מרים מארי | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 03/05/2025 ה' אייר תשפ"ה
מרים מארי

מרים מארי

קבלת קהל

הרב שר 7ב, בני ברק
טל: 03-6196849 פקס: 03-6781113

חוסר סיבולת למשפחת בעלי

אנו נשואים שנתים יש לי בעיה רצינית עם מישפחתו של בעלי הם בהתחלה לא רצו אותי ועשו הכל ע"מ שלא יתחתן איתי למרות זאת נישאנו היום בדיעבד אני חושבת שזו טעותץ כי אני רק סובלת מהם ומבעלי אני לא יכולה לאמר עליהם משהו רע כי הוא לא מוכן לקבל את זה ויוצא נגדי הגעתי למצב שבו אני אומרת או אני או הם אני מעונינת בנתק מוחלט הם מפריעים הורסים ומשפיעים עליו הוא משקר לי עושה דברים מאחורי גבי לא עומד מאחורי גם אני צודקת והם כמובן שרואים שהוא לא איתי שמחים כיביכול ואומרים הנה גם הוא יודע שאני טועה מה עושים אני חסרת אונים כל מי שאני שואלת אומר את לא יכולה לבקש ממנו להיתנתק אז מה אני אמורה לעשות?????????????????

ועזב ....ודבק...../מרים מארי

שואלת יקרה. כשזוג נישאים הם בעצם מאחדים האחד את השני ואיתם מתאחדות המשפחות. מיותר לציין כי מקור בעיות עם משפחות המוצא (היינו ההורים) נגרמות ע"י בני הזוג ולא ע"י ההורים !.ככל שבני הזוג או אפילו אחד מהם מאפשר התערבות 'ללא גבולות' של גורם שלישי -הורים ,נוצרת בעיית זוגיות חמורה. כגון זו שאת מציינת .לכן ,מיותר לתלות את הקושי שלכם בבני המשפחה אלה להתמקד בזוגיות שלכם ולבדוק מדוע אחד מכם מוצא עוגן דווקא בבני משפחתו ?מהם החסימות המונעות מכם להתאחד בדעה אחת מול כולם? לשאלתך אני ממליצה לך 1/ העצימי את עצמך 2/אל תנסי לזלזל במשפחתו של בעליך3/ האמיני ביכולות שלך והשתמשי בהם למשוך את בעלך אליך4/ התעלמי ממה שהם אומרים או חושבים והתמקדי בעצמך ובבעלך .בהצלחה רבה

חוסר חשק בקיום יחסים מצד אישתי

שלום רב! הנני נשוי+4 ב"ה .בשנה האחרונה חיי האישות ביני לבין אישתי בכי רע. זה מתבטא בחוסר חשק מצידה . והגיע לפעם האחרונה שהיא טבלה,שלא היה כח בכלל לקיים יחסים מרצונה. בשנה האחרונה ,זה כבר הגיע לויכוחים תכופים בינינו,וגם אמירות פוגעניות מצידי בעיקר,שהרחיקו אותה יותר ממני. אך מצד שני, כמה אני יכול לסבול? שאישתך לא רוצה בקיום יחסים איתך,ואומרת לך "זה מה יש !" מה אני אמור לעשות? במקום שתמח ,שהיא מושכת אותי וכדומה,אני צריך להיכנס איתה בויכוחים? יש לציין שהיא כבר כשנה עם גלולות למניעת הריון(דבר שמגביר את חוסר החשק...) וכמו כן ,בעבר היינו בייעוץ זוגי עם יועצת מעולה תקופה ארוכה (נשואים מעל 9 שנים ב"ה),אך כרגע בשל אילוץ כלכלי איינו יכולים ללכת.. אנא, עזרו לי למצוא מוצא,אני ממש מיואש,ומוכן לעשות הכל.... תודה מראש

מרים מארי

שלום רב , נשים בניגוד לגברים מאוד מתקשות לסנן את אירועי היום ולהתמסר בחיי אישות חרף הקשיים 'קיום יחסים' הוא חשיפה רגשית הצורכת אנרגיה והמון כוח כפי שהצגת ,שניכם בשיאו של מירוץ החיים. אם בגידול הילדים ,הפרנסה וכו'... כל אלו לוקחים מכם המון המון אנרגיה. עד שקשה לשים 'סטופ' ולתת לעצמכם יותר. לכן ,דווקא בשלב זה ,כדי להגיע לחיבור בניכם , אתם חייבים לעשות לעצמכם 'זמן איכות' מכוון . שיקשר ויעורר בכם שוב חיבור ואהבה . לדוג': לשבת ביחד ,ו-לשוחח על עצמכם ,לפרגן אחד לשני יותר ,לצאת יחד ולבלות ביחד שניכם וכד' ......הצעדים האלו שאתם תעשו יזכירו לכם שגם לכם 'מגיע' .....ויתנו לאנרגיות לחזור לחייכם. במידה והנכם מתקשים גשו שוב לייעוץ כי על אף הקושי הכלכלי זה חשוב מאוד לקשר בנכם.בהצלחה רבה

עזרה

התחתנתי בלי שום ידע על יחסי מין, לעומת זאת בעלי בא עם ציפיות לאישה עם המון תשוקה. לקח לנו זמן להיפתח ולדבר אחד עם השני על הנושא. היום אחרי 3 שנים, אנחנו סוחבים חסכים (של אכזבה, אי הבנה וכו') ומנסים להתגבר. אני מרגישה שאני מאוד רוצה את הקרבה שלו והמגע הרבה יותר מקיום היחסים וקשה לי מאד ליזום בעצמי ולהנות אותו בקטע הגופני. הוא מחכה שאני אהיה אקטיבית ואני רוצה להיות מחוזרת. גם כשאני מנסה ליזום אני מרגישה לא טוב עם עצמי ולא נעים, זה לא בא לי באמת רק משחק. איך אני יוצאת מזה ומתחילה להרגיש טוב עם עצמי גם ליזום, להנות מהגוף, להנות מהגוף שלו ושלי ולהרגיש טוב עם זה שהוא נהנה מהגוף שלי ושזה חלק מהאהבה. תודה רבה

מרים מארי

ברוב המקרים התחושה במגע גופני ,מאוד מבטא את מה שאת מרגישה כלפי גופך .. במידה ואת לא מרגישה מספיק ביטחון עם בן זוגך זה מאוד משפיע על היכולות שלך להנות ממגע מיני. מאחר וכל נושא המיניות הוא צורך הדדי החשוב לשני הצדדים , חשוב ששניכם תרגישו מסופקים האחד מהשני מכל החוויה המינית. אני ממליצה לך לברר קודם בעצמך מה גורם לך להרגיש את החסימה והכי חשוב לשוחח עם בעלך על הרגשתך והציפיות שלך ממנו . במידה ואת לא מרגישה שיפור גשי יחד להתייעצות אצל יועצת נישואין ומשפחה המתמחה בחיי אישות. בהצלחה רבה

מה הבעיה להיות אתאיסט?!

בוויכוח עם אדם שאינו מאמין נתקלתי בהערה הבאה: "אני מתכחש לקיומו של האל היהודי כמו גם לקיומם של כל האלילים האחרים (איני עושה אפליות) .כך שאני חי יפה מאד בלי צורך ב"השגחה אלוהית". למרות זאת הוא גילה התעניינות בתשובות שלי ויש לי תחושה שאפשר 'לקרב' אותו. האם יש תשובה מוחצת להערה הזו?

מרים מארי

היכולת האלוקית אינה ניתנת לשכנוע או להסברים .בעודנו נמצאים בשיאה של מלחמה מרובת נסים הנותנת מענה למיליון תשובות נמרצות לספקני אמונה. כך שדווקא עכשיו הכי קל לתת תשובות מחץ על ההשגחה האלוקית והנסים העל טבעיים הנראים לנו ערב ובוקר. .. מ"מ יכולתו של האדם לבחור בדרך אמונה היא קודם כל לעצמו כי בלי אלוקים אין כלום ובלי כלום אני כלום ואין לעולם קיום וזהו כוחה של האמונה . נצחית !!!!!!!!!וטבעית!!!!!!!!!

חשבונות נפרדים?

לי ולאשתי יש חשבון משותף. אשתי פזרנית (הגדרה עדינה). בגלל התכונה שלה לפזר כספים בצורה לא מבוקרת, אנחנו נכנסים לגרעונות, שיקים חוזרים, והחשבון שלנו עומד להיות מוגבל. רציתי לדעת האם כדאי להפריד חשבונות? מה ההשלכות של ההפרדה?

מרים מארי

שלום רב, השאלה שהנך מציג ,מעוררת אותי להמשיל לך בדרך המשל :לאיש ואישה הנוסעים בסירה והאישה מחוררת את הסירה והאיש אומר לה לכי לחדר אחר ושם תחוררי את הסירה ....... הנמשל ברור . הרי כל עוד אתם חיים ביחד אם הוצאות שלה לא מבוקרות שניכם תטבעו יחד גם אם יהיו לכם שני חשבונות נפרדים! אם כן מה בכל זאת ניתן לעשות? ראשית להידבר ביניכם ולהכיר בבעיה... כ"כ ניתן לקבוע תקציב שעליו אשתך אחראית ויכולה להשתמש בו לצרכיה או להגביל את ההוצאות שלה למה שאתם מסוגלים .... החשיבות בהבנה בנכם בדרך נעימה בלי כעסים והפרדה אלא בהדברות וחיבור תביא להצלחה ולסיעתא דישמיא ולפרנסה טובה . בהצלחה רבה .

לא מעריכה את בעלי

אני יודעת שבעלי שוה המון, הוא רגיש וטוב לב, הוא מקסים אלי. אבל ממש ממש קשה לי להעריך אותו. אני ממש מתנהגת לא בסדר ומעירה לו המון. אין לו ביטחון עצמי בכלל! הוא שונה ממני, הוא מופנם ומדוכדך ולי יש מלא חברות ואני מצליחה. אני כ"כ רוצה שנחיה באהבה ובשמחה, אני אוהבת אותו, אבל כל פעם ההתנהגות שלו דוחה אותו ממני מה עושים?

מרים מארי- 'לדעת להיכנע'

כאשר נישאתי ,נוכחתי לראות שכל הדחף הזה להצליח ולהתקדם ולהיות הכי מוצלחת עומד לי לרועץ בחיי הנישואין. מאחר וברוב הפעמים ,ההצלחה בקרירה . לנשים בפרט . גורמת לנו לחשוב , שהינה גם בבית אנחנו מנהלות ...אנחנו המובילות ...ואנחנו המוצלחות ....היודעות .....וכו מהר מאוד הבנתי ,שהשליטה בחיי הבית והשליטה על בעלי ,עומדת לי לרועץ בחיי הזוגיות . כאישה 'מצליחה' הרצון שלי לשלוט גם בחיי בעלי והניסיון לתקן אותו. גרמה לי לראות רק את מגרעותיו וכמה שניסיתי לתקן אותו. כך התאכזבתי יותר ויותר מאישיותו. וככל שלחצתי הוא נעשה יותר ויותר מסוגר יותר ויותר מרוחק. ברור שמהר מאוד התעייפתי והתרחקתי ונישואינו עלו על שירטון......קראתי את הספר 'לדעת להיכנע 'והחלותיי לצעוד לחיים משתפים ,מלאי הגשמה עצמית ,מסירות ואהבה. אם את רוצה להפוך את נישואיך לנישואין טובים ומאושרים מלאי אהבה וסיפוק .שמרי על כבודך בכך שתכבדי את הבעל אליו נישאת, ככל שתכבדהו כן ירבה לעשות . 1.הקשיבי לו מבלי למתוח ביקורת 2.קבלי את החלטותיו... 3.אמרי תודה על מה שהוא עושה למענך 3.ושחררי את אחיזתך .אני מבטיחה לך כשתנהגי כך תרוויחי שוב את חיי האהבה שלכם. בהצלחה רבה

בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים אחרות

שלום רב, אנו נשואים למשך שנתיים עם ילדה, הזוגיות בסך הכול טובה מכל הבחינות. אך שמתי לב שלמשך מספר שבועות בעלי מוחק מיילים של התכתבות בינו לבין נשים בעבודה. האם אני אמורה להיות מודאגת מכך? ומה עלי לעשות?

מרים מארי /חשדות

שלום רב, לשואלת אף תשובה לא תסיר את את הספק מלבך.ברגע שאת חושדת שמשהו אינו קשורה בד"כ הדבר מתבסס על תגובה שעוררה בך חשד .(פרט למחיקת המיילים ) שאם לא כן לא היית מעלה את השאלה. ! מאחר ונושא הנאמנות הוא מאוד רגיש, חשוב שאת תספקי לעצמך תשובות ברורות בקשר לסביבת העבודה של בעלך.

חזרה בתשובה אמורה לקלקל שלום בית???

שלום וברכה. בעלי ואני חזרנו בתשובה לפני כשנה. יותר בעלי מאשר אני. היו לנו חיים יפים ביחד לפני החזרה בתשובה. עבדנו, כמו כל משפחה, קשה כל השבוע, אבל סוף השבוע הוקדש לזוגיות, למשפחה. טיילנו, נהנינו, היינו עם הילדים ואחד עם השני. מאז שחזרנו בתשובה, אני מרגישה בודדה. בעלי מתקדם מהר יותר ממני, ואני שמחה בשבילו כי אני רואה שטוב לו. אבל לפעמים אני לא יכולה שלא לחשוב על כמה טוב היה לנו פעם וכמה לא טוב לי עכשיו. הוא כאילו החליף אותי באמונה שלו, וביחס שלו כלפי הדת. כאילו אין מקום לשנינו. מאחר והוא עובד כל השבוע, את השבת הוא מקדיש ללימוד, הוא בשיעור חצי מהשבת ובחצי השני הוא ישן. כל דקה פנויה, גם באמצע השבוע, למשל אחרי ארוחת הערב, הוא יושב לקרוא וללמוד. אני מבינה שהוא רוצה להתקדם, אולי אפילו מרגיש איזה חסך או צורך להשלים את כל הידע שהוא החסיר. ובכל זאת - האם זה רצון ה'? בשביל זה חזרנו בתשובה - כדי להתרחק אחד מהשני? אני מוכנה ללכת ולצעוד איתו ולהתקדם איתו, אבל לא רוצה לאבד את הזוגיות והמשפחה שלי. תודה.

מרים מארי/ את בדרך הנכונה

אני מתרגשת לקרוא את שאלתך שהרי לא בכדי נאמר"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים" . תהליך 'חזרה בתשובה' בתחילת דרכו . תמיד, נוטה לקיצוניות יתר וזהו השלב. כפי שהנך מציגה ,בו נמצא בעלך . מאחר וזה חלק טבעי מתהליך החזרה בתשובה אותו אתם עוברים יחד. חייבת להיות בנכם הסכמה הדדית משותפת שתחבר אתכם .לכן ,אני מציעה שתנסי כמה שאת יכולה להתמקד באורח חיים שבחרתם ולא להפריד ולהתנגד לדרך של בעלך .כי ככל שתתנגדי כך יגדל הריחוק וככל שתתחברי ותתקרבי הקיצוניות תתאזן לדרך האמצע -שהיא הנכונה. חשוב שתביני שאתם בתוך תהליך נפלא של גילוי ותהייה ,של למידה ללא ההפסקה ורכישה של דרך חיים=דרך התורה. תיהני מהשינוי ומההתחדשות נסי למשוך את הזוגיות שלכם לפן חדש המותאם למצבכם הרוחני כיום ובכל יום אמרי לעצמך "זכיתי....אני בדרך הטובה ...בדרך הנכונה...אבא שבשמים תן לי כוח להמשיך ולהתקרב אליך יחד עם בעלי באהבה"....

