עבודת המידות במפגש בין בני זוג

ימי ספירת העומר חלפו להם וכך גם חג מתן תורה. כל אחת מאתנו לבטח עבדה קשה על שפור המידות וביחד היינו במעמד הר סיני וקבלנו את התורה כאיש אחד, בלב אחד.
עכשיו השאלה הנשאלת היא כיצד נמשיך לשמור על אותה אחדות שחשנו בעוצמה רבה כל כך בעת מתן תורה לאחר הירידה מההר?
כיצד ניישם את האחדות בימי החול האפורים, כאשר אנו נפגשות עם הקשיים היומיומיים?
הדבר הראשון שעלינו לזכור, הוא, שעבודת המידות שעשינו בימי הספירה לא הסתיימה בחג מתן תורה. אותה אחדות שכולנו שואפים להמשיך בחיי היום יום תושג על ידי המשך בעבודת המידות בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין הזולת. ובראש וראשונה בינינו לבין בן הזוג שלנו.
ובכן, נצא לדרך ארוכה מתוך רצון לְשַמֵּר את האחדות בתוך עם ישראל ומתוך רצון לחזק ולשפר את הקשר הזוגי  בינינו.

בפעם שעברה פגשנו  במיכל ודוד וראינו כמה קשה היה להם להיפגש במקום של השוני ביניהם. כן, זה הקושי הגדול ביותר וזו בעצם העבודה שלנו עם הזולת, במיוחד עם בן הזוג שלנו, כל יום וכל שעה וכאן המקום לעבודת המידות שלנו. הקטע הבא ימחיש לנו עד כמה חשוב שהמפגש בינינו יהיה מתוך מתן מקום לעומד מולנו שהרי זו הייתה כוונת הבורא באומרו: "אעשה לו עזר כנגדו"

בכל  פאזל יש המון חלקים,
יש קטנים או גדולים,
צהובים וכחולים.
אבל אם כל חלק יעמוד לו בצד,
ולא יעזור בגלל שהוא מיוחד,
אז כמה שינסו לא יצליחו
את הפאזל לגמור.
ותמיד ישאר באיזשהו מקום חור.
אך אם כל אחד ישלים את השני,
ומה שלא תצליח אתה אעשה אני,
אז נקבל תמונה נפלאה
של המון אהבה ושיתוף פעולה.

השאלה העומדת בפנינו למקרא הקטע, היא, כיצד נוכל להשלים זה את זה מתוך הבנת השוני וקבלתו. הצעד הראשון הוא ההכרה שאנו שונים זה מזה וכך נמשיך לחיות ביחד לאורך שנים טובות. כל עוד איננו מקבלים את השוני, כל עוד איננו מכבדים זה את זה למרות השוני, לא נוכל לבנות את התצרף (פאזל) הנפלא של הזוגיות. אותה תמונה נפלאה המופיעה בקטע נבנית על בסיס ההשלמה עם השוני ובניית הזוגיות למרות אותו שוני.
נחזור לספור של מיכל ודוד: הוא הציע לה עזרה, אך לא רק שהיא לא קבלה אותה אלא אף נפגעה והשאלה ששאלנו הייתה, מדוע?
לאור הקטע של ההשלמה נראה כיצד יכול היה דוד לעזור למיכל.
ההשלמה שיכול דוד להשלים את מיכל נעשית בדרך של נתינה וכך הוא עשה ובכל זאת הוא לא הצליח, מדוע?
לשם כך נבחן את מהות הנתינה. לא מספיק לבן הזוג לרצות לתת, עליו לחשוב מהי הנתינה הטובה והמתאימה ביותר עבורה. לאחר שמבין דוד את השוני במושג:עזרה אצל כל אחד מהם, עליו לברר כיצד הוא יוכל לעזור לה, האם היא מוכנה לקבל ממנו את העזרה.
נגעתי כאן בשני מושגים: כיצד יוכל לעזור והאם היא מוכנה לקבל ממנו את העזרה.
  הנתינה צריכה להיות לפי הכללים המתאימים למקבל, לא לכללים המתאימים לנותן.  דוד צריך קודם כל לעמוד על השוני ביניהם ואז לשאול את מיכל לאיזו עזרה היא מצפה (בזה נגענו בפעם שעברה).
הדבר השני שלפעמים עומד לנו לרועץ הוא אי המוכנות שלנו, הנשים, לקבל עזרה. אנו חושבות שאנו יכולות להתגבר על כל הקשיים בעצמנו וגם כאשר אנו באות הביתה מותשות, לעתים איננו מוכנות לקבל עזרת הבעל. מדוע? משום שלפעמים אנו חושבות שיתכן ובן הזוג שלנו יראה בזאת חולשה שלנו ובעוד הוא באמת מוכן לבוא לעזרתנו, אנו סוגרות בפניו את הדלת.

