על תהליך של פרידה ממשאלות וחלומות בחיי הנישואין.
שאלה:
אני נשואה כעשר שנים לאדם טוב וישר, צנוע ופשוט, בעל לב טוב ומידות טובות. הוא מכבד אותי מאוד, הוא דואג ואכפתי, ובכלל אני בשבילו משהוא מיוחד וממש אין לי שום "תלונות" עליו מה שיוצר מצב של לכאורה שיא השלמות. אבל לאחר כל השנים האלו אני מבינה יותר ויותר שהקושי שלי להתחבר אליו הוא בגלל אכזבה גדולה שלי מזה שבחרתי בבעל שהוא אמנם טוב, אבל פשוט מדי! אני תמיד חלמתי על בעל תלמיד חכם, או אדם בעל השפעה, איש חריף ושנון, בקיצור רציתי מישהו "מיוחד", והנה אני חיה לי עם אדם "רגיל", בלי שום "ברק"... אני יודעת שאני נשמעת נורא, ואני כבר רואה בעיני רוחי את אלו שיצקצקו בלשונם ויאמרו "שתשמח במה שיש לה", או "הרבה היו רוצות בעלים פשוטים אבל טובים", "העיקר המידות" שאלו המשפטים ששמעתי כשהעזתי לשתף במצוקה שלי בדרך כזו או אחרת, אבל מה אעשה ואלו הם "הצרות" שלי, וכשאני רואה נשים שזכו בבעלים בולטים ודומיננטיים, אני חשה אי נוחות גדולה בשל התזכורת המוחשית לפספוס שלי ועוד יותר קשה לי להרגיש קרובה מבחינה רגשית לבעלי, למרות שאני רוצה מאוד להרגיש כלפיו רגשות טבעיים ופשוטים כמו שמגיע לו. הבעיה היותר גדולה לדעתי היא שאני לא חושבת שיש פתרון לקושי שלי שכן להיפרד לא בא בחשבון ולהפוך אותו למישהו אחר גם לא שייך מה שגורם לי לתחושה של חוסר אונים ולהעצמה של התסכול שלי האם בכל זאת יש איזה שהוא פתרון למצוקה שלי?
תשובה:
ראשית אצהיר שאני לא מתכוון להצטרף לעדת "הלא מבינים", אלא אומר לך בקול ברור שאני דווקא כן מבין! ואומר שלדעתי מדובר ברגשות טבעיים ולגיטימיים לחלוטין של אכזבה ותסכול, ברמה שלא מאפשרת לך להתחבר לאיש שלך, כמו "שמגיע לו" בלשונך. העולם הפנימי והרגשי שלנו בנוי על ציפיות, משאלות, חלומות ופנטזיות שלנו, ברור לנו שהרצונות שלנו והתקוות שלנו הן חלק אינטגראלי מעצמנו ובשרנו, חלק מ"קלסתר הנפש" שלנו. אך עם כל זאת ישנם לעיתים כאלו רצונות הגורמים לנו לאי נוחות ואפילו לסבל, והשאלה היא איך אנו מטפלים בזה.
בשלב ראשון אני סבור שנכון שתעשי איזה שהוא "מסע" אל תוך עצמך ותנסי להבין קצת יותר את ה"מבנה" ואת ה"הגיון" של החלום שלך בבעל "מיוחד". תוכלי לשאול את עצמך למשל מה זה מיוחד בשבילך? למה חשוב לך בעל מיוחד? מה המשמעות של בעל מיוחד עבורך? האם אפשר להגדיר בדרכים נוספות "בעל מיוחד"? ומה זה אומר עלייך שאין לך בעל מיוחד? מה לדעתך אנשים חושבים על "מיוחדותו" של בעלך? שאלות מסוג זה יעזרו לך לברר את המשאלה הלא ממומשת שלך, ובעצם יסייעו לך להבין טוב יותר את "עצמך". ייתכן שכבר בדרך להיכרות שלך עם החלק היותר פנימי של הרצון שלך, יהיה לך קל יותר להתמודד עם האכזבה שלך שכן היא תהיה ברורה לך יותר. את המפגש הזה עם עצמך תוכלי לעשות בכוחות עצמך ובאם תרגישי צורך תוכלי להיעזר בכישוריו של איש מקצוע רלוונטי.