שבתות וחגים

שלום אנו נשואים למעלה כ-שש שנים ויש לנו ב"ה ילדים שיהיו בריאים אני מנהלת חיים מסודרים של עבודה וכו בעלי פחות מסודר בעניין העבודה ועדיין מדשדש בתחום בעייתי היא אני מאוד אוהבת לעשות שבתות וחגים בבית עם ילדיי זהו זמן שאני מרגישה שאני יכולה להיות כולי עם הילדים ולהעניק להם אווירת חג מה שלא ניתן לעשות כשמתארחים וכו מה גם שבזמן שאנו צריכים לצאת למשפחה של בעלי הוא נינה לחוץ ואף צועק וממש ממש לא נותן חשק ללכת לשם גם אם קצת היה ואז ממילא אני מגיעה עם אפס מוטיבציה וממש לא רוצה להיות שם וכשאחנו שם הוא משגע את הילדים על סבא וסבתא בלי קשר בצורה קיצונית ומאוסה לי מאוד מאוד קשה עם זה ועם השטיפת מוח הזאת והקיצוניות הזאת לסבא וסבתא שזה כבר עובר את גבול הטעם הטוב בנוסף זה שמשפחתו אינה נימוסית כלל ולא שומרת על הפרטיות שלנו ולא מבינה את הצורך שלנו גם להיות לבד ולדעת שלא בכל עניין הם צריכים להביע דעה בלי לא מספיק מבין שלא בכל עניין מערבים את המשפחה ומספרים יש דברים שצריך להשאיר ביננו או שהוא מעיר או "מחנך" את הילד בקול כדי שכוווולם ישמעו וזה נורא מכעיס אותי שהוא מרגיל את הילד לסיגנון קולנו ושכולם יסתכלו ויגיבו בנוסף בעלי מרגיש חופשי לבקש שזה בעצם דרישה ללכת למשפחה שלו בחגים ושבתות מה שאני לא מרגישה חופשי לי אין אבא ואמא ואצלינו זה מפגש עם האחים והגיסות שלדעתי הוא מנסה לעשות לי את זה יותר מסובך בשאלות מי יהיה שם ועוד כאלה שנותנות הרגשה לא בטוחה וגם ככה אנחנו לא נפגשים הרבה ואין הרבה הזדמנויות וגם אני מרגישה יותר בנוח ובעלי לא מבין זאת שאלתי היא איך אני גורמת לבעלי יותר להבין שצריך לעשות שבתות וחגים בבית עם הילדים

מתחתנים עם משפחה?!

שלום לשואלת. בניגוד לרבים הטוענים כי עם משפחה לא מתחתנים אני מוכרחה להתחיל בעובדה כן !מתחתנים עם בן/בת הזוג וגם עם משפחתו ! זהו חלק מהתהליך והקשר של הנישואין .הרבה פעמים בני הזוג לא יודעים לשים את קו ההפרדה המוחלט ,כפי שצריך להיות .בינם כאישות אחת לבין משפחתם וכאן מקורה ושורשה של הבעיה. משאלתך אני מבינה שחשוב לך מאוד חינוך הילדים לכן אפרט את תשובתי מהפן החינוכי .חשוב מאוד להבין כי הקשר של הילדים עם משפחות המוצא קריא 'סבא וסבתא ' חשוב לילדים מאוד וחבל שלא להעריך ולעשות כל מאמץ ללמד את הילדים לכבד מאוד את הסבים הסבתות .לקשר המשפחתי שלכם ההורים יש השפעה חזקה מאוד על הקשר העתידי שלהם עם אחיהם כשיגדלו בע"ה . לכן על אף הקושי שלך אני ממליצה לך להשתדל ככל יכולתך ,להתחבר עם בעלך למשפחתו וגם למשפחתך, ע"מ שילדייך ילמדו מכם מוסר חיים חינוכי על הקשר העתידי שלהם עם הוריהם ואחיהם. חגים ושבתות אירוח הם מקור דוגמא והזדמנות פז לצוותא ,להוי משפחתי ,לכבוד הדדי בין ההורים ,לדוגמא אישית של כיבוד הורים ,חבל מאוד לפספס את זה . בהצלחה רבה

משפחת הכלה שטלתנים

משפחת הכלה הם אנשים מאוד שטלטנים.והכלה מאוד קשורה לבית. בתקופת האירוסין נסינו מאוד לקבל אותה ולהיות סבלני ווויתרנו למשפחה שלה על כמעט הכל למרות שבמידה בסיוימת רימו אותנו (אמרו שישתטפו בעלות דירה שקנינו לבן -לזוג - חזרו בזה אחרי שהסכמנו לכל הסידורים לחתונה לפי טעמם-ולא ממש לפי טעמינו- על סמך זה -ואצלינו מילה זה מילה).הבן שלנו לוקח צידם בהכל . ממבקר אצלם פי 4 מאצלינו. בקושי מדבר איתנו - ולא מוכן לשתתף אותנובכלל במה שקורה בחייו מעבר לפרטים הכי שטחיים.-אנחנו עדיין עוזרים לזוג כספית כל חודש והוא כועס שאנחנו לא רוצים לתת לו כל הכסף לדירה עד הסוף כמתנה. הכלה אנחנו בקושי מכירים והיא לא עשה שום מאמצים של ממש לתקן המצב הזה ובמידה מסויימת מתנהגת בחוסר נימוס כאשר הם מבקרים אצלינו.הזוג נשואים כבר כ3/4 שנה ואחר כמה תקופות של ניקור מוחלט כרגע אנחנו במצב "יחסים קרים".הוא הקטן במשפחה והאחרון להתחתן ויש לנו יחסים די טובים אם שאר הילדים (האחרים כולם בנות) והחתנים.אני גם ידעת טוב מאוד לעשות הגבולות ביןמעורבות והתעברבות - אבל היחסים ביניו במקרה הנ"ל- רחוקים מאוד אפילו להגיעה למצב של הבעיה הזה...הוא לא מבין למה אני מרגישה פגועה ולמה אני כל כך כועסת עיליו והוא לא רואה צורך לעשות שום מאמץ מצידו לשפר המצב ולא מוכן לדבר איתנו בצורה כנה וגלוי בכלל - לכל אמירה בנידון הוא רק שותק.בקיצור אני לא רואה שום תקווה אמיתי ואני מעבר לדיכאון על המצב.

התרוקנות הקן

שואלת יקרה . כמו כל שלב שעברת בחיים הנך עומדת שוב במעבר הנקרא 'התרוקנות הקן '-הגוזלים גדלו כי את גידלת אותם ,למדו לעוף כי את לימדת אותם . ועכשיו הם חופשיים להתחיל את חייהם ......חיתנת את הילדים בזה אחר זה עד האחרון ב"ה, מבית הומה בפעילות אינטנסיבית ללא הפסקה מסביב לשעון אט אט הנה שוב אתם זוג לבד בבית. שקט מסוים נכנס לחייך ואת ובעלך שניכם יחד שוב לבד . רק ש....!הגיל מבוגר יותר , שנות נישואין ,התובנות רבות ,ניסיון חיים...... דווקא בשלב זה את בוחנת לראשונה את חייך וחיי הזוגיות שלך מקרוב. לעתים רבות קשה מאוד לקבל את השינוי הזה ואת המציאות שבה את נמצאת ואז כהורה את שוב מנסה בכל כוחך להחזיר את המושכות השליטה לידייך אם באמצעות עזרה כספית שאת נותנת או עזרה או מעורבות והתערבות . וכל זה בצפייה לקבל בתמורה שליטה שוב על חייהם של ילדייך השלב הזה אינו פוסח על אף אחד !!!ולכן העצה היחידה שאני יכולה לתת לך היא פשוט למקד את כל משאבייך וכוחותיך אך ורק ל ע צ מ ך !לחייך ! לחיי הזוגיות שלך ! ולכל הדברים שחלמת לעשות בחייך ועדיין לא עשית . !..

תכיפות במתן שתן אצל ילד בן 4

שלום, בני בן הארבע, ילד נבון וחכם, אשר נגמל בצורה חלקה, ללא שום קושי. בשבוע האחרון הוא רץ לשרותים בתכיפות רבה. בדקנו ,והסיבה אינה רפואית. הילד גם אינו מתלונן על כאב או צריבה. האם יתכן שהרקע פסיכולוגי? ריגשי? באופן כללי הוא ילד רגוע מאד ונינוח. תודה .

מרים מארי/ צרכים ריגשיים

שלום רב לשואלת, על אף ששינויים במתן צרכים מהווים קשר ישיר לבעיות רגשיות .חשוב לשלול כל בעיה גופנית (כגון :סכרת או דלקת בדרכי השתן )ורק לאחר מכן יש לבדוק ביסודיות ממתי בדיוק חל השינוי ובעקבות מה. ואולי נסו שלא להתייחס לבעיה ואולי היא תעלם כלעומת שבאה. במידה והדבר יימשך גשו לגורם מקצועי.

קונפליקטים בחיי הנישואין

שלום אני נשואה כ-9 שנים עם 4 ילדים. יש לי מס' בעיות עם בעלי שביום יום הם מודחקות אבל מידי פעם מתפרצות ועולות. הבעיה העיקרית זה שאני חזקה ממנו רוחנית, ולדעתי חיי הרוח שלו ממש פושרים ומקלים מידי. הוא מתיר את האסור ומזלזל בדברים דבקדושה. דוגמאות: * נגיעה כשאני אסורה * מתפלל באופן קבוע שחרית בבית, כשהוא מתפלל הוא במקביל קורא/שומע רדיו/מדבר וכו' * מתיר דברים אסורים, דברים שלא נובעים מחוסר ידע אלא מזלזול וקולות שלא במקום, למשל ראיתי אותו מס' פעמים אוכל דברים עם כשרות מפוקפקת ודברים נוספים שאין כאן המקום להאריך * משקר על בסיס קבוע בנוסף, למרות שיש לו רקע תורני חזק כבחור ישיבה ואברך לשעבר, מעולם לא ראיתי אותו פותח ספר קודש בבית, ואפילו ספר על פ.השבוע וכו', הדבר היחיד שהוא קורא ומענין אותו זה עיתונים ופוליטיקה. כל הדברים הללו ועוד גורמים לי לא להעריך אותו ואולי אפילו לזלזל בו בגלוי. בנוסף לבעית אי אמון עמוקה בו, לאחר שגיליתי שקרים שלו כשלא היה לו נוח לספר את האמת. אני בטוחה שה'הערכה' שלי כלפיו משודרת כלפי חוץ אליו. אני חייבת לציין שיש לו מעלות רבות, אבל החסרון שרשמתי לעיל הוא כ''כ גדול שאני לא חושבת שזה מחפה על מה שרשמתי לעיל. מה עושים?

בקורת מרחיקה

שלום לשואלת, אף תשובה לא תוכל לעזור לך אם לא תסירי מעליך את מחסומי הביקורת ! הרבה פעמים ישנה נטייה של אחד מבני הזוג להשליך את בעיות חיי הנישואין אחד על השני בתואנות וטענות שונות כגון אורח חייו , רמתו הרוחנית, מקום עבודה וכד'.... המפתח לחיי אהבה הוא קבלת השני כמות שהוא . בשאלתך ציינת מספר בעיות רוחניות קשות אך אני נוטה לחשוב שהן מגלות טפח ומכסות טפחיים .אני מציעה 1לקבל עזרה מקצועית בייעוץ נישואין 2 לנהל שיחה פתוחה בינך לבן בעלך לפרט את דעותיך והרגשתך אודות רמתו הרוחנית 3לגלות חשיבות לחיי הנישואין שלך בשבילך . בהצלחה רבה . מרים מארי/ יועצת נישואין ומשפחה מנחת הורים חינוכית 0506895111

קשר עם הילדים

אני אמא לארבעה ילדים ב''ה. בגילאי שנה עד שמונה. אני עובדת כעצמאית בתחום של העיצוב. בתחילה הייתי אמא מסורה, אוהבת, דואגת, מעסיקה את הילדים וכו', מספרת להם סיפורים ומעשירה את עולמם. האמא האידיאלית. כיום אני מרגישה שהעבודה השתלטה על תחומי העניין שלי, אני לא מוצאת עניין בילדים, אני מחכה להעביר את היום, לא נותנת מספיק חום לגדולים ומאד מאד מתוסכלת. אני לא יודעת איך לתת להם יותר תשומת לב, איך לפנות להם את המקום הראשון בלב שלי, הילדים הגדולים כבר התרגלו לשחק לבד וממש אני לא מרגישה שהם צריכים אותי, אמנם חום ואהבה הם תמיד שמחים לקבל אבל אני מרגישה שזה לא בא לי בטבעי, שאני ממש צריכה להתאמץ בשביל לנשק אותם. האם זה נורמלי ואיך אפשר לשפר את המצב? חשוב לי לציין שבזוגיות אני חווה חסר עמוק, בן זוגי לא ממש מתאים לי מכל הבחינות, למרות שאנחנו מסתדרים ביום יום יש לי חסר רגשי של בן אדם קרוב שאפשר לשתף אותו בכל ענין. ואולי המצב הזה משפיע על הקשר שלי עם הילדים.

