תחומי הייעוץ והטיפול מגוונים ורבים. כיום קיימות מגוון רחב של שיטות, גישות והתמחויות בתחומי הייעוץ והטיפול האישי, זוגי ומשפחתי. מטרת מדור זה היא לשפוך אור על עולם זה ומושגיו ובכך לחשוף ולקרב את המושגים הן למטפלים והן לציבור הרחב.
הפעם עוסק המדור בתרפיית הגשטאלט הרואה את האדם כמכלול ובהתאם לכך מייחסת את שיטת הטיפול.

אבי הגישה – פרידריך (פרדריק) סלומון פרלס (1893-1970) היה פסיכיאטר אמריקאי נודע, יליד גרמניה ופסיכותרפיסט ממוצא יהודי. הוא זה שטבע לראשונה את המונח תרפיית הגשטאלט כדי לתאר את סוג התרפיה שהוא פיתח.
הגשטלט היא תורת ייעוץ פסיכולוגית ופילוסופיית חיים המציעה לאדם כלים ודרך לחיים מלאים ומודעים. ליבתה של הגישה היא קידום המודעות לאחדות של כל הרגשות וההתנהגויות של האדם והמגע בין האני לסביבה. גישת הגשטלט שמה דגש על התבוננות בתמונה ככללותה, על כל מרכיביה, ועל הדרך שבה המוח "משלים" תמונות ומצבים שונים על פי תבניות קבועות ומוגדרות. מכאן נובע גם שמה של השיטה – גשטאלט, שפירושה המילולי הוא תבנית.

על פי התפיסה, מוח האדם נוטה לעשות סדר בכל דבר ודבר. זאת מאחר והוא אינו יכול לסבול חוסר סדר שיוצר חוסר בהירות. לכן המוח תמיד יעשה את הסדר ויבדוק אם יש עוד מידע כדי להעמיק את הסדר.
מקס וורטהיימר גילה ב 1912 שלבני אדם יש סדר באופן שהם תופסים את המידע שאליו הם נחשפים.
ממשיכו, לאון פסטינגר (1919–1989) הגה את תיאוריית הדיסוננס הקוגניטיבי שהוא מצב שבו נוצר בלבול כתוצאה ממידע סותר.

המטפלים בשיטת הגשטלט גורסים כי אי אפשר לנתח בעיה על פי תת-מרכיביה, אלא יש להתבונן עליה כאובייקט אחד ולגשת לפתרון המלא של כל החלקים גם יחד. ההתבוננות על כל החלקים כמכלול שונה משיטות פסיכולוגיות אחרות, בהן ישנה הפרדה של הבעיה למרכיביה וטיפול בכל מרכיב בנפרד. גישת הגשטלט טוענת כי יש לשבור את התבנית הקיימת אצל המטופל אשר גורמת לו סבל, ולבנות תבניתיוּת חדשה, המתאימה אל הצרכים והרצונות של האדם. באופן דומה, שואף הטיפול בשיטת הגשטלט להשלים תבניות לא מלאות אצל המטופלים.
מושגים מרכזיים בשפת הגשטלט:
תיאוריית הגשטאלט מסתמכת על מושגי יסוד המנחים את השיטה ואת קווי יסוד עליהם מושתתת שיטת הטיפול:

גשטאלט - חוק השלמת התבנית: לאדם ישנה נטייה טבעית להשלים תבנית. תבנית מייצגת מצב, התנסות, תמונה, רעיון, רגש, מילה וכדומה. נטייה זו להשלמה וליצירת שלם הינה אורגנית ומטרתה לאזן אי נוחות. מוח האדם נוטה להשלים בתפיסתו ואף לאגד ולקבץ יחד מספר יסודות לתבנית אחת מתוך רצון להקל על ההבנה וההתנהלות.
עניין בלתי גמור : בשל נטייתו האורגנית של האדם "להשלים תבנית", תבנית לא שלמה יוצרת מתח ועד שלא תושלם ותיסגר תעיק על התנהלותו הרגילה. לפי כך, עניינים בלתי גמורים מן העבר מפריעים לפרט בהווה. 
תבנית בנויה ממספר יחידות והיא תמיד בעלת ערך מוסף ושונה מסך כל היחידות. היא מייצגת קבוצת אנשים, זוג, משפחה, בית, אירוע, מצב רגשי וכדומה. כל אחד מהם הינו יצירה חדשה השונה מסך מרכיביה ויכולה להימדד בגבולות ובמאפיינים מרכזיים ומשניים. ככל שגבולות התבנית ברורים יותר וככל שהתבנית סגורה ומובחנת כך איכותה עולה.

התבנית נמצאת כדמות על רקע. רעיון הדמות והרקע ממחיש את האופן בו בני האדם תופסים ומעניקים משמעות לדברים. מאחר ובחושינו איננו מסוגלים לתפוס שלמות בפרטי פרטים ולהתמקד במדויק על מספר דברים בבת אחת, התפיסה האנושית מבוססת על התמקדות בפרט אחד ובעצם על בסיס הנטייה להשלמה נוצרת דמות בתפיסתנו וכל מה שמסביב לה הוא הרקע.

