במאמר הקודם בחן הרב שמחה את מקומו של היופי בבית היהודי, את חשיבותו, את ההכרח שיהיה כביטוי ליופי פנימי אמיתי ואת השפעתו בתהליכי בחירת בני זוג. במאמר זה, נבחן כיצד להתייחס לנושא בעבודתנו החינוכית.

מעבר לכך שאדם נולד עם משיכה ליופי, אחד הדברים החשובים בחנוך הילדים הוא הפניית לבם לדברים היפים שיש בעולמו של הקב"ה. למשל, אם ההורים נוסעים עם הילדים ברחבי הארץ וחולפים על פני הרים גבוהים, יערות עבותים ושיחים נאים, נכון שההורים יסבו את תשומת ליבם של הילדים לדברים אלו, כדי לגרום לבנים רגישות חיובית לנוי והיופי. תשומת הלב לגבי היופי חשובה לא רק לנעשה במרחבי היקום, אלא גם לנעשה בבית, משום שאדם הסבור שהוא גר בסביבה יפה הדבר מנעים לו את המגורים באותו מקום. לכן חשוב לציין את שולחן השבת המסודר להפליא, ארון הספרים המרשים, הפרחים המרהיבים ביופיים. השל"ה (בשער האותיות אות ד') מצטט את דברי הספר 'ראשית חכמה' שנכון לשבח בפני הבן אפילו כתיבה יפה: ואם ישמע דבר משובח שעשו אחרים כגון לימוד או כתיבה נאה וכיוצא בזה ישבחנו ממנו בעיני בנו ויאמר כמה נאה דבר זה ויתאוה לעשות כן וכשיעשה האב מצוה מהמצוות כגון שקושר הלולב וכיוצא בו יעשה לפני בנו וילמדנו לעשות כך כדי שיהיה המצות תאבות וכו'"

יחד עם זאת, כאשר עוסקים בחנוך הילדים באמצעות שיחות עימהם או כשהם עוקבים אחר השיחות בין ההורים, מן הנכון לא לגרום לילדים להתמקד מאוד ביופי החיצוני של האדם, ולא לתת לו ערך כדבר חשוב בפני עצמו. אף על פי שאין שום חסרון בעצם היופי האנושי, מדרך הטבע כאשר אדם מתמקד בדבר מסויים ורואה בו חשיבות, הדבר מפחית את התמקדותו בדברים אחרים. בדיוק כפי שעשוי להיות בלימודים כאשר אין איזון בלימוד ואדם מתמקד למשל ללא סיבה מספקת בלימודי ההלכה ומקדיש לכך את רוב זמנו, בהכרח שהדבר יפחית את השקעתו והתמקדותו השכלית בהעמקה ובפלפולי הגמרא וכן להפך. הנסיון מלמד, שהורים שהשקיעו בנושא היופי והלבוש באופן מיוחד גרמו לכך שילדיהם הושפעו וטיפחו גם הם את חיצוניותם, מעבר למקובל בחברתם. לעיתים הדבר קורה בלא משים כאשר ההורים מדגישים באופן קבוע את יופיים של אנשים, והילדים אינם מבחינים שהדברים נאמרים באותה התלהבות לגבי מעשים טובים שאנשים עושים ובעת דיבור על תלמידי חכמים. הדבר עשוי להפריע להם להתמקד בלימודים ולמצוא בכך את התבססותם המחשבתית ואפילו החברתית. לאחר מכן בבגרותם פעמים מתברר כי חלק מן השיקול עם מי להינשא הושפע מאותה התנהגות של בית ההורים. לעיתים קרובות בלא משים ויתרו אותם בנים בבחירת בן\בת זוג על הערך של המידות הטובות בבחירתם משום שהלכו שבי בלי להרגיש אחר הגישה שהיתה בבית ההורים, להתמקד ביופי החיצוני. לדבר יש השלכה בהקשר להתנהגות שמירת קדושה וטהרה והתמקדות החיובית של כל אחד בבן-זוגו, כפי שמציין ספר החנוך (מצווה תקפ"ב) "נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח". שמצוה זו אמורה להביאו למהלך "אשה תהיה בעיניו דרך זרות".