קרירה והורות

שלום לשואלת, חשוב מאוד להבין ולדעת את מקומה של הקרירה /העבודה בכלל ל 'הורות' בפרט . ההשלכות שיש ל'אם עובדת' הנם גורם משפיע על רוב תחומי ניהול הבית וגידול הילדים . היום יותר ויותר אימהות בוחרות,רוצות או פשוט חייבות לצאת לעבוד. אולם מתקשות לקחת בחשבון את ההשלכות ולקבלם . בעצם, זהו ההבדל המהותי בן גברים לנשים . אם שמקומה הטבעי בבית ובגידול הילדים תחוש חסר עם יציאתה לעבודה ונוטה יותר ויותר לייסורי מצפון . מה גם שבכול שלב בגידול הילדים ניכרים שינויים וצרכים ייחודיים לאותו גיל מה שדורש מהאם לנווט באופן תמידי בין חיי הקרירה לחיי הבית וגידול הילדים. לגבי שאלתך ,במצב של משבר או קושי בנישואין קל מאוד להורה לשקוע בעצמו ולא לראות את הילדים לעתים קוצר הראייה אינו נובע מהנסיבות אלא משקף התעסקות מרובה בבעיות ובדאגות התופסות את ההורה ומונעות ממנו לבטא את רגשות ולפנות מקום לילדים ולחיי המשפחה . אני ממליצה מאוד 1. שלא להתעלם מחיי הזוגיות שלך לפנות לייעוץ נישואין 2. לקבל את הצורך שלך ביציאה לעבודה (ללא ייסורי מצפון) תוך שימת גבולות זמני עבודה נוקשים. 3. היכולת שלך להיות מודעת לצורכי ילדייך -את אימא הכי טובה עבורם. בהצלחה

ניכור הבת

יחסי עם אחת מבנותי ובעלה גרועים. כנראה חלק מהדרכת החתנים שקבל היה להיזהר מהשוויגער וכן קבל לגיטימציה להתרחק מההורים בשביל שלום בית. לצערי הם לקחו את זה למקום רחוק מאוד של נתק מוחלט מההורים כולל לא לאפשר לנו שום קשר עם הנכדים לא להרים טל. לאחל שנה טובה גם לא לפני יום כיפור וכן הלאה. בנוסף רמקול על הטלפונים שמא ננסה להתקשר. מצלמות אבטחה ועוד. כולל איומים וגם הודעות כגון "לימדתי את הנכדים שסבתא מתה." לדעתי הוא מקרה פסיכיאטרי עם קוים של פראנויה ובתי הפכה לקורבן מרצון ומשתפת פעולה עם מהלכיו המרושעים. יש לציין שעד שהתחתנה היחסים ביני לבינה היו טובים. וכן שעם שאר הילדים הנשואים הקשר מצויין. אלא שהם ניתקו קשר עם כמעט כולם. גם הוריו חסרי אונים כי הוא לא מקבל השפעה מאף אחד. וירוד מאוד מבחינה רוחנית. מידותיו היו גרועות מאוד מההתחלה ולכן באמת קשה לי לחבב אותו ובמיוחד משום שאני קורבן להתעללות מילולית מתמשכת מצידו. לדעתי גם הסמינרים והישיבות מלמדים לזלזל בהורים כביכול למען שלום בית ופה מדובר במקרה קיצוני במיוחד שנערה טןבת לב בעלת חסד ומידות טובות התדרדרה עד כדי התחצפות ושיתוף פעולה עם מהלכים שמבוססים גם על שקרים מצידו. הוא עושה וכותב בשמה דברים שלא היו ולא נבראו והסית אותה נגדנו מהתחלה. אודה לפורום המומחים על התגובה.

הורים לנצח/מרים מארי

שלום לשואלת. לא פעם כשאני שומעת על יחסי הורים וילדים לאחר הנישואין אני תוהה כיצד יתכן שאנו מגדלים ילד ונותנים לו כ"כ הרבה עד שהוא מתחתן ופתאום לאחר החתונה הילד יכול להפנות עורף .?! על אף שבשאלתך ניכר הכעס על חתנך אני מוכרחה למקד אותך בשורש הבעיה. והיא ממש לא חתנך!!!!! אלא בתך.!אף אחד לא יכול להכריח את השני /לכופף את דעתו עד כדי ניכור להורים . אז קודם חשוב שתבדקי בדק בית עצמי איך הגעתם למצב הזה ? למה? מה הילדים ראו כלפי משפחות המוצא שלכם ? על היחסים שלכם עם הורכם? במצב נתון זה אני ממליצה לך עם כל הקושי שדבר 1להתעלם באופן מוחלט ולהבהיר את עמדתכם חד משמעים כלפי התנהגות בתך וחתנך. 2אל תתחנני לקשר ואל תנסי ליצור קשר כי כל דבר שתעשי רק מגדיל את כוחם ופוגע בכם יותר. כמובן שהתייחסות לשאלה זו מוגבלת מחוסר פרטים רבים אך זכרי שהעולם גלגל ...(הקפדות ומריבות חלילה מביאות קללה ודווקא בילדים רכים....) לכן עדיף להימנע כמה שיותר מחיכוך ולפחות בכך תצילי אותם . נסי להיעזר בקבוצת תמיכה כדי להתחזק . התמקדי בעצמך ! נצלי כל יום ....כי הצער מביא רק רע והכי חשוב התפללי לטוב .בהצלחה

שבורה,וצריכה הדרכה דחוף!!

אני נמצאת כעת במבוך שאני לא יודעת איך לצאת ממנו- אני נשואה חמש שנים עם שלשה ילדים,התחתנתי מאד צעירה ובעלי גדול ממני בשלש שנים, אני רציתי אותו ולכן נפגשנו ואחרי ממש שבוע וחצי החלטנו להתחתן, כששנינו מגיעים מבית דתי לאומי והתקרבנו לברסלב (בעלי תמיד היה בדעות חרדיות,אני פחות..), הכל היה טוב בהתחלה,היינו גרים בישוב ואחכ עברנו לירושלים לתקופה כדי שהוא ילמד בכולל של ברסלב שהוא מקרוב אליו, ובעלי לאט לאט הפך חרדי של ממש בלבוש ובאורח חיים. בהתחלה ניסיתי ללכת איתו ולהיות גם כזו,בלבוש בחברה וכו..וגרנו גם בהתחלה במקום חרדי,ולאט לאט הבנתי שאני ממש לא שם ואפילו רחוקה מהחברה הזו מאד .זה היה בשלבים מאד איטיים ובהדרגה, כרגע מה שנוצר שבעלי עדין מאד חרדי ואני ממש לא,יש לי אפילו מן רצון להתרחק מהדת מהכפיה הדתית, ואנחנו ממש נמצאים במשבר עמוק. מובן שאנחנו סוחבים את כל הרגשות האלה בתוכנו וזה לא נושא שפתוח ככ בציבור הדתי, ומתוך הניתוק שיש ביננו אני מרגישה גם פחות חיבה,אהבה ותשוקה אליו שזה עצוב כי בס"כ אני זו שממש רציתי בו..(אני אדם שקצת קשה לי עם נאמנות..)אני כל הזמן מחפשת ריגושים ופה שאני לא מוצאת שום ריגוש זה מונע אותי מלהתקרב ולתת לו את מה שהוא זקוק לו.באמת כי אני רוצה ולא מאילוץ. לפעמים בא לי ללכת לחגוג, עם חברות.למסיבות לדברים שהדת לא כ"כ מתירה ואני רוצה לקבל אומץ וללכת אבל מצד שני-יש את בעלי שהוא חרדי וגם את המשפחה והילדים..וזה אומר די שזה לפרק את הנישואים.. איך להמשיך? יש לי שתי בעיות עיקריות שמולם אני עומדת: בעיה אמונית-דתית ובעיה שאני לא מרגישה חיבור ורגש לבעלי. אני מרגישה שזה הולך להתפוצץ, אבל ממש חבל לי על הילדים..מצד אחד וגם בעלי חוץ מהקטע שהוא שונה ממני בהמון דברים הוא בעל מדהים,אוהב מפנק עוזר ברמות מטורפות בבית,רק מה שהוא יכול הוא עושה למעני..באמת זה משהו שאני חייבת לציין,כשהוא בבית הוא מאד עוזר ומתקתק עם הילדים והנקיון וחרוץ..וזה גם מקשה על ההחלטה שלי... בקיצור אני עובדת עצות לגמרי ולא באלי לספר את זה להורים שלי כי זה ממש יצער אותם אשמח לתגובה.

חוזרים לאהבה/ מרים מארי

שואלת יקרה שלום רב, כל מה שאומר לך בתשובה זו לא יהווה תשובה מספקת לשאלתך מצבכם מורכב מכוח הדברים ששניכם גרמתם זה לזה. 'חיי נישואין -באהבה' אינם ברורים מאליהם ולא מוגשים על מגש זהב !כדי לחיות ביחד חייבים לעשות ביחד ... אתם נמצאים בשלב כ"כ יפה בחייכם ,כל צעד שתעשי, כל ריגוש שתחפשי , במקומות אחרים. ילווה במחיר גבוהה וניכר משאלתך שאת יודעת על כך. אז מה עושים בכל זאת ?איך מחזירים את הריגוש , חיי אהבה ,חיבור.....?? 1. קודם מגיעים להחלטה נחושה אנחנו בפנים או בחוץ? 2. להאמין שהחיבור שלנו הוא ייחודי ואין לו תחליף3. לשוחח בפתיחות בנכם על הכול 4. זמן איכות-חשוב מאוד ליצור ריגושים ע"י יציאות משותפות הנאות וכל מה שעושה לכם טוב ביחד. בהצלחה רבה

זוגיות לא תיקנית

אני בת 28,נשואה 7 שנים עם שלושה ילדים שיהיו בריאים. אני ובעלי כרגע על גבול של פיצוץ רציני לאחר תקופה כבר די ארוכה שבה אנחנו לא מצליחים לתקשר כמו בני אדם. תמיד היו התנגשיות פה ושם אבל לאחרונה זה עניין של יום יום. אני מבינה את זה כחוסר סבלנות של שנינו כבר כלפי כל דבר וכמובן כלפי כל התנהגות שאפילו קצת נראית לנו לא מתאימה.. אני ישר מתעצבנת ובעלי מיד מגיב בעצבים וארסיות וכמובן שאני בתור אישה לא יכולה לקבל יחס כזה שמשדר לי באותו רגע הרבה שינאה וחוסר קירבה ואפילו לעיתים מרגיש לי תיעוב. אני מאד נפגעת מיחס כזה מזלזל ודבר זה מוציא ממני את כל החשק והרצון לעשות משו או להמשיך בעיסוקי. דברנו על זה הרבה פעמים והסברתי לבעלי בדיוק מה אני מרגישה כשהוא מגיב לי בצורה כזו הוא תמיד אומר שזה לא נכון התישדורת שאני מקבלת ושישתדל להשתנות בזה. בעצם כל בקשתי ממנו היא - "מותר לך להתעצבן ולכעוס אבל אל תדבר בצורה ובטון הזה שגורמים לי להבין ולהרגיש שאני הבנאדם הכי שנוי ולא רצוי עליך בעולם...". הוא באמת מסה אבל מהר מאד זה חוזר ואני כבר ממש נשברת מזה. אני כבר מרגישה מאד מיואשת. יש לציין שהוא לא בעל אלים או משו. הוא עוזר ותומך המון בכל דבר.אבל הפיצוצים האלו גומרים אותי שאני מרגישה בהם שאם אין לי את אהבתו וקבלת האחר אצל בעלי אין לי כלום בעולם. אשמח מאד לקבל מענה וכיוון. תודה רבה.

מאבקי כוח או מודעות /מרים מארי

שואלת יקרה, ברצוני להשיב לשאלתך בשני חלקים א : דפוס התנהגותכם במאבקי כוח . ב: היכולת שלכם לפיתוח מודעות (א)כאשר זוג מתחילים לחיות יחד רובם מניחים שבן הזוג שלהם התנהג בדפוס מסוים, המושתת על צפיות שיש לנו במבני זוגנו. הואיל ואיש מהם לא אמר לרעהו למה הוא מצפה 'הצפיות 'גורמות למתח רב. כמו כן הצפיות שחלקם מודעות לנו וחלקם לא ,הופכות אותנו לנואשים . בן הזוג האמור למלא אותם, גם הוא זקוק לנו. וככל שעובר הזמן אחד לא יכול למלא את צפיותיו של השני והופך להיות מיום ליום נואש יותר ויותר. יש שהשינוי הזה מתחולל בבת אחת ויש שהוא בא בהדרגה .בשלב כל שהוא מתעוררים בני הזוג ומגלים שהם גלו אל 'איי הקור' - התקשורת בניהם הפכה להיות עניינית ,כל מתח גורם להם למריבה, היכולת שלהם לסלוח פוחתת , חיי הזוגיות מצטמצמים ,האופי של בן הזוג גורם לאי נוחות ,תכונותיו השליליות מתחילות לבלוט בשטח .פתאום חווים כמו גילוי על בן הזוג אליו נישאנו. וכך מגיעים בני הזוג למאבקי כוח הגורמים: 1 לעורר את תחושות והתנהגויות לעתים שליליות בבני הזוג 2 .פתיחה של יריבות מתמדת בניהם 3 .השלכה של תכונות שליליות אחד כלפי השני.4 האשמה כלפי בן הזוג 'הוא השתנה..הוא כבר לא מה שהיה ... הוא מתנהג אחרת ....וכו' מתוך יאוש מתחילים בני הזוג לנקוט תכסיסים שליליים ,כדי לאלץ את בני הזוג לאהוב אותם .הם בולמים את רגש החיבה ונעשים מרוחקים רגזניים ביקורתיים. בתקווה שככל שיכאיבו לבן הזוג הוא ישוב לאהוב אותם. משאלתך נשמע מצב של ייאוש -שהוא שלב האחרון במאבקי כוח והדרך היחידה להיחלץ מהמבוך הזה היא פיתוח מודעות (ב)מודעות נקנית רק מהמקום בו אתם נמצאים! ככל שאת מודעת לעצמך את שומרת על יכולתך לספוג זעם מבן זוגך מבלי להיפגע, אחרי שתלמדי להגיב לביקורת מבלי להתגונן תגלי שאת יותר ויותר בטוחה ובעלך הוא לא אויב אלא אוהב. לכן :1. קבלו החלטה ואחריות עצמית לשתף את בן הזוג ברצונותיכם וצורכיכם 2. למדו להתייחס לצרכיו ורצונותיו של בן הזוג 3. קבלו את השני כמו שהוא 4. אתם מסוגלים לאהוב ללא תנאים תתחילו לגלות מחדש את הקשר האמתי בניכם. בהצלחה רבה מרים מארי יועצת נישואין ומשפחה 0506895111

שאלה

בעלי מאד רוצה כל ערב מחדש לשכב איתי אבל כמעט תמיד אין לי כח ואנחנו רבים על זה כל לילה מה עושים?

אהבה ולא מלחמה/מרים מארי

הבדלי ההתפתחות בין נשים לגברים מתחיל כבר בינקות וממשיך להתפתח בגיל הבגרות. צריך להבין כי הבדלי המין הם קודם הבדלים פיזיולוגים המשפעים בצורה ישירה על המוח. והם בסיס לשוני ,לתפיסה ,להתנהגות השונה כ"כ בין גבר לאישה . ברור לנו כי זה המקום שבו מתחילות הצרות... שהרי החיבור מפגיש את ההבדלים הביולוגים 'תחת קורת גג אחד 'ולא ניתן להתחמק מהצורך הגברי והמימוש הנשי להתקיים בהרמוניה .השאלה הנשאלת מעלה שוב את התפיסה הנשית מול התפיסה הגברית לגבי חיי אישות בפרט וההתקשרות בכלל. 'גברים רוצים רק מין ונשים רוצות רק אהבה'.. . אם האיש והאישה אינם נהנים כשהם יחד הם הופכים את חיי האישות לנשק ! ואת האנרגיה והכמיהה שלהם להתאחד ולהגביר את המשיכה "הטבעית". לכל אחד יש עולם פנימי משלו אולם אין אנו נותנים על כך דעתנו שמדובר באחרים. אנו מניחים שהם טועים. (!) אולם מערכת יחסים מחייבת גישור. כדי להבין את בן הזוג יש להתחבר ולוותר על האנוכיות, כדי לחלוק עם השני ידיעה של ממש. הכלי היעיל ביותר הוא הדו שיח באמצעות שיחה תוכלו להבין וללמוד אחד את השני . כך שאין פה שאלה -מה לעשות? כן לקיים יחסים או לא . אלא, כיצד להתחבר אחד לשני ??? והתשובה רק באמצעות תקשורת עם בן הזוג ,תקשורת שתאפשר לנו להכיר אותו .בדיוק מה הוא? מה הוא אוהב?מה אינו אוהב ?. חובה על בני הזוג לדבר על חיי האישות ולהגדיר אותם השיחה לכשעצמה מביאה לאינטימיות והכרות מודעת לתחושותיו והעדפותיו של בן הזוג. אין לקיים יחסי אישות שאינם מהנים את שני הצדדים כי רק כאשר איש ואישה מתאחדים בניהם בשלמות ובהנאה בכל היבטי הקשר הם מתעלים עד כדי ..."והיו לבשר אחד"..."ושכנתי בתוכם." איש ואישה זכו שכינה ביניהם"....

