החיים מזמנים לנו אין ספור מצבים קונפליקטואלים כלומר מצבים עליהם יש לנו חוסר הסכמה עם בן הזוג שלנו.
הקונפליקט כשלעצמו הינו מצב טבעי, לגיטימי ומאוד אנושי, שכן כל אחד מאיתנו הוא בעל חרות אינטלקטואלית ובעל חשיבה עצמאית ולכל אדם יש רצונות, העדפות, רגשות וחוויות חיים ייחודיות וסובייקטיביות, ובהכרח שרצונותיו ושאיפותיו של אחד, לא תמיד יעלו בקנה אחד עם אלו של זולתו.
האתגר הוא אם כן לא כיצד לא להיקלע למצבי אי הסכמה, שכן אלו בוא יבואו, אלא כיצד להתמודד עם הקונפליקט וכיצד לפתור אותו.
רבים וטובים טועים לחשוב שהדרך הראויה לפתרון קונפליקטים בנישואין היא דרך של "ויתור", ויש שאף הפכו זאת לאידיאל ולמטרה קדושה שעליה תעמוד הברית הזוגית – אך האמת היא שויתור מתמיד ולא מאוזן בין בני הזוג יגרום בהכרח ברבות הימים לתחושות של קורבנות, מירמור ותסכול.
אבקש להציע כלים לפתרון קונפליקטים פשוטים ויישומיים אשר יאפשרו לנו לחיות באהבה ואחווה, בשלום וברעות ללא צורך בויתורים באופן קבוע כ"שיטה" או כ"דרך".
א. שוחחו אודות הקונפליקט בצורה עניינית ולא נצחנית ונסו בכנות להבין את רצונותיו, דעותיו, צרכיו, ורגשותיו של האחר.
להבין – לא בהכרח להסכים!
שימו לב שהשיחה תתמקד אך ורק בנידון הקונפליקטואלי שהועלה באותה עת ולא תתפרס לדיון בכמה נושאים בו זמנית.
ב. ניסיון לפתרון בדרך של "זה נהנה וזה לא חסר".
לעיתים כשאנו מבינים את דעתו ו/או רצונו של האחר, אנו מגלים כי מעולם לא היה קונפליקט.
לדוגמא, במידה ושני בני הזוג מעוניינים בתפוז האחרון שנשאר "לפליטה" בבית – הנה לנו קונפליקט במיטבו, מי הוא זה ש"יזכה" בתפוז...
אפשר לריב ולהתקוטט או אפשר שמישהו יוותר. אך אם הזוג הזה יפתח דיאלוג על הקונפליקט שלהם בניסיון להבין מה בדיוק רוצה בן זוגו ומדוע, הם עשויים להיות מופתעים לגלות שמעולם לא היה להם קונפליקט.
שכן יתכן שיתברר להם שהוא רוצה לאכול את התפוז והיא צריכה את הקליפה שלו כדי לגרד על עוגת גבינה...
אך בהחלט יתכן שהשיחה אודות הקונפליקט תברר לנו שגם הוא רוצה לאכול את התפוז וגם היא רוצה לאכול אותו – ואכן הזוג בקונפליקט.
בראש ובראשונה עלינו להבין ולהפנים כי המצב בו איננו מסכימים זה עם זו הינו טבעי ולגיטימי ולא מהווה איום על איכות הקשר והחברות שלנו – ומכאן עלינו לצאת ל"משא ומתן".
ג. ניהול משא ומתן השואף לפשרה הוגנת.
פשרה הוגנת הינה כל פשרה אשר תתקבל על דעת שני בני הזוג בכבוד ובהסכמה.
ישנה פשרה בנוסח של "חצי חצי" ישנה אפשרות של הפעם נעשה כרצונך אך בקונפליקט אחר העומד בפנינו נעשה כרצוני, אפשר לקבל החלטה שלא נעשה בדיוק מה שאני רציתי ולא מה שאת רצית אלא נבחר באפשרות שלישית שתספק במידה מסוימת את שנינו או כל אפשרות יצירתית אחרת שהיא פשרה ביסודה ולאו דווקא צידוד בהעדפות של אי מי מבני הזוג.
פשרה איננה ויתור!
וזאת מהסיבה הפשוטה שזוגיות מלכתחילה היא שותפות שווה, בה לכל אחד יש מקסימום חצי מכוח ההשפעה, ועל כן תמיד פשרה היא המקסימום שיכולת לקבל...
היתרון המשמעותי בפתרון קונפליקטים בדרך של פשרה הוא שכל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא זכה ואין מי שמרגיש שהוא הפסיד – ומשום כך שיטה זו נקראתwin - win כלומר שנינו זכינו – שנינו ניצחנו!
זוג שמשתמש בכלים אלו לפתרון קונפליקטים יצטרך רק לעיתים רחוקות להשתמש בויתור כדרך לפתרון , וכשהויתור אינו מצב קבוע ומתמשך, קל יותר לבצע אותו והוא אינו עשוי לגרום למרמור ותיסכול.
ואדרבא, כשויתורים נעשים במידה, אפשר וצריך למנף ו"לשווק" אותם כהפקדה – השקעה בברית הנישואין הראויים להערכה על ידי בן הזוג.
נמצאנו למדים – שבדרך כלל לא נכון לפתור אי הסכמות בדרך של ויתורים, מה גם שאין צורך בכך, אי הסכמות פותרים בדרך של פשרה הוגנת.