האדם הוא יצור חברתי. מרגע הולדתו קיים באדם הצורך להשתייך לחברה שתוכל להגן עליו ולספק לו את כל צרכיו. הצורך להשתייך לאמא, למשפחה ואחר כך לחברה, הוא הכוח המניע החברתי החשוב ביותר בחייו של האדם וכל מעשיו נובעים מצורך זה. צורת הביטוי של הצורך להרגיש שייך היא להרגיש מועיל, תורם, מסוגל, בעל ערך, בעל זהות עצמית והתייחסות אישית מהסביבה. ברגע שכל ההרגשות הללו מתקיימים האדם מרגיש שייך.

חשוב ביותר לתת לילדים הזדמנות להיות מועילים כבר מתחילת חייהם על מנת לפתח בהם את תחושת השייכות. ילד שהתנסה ביכולות ובמסוגלות מגיל קטן, חש שיכול להגיע עם היכולת שרכש והתנסה לכל תחומי החיים השונים. הוא גדל לאדם בעל תפיסה בסיסית לחיים של "אני יכול!", "אני מסוגל!". וכשיצא לחיים, ככל שרמת השייכות שלו בבית הייתה גבוהה יותר, תפקודו  בשלושת תפקודי החיים: עבודה, לימודים ונישואין תהיה גבוהה יותר.

לעומת זאת ישנם ילדים שאינם מתנסים בתחושת המסוגלות, מסתובבים עם הרגשה תמידית של "אני לא יכול" ומלווים בחרדה עד גיל מאוחר וכל התנסות חדשה בחיים תקשה עליהם מאוד.
כל התנהגות חיובית של ילד עונה על הצרכים שלו להרגשת השייכות אך ברגע שאנו מבקרים את הילד או מטיפים לו מוסר על שאינו עומד בתנאים שלנו בביצוע מטלותיו, הוא מבין שאנו משדרים לו שאינו מועיל. ילד שמרגיש לא מועיל גם לא מרגיש צורך להועיל ויתנהג בבית כמו בבית מלון  או  ב"בנק", במקרה זה, לא נותר לו אלא להשתמש בהתנהגות שלילית. דרך ההתנהגות השלילית הוא משיג את מה שהוא רוצה. היות ולא אפשרו לו להרגיש שייך בדרך חיובית ומועילה, הוא מנסה בצורה שלילית שכן כל מחיר, אפילו מחיר העונש, שווה כדי לקבל התייחסות.

כל ילד נולד עם הצורך להיות שייך והביטוי לכך הוא להיות חיובי ולשתף פעולה. אנו כהורים נוכל לעודדו בכך ע"י שניתן לו לבחור תפקיד שיעזור לתפקודו התקין של הבית. אין להטיל עליו תפקיד "מגבוהה" אלא לשוחח ולעזור לו לבחור. כך ירגיש הילד שייך לבית ויחוש שהבית שלו, ורצונו להועיל, לתרום, לשתף פעולה, ולקחת חלק תגדל יותר.
 
איך מתפתחת הרגשת השייכות?
תחושת השייכות מתפתחת כמעגל תגובה חיובי: כאשר האדם מאמין בכוחות שלו הוא תורם לסביבתו. ככל שהוא תורם יותר הוא מרגיש שייך יותר, הוא מרגיש שזקוקים לו, ומתחיל לראות את עצמו כאדם המסוגל לעזור וליצור. ככל שהאדם מרגיש שייך יותר יש לו יותר כוח, וככל שיש לו יותר כוח הוא תורם יותר.

הילד מטבעו רוצה לעזור ולעשות לבדו דברים בבית, הוא רוצה להדיח כלים, לשטוף רצפה, אך פעמים רבות אנו לא מאפשרים לו ומפסיקים אותו בכך: אתה יכול לשבור! לשפוך! ללכלך! . אך עלינו להבין שלטובתו של הילד ולטובתו יש לאפשר ולתת לו את ההזדמנות לעזור שכן זוהי דרכו  להרגיש שייך לבית ולהרגיש שיש לו מקום משמעותי בבית.
צריך לשתף את הילד ולעודדו לעשות דברים בבית: "טוב שהכנת לי ארוחה, אתה ילד גדול!" ולהתעלם מהמחבט השרוף והסוכר הדביק, לא להעיר ולבקר אלא להיפך- כל השגיאות והטעויות הן חומר ללימוד ויובילו ללימוד מעצם הניסיון. חשוב לחנך ילדים ולהרגילם להיות תורמים ומועילים לבית כבר בתחילה חייהם – זוהי המשימה החשובה ביותר בתחום החינוך והמחנכת ביותר בבית.

הצורך בסיוע כיום
בימינו, רובנו מעסיקים עוזרת בית ורוב הכלים בבית הם חשמליים כגון:שואב אבק, מיקסר, מכונות כביסה וכו'  ואין לנו כל כך צורך בעזרת הילדים, ומרוב אהבה, דאגה ורצון להעניק להם ילדות טובה, נעימה ומאושרת יותר אנו משחררים אותם מאחריות וגוזלים מהם את ההנאה והסיפוק ואת ההזדמנות להתפתח וללמוד על ידי עשייה, תרומה ושותפות לבית. אך בדיוק כפי שאנו מעוניינים שהילדים ירכשו ידע ומיומנויות למידה, אנו צריכים להיות מעוניינים שילמדו מיומנויות חיים וידעו איך להתחשב בזולת ולקחת חלק במאמץ המשותף. ככל שהילד משתלב יותר במעגל העבודה בבית הוא מרחיב את תחום האחריות שלו ומרגיש שזקוקים לו. הוא מתחיל לראות את עצמו כאדם המסוגל לתת, לעזור, ליצור, לפתור בעיות ולהיות פחות תלוי באחרים.
פעולות אלה גורמות לילד להרגשת בטחון עצמי ולתדמית עצמית חיובית.

נסו להגשים שיטה זאת בבית, תוך דאגה ליחסים טובים ולכבוד הדדי.
והרי יש לכם משפחה עוזרת, משתפת פעולה ותורמת לאווירה טובה ולחיים נעימים בצוותא.