תקשורת זוגית- אשמח לתגובה בהקדם

שלום רב. אנו נשואים כ-13 שנים. בעל אברך תלמיד חכם. הוא אדם טוב ביסודו אבל במשך השנים השתנו כל מיני דברים. לחץ וטרדות החיים גרמו לפחות זמן ביננו וגם קצת עצבים וביקורת מצידי על התנהלותו מול אחרים משל בנושאים כלכליים, אופן קבלת (או אי קבלת...) החלטות ועוד. עוד מוקש רציני- חוץ מחלק מהקניות ולימוד עם הילדים העזרה שלו בבית מינימלית. מטריף אותי לראות אותו יושב (בערבים -כשהוא בבית) על הספה ועוסק בעניניו או סתם נח ואני עובדת ועובדת ועובדת. עם השנים יש יותר ילדים ויותר עבודה ואין לי שום עזרה . והוא- פחות ופחות עוזר. בנוסף יש לו קושי ביוזמה ובביצוע שינויים. כשאני אומרת משהו שקשה או שמפריע לי או שצריך הוא מבין ואומר נכון את צודקת, שזה נחמד לשמוע. אבל בפועל לא קורה כלום. וזה בעשרות פעמים. ככה שזה לא חד פעמי. כרגע אני מרגישה שהתקשורת איתו מינימלית. אנחנו אפילו לא רבים... אין לי חשק לדבר איתו וגם אין זמן. החיים עמוסים. הוא - על הספה. אני מנסה לארגן את הבית. וגם הדברים שהוא היה יוזמתי בהם (יחסים) עכשיו הוא התייאש כנראה וכבר לא מנסה לבקש... ולשאלותי: 1. הקושי שלי ביחסי אישות זה שאני מרגישה שאני לא יכולה בלי להרגיש יחס חיובי כלפיו או ממני. כלומר שיהיה משהו ממש חיובי ביננו. ומה שקורה כל ערב זה שעולה לי רק עצבים עליו. הוא חוזר הביתה. אני עסוקה עם הילדים והבית ולמה שיהיה לי חשק? הוא לא עושה לי משהו רע אבל גם לא משהו טוב. וקשה לי לתת את עצמי בצורה כזו. אמרתי לו את זה בעבר עשרות פעמים שאנחנו צריכים זמן איכות ביננו. לצאת לפעמים. אפילו סיבוב קטן באזור. הוא כבד גוף ואין לי רצון שיבוא איתי בלי רצון. מצידו- אין שום יוזמה.. 2. אמרתי לו הבוקר שאנחנו צריכים שינוי. אני טיפוס קצת סגור ועכשיו כשהוא פחות חם אלי והחיים ככה שוצפים לנו- הסגירות הזו קצת חוזרת לי. אמרתי לו שאני צריכה להרגיש אצלו איזה שינוי כדי שאצליח לעשות את השינויים שאני צריכה לעשות. שנינו מבינים שצריך לעשות משהו. הכי בולט מבחינתתו זה מה שכתבתי למעלה- אין ביננו יחסים כבר שבוע וחצי. בלי שום סיבה. וגם לפני כן התדירות התדלדלה ממש. מבחינתי זה גם ענין זה אבל גם כל ההרגשה שלי. אציין עוד דבר חשוב שאמרתי וכתבתי לו בעבר שעזרה מצידו משדרת לי אכפתיות וקשר. וכנל ההיפך. וזה נהיה מצב מגוחך שאם הוא רוצה "להיות איתי" הוא חושב שהוא צריך לעזור קצת באותו ערב כדי שאני יסכים. וכמובן שלא לכך התכוונתי. .. אני מבקשת עצות לתקשורת טובה בין בני זוג. טיפים רעיונות ובעיקר ממש דרך פעולה ברורה לשיפור המצב.

להיות אישה / מרים מארי

שואלת יקרה, את אישה .את אימא . אל תחכי שבעלך יעשה משהו כדי שיהיה לך טוב ...וזה יגרום לך לרצות אותו ......כי זה לא מה שאת צריכה זה לא מה שאת מבקשת!!! ראשית דעי, בעלך לא מעריך לא את עבודתך מבוקר ועד ערב ,לא את טיפולך בילדים ולא את הריצות שלך סביב. קחי אחריות הסתכלי במראה מכף ראש ועד רגל הסתכלי על עצמך ותתחילי......1. לעשות עבור עצמך ולאהוב את עצמך 2. להעריך את המקום שאליו הגעת ולקבל אותו (את הילדים ,את העול ,את הבית ,את הבעל וכו) 3. להאמין שהשינוי מתחיל רק בך ואת יוצרת אותו 4. לדעת שבעלך אוהב אישה מחייכת לא מתלוננת ונואמת 5. להבין שהביקורת התמידית והתובענות שלך מרחיקה בניכם . 6. הכי חשוב תיהנו יחד מכול יום שעובר כי גם הלחץ והמירוץ זה חלק מהחיים . בהצלחה

נישואין שניים עם אדם חילוני

שלום רב, יש לי התלבטות מאוד קשה. אני גרושה, עם 2 ילדים בני 7 ו 9. הייתי נשואה לאדם חרדי, וגם אני הייתי מוגדרת כחרדית. לאחר הגירושין שיניתי קצת את אורח החיים, ואפשר לומר שעכשיו אני קצת יותר פתוחה. הילדים מתחנכים במוסדות חרדים, אני עם כיסוי רא ומגדירה את עצמי יראת שמיים, אבל בכל זאת, - זה עדיין חיים שונים מנישואים לאברך. לאחרונה הכרתי בעבודה אדם חילוני לגמרי שמאוד מאוד מוצא חן בעיני ואני בעיניו. הוא גדול ממני בערך ב 15 שנים, גרוש עם שלושה ילדים בוגרים. הוא פשוט בנאדם. למרות שהוא ממש חילוני, יש לו ערכים, הוא אדם שמכבד מאוד, מעריך, וטוב לי איתו. אני ממש מרגישה שאחרי כל כך הרבה שנים שפשוט לא האמנתי בזוגיות טובה ובאהבה, מצאתי לי מקום מבטחים, חלקת אלוקים שלוה. הקשר שלנו מתחזק והולך לכיוון רציני, דיברנו על הפערים בנינו, הוא מצידו לא דורש שום שינוי - לא בהופעה, בכיסוי ראש, שום דבר. ובכל מה שקשור לכשרות ושבת הוא מוכן לכבד. עד עכשיו הכל היה נראה לי מושלם, אבל כשאני פתאום קולטת שזה רציני ויכול להוביל לנישואין, נצבט לי משהו בלב, חסר לי הערכים של היהדות שעל פיהם אני רוצה שהבית שלי יהיה, שהילדים שלי יתחנכו ויגדלו, חסר לי ההישענות על ראש הבית כדמות תורנית, ומצד שני - כל כך טוב לי איתו, ואני כל כך שמחה בחיבור בנינו. מעריכה אותו מאוד כאדם וחושבת שאנחנו יכולים להצליח מאוד. הייתי שמחה לשמוע את דעתכם ולקבל את עזרתכם בהכרעה מכריעה כל כך.

החיים זה לא הכול...../מרים מארי

שלום לשואלת ."קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף...." * החיבור וההתאמה בין בעל לאישה, אינו תלוי ברמה הרוחנית של בני הזוג או בהלך חייהם. הגם שלכאורה ישנם זוגות שמתחתנים באותה רמה רוחנית ,מאותה דת וגזע ומשנים כיוון במשך חייהם. לכן דת אינה גורם מפריד מבחינה זוגית . והעובדה (כפי שנראה בשאלתך )שאתם מאוהבים וטוב לכם יחד. *אולם חשוב מאוד לדעת כי בחיי הנישואין כל שינוי מההרגלים ונורמות אליהם את רגילה מהווה מקור לחילוקי דעות שהופכים לוויכוחים ,מריבות ופרוד . לכן ככל שתבחרי בן זוג שדעותיו ואורח חייו דומה לשלך ככול שתתאימו בדעותיכם ותזדהו זה עם זה יעלו סיכויי ההצלחה שלכם לזוגיות מותאמת ומוצלחת ואף תחסכי מעצמך קושי ואכזבה מחיי הנישואין.

דעות חלוקות

שלום רב. אנחנו משפחה חרדית. בעלי, ב"ה, אברך. יש לנו ילדה בת 13, שהתחילה את תהליך ההתבגרות שלה מגיל 12 בערך. יש לי בעיה עם בעלי. הוא לא מבין שהילדה מתבגרת ושהיא כבר לא ילדה קטנה. שיש לה זכות בחירה משלה. לדוגמא כל פעם לפני שהיא אוכלת הוא אומר לה - תברכי, ברכת? ברכת? ברכת? אותי, כשומעת מהצד זה מוציא מדעתי. יש לו כל מיני הערות או התנהגויות שפשוט גורמות לה לעשות את ההיפך. כמה שניסיתי להסביר לו, זה פשוט לא הולך. אתמול הבת שלי הקטנה יותר אמרה לי שהבת הגדולה אמרה לה שאם אבא ימשיך להעיר לה, היא פשוט תהיה חילוניה (!) הזדעזעתי לשמוע וכאב לי מאוד. אני כמעט ולא מעירה, אלא אם מדובר בנושאים מהותיים מאוד. במקום זה מדגישה כל הזמן כמה חשוב להודות לה', והצעתי שנקבל על עצמנו בבית ברכות בקול רם כשקרה מקרה מצער וכו'. בעלי לא יגיע לייעוץ, והאמת שהיא שבדרך כלל הוא אדם מאוד נוח, אבל בעניינים של הלכה הוא פשוט מקפיד מאוד והוא חושב שכמו שהוא מקפיד כולם צריכים גם. איך אני יכולה לגרום לו להבין שהוא פשוט טועה ושהוא גורם לההפך ממה שהוא רוצה לגרום?

יראת שמים- תמיד/מרים מארי

שלום לשואלת, אני קוראת את שאלתך ותוהה "אם בארזים נפלה שלהבת מה יגידו אזובי הקיר" אימא יקרה ,דעי לך שילד שירד רוחנית זה אף פעם לא בגלל שאבא אמר לו תברך ,או הזכיר לו תפלל ,או לחץ עליו בעניינים רוחניים. ילד פוקר רק בגלל שאימא שלו לא הייתה בדעה של אבא . להורים יכולת מדהימה לתת לילדים חוסן רוחני וגשמי אך ורק שהם חזית אחת מול הילדים. וככל שתדבקי בדרכו של בעלך ותתאימו ציפיות בנכם לגבי הרוחניות בבית כן ייטיב. לכן:1. השקיעי אך ורק בזוגיות 2. אל תפחדי! דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב -לכן על ההורים תמיד לחזק את הילדים 3. המפתח החינוכי- דוגמה אישית כשאבא מקפיד לברך ברכת המזון גם ילדיו יקפידו 4 . חשוב מאוד שתבררי בעצמך למה ככ מפריע לך לשמוע את הערותיו וגם אם זה לא לדעתך אל תראי את זה ליד ילדכם . שוחחו על כך בנכם בלבד.5. ילד בכל גיל הוא ילד וחובה על ההורה להדריכו( -כמובן שהדרך משתנה בהתאם לגילו) 6.זה נהדר שאבא רוחני ומקפיד על הלכה ודקדוקיה העצימי את זה. בהצלחה רבה

מיואשת

שלום רב. לאחר חמש שנות נישואין כושלות ביותר, אני חשה כי הגענו למבוי סתום. אגדיר זאת כך: אין קשר, שיחה, דיבור, אישות,שותפות. שום דבר. אני חיה עם בעל אדיש אליי ולבית, שאינו עוזר, מתעניין או מדבר איתי. הוא אומר שהוא טיפוס שחי עם עצמו וטוב לו כך. אפילו חיי אישות היו אולי 15 פעמים מהחתונה. בנוסף, אין לי אמון בו כי ראיתי התכתבויות שלו עם נשים מהעבודה, הצעות להיפגש וכדומה, וזה ממש שבר אותי. מאז הוא אומר שזה לא קורה יותר אבל מחביא את הטלפון, כמובן שהמייל שלו הוא אישי לגמרי ואזור לי לשבת לידו כשהוא על המייל. קשה לי לעבור את הימים שאנחנו אסורים כי גם כך אין דיבור אז אין שום קשר. בימים המותרים גם אין קשר... יש ביננו פער עצום בהשקפה, הוא מזלזל בתפילות, בלימוד, מתעניין בחדשות, עיתונים ושטויות. אני רוצה להתגרש. מאוד סובלת, בעיקר מחוסר האמון והפחד שמא הוא מסתיר בגידה וכדומה, וכן מזה שבאמת אין ביננו שום בסיס של קשר. מבקשת עצה. היינו כשנה בטיפול, בערך שנה לאחר החתונה וזה לא עזר. בעלי מסרב כרגע לטפל ולו בנושא מסויים כמו האישות. ניסיתי לשוחח עם יועצת מקצועית מאוד, אך היא גובה 400 שח לפגישה. אני מנסה למצוא עבודה ואז אוכל להרשות לעצמי את זה. אני מבינה שאלו לא מותרות אך אין לי מאיפה.חלק מהקושי למצוא עבודה הוא מקושי תפקודי שהגיע בעקבות המצב הזוגי. כרגע אני במצב של אכילה רגשית, קניות לא מבוקרות וישיבה של שעות מול המחשב.אני מרגישה שאני מתמכרת לזה ומבקשת עזרה דחופה. בבקשה. יש לי ילדה ואני לא רוצה להרוס לה את החיים אך חיי כבר הרוסים. תודה לעונים!

להיות זה לחיות

שרה שלום ,

אני קוראת את שאלתך וכואבת  רק שמעט התבלבלת בין החיים שלך לחיי הזוגיות . נכון ,לחיי הזוגיות יש השפעה ישירה על תגובותנו והתנהגותנו...וכו ..אך בשום אופן אל תתני לזה להרוס את חייך כפי שאת מתארת בסוף השאלה.

לגבי הזוגיות אף תשובה לא תענה או תשנה את חייך !. אך ורק שינוי  התנהגותי מהותי  מכל מה שהתרגלת עד היום , יציל גם אותך וגם את חיי הזוגיות שלך . יש לך תקווה גדולה ואני מאמינה בהתאהבות מחדש . יש לכם ילדה וזו סיבה נפלאה להשאר יחד ...

אני ממליצה לך 1.לעמוד מול המראה להסתכל על עצמך פנימה ולחוץ . התבונני בעצמך מחדש ! שני כל פרט שיחזיר אותך אל הנשיות שלך כי אולי איבדת משהו החזירי אותו , זו את!.... 2.  העצימי את עצמך    (אין טעם לעקוב אחרי בעלך לא  הנייד או המייל שלו  מענינים כרגע )תשאלי שוב ושוב   מה גורם לו להתרחק ?  האם יש סיבה לקושי בחיי אישות ?  3. היי בטוחה בעצמך במושלמות שלך ביכולות שלך להיות אישה הכי מושכת 4. אל תגררי לחיי אישות שבאים מתוך מחויבות . פשוט ,נסי למשוך אותו אלייך בנשיות שלך 5. שיחה נעימה בינכם, מה הוא מצפה מהזוגיות שלכם ?מה מפריע לו? נסי לבדוק מה קורה איתו ....? .5. אם את יכולה צאי לעבוד, בשבילך!!! 6.גם אם הגעת למבוי סתום אל תאשימי את עצמך.  דעי ! כי את חזקה להמשיך הלאה ולהגיע לטוב ביותר .......הטוב קיים, רק קבלי אותו.

