סיפור פשוט, ידוע ומוכר מספר על שני קשישים ששכבו יחד בבית חולים בערוב ימיהם. הקשיש שמיטתו הייתה צמודה לקיר שליד החלון, היה מתאר לחברו, שלא יכול היה לראות, את הנוף שנשקף ממנו ואת החיים שהמשיכו לפעום מחוץ לבית החולים: את מזג האוויר ואת צבע השמיים שהאדימו לפנות ערב, את הפארק המתפשט למרחבים, את הילדים שהשיטו סירות באגם הקטן שבפארק, את המשפחות המאושרות שטיילו שלובי זרועות לאורך השבילים ואת הפיקניקים המשפחתיים שמלאו את הפארק בקולות צחוק ושמחה של משחקי תופסת ומחבואים. הקשיש היטיב לספר, וחברו היטיב להקשיב. כך חיו שניהם את מראות החיים מדי יום, עד שבוקר אחד הקשיש שישן בסמוך לחלון לא הקיץ משנת הלילה. כשפינו את מיטתו, ביקש חברו מהאחות להעביר אותו למקום שהתפנה. כשהשקיף החוצה, נדהם לגלות קיר לבנים מכוער חוסם את החלון. "מתי הספיקו לבנות את הקיר הזה?" שאל בפליאה את האחות שנכנסה. וכך גילה, שחברו הוותיק לחדר, היה בעצם עיוור. הקשיש שהיה בעצם עיור בחר לראות מדי יום בחלונו עולם מושלם ביופיו. התמונות הקסומות הפכו למציאות עבורו. מציאות זו ניבטה מטוב עיניו – הטוב שבו, בנפשו עבר דרך עיניו בהן הוא בחר להתבונן בעולם יפהפה. כמה מאיתנו בחלק גדול מהזמן מסתובבים בעולם עם עיניים פקוחות לרווחה ועדיין לא מצליחים לראות את כל היופי שבו? אין זאת משום שאין בו יופי אלא משום שלא השכלנו להיטיב את הראות. לראות טוב ניתן רק מתוך פנימיות טובה, מעין טובה המבקשת לראות רק את הטוב. אז, גם מציאות שחורה וקודרת מקבלת משמעות חדשה לגמרי. במהדורה זו של העלון בחרנו להביא קובץ של מאמרים העוסקים בתחומים הקשורים לענייני בריאות. זאת מאחר ונישואין משפיעים בעצם על כל ההוויה הרוחנית והפיזית שלנו בכל המובנים ובכל המישורים וכמו בכל דבר, לדרך בה אנו מתבוננים ורואים את הדברים, בדיוק כמו הסיפור, יש השלכות, בעיקר כשמדובר על המשפחה שלנו.