במקומות רבים בתנ"ך משול הקשר בין הקב"ה והאדם לקשר שבין בני זוג, ובאופן בולט ביותר בא הדבר לידי ביטוי במגילת שיר השירים.
את מזמור כז בתהילים נהוג לומר מרח' אלול ועד סוכות. המזמור עוסק ביחס בין האדם לא-לוקיו, וניתן ללמוד ממנו על מערכת היחסים הזוגית.
"ה' אורי וישעי"
אור - שפע המקרין לסביבה. האור מסמל אהבה, טוב, פתיחות, נתינה ללא גבול וללא תמורה. "ישעי"- משענת. כמו שה' משפיע אור על ברואיו, כך בני הזוג החיים בזוגיות טובה משפיעים האחד על השני מעצם החיים המשותפים אהבה, נתינה הדדית וטוב. הקשר הזוגי מהווה משענת לכל אחד מהם. האדם במערכת הזוגית מרגיש שייך, יש לו רע להשיח את ליבו, יש מישהו התומך בו פיסית ונפשית. כדברי שלמה המלך "טובים השנים מן האחד...כי אם יפלו האחד יקים את חברו..." (קהלת ד, ).
"אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח"
דוד אומר שגם בתקופות קשות, בהן קמים עליו אויבים מבחוץ הוא אינו ירא כי "בזאת" הוא בוטח. "בזאת" נאמר ולא "בו" כיון שנראה שדוד אומר שהוא בוטח בעצם הקשר עם הקב"ה, מעצם המחויבות של ה' אליו. גם בזמנים קשים של בני הזוג, קשיים של כל אחד בפני עצמו או קשיים בזוגיות, ישנו ביטחון "בזאת" בעצם הקשר הזוגי הנותן כוח ותמיכה אחד לשני.
"לך אמר לבי בקשו פני את פניך ה' אבקש. אל תסתר פניך ממני"
ראיית הפנים והארת הפנים הינם כלים חשובים בתקשורת הזוגית. תקשורת זוגית טובה מתבצעת במבט עיניים, בשיחה פנים מול פנים, בחיוך. בני זוג הרגישים זה לזה יודעים להבחין במבט בפנים מה מצב רוחו של בן הזוג. לעיתים התבוננות בפני האחר אומרת יותר ממה שיכולות לומר המילים. ולחילופין "הסתרת פנים" התעלמות, אי הישרת מבט לשני, זורע אצל בן הזוג חוסר שקט, חוסר ביטחון בקשר. אדם שאינו מישיר מבט, שאינו מאיר פניו לשני, מסתיר משהו. מסתיר רגשות שאינו רוצה לשתף בהם או אינו יודע כיצד לשתף בהן, מסתיר אולי מעשים או מחשבות.
"ועתה ירום ראשי... ואזבחה באהלו זבחי תרועה אשירה ואזמרה לה'"
הבעת התודה של דוד לריבונו של עולם על הצלתו מאויביו מתבטאת בזבח תרועה, שיר ומזמור. בחיי היום יום שלנו יש אין ספור דברים בהם בני הזוג מסייעים האחד לשני אותם עלינו לקבל לא כמובנים מאליהם אלא להכיר תודה, להלל ולשבח. אדם שמרגיש מוערך, הזוכה לתודה מהשני, מאליו מתפתחת בו המוטיבציה להעניק עוד ועוד למי שמכיר לו תודה, וכך קשר שיש בו הבעת תודה הוא קשר המזין עצמו ומתפתח כל הזמן. מאידך, גם האדם המודה יוצא נשכר, כיוון שהוא מפתח בעצמו ראיה פנימית של הדברים הטובים והתמקדות במה שיש ולא במה שחסר.
"שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני"
ציפיית האדם כאשר הוא פונה לאלוקיו היא שהקב"ה ישמע אותו ויענהו בחן ובחנינה - לפנים משורת הדין. כך גם בקשר בין אנשים קרובים, חשוב שהאחד יקשיב לשני "בקוראו" ויענהו בחן וברחמים.
"אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנעם ה' ולבקר בהיכלו"
דוד פונה אל ה' בבקשה לכאורה סותרת. מחד - "שבתי בבית ה' כל ימי חיי" ישיבה של קבע, ומאידך - "ולבקר בהיכלו". ביקור במהותו הוא דבר מזדמן, חד פעמי. כיצד יכול דוד בו זמנית גם לשבת בבית ה' ישיבת קבע, וגם לבקר בו ?!
בקשתו של דוד לשבת בבית ה' כל ימי חייו מובנת, הוא רוצה קשר קבוע ותמידי עם הא-לוהים, אבל יש גם משהו מיוחד בביקור. התחושה של המבקר החד פעמי היא התחדשות והתרגשות. דוד מבקש מה' לחיות את חיי השגרה בתחושה של התרגשות וחידוש. שה"שבתי בבית ה'" יהיה בתחושה של "לבקר בהיכלו".
למעשה זו שאיפתו של כל זוג. מחד - לחיות חיי שיגרה הנותנים תחושת ביטחון ושלווה, שהם הכרחיים לחיי משפחה יציבים ולתפקוד נורמלי, ומאידך - לחיות בתחושה של "לבקר בהיכלו", בתחושת ריגוש והתחדשות המוסיפים "צבע" וחיות לזוגיות.
"לולא האמנתי לראות בטוב ה' בארץ חיים קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'"
המזמור מסתיים בבקשה לטוב ובתקוה. נראה שמלבד הבקשה לטוב דוד מבקש גם על ראית הטוב. חיים נכונים יסודם בראית הטוב בעולם ובאדם. התקוה היא זו הנותנת לנו כוחות ומחייה אותנו - "קוה אל ה'...וקוה אל ה'". ראיה אופטימית של החיים, חיים מתוך תקוה, מושכים אליהם תקוה נוספת המעודדת ומושכת מעלה מעלה, נותנת כוחות ומצמיחה.