ביטוי לצורך להעמיד כל דבר לפי חשיבותו, אפשר למצוא בפרקי אבות (פרק ג' משנה ח') "רבי יעקב אומר, המהלך בדרך ושונה ומפסיק ממשנתו ואומר מה נאה אילן זה, ומה נאה ניר זה, מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו". הפרשנים מדגישים, שראית האילן היפה מוסיפה קרבה לקב"ה שברא את האילן, אך כיון שכרגע האדם עוסק בדברי תורה שהם חשובים יותר מכל, לא נכון להתבונן בכל דבר אחר שחשיבותו פחותה מדברי תורה.

 היופי היחסי
כאשר מדברים על יופי וכל הכרוך בו יש לזכור שבנושא הנוי קיים ויכוח מה מוגדר כנאה, והאמירה העממית היא שעל טעם ועל ריח אין להתווכח. מקובל לומר שיופי נוצר מראית דבר שיש בו התאמה בין חלקיו, והדבר מושך את תשומת ליבו של האדם גם אם אינו מודע מהתאמת מימדים זו. אדם גם מושפע רבות מדרך חינוכו בילדותו. מורות יכולות לספר שלעיתים בעת טיול כתתי כשהן מביעות התפעלות מהנוף המתגלה למראה והמרחבים האין סופיים, יכולה בת לשאול: המורה במה זה כל כך יפה. גם לגבי מראהו של אדם אין עמדה אחידה מה היא הדמות היפה ומה היא הדמות הפחות יפה. כמעט כל בני-האדם סבורים שהם יפים או לפחות לא מכוערים, תחושה זו נובעת מהרגלו של אדם לראות את עצמו.
אדם מזהה על פי רוב דמויות הדומות לבני-משפחתו כדמויות יפות כיון שהוא התרגל להן, ולכן הוא רואה אותן יפות יותר מאשר דמיות של קבוצות אכלוסיה אחרות. כך למשל בני עם אחר וגזע אחר אינם נחשבים בעיניו כיפים, על אף שלפי אמת המידה של בני אותו עם או גזע עשויים להיחשב יפים מאד. בכך מסביר המהר"ל (אור חדש ד"ה ויהי אומן את הדסה) את הסיבה שאסתר כן מצאה חן בעיני כל רואיה: "כל אחת נדמית לו כאומתו שהיא שייכת לו וכל אחד אומתו יפה בעיניו מפני שהיא שייכת אליו ורגיל בה וכן אסתר שהיתה ממוצעת  היתה נושאת חן בעיני הכל וכל אחד נדמה שהוא אומתו".

בדורנו אדם מושפע גם מתמונות של אנשים המוצגים בראש כל חוצות, יש המושפעים מסרטים, שפני הדמיות בהם חוזרות על עצמם, וגורמות לחשוב שהן נחשבות לדמויות יפות גם במקרה שאין הדבר כן. לשינויים כלכליים יש השפעה לגבי מה מוגדר כיפה ומה נחשב למכוער. למשל, בעבר כאשר היה מחסור במזון, מי שהיה בעל גוף מלא ואפילו שמן, נחשב כיפה, כיון שהדבר לכאורה מוכיח שיש ביכולתו להשיג אוכל רב בעת שלאחרים לא היתה יכולת זו. לעומתו, מי שהיה רזה, לא נחשב ליפה כיון שלכאורה הדבר מוכיח שאינו בעל יכולת כלכלית כדי להשיג אוכל לפי הדרוש לו. עם התפתחות הכלכלה העולמית, ושפע המזון שהעניק הבורא לאנושות, מי שאינו רזה לכאורה מוכיח שאין בידו את היכולת לרכוש מוצרי מזון בריאים, והוא אוכל מאכלים זולים במחיריהם, הגורמים להשמנת יתר.