בהצלחה רבה

עיצה דחופה בנושא שמירת שבת

יש לי מעקב על הטלפון של בני (בן 16.5). לחרדתי גיליתי כי בשבת האחרונה הוא הדליק את הטלפון וצפה בסרטונים 3 פעמים. כמובן שאני לא יכולה להגיד לו על כך ישירות כי אז ידע שיש לי מעקב על הטלפון שלי. בבקשה עצתכם בדחיפות. זה הדבר האחרון שחשבתי שיקרה אצלו. בנוסף, גם גיליתי שהוא מדי פעם נכנס לאתרים מאד לא צנועים, למרות ששמנו חסימה לאתרים אלו בטלפון שלו. דיברתי פעם אחת עם הרב שלו על כך, האם עליי לדבר עם הרב שוב? מה עושים?

ובחרת בחיים....

שלום לשואלת

 

פער הדורות בין הורים למתגברים היה קיים תמיד, והוא תופעה טבעית ומאוד חשובה מבחינה התפתחותית בחיי הילד ובביית האישיות שלו. כשהילדים צעירים, הם מקבלים מאתנו בחיוב את תכתיבי ההתנהגות  שלהם .      והיכולת שלנו לשלוט בהתנהגותם ומעשיהם,  היא קלה . כי להורה יש סמכות ויכולת להדריך אותו  באופן מלא.

כדי שהורים יצליחו להנהיג את ילדיהם , עליהם היות רחוקים וקרובים בעת ובעונה אחת . מצד אחד עליהם להיות רחוקים מספיק כדי לראות לאיזה כיוון הילד הולך ולהוביל אותו אליו . מנגד עליהם לשמור על קרבה לילד ולעזור לו להתאים את מטרותיו ודרכן לשמור על מכלול היחסים בינו לבנם.

חילוקי דעות בין הורים לילדים נובעים מראיה שונה שלהם את עצמם ואת האחרים. ראייתו  של הילד צרה וממוקדת בהווה הכי עכשווי, שכן ילדים מרוכזים בסיפוק צורכיהם מידית. לעומת זאת, ראייתם של ההורים רחבה , צופה עתיד, לוקחת בחשבון את כל שאר בני המשפחה.    התוצאה, שלהורים יש ציפיות ודרישות מהילדים שפעמים רבות לא עולות בקנה אחד עם רצונות הילד.   ואז מתרחש קונפליקט. כדוגמת המקרה שהצגת  בשאלתך .      מצד אחד את יודעת שחשוב לילדך לשמור שבת מצד שני את מגלה שהוא לא שומר.    הילד בוחר פה דרך שיש לה השלכות מהותיות על ההווה והעתיד.

קיימות כמה סיבות לכך שהורים מתקשים לסמוך על ילדיהם: 1. קשה להם לותר על השליטה הבלעדית, 2. קשה להם להכיל את הדאגה לילד, 3. קשה להם לאפשר לילד לשלם את המחיר של מעשיו,4. קשה להם למצוא את הדרך לקבל את עצמאות ילדיהם, קשה להם  לקבל שהילד לא הולך בדרכם.

אולם כדי שהילד שלך יצליח להגדיל את הראיה שלו את קודם חייבת לסמוך עליו.    המעקבים  עליו והגילויים שאת מגלה לא רלוונטיים.    כי אם את חושבת שכוח השליטה שלך עליו עדיין יחולל משהו בהתנהגותו את טועה!  בשלב הזה הילד כבר מוכיח לך את עצמאותו ומחפש אותה בכל מחיר.

 אני ממליצה תמיד לשמור על קשר חברי עם הילדים . להקשיב להם. להיות ערני לצרכים שלהם . להאמין בהם וביכולות שלהם. להעצים אותם כמה שיותר. לתת להם לבחור ולהעמיק את הדימוי העצמי החיובי . לא לתת כלל להרגיש שהוא טעה , נפל, שגה , נכשל.  להפך לתת לו ביטחון להתמודד ולהצליח . חשיפת הילד לאתגרים  תחשל אותו והכי חשוב לראות את הילד ולא מה יגידו, לא מה שטוב לנו , למעמד משפחתי . אלא טובת הילד .

אני מאמינה שאם תפתחי ותשדרי לילד את המשוב החיובי הזה תוכלי להשפיע עליו ממקום טוב לבחור בדרך ה' דרך האמת

בברכת סיעתא דישמיא

מרים מארי

[email protected]

(ניתן לשלוח שאלות)

בן 5 הרוצה להיות בת

הבן השני מתוך חמישה בנים ב"ה - כרגע בן 5, מאז שהוא קטן אני מרגישה שיש לו סטייה מינית.. הוא לובש את המכנסיים לתוך מכנס אחד כך שזה ייראה בתור חצאית... והדבר החמור ביותר שקרה הוא שיום אחד אני מתעוררת בבוקר ורואה שהוא פתח את המגירה של הבגדים שלי והוא מצמיד את החזייה שלי לחזה שלו ומראה לאחיו הקטן וצוחק... כמובן שהערתי לו בחומרה והעליתי את החזיות לארון גבוה.. יש לציין כי לבעלי יש אח שהפך את מינו לאישה וזה מכניס אותו לחרדות..(דבר זה לא היה ידוע לי לפני החתונה וכמעט גרם לגירושין בינינו..) למי אני פונה? איזה טיפול הוא צריך? אני ממש מודאגת וחוששת...

גלי את ילדיך / מרים מארי

אימא יקרה 

אני תוהה מכל הדברים שהיצגת כאן מה מפריע לך ונראה לא בסדר בתגובותיו של הילדך?

אנני רואה  דבר חריג .  אבל חשוב לי להבהיר נקודה חשובה  משאלתך.

הורה לא מודע מאמין שהוא מגיב לתגובה של הילד ,אבל בעצם הוא מגיב לדברים שארעו לו בעבר ,או לדברים שעדין טרם פתורים אצלו . ככל שהתגובה של ההורה יותר קיצונית ,זה מאותת שהנושא הזה לא פתור אצלו ונמצא בהכחשה או בהדחקה מכל מני סיבות.

ראשית, עליך לעשות כל מאמץ לראות את הילד כפי שהוא .ולא כפי שאת חושבת שהוא, אני יודעת שזה קל לדרוש וקשה לעשות .אבל, אם ההורה רוצה להתחיל לראות את הילד שלו .כפי שהוא ,עליו לבדוק מתחת לפני השטח אלו דפוסי התנהגות מעוררים אצל ההורה , אי  נוחות או תגובה קיצוניות . ראיה זו אינה נובעת מליקוי של ההורה . אלא ,מצורך של ההורה שלא בא לידי סיפוק ושלמות .

אם נדע זאת ,נוכל להבין את ההסתכלות שלנו כהורים על הילדים . ואת התגובות המופרזות שלא ידוע מה מקורן . אנו מתפלאים למה הדבר מעורר בנו אורות אדומים?

 הדברים כל כך משמעותיים וחשובים והם אלו שיקבעו את עתיד ילדנו.

כי הילד לא זוכר את המעשה שהוא עשה . גרוע ככל שיהיה !.אלא, את התגובה שלנו כהורים למעשה .  וזה קובע את הראיה שלו בעתיד כלפי כל סיטואציה בחייו. ז"א הפרשנות שלנו כלפי התנהגותו קובעת את חשיבתו כלפי המעשה. 

אמא יקרה , גלי את עצמך !הרגישי שלמות!  ותוכלי העניק לילדיך חינוך מתוך אהבה ללא גבולות ללא סטיגמות. קבלי את הילדים תמיד באשר הם . העזרי תמיד בדו שיח . ותוכלי תמיד לספק להם בכל שלבי ילדותם וכל שלבי התפתחותם את צורכם והכל בדרכים חיוביות 

בהצלחה רבה והמון סיעתא דישמיא 

מרים מארי

0506895111

מה גורם לילד להפריע בכיתה, ולמשוך כל הזמן למעגל שלילי?

אני אובדת עצות. בננו בן ה-11.5 מגלה בעיות התנהגות בעיקר בתלמוד תורה, ואנחנו כל הזמן מקבלים ביקורות וכעסים והילד נשלח הביתה וכו'. עיקר הטענה שהוא מפריע למהלך השיעור, מתעסק בדברים, מפטפט ולא אחוז כלל בחומר הנלמד. ההישגים שלו בהתאם, נמוכים. אני מרגישה שהוא מסתובב בתוך מעגל שלילי ולא מעוניין לצאת ממנו. נראה כאילו יש לו איזה רווח מהדאגה וסערת הרגשות שהוא יוצר. מה שאותי מתסכל מאוד זה שאנו מנסים בכל דרך לספק לו בית חם וזורם, להחמיא לו, להעצים אותו, לאחרונה הוספנו זמן איכות עם אמא וגם עם אבא, תיאמנו אתו רישום לחוגים מעניינים וכד'- אבל לא רואים שום שיפור. בשנה שעברה הייתה לו תקופה שהוא היה לוקח לנו כסף מהארנק וקונה ממתקים לילדי הכיתה (ואין לו בעיה חברתית) הוא ילד שהצד הרגשי שלו מאוד דומיננטי, ואנחנו מניחים שהתנהגות כזו משדרת מצוקה, אבל לא מצליחים להבין - ממה היא נובעת? חשבנו לקחת אותו לנוירולוג אך חוששים שהוא ימהר לשלוף את פתרון הקסם ריטלין. הייתי שמחה לנסות להבין מה יכול לגרום לילד להפריע ולהתנהג באופן שלילי ולקבל כל הזמן כעסים וביקורות ?! וכן- האם יתכן שיש קשר לעובדה שהבן הבכור שלנו לא הסתדר בישיבה, והוא כרגע עובד ולא לומד ומצבו הרוחני לא יציב ?! לנו לא כ"כ נראה כי היחסים עם הגדול טובים, וכן הבעיות עם הבן הקטן יותר לדעתי היו עוד קודם. מה עושים כדי לצאת מהבור הזה ??

חנוך לנער....

שואלת יקרה

בשאלה שאת מעלה מתחבטים הורים רבים, סבך הבעיות והאתגרים שהילדים מציבים ומצוקת ההורים להגיב ולקבל החלטות מול הלחץ המופעל ממערכת ביה"ס ,  גורמת להורים בהרבה מהמקרים, לטפל במהירות בבעיה  שפותרת  את המצב בצורה רגעית,  אבל לא לעומק. ואז הבעיה גדלה ומתעצמת ופורצת כל פעם מחדש .

במקרה שאת מתארת אני מתרשמת שמדובר בילד מיוחד מאוד, רגיש לחברה, עוצמתי, יודע להביע את עצמו, כישרוני מאוד ומלא מרץ . אני מאמינה   שאתם כהורים משתדלים לעשות כל מה שאפשר לתת לו את המרב ולא תמיד עולה בידכם.

אנחנו כהורים מדריכים, מעודדים  ועוזרים לילד להגיע להישגים שלו לבד בעצמו.    לעולם אל תפקפקו ביכולותיו של הילד שלכם . להפך ,האמינו שהוא מסוגל להצליח בדרך שלו . תנו לו את הכוח את העוצמה . אל תפלו תחת לחץ מסגרת החינוך ומערכת בית הספר   להפך   תנו לו גב שאתם לציידו מאמינים בו וסומכים עליו.

אפשר להכין תכנית אסטרטגית הכוללת את כל  צעדכם והגישה  אותה תנקטו עם הילד בחודשים הקרובים , שני ההורים יחד בסבלנות,  ולהתמיד בה .

צרפו את מערכת ביה"ס ליוזמה שלכם , בקשו מהמורים לשתף אתכם פעולה, לצמצם את הביקורת כמה שאפשר ולתת לילד כמה שיותר חיזוקים על הדברים שהוא כל כך טוב בהם.

חשוב מאוד  לשמור על קשר חיובי  עם הילד , הקשיבו לו  כל הזמן . למדו אותו לדבר בצורה חופשית מבלי לשפוט  אותו . פשוט רק להקשיב .  אתם תגלו מהר מאוד איך הילד שלכם בונה לעצמו גבולות פנימיים מבלי לבזבז אנרגיה על מלחמות  ועימותים.   הקשר שלכם עם הילד יעזור מאוד  בקבלת החלטות חשובות  .

בנימה אישית אל תדאגו בכלל מהתנהגות הילד שלכם  להפך תדעו שגדלתם ילד בריא , נורמלי לחלוטין . והכי מוצלח שיש . סמכו עליו הוא עוד יגיע לגדולות ....

 

"שום אדם אינו גדול מאתנו שנמסור בידיו את גורלנו. הדרך היחידה היא להחדיר בנו את האמונה בכישרון להנהיג את עצמנו..."

 

בברכת סייעתא דשמיא

מרים מארי

[email protected]

לא מסוגלת להיות עם בעלי..

אני בת 28, נשואה 7 שנים + 5 ילדים ב"ה. מאז ותמיד לא היה לי חשק לקיים את מצוות הבית, אך בשנתיים האחרונות ובחודשים האחרונים זה ממש החמיר. בעלי מתוסכל ממני כבר.. אני הולכת למקווה ויכול לקחת כמה ימים טובים עד שאני מסכימה להיות איתו , וגם זה פעם אחת בחודש. בעלי רוצה יותר אך לי אין חשק.. לא מסוגלת בכלל. ובגלל שאני כ"כ לא מעוניינת - גם כשאנחנו עושים זאת הוא גם לא מצליח להכנס. הכל מכווץ אצלי.. הייתי אצל רופאה שבדקה ואמרה שהכל תקין אצלי.. בעלי טוען שאני לא משוחררת איתו וזה גם נכון.. אני מאד נהנית שהוא לידי אך שזה לא יגלוש מעבר לזה.. (יכול להיות שיש לי שם יובש, אך אפילו שאנו שמים קרם לחות זה לא מגביר את החשק..) באופן כללי השלום בית שלנו סביר ב"ה , אין מריבות רציניות , בעלי מסייע הרבה בבית ואני מעריכה אותו מאד..הוא אברך עדין ואציל נפש.. יש אפשרות לפתור מצב כזה? זה כבר נהיה מוגזם לכל הדעות.. בעלי אומר בצחוק שהוא רוצה לקחת פילגש , אבל אני מרגישה שזה לא תלוי בי, אני ממש לא מסוגלת להיות איתו (או עם אדם אחר, לשם דוגמא, זה מרגיש לי כמו אונס, להבדיל..). לתשובתכם אודה!

להיות או לחיות.../ מרים מארי

שלום לשואלת

נדירים הנישואים שבהם שני בני הזוג מרוצים לגמרי מתכיפות חיי האישות שלהם!