גבולות: הפרט הוא תבנית בעלת גבולות מוגדרים וברורים. ככל שהפרט מודע לעצמו הוא מסוגל לשמור על גבולותיו תוך כדי התחברות עם תבניות אחרות. כששתי תבניות מתחברות, כמו בנישואין, נוצרת תבנית שלישית. התבנית החדשה הינה תוצר מגע הגומלין של שתי הראשונות. יש לבחון את הגבולות החדשים ולבדוק עד כמה  נשמרו הגבולות הראשונים של כל תבנית, שכן תבנית "בריאה" היא תבנית השומרת על גבולות התבניות שיצרו אותה, מתפתחת תוך כדי קונפליקט בין השתיים ומתבססת על מערכת איזונים של וויתור הדדי, קבלה, כבוד לשני ומודעות לגבולות. רק בדרך זו ייווצר קשר אמיתי בין שני הפרטים.
המפתח למודעות עצמית טמון בנוכחות ברגע הזה ובהבנת התהליכים המתרחשים בהווה. אי נוכחות ברגע הזה מתאפיינת במחשבה הנודדת לעתיד או חוזרת לעבר, חוסר תשומת לב למידע מן הסביבה הנקלט בחושים, לצרכים האישיים ולרגשות העולים.

כשהאדם אינו מודע למתרחש בתוכו ובסביבתו הוא בעצם מתנהל מתוך דפוסים קבועים אותם אימץ בעבר ואשר ייתכן שאינם מתאימים לו עוד. בעשותו כך הוא מחמיץ אפשרות לבחירות חדשות ולשינוי רצוי בחייו. היכולת להפריד בין הזמנים (עבר, הווה, עתיד) ולמקד את המודעות ברגש ובמחשבה העכשוויים, סוללת נתיב להרחבת ולהעמקת המודעות העצמית המאפשרת לאדם להתחבר לחלקים לא מודעים או מוכחשים שלו.
התחברות: מושג מרכזי בגשטלט העוסק ביכולת של האדם ליצור מגע וקשר עם עולמו הפנימי ועם סביבתו. האדם הינו יצור חברתי הניזון ממערכות יחסים. הוא שואף להתחבר לסביבתו ונתקל בהפרעות ביצירת קשר זורם ואותנטי. גם התחברות פנימה ויצירת קשר עם העולם הפנימי נחסמת לעיתים. המחסומים הללו הינם מנגנוני הגנה שנוצרו בשל חוויות לא נעימות מן העבר או בשל פחדים, משקעים או אמונות. יצירת מגע וקשר עם העולם הפנימי ועם הסביבה באמצעות חיבור לתחושות הגוף, לצרכים ולסביבה, כמו גם הבנת והכרת דפוסי ההתנהגות הקבועים, הבנת מערכות היחסים והתמודדות עם אירועים "לא גמורים" מן העבר יאפשרו לפרט לצמוח לאדם מודע, אחראי וחופשי.

מערכת תמיכה פנימית : לאדם יש יכולת ורצון לקחת אחריות על מעשיו ולכוון אותם. במהלך חייו מפתח הפרט מנגנון אישור פנימי המבוסס על  מודעות לכוחותיו האישיים וליכולתו להשתמש בהם ובמשאבים מן הסביבה במטרה לספק את צרכיו. באמצעות חווית תסכולים והצלחות הוא מפתח יכולת לחיזוק עצמי ולאישור פנימי. ככל שמערכת התמיכה הפנימית מוצקה יותר כך גוברת אמונתו בעצמו וביכולותיו, לכן גם כשמתעורר צורך הוא מרגיש בטוח לפנות ולבקש עזרה מן הסביבה אולם אינו זקוק לאישור תמידי מבחוץ על מחשבותיו ומעשיו.
פולאריות / קוטביות: על פי תפיסת הגשטלט הניגודים אינם מבטלים זה את זה אלא חיוניים זה לזה לשם ביטוי מלא וייחודי. ישנה חשיבות שאדם יוכל לבטא גם גמישות וגם קשיחות, גם תוקפנות וגם רכות וכדומה ויכיל רגשות קוטביים או את הרגשות שברצף שביניהם. אם הפרט מתנהל רק בקוטב אחד של הרצף ישנו קוטב אחר שקיים ואינו מבוטא. מאחר ואין מצב בו לא קיים הקוטב השני, נוצר מצב בו הפרט אינו מודע ל"צד האחר" שלו.

ביקורת
הביקורת המרכזית על הגשטלט היא על כך שהיא מתבוננת על הדברים מנקודת מבט בוחנת ולא מנתחת. הגישה מצליחה לתאר את דרך התפיסה שלנו, את האופן שבו אנו רואים דברים ומבינים דברים, אך לא מסבירה מדוע זה כך. רוב השיטות הפסיכולוגיות האחרות מנסות לשפוך אור על התהליכים הפנימיים, ההכרתיים (קוגניטיביים), רגשיים או חברתיים, ואילו שיטת הגשטלט מתייחסת לתפיסה האנושית כקבועה ומקובעת.
ביבליוגרפיה
1. ליבליך, ע' (1979). חיילי בדיל על חוף ירושלים. ירושלים: שוקן.
2. סרוק, ש. ורבינוביץ, ג. (1984). האדם ומלואו – האתגר. הוצ' יבנה, תל אביב.
3. פרל, פ. (1978). גשטלט מילה במילה – תרפיית התבנית. תורגם לעברית ע"י אברהם קדימה. זמורה-ביתן,   מודן, ת"א, תשל"ח.
4. סילס, ש. , פיש, ס., לאפוורת', פ. (2002). ייעוץ על פי שיטת הגשטלט.  קריית ביאליק: אח
5. ויקפדיה ,אנציקלופדיה שיתופית. (he.wikipedia.org )
6. http://www.nlpisrael.com/Articles/Gesh.doc