מצב נוסף המשפיע על אדם להתייחס לעומד מולו כיפה: כבר הזכרנו שבמחשבתו של אדם מתערב היפה עם החיובי, לכן דמותם של האנשים שהטיבו לאדם נחקקת כדמות יפה בעוד שדמות האנשים שהרעו לו נחקקת כמכוערת. הדבר יכול להשפיע על אדם בעיקר בימי הילדות שלו. למשל, נניח שילד נאבד להוריו. אשה מצאה אותו ברחובה של עיר, הגביהה אותו כדי להרגיעו ואימצה אותו אל ליבה, אמרה לו כמה מילים טובות והעניקה לו כמה ממתקים. סביר מאד שמכאן ואילך בכל פעם שיראה אשה עם מבנה פנים הדומה לפניה של אותה אשה, מחשבתו תתרגם את אותה דמות כחיובית, והתוצאה הסופית תהיה שדמות זו תוגדר במחשבתו כנאה. לחילופין, אם למשל שכן הדר בבניין היה נוהג לצעוק על ילדי השכנים, הרי כאשר הבת תעמוד בשערי השידוכים הרי אם תוצע לה הצעה שדמותו דומה או קרובה בדמיונה לזו של השכן הצועק, "הרע", היא תיתפס בעיניה כדמות לא נאה. על אף שיתכן שהוא נאה מאד, אבל בראיה הפרטית הסלקטיבית שלנו היא מזוהה עם "השכן הרע", ועל כן מלכתחילה סיכוייו מעטים להיחשב יפה.
בדומה לכך, בנות רבות רוצות שהבחור יהיה גבוה ולפחות לא נמוך מהן, והן רואות בגובהו של הבחור מצב של יופי. אולם הדבר אינו בהכרח משום שגבוה הוא יפה, אלא משום שהתכונה הנשית היא לחפש בן-זוג שאפשר להישען עליו, וכאשר הבחור נמוך מהן או לא מספיק גבוה לפי טעמן, הדבר משפיע לחשוב שהבחור לא מספיק עוצמתי עבורן.

דבר נוסף הגורם להגדיר אדם כנאה או לא נאה, זו הנקודה הבאה: נוי הוא שילוב של מבנה פנים והבעה. כשאדם נמצא במצב רוח טוב ואז פניו מוארות, הוא נראה הרבה יותר נאה מאשר כשהוא במצב רוח קודר, מה שגורם לפניו להראות חשוכות. בדומה לכך אדם חייכן נראה לאנשים הרבה יותר נאה, מאשר אדם שפניו קודרות. זאת על אף שבבסיס הקודר אולי יותר יפה מהחייכן. זו הסיבה שכאשר צלם העושה את מלאכתו ורוצה למכור תמונות רבות הוא מנסה לגרום למצטלמים לחייך, כי כאשר אדם מחייך דמותו נתפסת אצלנו כיפה יותר מאשר כאשר אינו מחייך ופניו מרצינות.

המעיין במובאות שציטטנו במאמרים הקודמים לגבי יופיים של אדם וחווה, אימותנו, הכהנים הגדולים וילדיהם, אין ספק שהיופי המוזכר היה יופי הבולט על פניהם וגופם, כלומר שרוחניותם השפיעה על גופם הגשמי ולכן הם היו יפים. על כן, כהורים עלינו ללמד את ילדינו את החשיבות שביופי ובנוי, אך יתרה מכך, עלינו ללמדם מהם הגורמים האמיתיים להם. יופי חיצוני הוא מתנת שמיים אך פנים מאירות, רוחניות ומידות טובות הקורנות מפניו של אדם ועושות אותו נאה יותר, ניתנים לעבודת האדם והרי שהם היופי האמיתי.