זהו המקום הרגשי העוצמתי ביותר שבו חווים בני הזוג את הקשר ביניהם  דעי שמערכת יחסים המספקת את שני הצדדים אינה בלתי אפשרית כפי שאת חושבת.

מכיוון שתגובה מינית בריאה כוללת את הרצון לקיים יחסי אישות , אם אינך נהנית ואינך משתוקקת לעשות זאת . משהו לא בסדר. בדיוק כפי שהיית חושדת שמשהו נפגם בתיאבון המזון שלך, גם אובדן רצון לחיבור זוגי מצביע על כך שלא הכול תקין אצלך וסביר שתרצי לעשות כל שיידרש לתפקד במלוא העוצמה בחלק החשוב הזה של הזוגיות .

מאחר ומשאלתך אינני יודעת ממתי החלה הירידה או אולי בכלל לא הייתה קיימת תשוקה בינכם אני אשתדל לענות באופן כללי בתקווה שתשובתי תעזור ,

ישנן סיבות מכריעות שבגללן מאבדות נשים עניין ביחסים וחשוב מאוד להבין שיש הבדל מהותי בין גברים לנשים ביחס לחיי אישות . גברים יותר שטחיים ולא מערבים רגשנות כלפי יחסים .נשים לעומת זאת סוחבות איתן רגשות , קושי, טרדות, ומשליכות מידי על  הריגוש בחדר המיטות.  

(1)תמיד יש לך אפשרות לבחור מה לעשות בגופך , אבל אם האינטימיות חשובה לך אימרי כן לפחות פעם בשבוע בלי קשר למצב הרוח שלך . שמירה על תדירות תכניס בך אנרגיה להביע את הדברים שאת רוצה כדי ליהנות ,  את יכולה להכניס עניין ,לדבר בחופשיות על מה שנעים לך . ככל שתפתחי ותעצימי את הקשר בנכם את תרצי את החיבור הזה יותר ויותר.

(2)נכון, אא להיות רומנטית אחרי יום  של עבודה  בית וטיפול בילדים . העבירי אחריות לבעלך  היעזרי בכל דרך . כי למגע גופני צריך להתחייב ,לגלות עניין ,להקדיש זמן ומחשבה  . זה לא מגיע ככה זה משהו חשוב שחייבים לעבוד עליו ולתחזק אותו  כל הזמן.

(3)הסתכלי על עצמך במראה התבונני  עמוק , שאלי את עצמך איך את מרגישה כלפי הגוף שלך ? התחברי אל עצמך כמה שיותר ..תאהבי את עצמך .  יחסים זה הקשר הכי אמיתי שלנו עם עצמנו שם א"א לשקר לכן יש השפעה ישירה על מה שאת מרגישה כלפי עצמך.

(4)התמידו בריגושים הרבה לפני יחסי אישות. כך במהלך היום.  מילים טובות , מגע , שיחות, יציאות קבועות יחד, כמה שיותר ליצור  חוויות בהן תדברו ,תצחקו, תיהנו, רק אתם יחד .  מיד יחלו העניינים להשתנות במערכת היחסים שלכם. הריגוש והציפיה והיוזמה יעצימו את הקשר שלכם.

"לא קשה להתאהב , ואפילו להמשיך לאהוב: הבדידות האנושית קשה מנשוא ...תמיד יש מקום לשיפור - הלב שלכם גדול"

מרים מארי/ [email protected]

ניתן לשלוח שאלות

 

 

 

 

 

 

סוג המשפחה

הרבה אומרים את המשפט הבא: לא מתחתנים עם המשפחה אלא עם הבחור\ה. האם זה נכון מנסיון על עצמי אני רואה שאשתי סובלת מאוד ממה שמשפחתי לא בסגנון כמו משפחתה וזה גורם לנו כמעט להיפרד. לתשובתכם אודה.

אני ואתה- אנחנו אחד

שלום לשואל,

רוב הזוגות השרויים 'במאבקי כוח' ,נוהגים במידה זו או אחרת להכניס לחייהם גורמים  כך שלא תתאפשר ביניהם אינטימיות . ההימנעות מחיבור  נובעת  מהפחד שבן הזוג לא יספק לי את החסרים והצרכים הבסיסיים להם אני זקוק/ה.   הסיבה הלא מודעת הזו היא סוג של בריחה מבן הזוג , הגורמת לרצון להימצא או להעדיף חברת חברים , הורים, עבודה או כל פעילות אחרת . 

בתשובתי ארחיב מעט ע"מ שתבין את התהליך טוב יותר כי קשר של נישואין הוא עבודה רבה  קודם של מודעות ומיומנות והרמוניה  כבני זוג  .    העיסוק בקשר שלכם יעזור לכל אחד מכם.  ואתם תיווכחו באופן ברור איך האישיות שלכם משפיעה על חיי הנישואין שלכם.

אנשים רבים מתקשים לעכל את הרעיון שהם מחפשים ונמשכים לבן זוג הדומה להוריהם. הם אומרים בליבם " לעולם לא אנשא  לאישה כמו אמי השתלטנית".... . או " לאדם קמצן כמו אבי" .....

אבל , תכניות ככל שיהיו רוב האנשים נמשכים ומתאהבים בבני זוג שלהם התכונות השליליות של הוריהם ומה גם  שלתכונות השליליות יש  ההשפעה גדולה יותר.

בשלב כלשהו התכונות שגרמו להם להתאהב (תכונות שליליות של הוריהם) מחזירות את בני הזוג אחורה בחיפוש אחר החסרים  והבעיות הבלתי פטורות  מחיי הילדות.  הדחף הלא מודע  של הרגשות ,הדחפים, והמעשים שנאלצתם להדחיק בילדותכם . יוצרים חסרים המונעים   מכם את השלמות וגורמים לתחושת חסר גדולה.

דווקא בשל כך חשוב מאוד לדעת שלהורים שלכם ודרכי ההורות שלהם יש השפעה ישירה על חיי הזוגיות שלכם . ואם שאלתך האם יש קשר למשפחת המוצא על חיי הזוגיות . בהחלט כן  !

 

הבעייתיות שאתה מציג בשאלה אינה קשורה כלל לסגנון המשפחות או התערבות ההורים ,  אלא ביכולת שלכם כזוג , ליצור הפרדה מוחלטת בין הורכם  לבין חיי הזוגיות שלכם .    השאלה המתבקשת מה קודם למה ? מה עדיף על מה? היא מוכיחה את הבגרות וחוזק הקשר הזוגי שלכם.

תהליך זה דורש אימון , בגרות, ומודעות של שני בני הזוג . והדרך היחידה שאמצעותה תוכלו להגיע לשלמות עצמית .הוא, שתשקיעו אנרגיה ביכולות החיבור שלכם ולא בפתרון בעיות סביבתיות הנגרמות ע"י גורם כל שהוא כגון: הורים, חברים, וכו'....

השינוי הגדול ביותר שתחושו חל  כלפי עצמכם  בהבנה שהנה  אתם זוג -אתם אחד . השקיעו בקשר הזה עד שתחושו מוכנים להקריב כל דבר עבור שלמות הזוגיות הזו.

בשאלתך אתה מדגיש את הקושי של רעייתך בקבלת הוריך ומשפחתך ואפילו מדגיש עד כדי סבל. אני ממליצה לך לבדוק עד כמה אתה מרגיש מחויב כלפי הקשר הזוגי שלכם . כמה אתה מוכיח את אהבתך אליה ? כמה אתה נותן לדעותיה עדיפות עליונה? האם אתה נותן לה להרגיש ביטחון ושלווה?

כשתבחן את הקשר שלכם,  תבין עד כמה יש קשר להורות ולבית שבו גדלתם על חיי הנישואין שלכם. אבל אין ביכולתם לפגוע באהבה ובקשר שלכם. 

"הצעד הראשון וההכרחי להשגת משאלותכם בחיים הוא: החליטו מה אתם רוצים"

 

מרים מארי 

[email protected]

ניתן לשלוח שאלות

 

סוג המשפחה

הרבה אומרים את המשפט הבא: לא מתחתנים עם המשפחה אלא עם הבחור\ה. האם זה נכון מנסיון על עצמי אני רואה שאשתי סובלת מאוד ממה שמשפחתי לא בסגנון כמו משפחתה וזה גורם לנו כמעט להיפרד. לתשובתכם אודה.

האני זו משפחתי...

שלום לשואל,

רוב הזוגות השרויים 'במאבקי כוח' ,נוהגים במידה זו או אחרת להכניס לחייהם גורמים  כך שלא תתאפשר ביניהם אינטימיות . ההימנעות מחיבור  בין בני הזוג   נובעת  מהפחד שבן הזוג לא יספק לי את החסרים והצרכים הבסיסיים להם אני זקוק/ה.   הסיבה הלא מודעת הזו היא סוג של בריחה מבן הזוג , הגורמת לרצון להימצא או להעדיף חברת חברים , הורים, עבודה או כל פעילות אחרת . 

בתשובתי ארחיב מעט ע"מ שתבין את התהליך טוב יותר כי קשר של נישואין הוא עבודה רבה  קודם של מודעות ומיומנות והרמוניה  כבני זוג  .  כ"כ  העיסוק בקשר שלכם יעזור לכל אחד מכם.  ואתם תיווכחו באופן ברור איך האישיות שלכם משפיעה על חיי הנישואין שלכם.

אנשים רבים מתקשים לעכל את הרעיון שהם מחפשים ונמשכים לבן זוג הדומה להוריהם. הם אומרים בליבם " לעולם לא אנשא  לאישה כמו אמי השתלטנית".... . או " לאדם קמצן כמו אבי" .....

אבל , תכניות ככל שיהיו, רוב האנשים נמשכים ומתאהבים בבני זוג שלהם התכונות השליליות של הוריהם , ומה גם  שלתכונות השליליות יש  ההשפעה גדולה יותר.

בשלב כלשהו התכונות שגרמו להם להתאהב (היינו התכונות שליליות של הוריהם) מחזירות את בני הזוג אחורה בחיפוש אחר החסרים  והבעיות הבלתי פטורות  מחיי הילדות.  הדחף הלא מודע  של הרגשות ,הדחפים, והמעשים שנאלצתם להדחיק בילדותכם . יוצרים חסרים המונעים   מכם את השלמות וגורמים לתחושת חסר גדולה.

דווקא בשל כך חשוב מאוד לדעת שלהורים שלכם ודרכי ההורות שלהם יש השפעה ישירה על חיי הזוגיות שלכם . ואם שאלתך האם יש קשר למשפחת המוצא על חיי הזוגיות . בהחלט כן  !

 

הבעייתיות שאתה מציג בשאלה אינה קשורה כלל לסגנון המשפחות או התערבות ההורים ,  אלא ביכולת שלכם כזוג , ליצור הפרדה מוחלטת בין הורכם  לבין חיי הזוגיות שלכם .    השאלה המתבקשת מה קודם למה ? מה עדיף על מה? היא מוכיחה את הבגרות וחוזק הקשר הזוגי שלכם.

תהליך זה דורש אימון , בגרות, ומודעות של שני בני הזוג . והדרך היחידה שאמצעותה תוכלו להגיע לשלמות עצמית .הוא, שתשקיעו אנרגיה ביכולות החיבור שלכם ולא בפתרון בעיות סביבתיות הנגרמות ע"י גורם כל שהוא כגון: הורים, חברים, וכו'....

השינוי הגדול ביותר שתחושו חל  כלפי עצמכם  בהבנה שהנה  אתם זוג -אתם אחד . השקיעו בקשר הזה עד שתחושו מוכנים להקריב כל דבר עבור שלמות הזוגיות הזו.

בשאלתך אתה מדגיש את הקושי של רעייתך בקבלת הוריך ומשפחתך ואפילו מדגיש עד כדי סבל. אני ממליצה לך לבדוק עד כמה אתה מרגיש מחויב כלפי הקשר הזוגי שלכם . כמה אתה מוכיח את אהבתך אליה ? כמה אתה נותן לדעותיה עדיפות עליונה? האם אתה נותן לה להרגיש ביטחון ושלווה?

כשתבחן את הקשר שלכם,  תבין עד כמה יש קשר להורות ולבית שבו גדלתם על חיי הנישואין שלכם. אבל אין ביכולתם לפגוע באהבה ובקשר שלכם.

"ועזב את אביו ואמו ודבק באשתו..."

מאת /מרים מארי

[email protected]

(ניתן לשלוח שאלות)

בעל אברך שאינו קם לתפילה??

שלום וברכה, אנו נשואים כמעט 5 שנים עם 3 בנות מתוקות בעלי אברך כולל יש לו מוסר מאוד גבוה לקום וללכת יום יום לכולל הוא לומד טוב נהנה מהלימוד ואוהב את התורה. בבוקר הוא קם מאוחר לא הולך למניין ומתפלל בבית בתוך 20 דקות חצי שעה לכל היותר ואז לוקח את הילדים לגן, שוחחתי איתו על זה מספר פעמים הוא מודע לבעיה שלו הוא אומר לי כל אחד והיצר הרע שלו היצר הרע שלי זה התפילה אני מקבלת את זה, אף פעם לא הגבתי בצורה קיצונית על זה תמיד אני מנסה לדבר איתו בדרכי נועם ועל החשיבות של התפילה ועל החיבור עם הקב"ה בזמן הזה וכו'.. המצב הזה כבר קרוב לשנתיים בשבתות וחגים כמובן שהולך לבית הכנסת. איך אפשר לעבוד על הנקודה הזו?

ביחד וכל אחד לחוד.../ מרים מארי

איך נוצרים נישואים מאושרים? כל גבר ואישה שואלים זה את זה את השאלה הזו... התשובה: מצויה בגילוי ההדי שמגלים שניהם , כל אחד מגלה את הצורך העמוק ביותר של האחר בהבנה והכלה , ומספק את הצורך הזה .

ההבנה  שחיי נישואין הם הכלה אחד של השני ולא רצון לשנות ולעצב את בן הזו לדעות אישיות.בעצם כאן  נמצא המפתח לחיי נישואין בריאים ומאושרים. הבעיה נוצרת כאשר אחד מבני הזוג מחליט לקחת אחריות על מעשיו של בן הזוג  על רצונותיו ,דרך החשיבה שלו .מבלי להפריד בהבנה הפשוטה שאין לנו זכות להתערב או לעצב את אישיותו.

הטעות הנפיצה הזו שאישה או גבר חושבים שאם הם נשואים הם אחריים על מעשיו זה של זה גוררת למיקוד בחסרונות ולביקורת הרסנית....

אני ממליצה לך כאישה להחליט, ולעצב יחסים בריאים , ליצור אווירה של אמון ושל ביטחון זה בזה. לראות האחד את השני תמיד באור חיובי ללא פרשנויות . מה כולם עושים? או מה כולם אומרים? או מה אחרים חושבים? . ....... 

כי חיי נישואין הם דרך , אבל לא תמיד הדרך הזו מרוממת. על פי רוב היא מעין מאבק יומיומי ומעשי מאוד . תמיד כדי לקבל  אחד את השני לאהוב בדרך לא אנוכית להתיחס זה אל זה האהבה וכבוד  ולהנות מכל יום שעובר .

ניתן לשלוח שאלות:

[email protected] 

 

טינה בלב?

