אני נשואה שנתיים, וקשה לי מאד עם כך שלבעלי יש בעיה עם זמנים, הוא טיפוס קצת נמרח כזה, לא מספיק יעיל, פעיל ונמרץ. דוגמה קטנה, היום התחיל "בין הזמנים" ותכננו שיבנה סוכה שנה (פעם ראשונה) אבל הוא לא עשה כלום! האמת שקמנו שנינו מאוחר, והוא התפלל כמעט שעתיים (התחלתי לחשוב שאולי יש לו אובססיה בקשר לתפילות וברכות, הוא מברך מאד לאט, לפעמים חוזר על מילה כמה פעמים... באופן שהוא לא מצליח להתגבר על זה, הוא מחפש עזרים חיצוניים: כמו למשל, בתפילה - אם הוא חזן, זה גורם לו להזדרז בתפילה, וברכת המזון הוא רוצה שנברך ביחד, כי לבד הוא יכול לברך גם רבע שעה - אז אם כבר פירטתי על זה, יש מצב שזה OCD?) והתחיל לעשות משהו, התעייף, נח, הלך למנחה - ערבית, וחזר אחרי פרק זמן שיכל להספיק להתפלל בו ערבית - אך לא התפלל ערבית כי דיבר עם מישהו חצי שעה. והקטע הוא - שהוא חוזר הביתה מתוסכל שלא עשה כלום, ואני זאת שצריכה לעודד אותו! אני שכבר מהבוקר עצבנית על שהוא לא עושה שום דבר!! ואני גם בלחץ מזה שהוא לא התחיל את הסוכה, כי בכל אופן בפעם בראשונה זה לוקח יותר זמן... הוא כמובן משוכנע שיעשה את זה ברגע, כי יש לו אופטימיות מופרזת, הוא תמיד בטוח שיספיק הכל... (זה אגב גם מה שקורה עם הרישיון נהיגה שלו... נמרח ונמתח) אני לא יודעת איך נכון להתנהל איתו? איך להוביל אותו לעשייה? אני לא רוצה לבקר אותו ולנדנד, אבל בלי שארצה - אני עושה זאת כל הזמן... סתם ככה הנקודה של להבטל היא נקודה שנורא מרגיזה אותי.אני חושבת שזה בגלל שמאמא לי היתה מאד כועסת כשהייתי סתם נמרחת ולא מספיקה דברים. לכן יש לי כבר בדי.אן.איי. את הקטע הזה של לעשות, אפילו תוך כדי שיחה עם בעלי אני מסדרת, מנקה.. העיקר לא להתבטל. ואני כל הזמן רואה את בעלי מתבטל מול העיניים. זה גורם לי לא להעריך אותו, לנדנד לו, ולהיות מתוסכלת. אני יודעת שאין פתרון קסם, אבל בתור עזרה ראשונה, מה יכול לעזור לי ולו? לשלוח אותו לטיפול על הנושא הזה ועל הנושא של הכביכול אובססיה בתפילות וברכות? וואו, זה ארוך נורא... אם אפשר לפחות משהו... אני ממש במצוקה.