על התמודדות ילדים עם גירושין בציבור החרדי

מאת: יגאל לשם
פסיכולוג בהתמחות חינוכית, מטפל ומאבחן, 052-7203449.

גירושין הן תופעה נפוצה בעולם המערבי של ימינו. תופעה זו נחקרה לגווניה השונים. מקום מיוחד הוקדש למחקר בנושא הסתגלותם של ילדים לגירושי הוריהם. הסתגלות הילדים נחקרה בהתחשב במשתנים שונים כמו: גיל הילד בעת הפרידה, השלב ההתפתחותי בו נמצא הילד, מינו של הילד, היחסים הקודמים עם ההורים, השלכות הגירושין לטווח ארוך והשלכות בתקופות שונות לאחר הגירושין. כמו כן נחקרו אוכלוסיות מרקע אתני, חברתי וכלכלי שונה.

בישראל נחקרה הסתגלותם של ילדים לגירושין בתת חברות שונות כמו: ילדי קיבוצים, ילדים עירוניים, ילדי עיירות פיתוח, ילדים מחברות עדתיות ועוד. המגזר החרדי נחקר מעט מאוד בהקשר זה.

העובדה שבחברה המערבית בימינו שיעור הגירושין הינו גבוה, אינו מפחית מעוצמת הכאב של הילדים, מחוסר האונים מעוצמת החרדה והקושי. ילדים אינם רוצים שהוריהם יתגרשו. ילדים העוברים תהליך גירושין חשים שעולמם מתפרק. הם חשים אי הבנה באשר למה שקורה ומדוע. לעיתים קרובות קיימות התנהגויות רגרסיביות מצידם, כלומר הם עשויים למשך זמן מה להתנהג כמו ילדים צעירים יותר, הם עשויים להידבק יותר להורים, לחזור למציצת אצבע או להתנהגויות שפסקו זה זמן רב ולהפוך לעצבניים, מרוחקים או נודניקים. ילדים בני עשרה ופחות מכך עשויים לתת ביטוי קולני יותר לרגשותיהם, להיות מכונסים בעצמם, כעוסים או מדוכאים. תפקוד הילדים בבית הספר עשוי להידרדר, עשויים להופיע תופעות של הפרעות באכילה ובשינה, אובדן התעניינות בפעילויות שגרמו להם כיף בעבר ועוד. בהתחשב בעוצמת המשבר שחוו וחווים הילדים, תופעות המביעות אבל וכאב הן מצופות ואף נורמטיביות במצבם.

לילדים מבתים חרדים בהם ההורים התגרשו התמודדות והסתגלות ייחודית להם. ננסה לבחון ולדון בהתמודדויות אלה כפי שעלו ונלמדו ממפגשים עם הורים לילדים גרושים, עם ילדים למשפחות אלו, ועם אנשי הצוות החינוכי בבתי הספר החרדיים.

בטרם נציין את הממצאים, חשוב להבין כי החברה החרדית מורכבת ממספר רב של תתי קבוצות ולכן קשה לדבר עליה כעל מקשה אחת. מטבע הדברים תתי קבוצות שונות מתייחסות באופן שונה ליחידים המתנהלים באופן שונה מהנורמה המקובלת. נקודות הקושי שיובאו, תוארו על ידי מספר נשים בהתמודדות ילדיהן, כמובן שהיו נשים מקבוצות שונות שחשו התייחסות מטיבה יותר מצד הסביבה הקהילתית.
בנוסף, מפעל גמילות החסד והנתינה לחלש ולנזקק בחברה החרדית אינו צריך פרסום. חברה זו יודעת לתת מן המעט שיש בה למך ולדל. לכן חשוב להדגיש שתחושת חלק מן הנשים הגרושות שחשות אכזבה ממידת הנתינה אליהן הינה נקודה למחשבה לחברה האמונה על נתינה לאחר.
ולבסוף, נראה שחלק מהקושי בבחירת ההתייחסות הנכונה אל הנשים הגרושות וילדיהן קשורה ברצון של הקהילה שלא לתת לגיטימציה לתופעת הגירושין. יתכן שהתפיסה שיש צורך להסתייג מתופעת הגירושין גורר עימו יחס שיפוטי, נכונות מועטה להתאים את הסביבה לצרכי משפחות אלו והשמתם בסוף המדרג של אלו המקבלים סיוע מן הקהילה.

