אני נשואה בנישואים שניים לאדם טוב ונחמד. שנינו בשנות השישים. כבעל הוא בסדר גמור. באופן כללי אנחנו מסתדרים יפה, חוץ משני דברים שמאוד מפריעים לי ובגללם אני "חופרת" לו הרבה וזה בהחלט פוגם בשלום בית. רציתי לברר גם את הצד ההלכתי של הדברים. הדבר הראשון הוא מצב בריאותו. אמנם הוא אמר לי לפני החתונה שהוא חולה סוכר ומזריק אינסולין והסכמתי לזה. כמו כן הודה שהוא מעשן 3-4 סיגריות ליום אך מתכונן להפסיק. בפועל נתברר לי שהוא מעשן הרבה יותר ועד כה (קרוב לשנתיים) לא הפסיק וגם כמעט לא הפחית. שנית אמנם הוא מזריק אינסולין אך מתפתה לאכול דברים שאסור לחולה סוכר במצבו לאכול, למרות שאני דואגת להכין לו תזונה מתאימה. מצב בריאותו לא טוב והסוכרת לא מתאזנת וכתוצאה יש לו סיבוכים נוספים. אני מסבירה לו כל הזמן שהוא מסכן את בריאותו ובעצם גם אותי כי הבריאות של כל אחד מאיתנו נוגעת לשנינו. בנתיים אני לא רואה שינוי. הדבר השני הוא מצבו הרוחני. גם פה הוא הציג עצמו כמתחזק לחרדי. בפועל אין כמעט התקדמות ובמיוחד בתפילה ולימוד תורה וגם אין לו השקפה תורנית באמת ורב שהוא יהיה מוכן לקבל ממנו. שתי הנקודות הללו מפריעות לי מאוד ואני לא מצליחה להתאפק מלהעיר לו ולבקש ממנו לקחת אחריות. נראה לי שככל שאני מדברת הוא עושה יותר 'דווקא'. בבקשה כיצד עלי לנהוג כדי שהמצב ישתנה. בברכה.