במעשה זה יתכן ואנו פוגעות בעצמנו בשלושה היבטים:
א. כוחנו מתבזבז ללא כל סבה 
ב. בן הזוג שלנו  נפגע מאד בחושבו שהוא לא מספיק טוב בהגשת עזרה.
ג בן הזוג שלנו יחשוב פעמיים אם להציע לנו עזרה בפעם הבאה
לכן, כדאי שנקשיב לבן הזוג שלנו ונשמע  כיצד הוא מוכן לבוא לקראתנו, ננשום עמוק, נשים את הרגש בצד ונפעיל את השכל. לאחר מכן נפנה מקום לעזרה המוצעת לנו.
כאשר נהיה מוכנות לקבל את העזרה, נהיה יותר פנויות להסביר לבן הזוג שלנו את אחד העקרונות הנוגעים בנתינה: לאחר הנתינה – מה שנתנו שייך למקבל והוא יחליט מה יעשה במה שנתנו לו.
במילים אחרות, לאחר אמירת תודה על הרצון של בן הזוג שלנו לעזור, במידה ואיננו מוכנות לקבל את העזרה המוצעת, נוסיף ונאמר לבן הזוג שאנו מבקשות סליחתו אך העזרה שהציע לנו אינה מתאימה לנו. נדגיש שגם אם העזרה לא מתאימה לנו, אנו מעריכות את הנכונות שלו לעזור ובדרך זו נשדר לו שאנו מקבלות את הרצון לעזור כנתינה בפני עצמה. בדרך זו נעודד את בן הזוג שלנו לנסות ולעזור לנו בלי לחשוש מתגובתנו כאשר העזרה אינה מתאימה. כמו כן נוכל אנו הנשים לקבל את אי ההסכמה של בן הזוג שלנו להיעזר בנו במידה והעזרה אינה מתאימה לו.

עיקרון זה של מתן עזרה לפי מה שמתאים למקבל, כדאי שתהיה מיושמת גם על ידנו: כאשר אנו חושבות שבן הזוג שלנו זקוק לעזרה, נשאל את השאלות הבאות:
א. האם הוא זקוק לעזרה?
ב. האם הוא מעוניין בעזרתנו?
ג. כיצד יכולות אנו לעזור לו? (חשוב לזכור שכל מה שהוא יענה יהיה מקובל עלינו משום שרק בדרך זו הוא יהיה מוכן לקבל ואנו נרגיש  שנתנו לו מה שמתאים לו.)
ד. האם אנו מוכנות לקבל תשובה שלילית להצעתנו להגשת עזרה? (כי ברגע שאיננו מוכנות לקבל תשובה שלילית, מוטב שלא נציע עזרה)
כשם שאנו מצפות שבן הזוג שלנו יכבד את המוכנות שלנו לקבל עזרה ,כך גם אנו נכבד את המוכנות שלו לקבל עזרה.
לאחר שנתנו לבן הזוג ולאחר שקבלנו מבן הזוג עלינו לזכור את אמירת התודה, גם אם העזרה לא מתאימה לנו. עצם הרצון לתת גם אם העזרה לא מתאימה עלינו להכיר טובה. מדוע?
א. הכרת הטוב נותנת כוח לנותן, כך יוכל לחזור ולתת.
ב. הכרת הטוב מאפשרת למקבל להבין שהעזרה איננה דבר מובן מאליו, היא נובעת מרצון הנותן לתת
ג. הכרת הטוב מחזקת את נושא הכרת הטוב ומאפשרת ליישם אותה בתחומים אחרים.
ד. הכרת הטוב מחזקת את הקשר בינינו ומאפשרת לנו להשלים זה את זה.
ה. לבסוף, הכרת הטוב עושה אותנו טובים ומתחשבים יותר בזולת בכלל ובבן הזוג שלנו בפרט.

ראינו שחשוב מאד לתת מתוך רצון כן להשלים את החסר של המקבל ובכך לחזק את הקשר בינינו. כאשר יחוש בן הזוג שלנו שאנו מקבלות את הנתינה שלו ואנו נחוש את  קבלת עזרתנו על ידו, נוכל ליישם את ההשלמה שלנו.
לסיום:
המילה נתן יכולה להיקרא משני הצדדים מימין לשמאל ומשמאל לימין, זאת אומרת, נתינה אמיתית לעולם אינה נשארת חד צדדית. כאשר אחד מבני הזוג נותן באהבה הוא גם יזכה לקבל מבן הזוג: "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם"