אחת הסוגיות החינוכיות המעניינות שיש לה השלכות מובהקות על שלום הבית נסובה סביב השאלה עד כמה, אם בכלל, הורים נדרשים להציג ולנקוט דעה ועמדה אחידה כלפי ילדיהם.
מקובל לחשוב שאחידות בין בני זוג היא ערובה לחינוך טוב יותר המאפשר הנחלת ערכים ונורמות התנהגות החשובות למסגרת המשפחתית. אך במאמר זה נראה כי לא כן.
אדרבה – ככל שתינתן לגיטימציה לכל אחד מבני הזוג להביא את אישיותו ודעותיו לידי ביטוי הדבר יתרום לאווירה ביתית, בריאה וטבעית.
מותר לילד לדעת שהוריו שונים באופיים ועמדתם. "כשם שפרצופיהם שונים זה מזה כך שונים דעותיהם זה מזה". השוני בין בני אדם אינו 'תאונת עבודה' אלא חלק מתוכנית אלוקית, כתופעה הנצרכת לקיומו של העולם. כולנו פגשנו במהלך חיינו אנשים שונים שהשפיעו עלינו ועיצבו את אישיותנו, ביניהם רבנים, מורים, חברים ובני משפחה. בדרך כלל, מטבע הדברים, אנשים אלו היו שונים זה מזה באישיותם, דעותיהם והשקפתם עולמם. אך יחד עם זאת, למדנו לקבל מכל אחד, במודע או שלא במודע, את הדברים המתאימים לנו. המגוון הרב העשיר את עולמנו והרחיב את אופק ראייתנו.
כבר בראשיתו של המפגש עם העולם לומד הילד לדעת שבני אדם שונים זה מזה וכמספר האנשים מספר הפרספקטיבות. יחסי גומלין עם אדם אחד אינם דומים ליחסי גומלין עם אדם אחר והאינטראקציה עם הסביבה האנושית היא מיומנות נרכשת והצלחתה תלויה במידת ההכרה וההכלה של האחר.
כשילדים גדלים בבית אוהב ותומך, באקלים חינוכי מיטיבי , בבית שההורים מביאים לידי ביטוי את מלוא אישיותם מתוך כבוד הדדי ואין אחד מבני הזוג צריך לדכא ולכבוש את אישיותו, הם למדים להיות סובלניים, מכילים ומכבדים. אבא ואמא יכולים לשמש מודל לחיים מלאי הבנה ואהבה, לא למרות השוני, אלא בזכות השוני בניהם! לדוגמא: מותר לילד לדעת שאם הדבר היה תלוי בדעת אביו היה מותר לו לשחק עוד שעה בחצר עם חבריו אולם אביו 'מיישר קו' בנושא זה עם אמו שסוברת אחרת. ויש נושאים שאמא היא זו ש 'מיישרת קו' למרות שדעתה שונה.
במשפחה בה ישנם מספר ילדים, יש ה 'מסתדרים' יותר עם האב והקשר איתו זורם יותר ויש המוצאים שיחה משותפת עם האם. הדבר תלוי במספר משתנים כגון הבדלי אישיות, אופי וכדומה. לעיתים ילד נמצא בקונפליקט עם אחד הצדדים והוא זקוק לצד השני להתרת הקונפליקט. כששני ההורים מציבים חזית אחידה הילד אינו מוצא פתח מילוט ואז בהעדר אפשרות אחרת האופציה היחידה הפתוחה בפניו היא מרידה בסמכותם. הגמרא (סנהדרין לז') מספרת על בריונים שהיו בשכונתו של רבי זירא.רבי זירא היה מקרב אותם בזמן שחכמים היו מקפידים עליהם. כשנפטר רבי זירא ידעו שאין מי שיבקש עליהם רחמים וחזרו בתשובה. הדמויות המשמעותיות (חכמים ורב זירא) שהשפיעו על הבריונים היו שונים זה מזה והשלימו זה את זה ולכן השפעתן הייתה כה מבורכת. החכמים היוו, לגבי הבריונים, תזכורת תמידית שלהתנהגותם אין מקום בחברה נורמטיבית ושאורח חייהם פסול ומנוגד להשקפת חכמים.
רבי זירא דאג להעביר את המסר שלמרות הכול עדיין מכילים ואוהבים אותם. התובנה הזו של "אני לא בסדר ולמרות זאת מקבלים אותי" היא זו המסוגלת לתת לאדם את האמונה בעצמו, אמונה שמכוחה ניתן להשתנות. לולא רבי זירא לא היו מרגישים הבריונים שום זיק של קשר למסגרת והיו מתרחקים לגמרי. לולא קפדנותם של חכמים לא היה עולה בדעתם לשוב ולחזור בתשובה. התופעה השכיחה שבה אחד ההורים מצטייר כקפדן (חכמים) והשני נוח לרצות (רבי זירא) היא פוטנציאל לוויכוחים אין סופיים ולהאשמות הדדיות עד לכדי פגיעה בזוגיות. אולם אם יש קבלה, כבוד הדדי והבנה שאחד משלים את השני, העימות הופך לאימות ולבירור תמידי. ילד הגדל במשפחה כזו יהיה בשל ומוכשר לקבל את המציאות אותה יפגוש בחייו הבוגרים. מציאות בה הוא יצטרך להשתלב בין חברים שונים באופיים, לתמרן בין מורים או מנהלי עבודה בעלי אישיות שונה ובעזר ה' יזכה לקבל את אופייה השונה של אשתו לעתיד כדבר מבורך. על מנת שכל זה יקרה על ההורים לשמש דוגמא אישית של אנשים מאוחדים אך לא אחידים ,אנשים טבעיים ולא מלאכותיים וכך יהיו החיים במשפחה מלאי קבלה, הבנה והרמוניה.