נשואה 7.5 שנים+ ילדים ב"ה. התקשורת שלנו בד"כ טובה, משתדלים לצאת מידיי פעם במיוחד כדי ללבן נושאים שונים. ביני ובין בעלי יש הבדל שהולך וגדל עם הזמן: הוא נהנה מעשיה מרובה ותוססת, סולד משיגרה וחדגוניות, ואילו אני מעדיפה את המסודר והמוכר, לא מקובעת אבל זקוקה ליציבות בסיסית. ניתן להסיק מה זה אומר על ההתמודדות היומיומית שלנו, למרות- ואני מדגישה- שאנו מודעים לנושא ומשתדלים מאד... בחודשים האחרונים, ב"ה, נכנסנו למעגל של עשיה מרובה מאד, ניתן לומר בקצב מסחרר, שאני מקבלת באהבה ואף מסייעת לו כמה שיותר ומעבר למה שמבקש, והעיקר שיצליח וימשיך, בסופו של דבר מדובר במטרות נעלות ויש לי חלק בהצלחתן בכלל ובהצלחתו של בעלי בנוסף. גם הוא מודע לכך ומשתדל להחמיא. לאחרונה יוצא יותר מידיי שמרוב עומס הוא נעשה פחות ופחות קשוב אליי, אני מתמלאת בתחושות לא טובות כלפיו, מתנהגת במעט חוסר סבלנות לילדים, ואז הוא "נזכר" לשים לב ומעיר וטוען למה אני ככה... לפני כמה ימים הוא התבטא בצורה די חריפה (להרבה זוגות זה אולי לא יישמע חריף, אבל יש ביננו תקשור מאד מכבדת, אז לדידנו זה חריף...) והגענו לכדי וויכוח של ממש, התגוננות, הטחות וכו'. עזבתי את הזירה, לא בהפגנתיות, והלכתי לישון עצובה. הוא ניגש לאחר זמן ארוך והתנצל שלא כך היה צריך להעיר וכו'. כביכול התפייסנו אבל אני מרגישה שאני עדין מלאה. אולי, בעצם, רחוקה. למרות שאנחנו כעת במצב של טהרה, יש ביננו דיסטאנס. בעיקר נפשי. אני שמה לב שהוא מנסה לרצות- קונה פיצה, מציע הצעות, אבל אין לי חשק להיות קרובה אליו. האם הבעיה היא בי שאני יותר מידיי שומרת טינה? אם כן איך אפשר להשתנות? האם זה טבעי בזוגיות? מה ניתן לעשות?

לשמור על האהבה הזו....מרים מארי

זה הזמן- תנצלו את ההזדמנות של החיים ביחידות כדי להגיע לזוגיות בריאה - ליצירת אהבה אמיתית ....

כל קשר נישואין עובר עליות ומורדות , שרק תורמות לקשר הזוגי ומחזקות אותו. הכי טיבעי בעולם להרגיש את מה שאת מרגישה. כי אהבה אמורה לדעוך! ... 

אם הייתם אתם תקועים בשלב ראשוני של בניית הקשר  הייתי אומרת  שמשהו לא בסדר ,  כדי להגיע לאהבה אמיתית עליכם להתאמץ , לא נישאתם כאנשים מושלמים  והחיים לא נשארו כפי שהיו  ... אוכל לאמר לך בוודאות שתמיד ההפכים מצליחים בגדול... ההרגשה הזו שאת מתארת היא  עוד תחנה בדרך אל הדבר האמיתי . ואין בה כל סימן מבשר רעות: להפך, זה מוכיח שאת קשורה לאדם הנכון . ואת בדרך הנכונה .... ויאפשר לך צמיחה - אם תפעלו בדרך הנכונה. דרכו של האדם לתקן ולהשלים את עצמו באמצעות בן הזוג ,  זוהי אהבה אמיתית.

חוסר גמישות הוא עדיין המיכשול הגדול בדרך לשנוי .עכשיו ,נסי לתת לעצמך מרחב לזרום כמה שאפשר , ללא ספק השנים האלו שאתם חווים יחד יהפכו אתכם לאוהבים יותר וחזקים יותר. 

ניתן לחשלוח שאלות

[email protected]

 

איך לא להיות "קרה"?

שלום. אנחנו זוג נשוי 8 שנים+ ילדים, חרדי. נושא האישות חשוב לנו, פתוח ביננו, מודעים לערך הזוגי שבו וכו'. מתחילת הנישואים בעלי היה זה שיוזם העיקר, ונראה שלו זה היה חשוב יותר ממני.. התדירות היתה גבוהה גם הרבה אחרי השנה הראשונה. עם הזמן ובזכותו בעיקר, למדתי ליהנות גם כן, אלא שעדין לא אמצא את עצמי יוזמת.. לאחרונה עם הלחץ בחיים, ירדה התדירות משמעותית. לי זה לא מפריע בכלל, אבל נראה שלו זה חסר (למרות שאני טהורה יחסית זמן ארוך). אני רוצה לשמח אותו ושיהיה לו "פת בסלו", אבל אין לי טיפת חשק. אם הוא מתחיל- אני איתו, אף פעם לא דוחה, אבל גם אף פעם לא מתחילה. אני שמה ב שזה מפריע לו, הוא כבר התבטא כמה פעמים שאני "קרה". אציין שזה נכון לגבי כל ההתנהלות שלי בחיים. אני מאד שכלית, אפילו מעט קשוחה - גם עם הילדים שלנו (גם על זה הוא מעיר לי), עובדת בהנהלת חשבונות... יש בי גם המון רגש, אני רק לא מחצינה. השאלה שלי היא אם ואיך אני יכולה להיות יותר "חמה"- גם לגבי אישות וגם בחיים בכלל- כלפי הילדים, בעלי, משפחה וכו'.

שניים כגוף אחד/ מרים מארי

אחד התחומים המאוד מוגבלים כבר מגיל קטן הוא גופנו. מגיל מאוד צעיר לימדו אותנו לכסות את הגוף , אסרו עלנו מגע או דיבור על כל דבר מיני  או כל ביטויי רגשי בתוך ההתפתחות המינית, 

כדי להבין את הרגשות הסמויות המחלחלות לתוך הנישואים ואת ההשלכות של תגובות ההורים להתפתחות המינית , חשוב קודם לדעת את העובדה הפשוטה הזו :שכאשר היינו  ילדים קטנים הגבילו את החושניות שלנו פעמים רבות ובכל תגובה מינית טבעית גרמו לנו גם להרגיש אשמה , מבוכה, וכד'. מעצם האיסור במגע עצמי או כל הנאה מינית.

ישנם  הורים שמגיבים  לכל תחושה של ילדיהם בצורה קיצונית יותר או פחות   חלקם נוזפים, מאיימים, מכים , מענישים. או פשוט מתעלמים מהרגשות של ילדיהם בדרך זו או אחרת  לתגובה של ההורים יש השפעה עמוקה על חיי הילד בכל תחום . ובתחום המיני יש לה השלכה ישירה לחיבור ולצורת הקשר עם בן הזוג.

כדי למלא את החלל הזה שמצד אחד הילד רוצה לבנות אישיות שמקובלת ומצד שני ההורה (שהוא הדמות החשובה ביותר בחייו )מתכחש אליה יוצא מזה שהילד גדל והופך למבוגר ואז הוא  יוצר דפוסי התנהגות לכל מצב וקורא להם בשמות  לדוגמא :אני לא רגיש, אני מסתדר לבד, אני לא אוהב רגשנות, אני לא זקוק   לחיי אישות, אני קר, וכו''' בסופו של דבר דפוס ההתנהגות הזה יתבטא בכל תגובה ובכל מצב בחייו .

השאלה הנשאלת חשובה מאוד לא רק לך כלפי עצמך או כלפי בן הזוג שלך . אלא גם עבור ילדך !

לכן קודם היה חשוב לי להעלות את המודעות לחינוך מיני שאנחנו מעבירים כהורים לילדים  דרך הזוגיות.

מה גורם לכל התחושות הנעימות  להרגיש נאהב לרצות במגע? כל אלו מוכרזות במילה אחת כמעט: "אהבה רומנטית" שהיא שלמות, אחדות, הרגשה של אני מרגיש שלם. זה הרבה מעבר לאופן המיניות  שלכם  או לתדירות בחיי האישות. או למי רוצה יותר או פחות .  תחושה של מחויבות לקשר והרצון לרצות ולרצות האחד את השני.

אני ממליצה לשפר את הקשר בניכם הרבה קודם לחיי האישות.1 במחמאות במהלך היום ,2מגע ספונטני , 3יציאות משותפות לבד פעם בשבוע לפחות, 4ליצור חוויות יחד . 5להקפיד על זמן איכות שלכם בלי הפרעות.  6תקפידו לעשות כמה שיותר יחד . כל מה שעושה לכם טוב. 7והכי חשוב דברו ..דברו... דברו ...בחופשיות מה אתם אוהבים יותר ומה פחות

אני בטוחה שמהר מאוד תגלי שהכול משתנה הזוגיות שלכם תתחדש ,ותרגישו הרבה יותר קרובים ומאושרים יחד.

בהצלחה רבה

[email protected]

ניתן לשלוח שאלות

  

 

אכילת ממתקים באמצע הלילה

שלום וברכה, בני בן ה-4 קם באמצע הלילה (כחצי שנה) לאכול מהממתקים שבארון המזווה, מדובר בילד ממושמע, מתפקד כראוי בגן ב"ה, מקבל במשך היום מהממתקים שחפץ בהם בלילה, חום ואהבה דיברנו איתו על כך והראה הבנה שעליו להתגבר על רצונותיו, כנראה שאין זה ביכולותיו כעת. נסינו לנעול את הארון ולהשאיר לו קצת ביסקוויטים בחוץ, והצליח לפתחו!!! אנו מנסים כעת בשיתוף פעולה עם אחיו וסיכום אתו כי נשאיר לו בחדר השינה שקית עם מעט ביסק' וננעל את חדר השינה, (ולאחים יש מפתח לעת הצורך), ולאחר זמן להפחית לגמרי עם הביסק' ולנסות לחשוף אותו שוב לניסיון, עם דלת פתוחה, אשמח לשמוע על ראייתכם בעניין תודה, מרדכי חניה

הורים וגם מנהיגים/מרים מארי

הילדים מחזקים התנהגות לטוב או למוטב בהתאם לתגובת ההורה... לכן ככל שתגובת ההורה להתנהגות הילד (שמתחילה בצורה תמימה תמיד )תהיה קיצונית יותר התנהגותו של הילד תחמיר... ושוב תגובה של ההורה תיגרר לכעס/ ענישה /אזהרות וכו .....כל זה ממשיך כמו כדור שלג שהולך וגדל עוד ועוד.

ראשית משאלתך לא הבנתי איפה אתם נתקלים בבעייתיות בהתנהגותו של הילד ? בעצם האכילה בלילה? או בלקיחת משהו בלי רשות? בכל מקרה אני לא רואה כל בעיה שמצריכה תגובה מיוחדת , וחושבת שחשוב לכם ההורים להבין שהתגובה שלכם היא הגורמת הבלעדית להמשך התנהגות הילד. גם בשלב הזה אני מציעה ,פשוט להתעלם אין שום בעיה בילד שאוכל בלילה.... חלילה מלנעול דלתות או לעשות כל חסימה מסוג זה בשום אופן.! להפך עודדו את הילד שאם הוא רעב בלילה הוא יכול לקחת מה שהוא צריך הכינו לו מראש שתיה או אוכל אהוב עליו .    במידה ואתם לא רוצים שיאכל ממתקים או משהו מסוים הרחיקו אותו בטבעיות מבלי לעדכן אותו על כך . 

ככל שתבינו שילד הוא אדם עם צרכים ורצונות בדיוק כמותכם ... לא תרגישו שיש בעיה כל שהיא באם הוא מתנהג שונה... בהחלט  לכל אחד יש צרכים שונים.

לגבי גבולות החוכמה שלנו כהורים להציב לילדים גבולות ברורים ,מבלי שהם ירגישו שיש פה איזה גבול . ולהפוך את הגבולות לאורח חיים .

בהצלחה רבה

 

[email protected] (ניתן לשלוח שאלות)

 

מילים קשות מאוד

אשתי לעיתים נוטה לכעוס מאוד על הקשיים שלה בבית בעיקר עם הילדות. לצערי היא משתמשת בביטויים חריפיים מאוד כפי שאפרט מעט. דוגמא טריה מאמש- יצאתי בערב למפגש בוגרי צבא בעידודה. כמובן אחרי יום עבודה ואחרי שסייעתי לה בלקלח את הקטנות ולהכינם לשינה. בשעה 10 ומשהו בלילה היא מסמסת לי איפה אתה כבר?? ואח"כ כותבת - נמאס לי מהילדות האלה הן לא נרדמות וכבר אין לי כח להרביץ להן הם בוכות סתם, אין לי כח יותר... ובהמשך - בסוף אני אשבור לשתיהן את הראש.. וכן נמאס לי מהן אני שונאת אותן... וגם מה אתה בכלל יודע על ילדים?אתה כל היום בחוץ עושה חיים ואני נשארת בבית כל הזמן עם הכלבות האלה... אוכלת קש וזבל עובדת קשה בלי סוף ורק דורכים עלי אתה והבנות המקוללות שלך וההורים הזבליים שלך תלכו כולכם לכל הרוחות... בכוונה פירטתי קצת כדי להבין את מידת כעסה וביטוייה. לצערי איני מצליח להרגיעה ולעודדה למרות שאני משתדל לסייע ככל שניתן כשאני בבית. מה אתם מציעים לעשות בנידון?

מרים מארי

היופי בזוגיות שהיא יכולה לרפא את פצעי הילדות. יש בכוח האהבה שלכם לשנות הכול ...רק אם תרצו...

משאלתך ניכר שאישתך במצוקה אדירה... וחובה עליך שלא להזניח את הדברים ולעשות כל שביכולתך לשפר את המצב... 

 בתשומת לב, בהקשבה, בהכלה, בחום, אהבה הבנה ונתינה.  במידה ואתה חושב שיש משהו שמצריך טיפול מקצועי, אל תהסס. !פנו לטיפול אצל מטפלת זוגית או פסיכולוגית וכד'...

בהצלחה רבה

בעלי איבד עניין

שלום אנו נשואים 5+ ב"ה לאחרונה בעלי לא מעוניין לקיים יחסי אישות ביקשתי ממנו כבר כמה פעמים שיספק את הצרכים שלי הוא מבין וזה מחזיק לזמן קצר... מה לעשות? יש לציין שבשאר הדברים הכל מצויין. תודה מראש.

מרים מארי

שלום לשואלת,

בשאלתך חסרים הרבה פרטים לכן קשה לענות תשובה מספקת... בכל אופן אציין שיחסי אישות מהוים חלק מאוד חשוב ואולי הכי חשוב בקשר שלכם. ...אולי כדי שתבדקי יותר על מצב היחסים בניכם, כי מאוד מפתיע שאת כותבת שהכול מרגיש לך בסדר.

בתקוה שלא מאוחר אף פעם.....

