הרה"ג אלחנן פרץ, דיין  בביה"ד "משפטי חיים"
בנשיאות מרן הגרח"פ שיינברג שליט"א
 
עיקר מהותם של ימי תחילת השנה החדשה הם סליחה, מחילה וכפרה. הרה"ג אלחנן פרץ שליט"א, ראש הועדה הרוחנית של איגוד י.נ.ר מביא את עיקר דיני צורת בקשת מחילה, ענייניה ודיניה.

חסרון בשלום בית קשה הוא לגוף ולנפש, קשה מבחינה רוחנית ופוגע בבני המשפחה. לעומת זאת, שלום בית נותן חוזק גופני, נפשי ורוחני והצאצאים הגדלים ברוח ואוירה טובה גדלים לתפארת עם שמחת חיים  ובטחון וברקע מתאים וטוב לעבודת ה'.
שומר תורה וירא ה', המקיים חוקיה ומשפטיה, חייב חיובים רבים בביתו, שעניינם כבוד, ויתור ומחילה וכמו כן תוכחה חיובית. חיובים אלו עצומים ומיוחדים במינם, שמעמידים אדם בקרן אורה.
 
למחול ולסלוח עוון:
קושי רב יש לאדם למחול עלבונו, כלשון בעל מסילת ישרים (נקיות): "האדם מרגיש מאוד בעלבונותיו ומצטער צער גדול והנקמה לו מתוקה מדבש, היא נחמתו לבדה" ובהמשך דבריו כתב: "והוא קל למלאכי השרת". לא פלא אם כן  שחכמנו החשיבו מאוד את היכולת לסליחת עוון וויתור לאחר, עד כדי כך שרש"י (ר"ה יח') כותב על המוחל עלבונו: "אין מידת הדין מדקדקת עליו ומנחתו הולכת  לה". יש להדגיש כי מדהים לראות שהמוחל עוון אין עליו קטרוג של מידת הדין. עד כאן דיברנו על מעלתו של המוחל לאחר זמן אך המעלה הגדולה יותר, היא לקבל עלבון בשקט ולסלוח מיד ובפרט בבית, כלשון הראשית חכמה: "מי שהוא עלוב בתוך ביתו שכינה שורה עליו".

להלן פרטי דינים הנוגעים להלכה ולמעשה בענייני סליחה ומחילה.
מתי צריך לבקש סליחה:
א.     החזון איש כתב שאפילו על מילה אחת שפגעה באדם עובר הפוגע על איסור "לא תונו" וצריך לבקש סליחה מהנפגע.
ב.     מי שגזל את חברו חייב לבקש ממנו סליחה למרות שכבר החזיר את הגזלה.
ג.       גם אם הפוגע לא התכוון לפגוע צריך לבקש את סליחת הנפגע ויש חולקין. (מ"ב תר"ו ס' יג)
ד.      אם רוב בני אדם לא נפגעים ממה שעשה או אמר הפוגע אך בכל זאת קרה ומישהו נפגע יש מעלה גדולה לבקש ממנו מחילה (שפת אמת יומא).

איך מבקשים סליחה:
א.     מהות הסליחה היא הפיוס של הנפגע פיוס רב עד שיחזור למצבו הראשון (עלי שור).
ב.     לא חייב לפייסו בפיו אלא יכול לפייסו גם על ידי מכתב.
ג.       מדרך הפיוס הוא שיזכיר לנפגע את מה שעולל לו ואז יבקש מחילה.
ד.      אם הנפגע לא ידע שנעשה לו עוול פסקו הגאון ר' שלמה זלמן אוירבך והגאון הרב עובדיה יוסף שלא צריך הפוגע לספר לנפגע שהוא פגע בו אלא רק יבקש מחילה בלי לומר לו מדוע.
ה.     אך לעניות דעתי נראה שכן צריך להודיעו כך שהמחילה לא תהיה "מחילה בטעות" (כמו שכתב בקצוה"ח בחו"מ סימן י"ב).
     ו. בבית מדרשו של הגר"י מוצפי זצ"ל, היו נוהגים ע"פ עצת הבן איש חי שהיה אומר לכולם: רבותי תמחלו זה לזה, והם אומרים מחלנו.

הדינים לנפגע:
א. מצווה לנפגע שלא יהיה אכזרי אלא ימחל למי שפגע בו.
ב. בכל מקרה אסור לנפגע לשנוא את מי שפגע בו ואם שונאו עובר על הלאו "לא תשנא את אחיך בלבבך" (רמב"ם הלכות דעות פ"ו).
ג. מותר לנפגע להוכיח את הפוגע ולומר לו מדוע עשית לי כך וכך.
ד. במסילת ישרים כתב שהמחילה החשובה ביותר היא כאשר האדם מוותר על כל פגיעתו ושב להיות ידיד וחבר כבראשונה לזה שפגע בו.

