר? יקר, אבל לא נחשב: "ויעבוד יעקב שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". אפילו בוקר הכלולות המתסכל לא הרתיע. יעקב דבק דווקא בה ולא באחותה הבכירה הרכה והצדקנית. וכבר עמדו על כך נפעמים גדולי המפרשים, איש איש בדרכו.
אולם דומה כי האירוניה האמיתית מגיעה ברגע המשבר. רחל אמנו בחירת לבו של בחיר  האבות, משתפכת בפניו על מועקה נפשית קשה מנשוא, התמודדות יום-יומית עם העקרות המייסרת, ודווקא ברגע כה קריטי תגובתו של יעקב משתמעת כחוסר התחשבות ריגשית. התקשורת ביניהם הופכת לבוטה ונוקשית. וגם על כך עמדו מפרשי המקרא זה בכה וזה בכה.

משמו של מייסד תנועת המוסר, הסבא מנוברהדוק, נאמר כי תיאור קשה זה הוא בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים", אב טיפוס של בוני האומה לדורות הבאים:
הדו שיח העצוב בין יעקב ורחל תועד בתורה כדי לחשוף בפנינו צוהר לעולמם המיוסר והחבול של זוגות הנתקלים בבעיות פוריות. חוסר האונים בו הם שרויים מבעיית הפוריות, נותן  אותותיו גם בזוגיות, ותהיה מוצלחת ככל שתהיה. הנה אפילו הזוג האידיאלי יעקב ורחל – לא עמד בפניה!
אם ננסה לרגע להרכיב את משקפי ה'מאבחן הזוגי', נגלה כי מאחורי הדו שיח הכעוס מסתתרים למעשה קשיים אובייקטיבים של כל אחד מבני הזוג ושל שניהם כזוג. 

בדבריה של רחל אנו יכולים להצביע על ארבעה מוטיבים:
1.      תחושת אובדן וחוסר מוטיבציה להמשך החיים 2. קנאה 3. ציפיה לתמיכה מבן הזוג והטלת האשמה עליו.  4. רגשי נחיתות ובושה.

לעומת זאת תגובתו של יעקב מצביעה על קושי מתסכל יותר: תחושת חוסר אונים וכעס. והדו-שיח בכללי משדר לצופה מן הצד מועקה קשה שמחבלת בקשר הזוגי.
אם ננסה לתרגם מוטיבים מקראיים אלה לשפה המקצועית, נוכל למצוא הקבלה מעניינת לאיבחונים שערכו יועצי זוגיות בזוגות הסובלים מבעיות אי פריון.

הזוגיות הנסדקת
אי פריון הוא מצב בו האדם נכשל למלא פונקציה בעלת מרכיבים גופניים, נפשיים, חברתיים ובמיוחד: זוגיים. אי לכך משבר ה"אי-פריון" פוגע אף הוא בכל אותם מישורים. אולם אצל כל אחד מבני הזוג השבר מתבטא בצורה שונה.
בתקופה הראשונה כשבני הזוג מגלים בחשש כי דבר מובן מאליו וטבעי לא מתרחש אצלם, השבר מתבטא באיזה הלם לא ברור. הזוג הצעיר חושש מסיבוך אפשרי והשקעת אנרגיות יתירות. כבר בשלב זה משהו בזוגיות התמה נפגע.
בצורה פרדוכסלית התגובה יכולה להיות: התעלמות. הכחשה והטלת וטו על הנושא, "לא מדברים – משמע לא קיים".

אך ברור כי הכחשה זו כוחה יפה לזמן מה, גורמים חיצוניים כמו חברה ומשפחה יציפו את הבעיה בכל הזדמנות ובכך אף יחמירו את גודלה.

אם נציץ בסיפור המקראי, נמצא כי הדו-שיח בין יעקב ורחל התרחש לאחר ארבע לידות של האחות הבכירה. רק אז הנושא צף ועלה, קודם לכן הוא הודחק כמעט. אבל כשהוא התפרץ הוא היה קשא מנשוא.  
אותן בני זוג שכן הצליחו לצלוח את התקופה הראשונית הזו מתוך קירבה ותחושת "ביחד", הם ללא ספק גיבורים, אבל... הדרך עדיין ארוכה. המעבר לשלב השני קשה עוד יותר. הם יצטרכו לאגור ביחד המון עוצמות פיזיות ונפשיות כדי להתחיל במירוץ המעייף והמדכדך של טיפולי הפוריות.

מרגע זה הזוג  נ פ ר ד.  בהכל. בתגובותיו הריגשיות, הפיזיות והחברתיות.
מבחינה ריגשית האשה הופכת להיות יותר אקטיבית ומובילה. דווקא בה הטביע הבורא כמיהה עמוקה לפרי בטן בכל מחיר. לעומתה הגבר יתחיל לשדר מסיבה כלשהי פסיביות עמומה.
אין ספק כי חיים בצל רגשות כה קוטביים יוצרים שינוי באורח החיים המשותף של בני הזוג. בשביל אישה מצב כזה יעצור את החיים הנורמליים. היא תפסיק את רוב עיסוקיה היומיומיים ותשקיע את מירב האנרגיות בביקורים אצל רופאים וטיפולים אינטנסיביים. מטבע הדברים מקומו של הגבר ידחק מעט. לעומתה בן הזוג יפתח בדרך כלל סוג של אילמות בנושא וינסה לשדר "עסקים כרגיל".

המשוואה המקראית לכך די ברורה: תגובתה האקטיבית והמייסרת של רחל "הבה לי בנים ואם אין..." מבטאת דביקות ביעד הנכסף בכל מחיר. רחל לא מסתפקת בכך אלא מוסיפה ליעקב "אולטימטום" ולפיו כל זמן שלא יהיו תוצאות, מסלול החיים יעצר -  "מתה אנוכי". לעומת דברים כה החלטיים, נשמעת בתגובתו של יעקב איזו נימה של יאוש, מין פסיביות והשלמה עם המצב - "א-להים מנע ממך פרי בטן". שיגרת החיים צריכה להמשך. ועל שאלתה הכואבת  "מה יהיה"?! הוא עונה "ה' יעזור"... (עיינו ברמב"ן).

הסבל הנשי והתגובה הגברית
תקופת הציפייה לפרי בטן טומנת לאשה המייחלת אכזבות וחוויות מייסרות המקשות על אורח חיים תקין. פסיכולוגים טוענים כי התחושה הכללית בכל אותה תקופה היא: א ו ב ד ן.
אובדן חיים של יצורים טהורים שלא נוצרו, אובדן הנשיות ודימוי עצמי נמוך, אובדן התקווה להמשכיות גנטית, אובדן האידיאל והתפקיד בחיים, ואובדן המעמד החברתי. האשה נפלטת מהשיח החברתי שבסביבתה שעוסק ללא הרף ב:  ילדים-ילדים-ילדים. 

דומה כי כל המאפיינים המדכאים הללו מקופלים בדברי המפרשים לדבריה של רחל: "מתה אנוכי" ו"אסף ה' את חרפתי":
"מי שאין לו בנים אין מי שיזכיר את שמו" , אומר הנצי"ב מוואלוזין ומוסיף כי "אצל אשה חסרון ההולדה הוא חרפה, שאינה אישה". האבן עזרא סבור כי הקושי החברתי הוא זה שהכריע: "שהיו הנשים מחרפות אותי בעבור היותי עקרה".

לעומת זאת הגבר מוצא תחומים נוספים לבטאות את אישיותו. הקושי הריגשי שלו שונה מאד.
העידן המודרני שפיתח בהצלחה מרשימה את טיפולי הפוריות הסבוכים, העלה בעיה זוגית הרבה יותר כואבת. בעיה שבה האשה היא ורק היא משלמת את המחיר המייסר, שהרי בסופו של דבר היא היולדת. האשה היא זו שנחשפת להתערבות רפואית חודרנית ואובסיסיבית. במקרים רבים פולשנות זו מתפרשת על ידה כהתייחסות תוקפנית וסמכותית שמערערת את הבטחון עצמי והדימוי האישי. בכל אותה תקופה הבעל משתתף בתהליך בעיקר כצופה מן הצד.
ראוי לציין כי לאור פרשנים מודרניים נוכל אולי למצוא גם לכך מישוואה מקראית והיא בפרשת הדודאים המפורסמת. לדברי חוקרי בוטניקה והיסטוריה מדובר בטיפול עתיק בבעיות פוריות. נשים לב כי אף כאן רחל היא זו שמתמודדת בהשגת תרופת הפלא. היא היוזמת, המשקיעה והמקריבה. יעקב לא שותף לתהליך.

הפתרון: תקשורת תקינה ומתחשבת
בכל משך אותה תקופה סביר להניח שתגובותיו של בן הזוג ישדרו לבת זוגו התעלמות. המון רגעים היא תחוש בודדה במערכה על בניית הבית. לא צריך להיות יועץ מקצועי כדי לשער מה תהיה מערכת התגובות של אשה במצב כה נפיץ. כעס, האשמת בן הזוג, הבעת יאוש ותיסכול יהפכו למוטיבים מרכזיים של כל שיחה פשוטה. התקשורת תפגע יותר מכל.

במצב כזה עלינו להבין את תגובותיו של הגבר מזוית נוספת: בסך הכל מדובר בדפוס שונה של התנהלות. בעצם גם הגבר סובל. מאד. כל תקופת הטיפולים הוא נמצא בהתגוננות עצמית כאשר מול עיניו עומדת דמותה של אישה אהובה הסובלת ללא הרף. אין דבר יותר מתסכל וכואב מלעמוד חסר אונים למול סבל שסופו לא ידוע.  עלינו להפנים כי ללא ספק הגבר מייחל ומצפה בכל ליבו לראות לידו אשה מאושרת החובקת לשניהם תינוק מלאכי טהור.

בתקופות רגישות כאלו יש לתת משקל הולם לתקשורת נכונה וזהירה שתבטא נכון השתתפות בכאב והתעניינות ריגשית בכל תהליך בטיפול. רק כך הפער האובייקטיבי הקיים בין בני הזוג יצטמצם יותר ויותר. 
אם נשוב לסיפור המקראי נגלה כי לדברי המפרשים ההתפרצות ההדדית בין רחל ליעקב נבעה בסך הכל מתקשורת לקויה:
נרכיב שוב את משקפי ה"מאבחן" ונבחין כי רחל בעצם מדלגת על ההשתפכות הריגשית  ופותחת ישר בהאשמה - "הבה לי בנים". לדברי רבי שמשון רפאל הירש  היא האשימה את יעקב בחוסר איכפתיות, בהתעלמות מבעייתה ואפילו ב... קושי פסיכולוגי-ריגשי שלו המונע ממנו – ורק ממנו - להביא איתה ילדים! (עיינו בדבריו המרתקים של המלבי"ם על הפסוק).
ברור שתגובתו של יעקב תהיה בהתאם. אף הוא מתרכז לכל לראש בהגנה ועונה לה באותה מטבע: "א-להים אשר מנע ממך פרי בטן" - לא אני הסיבה לזה רק את. יעקב אף מביע טרוניה על הסגנון הבוטה שלה וכדברי הרמב"ן: "בעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו". וכך הפך לו דו שיח בנושא כה קיומי ואנושי לחילופי האשמות הדדית.

אין כל ספק כי יעקב כמה וייחל לראות את רחל יולדת וכפי שחכמינו ז"ל מתנסחים "יעקב התאווה להעמיד תולדות ממנה" ומה לנו יותר מכך שאת הרגעים האחרונים לפני פטירתו הוא הקדיש לשיחה אישית עם בנו אהובו ה"בכור" – יוסף. הוא שוחח איתו, איך לא, על אהבתו והערכתו העצומה  לאמו – 
רחל אמנו -  -  -

"טובים השנים מן האחד" - מסקנות
יועצי זוגיות סוברים כי משבר פריון וזוגיות מתגלעים יחד. ילדים יוצרים שותפות ואיחוד נפשי פיזי ונשמתי כאחד. קושי בפוריות משמעותו קושי בזוגיות. והמסקנה המתבקשת: טיפולי פוריות צריכות להיות מלוות בטיפול נכון בזוגיות.

ההשפעה של בעיות פריון משתנה בין זוג לזוג, ואינה דומה בעיית פריון אצל זוג אחד לבעיית פריון אצל הזוג השני. אין ספק שבני זוג שישכילו לבסס את הקשר ביניהם על יסודות איתנים של שיתוף הבנה ואיכפתיות, יעברו את הימים הקשים של הטיפולים, ההמתנות מורטות העצבים, המורדות והעליות, – כמו סלע איתן. העקרות מעלה הרבה בעיות שיכולות להעיב על האהבה, כי היא מבקשת לשים את הצרכים האגואיסטיים שלנו בצד ולאהוב את בן הזוג ללא תנאי, אבל מי שנשאר שם לאחר הקושי העצום והמשבר הגדול זוכה להעצים את מה שיש ולאהבה ללא תנאי.
אין מילים עוצמתיות ומקצועיות יותר לחתימת פרק זה מדבריו של החכם מכל האדם בספרו קהלת:
"טובים השניים מן האחד, אשר יש להם שכר טוב בעמלם. כי אם יפלו, האחד יקים את חברו ואילו האחד שייפול, ואין שני להקימו. גם אם ישכבו שניים וחם להם ולאחד איך יחם? ואם יתקפו האחד, השניים יעמדו נגדו..." (קהלת ד ט-י"ב).

מקורות וספרות מקצועית לעיון:
"פוריות מאלף ועד טף" (בר חוה, משכל, תל אביב)
"המדריך המלא לפריון" (2002, שוקן, תל אביב)
"אי פוריות תהליך של ייאוש ותקוה" (בטאון מידעו"ס, ספטמבר 2003)
בפרק הבא: זוגיות בריאה כשיפור לבעיות פוריות