כיצד יתכן פער עצום בין תוכו של אדם לחיצוניותו?
עבודת המידות דורשת קצת יותר מהצגה חיצונית ושימוש באביזרי עזר, כך מסתבר.
על עבודת הנפש הפנימית והאמיתית המייחדת את תורת ישראל – במאמר הבא.
אריסטו (384- 322 לפנה"ס), מבחירי הפילוסופים של העת העתיקה ומאבות הפילוספיה המערבית, נחשב כהוגה דעות בעיקר בתחום המוסר והמידות. השפעתו על הפילוסופיה המערבית הייתה עצומה עד כי אף הרמב"ם הרבה לצטטו ב"מורה נבוכים" למורת רוחם של כמה מחכמי ישראל, בתקופתו של הרמב"ם ובתקופות מאוחרות יותר.
אנו יודעים כי תורת ישראל הינה "תורת חיים" כלומר כזו שאינה עושה הפרדה בין החלק התאורטי של הפילוסופיה לבין הביצוע שלה בפועל בעולם המעשה, לעומת אי אילו פילוסופים שנחשבים דגולים שלא היה תוכם כברם. הסיפור הבא יעיד כמאה עדים, על חוסר ההתאמה בין דיבורו והנהגותיו כלפי חוץ של אריסטו לבין פנימיותו: יום אחד ראו תלמידיו של אריסטו את מורם הדגול אוכל ארוחתו בצורה גסה ובהמית. לאחר שהתעשתו והעיזו, פנו אליו בדחילו ורחימו ובבושת פנים ושאלוהו: "הכיצד!? ככה לימדתנו?! היכן הנימוסים? היכן המידות שלימדתנו, ככה אוכלים?!" לתדהמתם, עונה להם המורה הנערץ את התשובה הבאה: "כשאני אוכל – אני לא אריסטו". כמה בושה ואכזבה היו לתלמידיו כשנוכחו לראות מהי ה"אמת" מאחורי "תורתו" של רבם הדגול, וכמה מוסר, למוד ולקח ניתן ללמוד מסיפור זה.
כמה אנשים מסתובבים בינינו כאשר כלפי חוץ יש להם "מידות ודרך ארץ" אבל תוכם לא כברם? הם מכירים את תפילת "לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי " בעל פה, אך רחוקים מאוד מליישמה? כמה אנשי חסד מתנדבים בארגוני צדקה וחסד, ובאמת עושים גדולות ונצורות, אך בביתם פנימה משום מה - הדברים לא נראים ולא מורגשים
זכיתי לאחרונה לקרוא על הנהגות יקרות של מרן הגרש"ז אוירבאך זצ"ל כמה הקפיד לא להיראות כלפי חוץ כ"צדיק גדול" אלא כאחד האדם, או כפי שאמר להיות "פשוט אדם נורמלי", ר' שלוימה זלמן זצ"ל (כך העדיף שיכנוהו), היה אמנם מלאך ושרף במעלתו הרוחנית, אך "אדם" בהנהגותיו. ר' שלוימה זלמן הדגיש תדיר לילדיו: "זיין א- מענטש" "יש להיות אדם, ואדם.. נורמלי "כך אמר. אותה הדרך הייתה אצלו זהה "בחוץ" ו"בפנים " - גם כלפי הציבור וגם כלפי בני ביתו התנהג ביושר עם מידות ודרך ארץ. וכך היה אומר: יש המקיימים בהידור רב מה שאומרים בתפילה :"לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי", ואצלי בסידור כתוב קודם: "לעולם יהא אדם - קודם כל צריך להיות 'אדם'. אחר כך כתוב: "ירא שמים בסתר", ורק אחרי כל זה – "ובגלוי" .
אכן ה"זירה הביתית" היא כר הפעולה הדומיננטי ביותר. זה המקום להתאמץ ולהשתדל שבן הזוג ירגיש נוח ושמח, הבית זהו המקום האידיאלי לצמיחת המידות, עם כל הקושי שחז"ל חזו בחכמתם "אויבי איש אנשי ביתו" (מס' סוטה דף מט' עמ' ב'), ואולי לכן האתגר גדול, דווקא בתוך ביתו של אדם בו הכול "שקוף" ולא ניתן לטייח לא את האמת ולא את ה"אני " האמיתי שלי , דווקא כאן המאמץ והאתגר ראויים.
בימי ספירת העומר המוקדשים ומסוגלים לחשבון נפש, הם מהווים הזדמנות ל"עבודת המידות". נבדיל בין קודש לחול ובין "תורת ישראל" לתורת וחכמת העמים, בין אריסטו וחבריו שפעלו בעולם של התנהגויות סותרות, ונלך לאורם של רבותינו ולהיות יראי שמים בסתר ובגלוי.