מתי לא חייב למחול:
א.    אם הפוגע ממשיך במעשיו הפוגעים מותר לנפגע לא למחול בכדי שהפוגע יחדל ממעשיו הרעים.
ב.      בזמן שהנפגע עדיין מזועזע נפשית מהפגיעה והוא חש כואב ופצוע ולכן קשה עליו המחילה אינו חייב למחול אלא ימתין עד שיירגע. (הרמ"א המובא באוה"ח סימן תר"ו סעיף א):
ג.      מי שהוציאו עליו שם רע אינו חייב למחול.
על חובות כספיים אין צורך למחול וכלשון רש"י (סוף פרק החובל) שכתב שלא יתבייש אדם לתבוע חובו או פרנסתו. אך למרות זאת היו גדולי עולם, שכאשר ראו כי גזילתם לא תשוב אליהם, מחלו לגזלן על העוון, וגם על הממון. ישנם תיאורים על צדיקים שהפקירו את הממון בעוד הגנב בורח עם הכסף, כדי שיזכה מההפקר ולא מהם, כי אז עובר הוא על לא תחמוד.

אם הנפגע לא מוחל:

א.     אם הנפגע מסרב למחול ייקח הפוגע איתו עוד שני אנשים ויבקש בפניהם סליחה     מהנפגע במשך שלש פעמים ואם עדיין הנפגע ממאן לסלוח אינו צריך לבקש עוד סליחה.
ב.     נחלקו הפוסקים במצב שביקש סליחה בפני שלשה אנשים ועדיין הנפגע אינו מוחל האם יש עוון על הפוגע למרות שאינו צריך לבקש עוד סליחה או שגם עוון אין לו – אך ממשמעות ההלכה שכתבה "אינו זקוק לו" משמע שגם אין לו עוון. 
ג.       אם הנפגע אומר שהוא סולח אך בליבו הוא לא באמת סולח נראה לי שהפוגע יצא ידי חובתו ולא צריך לחשוש מכיוון ש"דברים שבלב אינם דברים" וכן אמר לי הגרח"פ שיינברג שליט"א – למרות שבספר עלי שור כתב שאם בלב נשאר זעם לא מועילה מחילה, זוהי מידת חסידות כי בעצם דברים שבלב אינם דברים . (כן מובא בספר גליוני הש"ס שבת מ"ט ובספרי מעשה הצדקה יש הרחבה בעניין זה)
ד.     אם הנפגע מראה לפוגע פנים שוחקות, אין חובה לבקש מחילה משום שמראה הפנים מראה שכבר מחל לו. (תשובות רש"י)

אם הנפגע נפטר מן העולם:

-     אם הנפגע נפטר מן העולם, ילך הפוגע לקברו עם עשרה אנשים ובעודם יחד יבקש את מחילתו (וראה פרטים במ"ב תרו' סק' יד'.)אך  אמר לי מו"ר הגרח"פ שיינברג שליט"א כי אם הנפגע בן תורה, ועבר יום הכיפורים לפני שמת חזקה שמחל לו ואין צורך ללכת לקברו אם קשה לו לעשות זאת.

סליחה על גזילה:
גם אם אדם גזל בשוגג לא תכופר לו גזילתו אלא אם כן ישיב אותה לבעליה וכתב רבי אברהם בן הרמב"ם (בספרו "המספיק לעובדי ה'") "עשר שנות צום מתוך חסידות יתקפחו לך בעוון פרוטה אחת מן הגזל"
ולכן לפני שאדם ניגש לבקש סליחה על כך שגזל יראה להשיב קודם את הגזלה.

לסיכום: 
ענייני בין אדם לחברו הינם דברים העומדים ברומו של עולם וחשיבותם רבה עד מאוד ועל כן כתב הגאון מווילנא (באבן שלמה) שעל עברות שבן אדם לחברו מענישים כבר בעולם הזה.
וכתב הרא"ש(במס' פאה) "יותר חפץ הקב"ה במצוות שבין אדם לחברו ממצוות שבין אדם למקום" ואמר לי מו"ר הגרח"פ שיינברג שליט"א כי כל הידור במצוות אלו חזק ורצוי יותר מכל הידור מצווה והוא עצמו מצוות עשה. הסליחה והמחילה בתוך בתינו על כל פרטיה הוא המפתח לכפרת יום הכיפורים ולהצלחתו של כל אדם.
"כתיבה וחתימה טובה"