לאחר הכרות עמוקה יותר עם החלום שלך תוכלי להתחיל תהליך של "אבלות" על החלום שכנראה כבר לא ימומש, תוך קבלת מציאות החיים שלך כפי שהיא וראיית הטוב שבה מתוך בחירה מודעת שהחלום שלך איננו אך יש עוד הרבה דברים טובים אחרים שהם חלק מחייך. בהקשר זה אצטט את אמרתו של סנט פרנסיס, האיטלקי שעל שמו קרויה העיר סאן פראנסיסקו, שנשא פעם תפילה האומרת "אלוקים, תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות, ואת החוכמה להבדיל בין השניים".
אחד מהכלים המאפשרים לנו להתמודד עם אבדנים, תסכולים ואכזבות שמזמנים לנו החיים היא היכולת שלנו לבחור לקבל את המציאות כפי שהיא למרות ההתנגדות הפנימית שאנו חווים. בשלב הבא אנו יכולים ל"התאבל" על האובדן שלנו "אבל בריא" כזה שמאפשר לנו לעבד אותו, ולהתרגל לאט לאט לחיות את המצב החדש ממקום מאוזן ורגוע יותר. שלב האבל הוא שלב "בוגר" ומתקדם משלב ההכחשה או הכעס על המצב, והוא מתאפשר אודות הקבלה של המצב כמות שהוא.
ברגע שתבחרי לבחור בקבלה של מציאות חייך וזאת למרות ההתנגדות הפנימית שמלווה אותך באופן טבעי, או אז תוכלי להיכנס לתהליך של אבל על המשאלות שלך שהיו וכנראה שכבר לא יהיו עוד, כך שמתקופת האבל הזו תוכלי לצאת נינוחה ופנויה יותר להתבונן, לאהוב וליהנות, ממה שהחיים כן מאפשרים לך, ומכל הערכים הסגוליים הנפלאים שתיארת אצל אישך.
אסיים בתיאור מקרה של אשת חינוך דגולה ומצליחה, שהגיעה לייעוץ עקב משבר אישי וזוגי קשה אותו חוותה לאחר שכל ילדיה הבוגרים עזבו את דרך התורה והמצוות בזה אחר זה, מה שגרם לה לשברון לב גדול ולעצב רב. לאחר שביררנו את התפיסות שלה על מידת אחריותה לגורל ילדיה, ועל המשמעות האישית של מה שקרה, הבנו שחלק גדול מהכאב שלה נובע מכך שהיא עדיין נמצאת במקום של התנגדות פנימית למצב, ובחוסר קבלה של השינויים שנכפו עליה, למרות שהיא יודעת בצורה ברורה שאת הנעשה אין להשיב. בשלב הזה העליתי בפניה את הרעיון של קבלה, ושל אבלות על משאלות וחלומות, והיה נראה שהיא מתחברת מאוד לתפיסה הזו ולפילוסופיית החיים שהיא מציעה. בפגישה הבאה היא סיפרה כיצד היא עשתה "טקס הלוויה", מנטאלי כמובן, למשאלות ולחלומות שגרמו לה לכל כך הרבה סבל וכאב, ושזאת הייתה הדרך שלה להיפרד מהם אחר כבוד. הבכי שלה באותו עת היה עמוק, פנימי ומרטיט, אך היה זה המקום ממנו היא צמחה ונהייתה קשובה לכל הטוב והיפה שהריבונו של עולם הזמין עבורה.
אני מאחל לך שתמצאי גם את הרצון ואת הכוחות להיפרד מהחלום שגורם לך לכל כך הרבה שנות סבל ועוגמת נפש, ושמהמקום הזה תתחברי לכל היופי והטוב שקיים בך, באישך, ובכל העולם שלך.