ומכאן לעניין הממצאים אודות תיאורי הנשים הגרושות את היחס אותו חווים ילדיהן:
נישואין בחברה בכלל, ובקרב החברה החרדית בפרט, מהווים נורמה קבוצתית וערך מרכזי. הגירושין בחברה היהודית המסורתית היו דבר נדיר, ונחשבו לסטיגמה שלילית. כבוד המשפחה היה נפגע, כאשר אחת מבנותיה הייתה מתגרשת. הסטיגמה החברתית הקשה באה לידי ביטוי בתחום השידוכין שהינו רב ערך ורב משמעות בחברה החרדית. עניין זה עולה כאשר האישה שוקלת אפשרות של גירושין, וזאת, בשל החשש הכבד כי גירושין במשפחה והסטיגמה הנלווית להם יפגעו בילדים בהגיעם לפרקם.

הגירושין מהווים "כתם" גם עבור משפחתה המורחבת של האישה הגרושה החרדית: על הוריה, על  אחיה ועל אחיותיה, בעיקר אלו שטרם נישאו (Heilman, 1992). השפעה זו על המעגלים הרחבים של משפחת האישה הגרושה החרדית עלולים להגביר את חששותיה, ולהעצים את רגשות האשמה ואת השחיקה הנפשית הנלווים לגירושין.

הקשיים של ילדים להורים גרושים באים לידי ביטוי בהתמודדות יומיומית במספר מישורים:

אורח חיים יהודי: החיים היומיומיים במשפחה מבוססים על חלוקה בתפקידים כאשר תפקידים מרכזיים בהווי החיים היהודי כגון עריכת קידוש, בציעה על הלחם בסעודות השבת, עריכת ההבדלה במוצאי השבת ועוד הם מתפקידיו של האב. בהעדר אב, קיים קושי במילוי תפקידים אלו. התחושה היא תחושה של חוסר משפחתי בולט. הילד נותר ללא דמות אב שתשנן עימו את לימודי הגמרא והמשנה, לעיתים אין מי שיכין אותו ללימודי בר המצווה, ילמד איתו בליל שבועות ועוד.

בדידות חברתית: הילד החרדי שהוריו התגרשו הוא בדרך כלל יחידי בקרב קבוצות השווים לו, בדידות זו מקשה על קבלתו החברתית מצד קבוצת השווים מחד, ועל הסתגלותו האישית והחברתית מאידך וזאת בשל הסנקציות החברתיות וחוסר התמיכה החברתית. על חברי המשפחה הגרושה מופעלות לא אחת סנקציות חברתיות המתבטאות בעיקר באי קבלה לבתי ספר מובחרים או בעיות ביצירת שידוכים. בשל כך, ילדים והורים רבים מתביישים בגירושין ומנסים להסתיר עובדה זו. הצורך בהסתרה דורש גם הוא, מאמצים ומשאבים נפשיים רבים. החוויה של ילד חרדי הגדל ללא אב הינה ייחודית בקשיים המתלווים אליה. חוסר היכולת ללכת עם האב לבית הכנסת בתפילות בשבתות, חגים ואף ימות החול נותנת לילד תחושה של בדידות רבה שכן שאר הילדים מגיעים ביחד עם האבות לבית הכנסת, יושבים לידם במהלך התפילה ונעזרים בהם. מלבד תחושת הבדידות קיימת תחושת השוני מהילדים האחרים והבושה בכך שמצבם הייחודי מובלט בכל תפילה, טקס דתי ואירועים חברתיים בבית הספר ובקהילה מחדש.

סטיגמטיות: אימהות גרושות מהמגזר החרדי מתארות תחושה של התייחסות אליהן ואל משפחתן כאל נשים "מקולקלות", מפונקות שהעדיפו את רווחתן האישית על פני טובת משפחתן. במצב שכזה מתארות הנשים התרחקות מהן ומילדיהן. הן מתארות חשש של משפחות אחרות להזמין את משפחתן לביתן לארוחת שבת או בהזדמנויות אחרות מחשש שהן עלולות לפגוע בשלום הבית, או חלילה להכניס רעיונות חדשים לבתים אחרים. כחלק מתופעת ההתרחקות חשות הנשים שילדים אחרים נמנעים מלבוא לביתם או לשחק עם ילדיהן וזאת בהוראת הוריהם החוששים מכך שילדיהן יבלו עם ילדים ממשפחה גרושה, ילדים אשר מידותיהן עשויות להיות מקלקלות והן עשויים להיות לא מחונכים.

