שלום וברכה,
לפי שאלותייך ניתן להבין כי את נמצאת בספק לגבי נושא הקרבה ואופן המעשה. (אינך מתארת חוסר רצון)
בטרם אשיב אדגיש שני עקרונות שיש לייחס להם חשיבות רבה:
1. רצונך או אי רצונך לנושא הנידון הוא חלק חשוב ובלתי נפרד בהתיחסות לשאלותייך, ועל פיו ראוי להטות.
2. יש מקום לבחון בכובד ראש אם הדבר נובע בעת קדושה מתוך מחשבה טהורה, או חלילה שאינו מתוך מחשבה טהורה.
בהרבה מקרים ההלכה היהודית מתייחסת לגופו של עניין דרך אופן המחשבה.
מפאת רגישות הנושא אשתדל להשיב לך באופן כללי, יחד עם זאת מומלץ לפנות באופן אישי למורה הוראה מוסמך ולקבל עיצה למקרה הספציפי הנדון.
דעתי אינה מתיחסת בהכרח לספר אותו את מזכירה בפנייתך, מסיבה הפשוטה שבמקרה אינו נמנה מבין ספרים רבים וטובים שקראתי.
ולהלן תשובתי:
גם במקורות ביהדות שתי גישות יסודיות שונות יש בהבנת האידיאל לחיי אישות. גישה אחת דוגלת ביחס של פרישות ומיעוט ההנאה של יחסי האישות, וגישה נוספת מדברת דווקא על יחסי אישות טבעיים ומהנים לשני בני הזוג.
אכן במספר מקומות בהלכה מדובר על יחסי אישות תוך כדי המגבלה לאותו מקום.
יחד עם זאת הרמב"ם פסק כחכמים בהלכות ביאה: "אשתו של אדם מותרת היא לו: לפיכך כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו, עושה- ועל בכל עת שירצה, ומנשק בכל איבר שירצה, ובא עליה בין כדרכה, בין דרך איברים, ואף על פי כן, מידת חסידות שלא יקל אדם את ראשו לכך, ושיקדש עצמו בשעת תשמיש..."
בראש ובראשונה הבעל אינו יכול לכפות רצונו ללא הסכמת האשה, (זו גם דעת הלכה) ובמקום בו יש שיתוף פעולה והסכמה מלאה ובתנאי שהוא מוודא שאין זה בניגוד לרצון האשה.
אם העניין מציק או מרתיע, כל צד מבני הזוג זכאי להביע זאת, כדאי לשוחח על כך בפתיחות ושקיפות ולהגיע לעמק השווה.
המלצתי גם כדאי לקבל הדרכה על ההכנות לפני שאינן פחות חשובות.
בהצלחה
שונמית דרעי- יועצת זוגית ומשפחה, פסיכותרפיסטית ומנחת סדנאות - 052-2314040