בס"ד

משגעת פילים....איך להפסיק את הנדנוד.

במאמר הקודם הצגנו את הבעיה, הנדנוד בכל הגילאים.
למעשה, זה לא משנה מהי הכותרת של הבעיה- ADHD או OCD, תסמונת אספרגר {הפרעה על הרצף האוטיסטי},או הפרעות התנהגות אחרות.

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי, הוא טיפול שמשפיע על החשיבה {קוגניציה}, וכשהחשיבה משתנה גם ההתנהגות משתנה.

אנחנו יכולים להתייחס לכל סוג של טיפול כזה , כמו גם לעיצוב התנהגות, כאל סוג של "אילוף", ועל כך "נקבל על הראש" מכל מי שמאמין בחינוך מחדש של המאה העשרים ואחת- חינוך לפיו- "הוד מעלתו הילד" צריך שיתייחסו אליו יפה, יתנו לו כל מה שהוא צריך, לא יקשו עליו, ולא ידרשו ממנו כל מאמץ.

"הוד מעלתו הילד" מתנהג בשובבות? צריך לסלוח, לא להקפיד.
 משתעמם בכיתה? נשלח אותו לבית ספר שבו הוא לומד רק מה שמעניין אותו.
 לא מסתדר עם החברים?  נבקש מהמורה להושיב אותו לבד, ובהפסקות ניתן לו סיעת שתעסיק אותו כדי שחס וחלילה הוא לא ישתעמם.
"ככה הוא...ואני לא מנסה לשנות אותו" אומר ההורה הממוצע.
אסור לצעוק להעניש או להכות, גם המורה כבר לא יכולה לעשות שום דבר שיגן על זכויותיה ועל זכויות התלמידים האחרים בכיתה או בגן.
"העיקר שיהיה בן אדם טוב"- אמירה מאוד בעיתית כשלא נותנים לילד כלים להיות אדם טוב.
לא מחנכים להיות אדם טוב
העולם המערבי מחנך את הילדים כדי שהם-"יעשו רק מה שטוב להם" 
גם המבוגר שהתרגל לעשות רק מה שטוב לו, מגיע בעקבות חוסר ההצלחה, הייאוש, הדיכאון והבלבול לפסיכיאטר שמקשיב לו, מבין אותו, מהנהן כשצריך, וחופר איתו שוב ושוב בסיבות הנכונות והמדומות למצבו הרגשי הנפשי והכלכלי...

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי יוצא מנקודת הנחה שהאדם הוא חיה חברתית, לא חי לבד על אי בודד וכדי להיות מאושר הוא צריך להיות "כמו כולם" , כלומר, להתנהג לפי הנורמה החברתית שבסביבתו.

המרחב העצמאי שיש לאדם להתנהג לפי אופיו, יתרונותיו, ונטיותיו האישיות הוא עצום! ולמרות זאת עדיין יש גדרים אותם צריך להכיר וללמוד, על מנת להישאר בתוך המסגרת הרחבה של ההתנהגות האנושית המקובלת..

-"מה זאת אומרת  טיפול קוגניטיבי התנהגותי?" שאל דוד בטלפון את המטפל.
-"זה אומר שיש לך מה לספר לי אבל באופן כללי כדי להתקדם אתה חייב להכין שעורי בית, ולא רק בלשבת ולחשוב אלא גם לעשות, ואני נותן הרבה שעורי בית!"
-"כמה פגישות צריך?
-"אי אפשר לדעת מראש, זה תלוי בך! ובשעורי הבית שתעשה,
 אבל אם אתה לא מתכוון להשתנות, ולא מתכוון לעשות שעורי בית ברצינות, יותר טוב שלא תגיע אלי, אני מטפל רק במי שלוקח את עצמו בידיים.."

הזוג החדש הגיע לייעוץ והנחיה, האישה אמרה שבעלה "יושב לה על הווריד"
בשיחה די ארוכה סיפרו בני הזוג על חיי הנישואין שלהם.
הסתבר שהבעל אכן קצת אובססיבי {הוא הודה בכך}, ובכל פעם שהוא רוצה משהו מאשתו, או מרגיש צורך להעיר לה על משהו, הוא , כמו שהיא אמרה, "יושב לה על הווריד", מתקשר אליה חמש פעמים בשעה לעבודה, מציק ללא הרף בבית, ולא שוכח את העניין גם לאחר שהגברת נכנעה. נודניק לכל דבר ועניין!
כשהצגנו את זה בצורה אוביקטיבית, מן החוץ, בן הזוג השפיל את מבטו. הוא סוף סוף הבין שזה מאוד מציק, שזו התנהגות שאינה רצויה.  עכשיו היה צורך להביא אותו להבנה שאפשר להגיע לתוצאות דומות גם ללא הצקה וגם שהוא יכול להתמודד עם כישלון.
רק לאחר ההבנה, והקבלה של הדברים האלו אפשר היה להתחיל לעבוד על העיקר- איך נגמלים מההתנהגות האובססיבית, ואיזו התנהגות חדשה  צריך לאמץ. לבסוף- הבעל היה מוכן לתרגל בקליניקה את ההתנהגות החדשה {ע"י סימולציה}. ובבית, לאחר תקופה של תזכורות, ותשבחות על הצלחה, הפכה ההתנהגות החדשה לטבעית.

אפשר להפסיק להיות נודניק! צריך רק לדעת למה, ואיך.