חוסר קשר עם ההורה האחר: היות ובחירה בגירושין נעשית בדרך כלל בקהילה החרדית במקרים קיצוניים (כגון אלימות במשפחה, חולי נפשי משמעותי וכדומה) הרי שהקשר ההורי מצד בן הזוג שאינו משמורן לוקה לעיתים קרובות בחסר, הסדרי הראייה אינם קבועים במקרה הטוב והיכולת והנכונות לשלם את המזונות נמוכה. לאור עובדות אלו חיים הילדים בחוסר נפשי וחומרי הבא לידי ביטוי בחיי היום יום.  

קשיים בשידוכין: בהגיעם לגיל השידוכין נתקלים הילדים במחסום שהינו כמעט בלתי עביר. ערכם ב"שוק" השידוכין נחות והם ייחשבו מראש לבעלי ערך נמוך משמעותית. הם לא יהיו שידוך של לכתחילה של בת חרדית שגרתית בעלת מידות טובות וייחוס סביר. הם יצטרכו להסתפק במועט. המעבר מהיותך בעל ערך גבוה, מוערך ולמדן לבעל ערך נחות יותר בשל היותך בן למשפחה חד הורית עשוי להיות חד. לעיתים מעמד אותו השיג בחור בשנות לימוד של שקידה ועבודת המידות נלקח ממנו עם שינוי המצב המשפחתי. חשוב לציין שהידיעה בדבר היותם בעלי ערך נמוך יותר מחלחל ונמצא בתודעת הילדים כבר מגיל צעיר יחסית ובשל עובדה זאת הם מוטרדים מהעתיד הצפוי להם.

סיוע חברתי וכלכלי: חלק מהנשים הגרושות מתארות מצב בו ארגוני החסד הקהילתיים בקהילה החרדית הידועים כל כך בסיועם לחלש ולנזקק נוטים לסייע פחות לנשים גרושות ולידיהן. הנשים הגרושות חשות שהן ובני משפחתן מצויים בסוף רשימת העדיפויות בעזרה ובסיוע. לתחושתן של הנשים במקרים רבים ההתייחסות השיפוטית אליהן מונעת את ההתגייסות שקיימת במקרים אחרים. מפתיע לשמוע שוב ושוב נשים המתארות קנאה בנשים אלמנות ובילדיהן שזוכים לתמיכה גדולה יותר.

הקשיים שצוינו הינם התמודדות יומיומית של אמהות, ילדים ומשפחות שנקלעו למציאות חיים שנוצרה כתוצאה מסיבות לא רצוניות. אף גבר או אישה לא התחתנו במטרה להתגרש. המציאות נעשית מורכבת עוד יותר כאשר הזוג נהיה משפחה והתהליך כואב וקשה גם כך. הבאנו את תיאור הדברים על מנת להביא לפתיחת הלב והעיניים לבחינת ההתייחסות המסויגת שלנו למשפחות חד הוריות ולילדיהם, להתייחסות רגישה לילד בודד המגיע בגפו לבית כנסת משום שאין אביו יכול להגיע עימו, האם גם כלפי ילדים אלו אנו מפגינים את מידת הרחמנות וטוב הלב שאנו מפגינים כלפי ילדים אחרים שהגורל המר להם. עשייה שיש בה סיוע ועזרה במקרים אלו תוך שמירה על גדרי צניעות והלכה כמובן, הינם בגדר חסד של ממש. יהי רצון שנהיה תמיד מן הנותנים ולא מן הנוטלים.

מקורות:
• אילון, ע. ופלשר, ע. (1987). תגובת שרשרת ילדים וגירושין. חיפה : נורד.
• אלבק, ש. (1990). חיזוק המשפחה הישראלית. חברה ורווחה, י (3), 199 – 210.
• גומבו, ר. (1986). מערכת הערכים של צעירות דתיות חרדיות בפרספקטיבה השוואתית. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. ירושלים : האוניברסיטה העברית.
• גפן, ש. (1983). שיפוט ילדים להורים גרושים על ידי מורים ותלמידים. חיבור לשם קבלת תואר מוסמך. רמת גן : בר אילן.