בס"ד

נודניק זה אופי?

- אמא,  אני רוצה גלידה
- מצטערת, אין לנו גלידה בבית, שכחת שאתמול היא נגמרה?
- אבל אני רוצה!
- אני יודעת שאתה רוצה אבל אין, והמכולת סגורה עכשיו
- אז תסעי לסופר
- לא, עכשיו אני לא יכולה לנסוע לסופר, כי עכשיו צריך לאכול ארוחת ערב וללכת לישון, כבר מאוחר!
- אבל אני רוצה גלידה
- מה אתה רוצה לארוחת הערב? ביצה קשה או חביתה?
- אני רוצה גלידה
- אם לא תפסיק לנדנד בקשר לגלידה לא תוכל לקבל גלידה גם מחר!
- אני רוצה גלידה עכשיו
- ארוחת ערב תהיה מוכנה בעוד 10 דקות. אם לא תאכל עכשיו , לא תוכל לאכול אחר כך ותלך לישון רעב!
- אני רוצה גלידה
- {אין תשובה, אמא הלכה להכין את ארוחת הערב}
- בא חמוד, ארוחת הערב מוכנה , הכנתי לך חביתה וסלט כמו שאתה אוהב
- אני רוצה גלידה
- אני רוצה גלידה
- אני רוצה גלידהההההההההההההההה!
- אנננננננננני רוצצצצצצצצצ ה גלידהההההההההה!
- אני רוצה גלידה
- אני רוצה גלידה עכשיו
- עכשיו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעז, בן 8, לא הפסיק לדרוש גלידה, כל הערב, הוא לא אכל ארוחת ערב, סרב להתקלח, ללבוש פיג'מה , ונכנס למיטה כשהוא בוכה וצועק –"אני  רוצה גלידה", אמא לא ויתרה.
 בעבר,היא נסתה להתעלם ממנו כשזה היה קורה, כמו שהסבירו לה בהדרכת הורים, אבל היא גילתה שכאשר היא מתעלמת  מבעז המצב מחמיר, בעז נכנס להסטריה, ולא מצליח להרגע בכלל. אחרי כשלוש פעמים שבעז בכה וצרח במשך שעות ללא הפסקה, הבינה אמו שהתעלמות אינה השיטה הנכונה לטפל בו. היא אמנם לא ויתרה, ולא זינקה מיד לבצע את דרישותיו, היא אפילו הענישה אותו על התנהגותו בכך שגם ביום הבא, בעז לא קיבל גלידה, אבל התנהגות זו לא השתנתה, בכל פעם שבעז רצה משהו שלא היה יכול לקבל , הוא התנהג כך. הנדנוד פשוט לא פסק ולעיתים נמשך גם יותר מיום אחד, השינה לא השכיחה ממנו את הגלידה. מה שהפסיק את הנדנוד היה בדרך כלל-  יאוש.

למה הוא כזה נודניק?

יעל, ילדה חמודה בכיתה ה' , שמחה מאוד על הטיול הכיתתי להרי יהודה. בדרך ישבה באוטובוס על יד שרון, שרון לא היתה חברה טובה של יעל, אבל בעצם ליעל לא היו חברות טובות בכיתה. היא לא היתה בדיוק דחויה אבל גם לא אהודה. שרון פטפטה עם בר שישבה מאחוריה כל הדרך , ויעל שישבה על יד החלון, הביטה בנוף, ושתקה, הגב של שרון היה מופנה אליה, כך שהיא לא יכלה להשתתף בשיחה.
כשהגיעו למסלול, ירדו כולם מן האוטובוס, שמעו את הסברי המדריך, והתחילו לצעוד. עתה היה ליעל יותר קל להתקרב לילדים, לשמוע את שיחתם, ולנסות להביע את דעתה ולהשתתף.  הילדים לא ממש התיחסו אליה, אך היא כבר היתה רגילה...
כעבור שעתיים של הליכה בחום הרב, התחיל אפה של בר לדמם. שרון ניסתה לעזור, בר היתה מבוהלת, והמדריך היה רחוק. שרון טיפלה בבר שישבה על הקרקע  , עזרה לה לשטוף את הפנים ואת הדם, נתנה לה לשתות, והדריכה אותה להרים את  הראש למעלה עד שהדימום פסק.
יעל היתה עדה לכל זה, וניסתה לעזור גם היא-

