הימים בין עשירי בטבת ועד יז' בתמוז הם ימים בהם חל מצור על ירושלים בימי חורבן בית ראשון. בימים אלו, בהם הוצבו החומות סביב העיר והימים היו קשים, אנו נדרשים לבוא לחשבון נפש על מעשינו על ידי צום עשירי בטבת – ובהמשך – יז' בתמוז. ניתן לקחת את עניין המצור כמשל וממנו ללמוד על העניין מנקודה מעט שונה: לכל אחד מאיתנו דעות, מחשבות ואמונות עליהם הוא גדל והתחנך. חלקם הוטמעו בנו על ידי סביבתנו וחלקם סיגלנו לעצמנו. עם השנים, הופכים הם להיות כעין "קולות" המלווים אותנו בכל בחירה ועשייה ותורמים לתהליך קבלת ההחלטות שלנו. ניתן להבחין בין "קולות" חיוביים כגון: "אני מסוגל", "אני חכמה", "אני חזק", "אני אתמודד" שיביאו אותנו לעשייה חיובית, לנסיונות חדשים וכוח עמידה בפני כישלונות, אולם רבים מאיתנו מסתובבים עם "קולות" שליליים כגון: "אני חלשה", "אני לא יוצלח", "תלמיד חכם כבר לא אהיה", "אני אמא גרועה". לעיתים באות אמונות אלו לידי ביטוי ביחסינו לזולת ולסביבתנו הקרובה וכך, מבלי משים, אנו מביאים את עצמנו למצור מחשבתי שיכול חלילה, להוביל אף לחורבן. בעלון זה חוברו מאמרים שמטרתם להביא לידי חשיבה, הרהור ובדיקה. על מנת לצאת מן המצור, עלינו לבחון היטב את הנחות היסוד שלנו, להבין מהיכן הם באים, והיכן שמענו אותם בעבר ועל ידי מי. לנסות לראות את המקומות בהם שברנו מעט מן "החומות" שנראות לנו כל כך ברורות, חזקות ויציבות ואת הכוחות שהיו בנפשנו שסייעו לנו בכך, אותם להעצים, להגדיל ולהביא לידי שימוש שוב ושוב. כך, אט אט להשתחרר מכבלי החשיבה המקבעת שלנו ולבוא לידי מחשבה הגיונית, שקולה ולא מקטלגת שתשפיע לטובה עלינו ועל זולתנו.