"זה בגלל החום והיובש"
בר ושרון לא ענו {אולי הן לא שמעו...}
"זה בגלל החום והיובש" אמרה יעל שוב בקול רם יותר,
אך שוב לא נרשם שום יחס
"זה בגלל החום והיובש"

רק אחרי שיעל חזרה על המשפט הזה 8 פעמים , קיבלה תגובה-
"תסתמי כבר! שמענו אותך בפעם הראשונה, איזה נודניקית..."

למה היא כזו נודניקית?

"התקשרת כבר לבנק?? " שאל יוסי את  ענת כשחזר הביתה מיום עבודה.
" הבנק עכשיו סגור ובקשת ממני להתקשר לבנק רק לפני עשר דקות בדרך מהעבודה" ענתה ענת בקוצר רוח, היא כבר ידעה מה מחכה לה...
"טוב, כשאת מתקשרת, תבקשי את רונן, ותשאלי אותו מה גובה ההלוואה שהוא נותן, ומה גובה ההחזר , טוב?"  
"טוב, כבר הסברת לי בפרוט רב מה אתה רוצה שאגיד, אני מבינה."

כעבור עשר דקות

"מתי את מתקשרת לבנק?"
"מחר בבוקר!"
"למה לא עכשיו?"
"כי הבנק סגור עכשיו"
" אבל בעוד שעה הוא יפתח!"
" בעוד שעה אני אהיה עם הילד אצל הרופא, זוכר שאמרתי לך?"
" אי אפשר לדחות את הפגישה אצל הרופא?, זה כל כך דחוף?"
" לא אי אפשר, קבעתי את התור הזה לפני חודש!"
"אז מתי תדברי עם הבנק?"
"אמרתי לך, מחר בבוקר!"

כעבור שלוש שעות, ענת חזרה עם הילד מהפגישה אצל הרופא-
"נו, מה אמר הרופא?"
" הוא נתן לו אנטיביוטיקה ואמר שזו דלקת"
"התקשרת לבנק במקרה???"

למה הוא כזה נודניק???

חרדה, אובססיה טורדנית, ואפילו היסח הדעת. אלו הסיבות העיקריות לנדנוד בכל הגילאים.  האם זה אופיני ל-ADHD? לא רק... האם זה שיך רק ל-OCD? לא רק...
האם אנחנו מוכרחים, בכל מקרה, לתת לזה כותרת? לתת לזה שם?
לא בטוח...
אם נסכים שזו התנהגות מטרידה {את ההורים, החברים, המורים ובני הזוג ואפילו את הילדים}, אם נסכים שזה מצב שמצריך טיפול ושינוי {בדרך קוגנטיבית התנהגותית}, לא נצטרך לתת לזה כותרת.
אמת, יכול להיות שאדם עם ADHD , יצליח להשתפר מאוד בתחום הזה תחת השפעת ריטלין, ואדם שאובחן עם OCD , יתנהג הרבה יותר טוב עם פרוזק ושאר התרופות לטיפול בחרדות ואובססיות. אבל לא תמיד התרופות יענו על כל הצרכים, ובכל מקרה, בטיפול התנהגותי קוגניטיבי, מלמדים את האדם לעשות שינוי בחשיבה שלו, הבנת הסיטואציה מזוית שאינה מוכרת לו, ומלמדים אותו-  להתנהג אחרת.
זה אפשרי, ואם אפשר להצליח בטיפול הזה, ולשנות את ההתנהגות המטרידה, זה עדיף על פני תרופה שמשפרת  את המצב לשעות קצובות.