המלצתי: לפנות לייעוץ מקצועי

בברכה

 

[email protected]

(ניתן לשלוח שאלות)

 

 

חוסר ענין לאשה

שלום וברכה. אני נשוי קרוב לשני עשורים, תקופות ארוכות לא היו בינינו קשר זוגי טוב, לאחר מאמצים עילאיים מצידי הלכנו כמה פעמים לתקופות שונות לטיפול זוגי אצל כמה, אפשר לומר בגדול שהיו שיפורים. אך עדיין ישנם קשיים בסיסים ביחסיים בינינו ואהבה והנכונות לקשר אמיתי לא פתוחים מספיק. מה ניתן עוד לעשות

לשפר כי אפשר/מ. מארי

ברכות לשואל

כבר משאלתך ניכר הכאב והרצון לשיפור היחסים בניכם . זה הכי טיבעי ונורמלי להרגיש כך .....וכן תמיד יש מה לשפר ואפשר -רק צריך רצון!

במידה ואתם מחליטים ללכת לייעוץ אני ממליצה ללכת רק לאשני מקצוע המומחים בייעוץ נישואין , כי ללכת לרב או ליועצים שונים שלא מוכשרים לייעוץ בתחום הנישואין רק מתסכל ומחמיר את הבעיה.

שנית- אתם יכולים לקרוא חומר וללמוד יחד,  ויש הרבה מה ללמוד ...- ויש לדעת שאישה נקנת בפרוטה ולא בכדי כתבו חז"ל רבות בחשיבות לרצות את האישה. ....

גברים מסתכלים על חיי אישות בשונה מאוד מנשים וזה יוצר  אי הבנה . לכן עם מעט פתיחות ולמידה אתם יכולים לשפר את חייכם ---

שלישית - לדבר לדבר לדבר - דברו יחד כמה שיוצר . ליצור שיחות...לשאול ...להתעניין... להקשיב ... מה היא מרגישה ? מה היא חושבת ?אוהבת וכו'...

רביעית- פשוט להשקיע- לפנק את האישה במתנות, להפתיע ביציאות משותפות, להחמיא - כמה מילה טובה יכולה להפוך לאישה את היום וזה תפקיד של הבעל לחזר אחרי אישתו ...וזה הרבה לפני חיי אישות והרבה מעבר.

 בתקוה שתשובתי תועיל לכם 

המון הצלחה

מרים מארי

mari [email protected]

ניתן לשלוח שאלות 

 

אשתי לא מעוניינת

אשתי עובדת בבית ספר ומצליחה מאד, וגם כותבת ספרים. אני רוצה לבלות איתה לצאת איתה היא אומרת שהיא לא צריכה, ועל כל דבר שאני רוצה לפנק אותה כגון קניית פאה חדשה כמה ימים בצימר וכו' היא אומרת חבל על הזמן ומי ישמור על הילדים וכדומה. ואני מרגיש שחסר לי אישה ואינני יודע מה לעשות. אולי תכלי לעזור לי ?

לדעת לתת.../מרים מארי

ברכות לשואל

האמת היא שרוח האדם אצל גברים ונשים אינה עומדת במקום אחד . היא מתפתחת: כיום אנו עדים לעליית האישה המתבטאת בעיקר במציאות של אישה עובדת, קרייריסטית מפרנסת . אם בעבר נשארה האישה משובצת בתוך הגבר שלה . עכשיו היא עולה בזכות עצמה בינתיים בזוגיות משלמים על זה מחיר . כיוון שיש הבדלים בסיסיים ומשמעותיים בין גברים לנשים . הבדליים אמתיים שלא ניתן לשונותם בגלל שינוי תרבותי או סביבתי .     אפשר לומר שנצטרך לחשב מסלול מחדש ולהתייחס באופן מחודש  לבן או בת הזוג כדי לגשר על השוני הטבוע בין אישה לגבר מעצם בריאתם.

אנו יודעים כי ההבדלים המהותיים בין גברים לנשים הינם ברורים . מידי יום מתפרסמים  מחקרים על הבדלי ההסתכלות, תפקידי המינים, חלוקת העבודה, מניעה או ריבוי הילודה , וכו'

אבל ההתמודדות היומיומית היא בעיקר בתפיסה של גברים מול נשים , ולהפך. ההורמונים שמשפיעים על המוח ,ההתפתחות ,התפיסה החושית והרגשית ,תפקוד המוח הגברי והחשיבה הרציונאלית לעומת נשיות  רגשנית .

משאלתך אני מבינה כי הרצון לתת הוא הרבה מעבר לכך . כי כל קשר מבוסס על נתינה וקבלה והמצוקה גדולה יותר ככל שהקשר גווע .,אם בעקבות התמכרות לעבודה או כל גורם אחר. יותר ויותר אנו רואים זוגות שחווים את הקושי למצוא את החוט הדק של קשר מחובר מלא  הענקה ,נתינה ואז קבלה של האחד עם השני. איך שלא נסתכל על זה נמצא איפה שהמאמץ חייב להיות משותף לשני הצדדים . כי אם אין אינטימיות יש בדידות שגדלה וגדלה ככל שהזמן עובר.

אני מזמינה אותך להיכנס למסע הזה של חידוש ובניית הקשר יחד וכל אחד לחוד . גלה את הדברים שמרגשים את רעייתך במיוחד הקשב לשפה שלה !לרצונות שלה! לתשוקות שלה! חבר אותה יחד אתך בשיחה ,במילים ,בהבנה עמוקה לבניה מחודשת ותראה עתיד של אהבה וחיבור אמיתי .

 

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

קלישאה או אולי לא

השאלה אולי נדושה אבל אצלי עדיין לא והיא מעסיקה אותי הרבה. אקדים שכבר קראתי תשובות באתר בעניין וכן את המאמר המחכים המבחן הסובייקטיבי של הרב בן סימון. אני מחפש כל מיני דברים. בניהם משפחה טובה מידות טובות וכמובן אינטלגנטית, וגם נראית טוב. זה אולי נשמע אולי קלישאה אבל ממש לא התכוונתי לזה. אנ לא מחפש כמו כולם או כי ככה אמרו לי שכדאי. אני מחפש את מה שחשוב לי באמת. כמובן לפי הבנתי. מעירים לי על זה שאנו יותר מידי מחשיב את היופי שהייתי יכול להתקדם עם הרבה הצעות אחרות אם זה לא היה משהו כל כך משמעותי אצלי, אדגיש ואומר שאני מחפש מראה חיצוני שטוב עבורי ולא כי כך אמרו אחרים, עב בכל זאת כנראה שזה בסטנדרטים שלא נמצאים בשפע. כלומר כנראה מה'עשירוןון העליון ושצריך לצרף לזה עוד מעלות אחרות הסיכוי למצוא הולך וקטן. לא מחפש משהו ספציפי אלא מראה שיראה טוב בעיניי. אני נפגשתי עם אחת היה לי רצון להמשיך והכל היה מצויין מאוד אבל המראה לא היה טוב בעיניי, אני יודע שתגידו לי שאני צודק שחתכתי. אבל אני עד היום לא יודע מה לעשות. אקח בחורה פחות איכותית אבל נראית טוב? אני לא כזה רדוד.מצד שני העניין החיצוני חשוב לי. אני לא רוצה ללכת ברחוב אחרי החתונה עם הרגשה שהיא לא נראית מספיק טוב ושיהיו לי ניסיונות (כן, אני מכיר את הקלישאה ניסיונות תמיד יהיו אבל כאמור נמאס לי מקלישאות) מצד שני מאוד טבוע אצלי חזק בנפש המראה החיצוני. מה עושים? איך אני יכול הגבר על העניין החיצוני? הרבה זמן וכבר לא מצליח. אני לא מדבר על אחת שנראית לא טוב זה בטוח אני לא יקח. אבל למה אנ לא יכול לקחת אחת שנראית רגיל כמו כולם. כמובן בתנאי שמתפתחת כימיה כמו שכבר קרה ועזב כי רציתי שנראית יותר טוב. איך אוכל להציל את עצמי מלכודת דבש שנקראת מראה חיצוני או שאולי זו לא כזו מלכודת אלא יסוד לחיים תקינים ובריאים ואהבת לרעך כמוך. בבקשה אל תתנו לי את התשובות הרגילות שרק אני יכול להחליט ושמראהעה זה עניין סובייקטיבי. לא כי התשובות לא טובות אלא כי בינתיים לא עזרו לי. אנא ממכם. רוב תודות

לבסוף מוצאים אהבה/מ.מארי

כשבאים אלי זוגות אני נוהגת לשאול אותם כיצד ניפגשו? 

כי הסוד הגדול של הזוג יחד- מתחיל וממשיך בדיוק בנקודה הזו.

כדי להבין חשוב שתדע מה בעצם קורה  במוח שלנו  ואיך מתקיים הליך שהוא ביולוגי ופשוט . וקורה בעצם לכל בני זוג שמתאהבים.

נתחיל בזה שגבר מתאהב באישה מסויימת והוא בטוח שהיא האישה הכי יפה בעולם ולא תמיד זו המציאות אז אל דאגה שתמצא אץת האחת שלך היא תהיה תמיד הכי מושלמת בעינייך ...

אז איך בעצם מתאהבים?

התאוריה הרווחת היא שאנו מתאהבים 1/ בתכונות שבן/בת הזוג מציעים או משדרים  והם דווקא תמיד התכונות החסרות לנו או הרגשות שהחסירו ממנו בילדותינו . 2/ אנו מתאהבים במישהי/ו הדומה ברוב החושים לעונג שחשנו בימי ילדותינו . ז"א כל רגש ,חוש או חוויה שחוונו בעבר נירשמת בתת המודע כחוויה טובה או רעה והיא משפיעה עלינו בבחירת בן/בת הזוג (!)

יוצא מזה שלדחוק במישהיא או מישהו לצאת עם בחור או בחורה מסויימת זו שגיאה  חמורה 

ובמיוחד לגבר 

כי "גבר מחזר אחר אבידתו "... ובטוחני שתפגוש את האחת שלך אתה תרגיש בוודאות ללא צל של ספק שזו היא .

חשוב גם לציין כי לעיתים יש חסימה שלא במודע שנגרמת בדכ לילדים שחוו נטישה כל שהיא , חסימה זו היא פחד להתחייב להתאהב להתמסר להאמין, פחד להיכשל או להתאכזב . במצב כזה חשוב לטפל בזה  קודם שיוצאים לדייטים. כי הכול מתחיל ונגמר במוח הקטן שלנו שם נמצאים החיששות הפחדים הלבטים אבל שם גם נמצאות התשובות לכל השאלות .

בהצלחה רבה

מ.מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

 

 

רווקה עם בעיות פוריות

אני רווקה בת 20 דתיה לאומית תורנית. לא תמיד קל לשתף בנערות נודע לי שיש לי בעיה הקשורה בפריון ובדרך הטבע לא אוכל לשאת הריון. מאז אני בקשר עם מרכז פועה והיום בנוגע לשידוכים הנחו לחפש בחור כזה שיש לו גם בעיה בפריון. העניין שהמון זמן עבר מאז שהחלטתי להתחיל לצאת והיה רק בחור אחד כזה שהיה לא רלוונטי. לאחרונה בעיקר שהמון אנשים שלא יודעים עליי מציעים לי בחורים עולות בי המחשבות שאולי לאו דווקא אני צריכה לחפש בחור עם בעיות פוריות (דבר הקשה מאד למצא). בכל אופן הייתי רוצה לשמוע מה היועצים והרבנים כאן חושבים. תודה רבה!

אין דבר העומד בפני התפילה /מ. מארי

כל האימהות הקדושות עקרות היו. ולבסוף כולן נפקדו בכמה בנים

אין דבר העומד בפני התפילה 

אינני פוסקת הלכה , בעיניין זה אולי מוטב לשאול פוסק לפי העיניין כמה ומה לספר ...

אבל דבר אחד אני יאמר לך לעולם אל תרגישי חסרה . כי ניסים קורים  תמצאי את האחד  שהכי מתאים לך.האחד  שיקבל אותך כמו שאת בלי תנאים . בטוחני שה יהיה בעזרך.

בברכה 

מ.מארי 

נישואין עם בעיות רבות

מפחיד אותי לחשוב מה אני באמת חושבת על בעלי אני בלב ממש חושבת שהוא לא מוצלח אבל בד"כ לא מראה את זה איך אפשר ככה? מידי פעם יוצאים לי דברים, אבל אני ממש לא אוהבת את זה אני אוהבת חיים יפים ושמחים, אבל נפלתי עם אחד שלא כמוני , חי את החיים שלו בצורה הכי הפוכה שיכולה להיות. הישרדות מתישה..........

כל יום הוא בחירה/מ. מארי

אם היית מולי הייתי שואלת אותך איך הכול התחיל...

כאישה כאימא אני נוהגת לומר 

לפעמים כדי להחליט  יש לשים על  המשקולת את הטוב ואת הרע  כדי לבחור מה יותר ממה....

אבל תמיד הבחירה בידנו

וחייבים לבחור כל יום מחדש

 

ההמלצu, שלי:

לבחון את המצב כי לפעמים זה הכול עיניין של מבט

לבחור את הטוב ביותר עבורך 

לדעת שבכל דרך יש אתגרים

לאהוב את החיים כי חיים פעם אחת

 

בהצלחה רבה

מ. מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

 

 

נישואין שניים

אני התחתנתי בשנית עם 2 ילדים לבעלי שהיה גרוש בלי ילדים..בעלי לקח עליו את ה'עול' שלא מרצוני..הוא טיפוס מאודדד אכפתי אך עם זאת גם נוקשה..הוא בעיקר קפדן על הבן הגדול ...שיקפיד להתפלל ..שיעזור בבית.שיעשה כך ויעשה כךך...ועוד...אני מרגישה את ההתמרמרות של הילד..ולא פעם ניסיתי להסביר לו את ההשלכות אך הוא אינו נמנע מלקחת צעד אחורה..בעקבות כך לא פעם אנחנו יכולים להכנס לויכוח רציני של צעקות והוא לא מתקמצן בלצעוק ולזרוק דברים הנקרים בדרכו גם אני מאוד נסערת מכך...אני מודעת לכך שיש צורך בייעוץ הבעיה היא שאנחנו מאודדד עסוקים ביומית שלנו נוסף לילדודס הקטנים ואם היה אפשרי בטלפון או משו שיתאפשר יותר אשמח מאודדד אגב אנחנו מהדרום! תודה רבה מראש!

ילד שלי מיוחד לעד /מ.מארי

טוב שאלתך לגמרי לא פשוטה

ובכלל מצבים מעין אילו מורכבים מאוד:(

אני רוצה לענות על שאלתך בשני מישורים

אחד החלק הזוגי שני החלק שלך כהורה מול הילדים

בשניהם אני יאמר לך: לעולם אל תפחדי, לעולם אל תוותרי , לעולם אל תשתקי, לעולם אל תתעלמי ממה שהלב שלך אומר  לעשות!!!!!

אז כן, החיים לא תמיד הולכים בכיוון שאנחנו רוצים או מחלטים

לא בזוגיות ולא בהורות

אבל חשוב להבין נישואין שניים  מאתגרים יותר ,קשים  יותר ,  מסובכים יותר  ובוודאי שיש ילדים  זו משימה מאתגרת ומורכבת לכל הדעות ....

אבל, יש משהו שלעולם לא הייתי מותרת בוודאי במקרה אותו את מציגה .

הילד שלך חייב לדעת שאת תגני עליו בכל מצב!!!!! הילד שלך חייב לדעת שאת לא תוותרי עליו לעולם!!!!!

והגבול פה הוא דק מאוד ומהר מאוד את יכולה להביא את עצמך בין הפטיש לסדן למה? רק כי את מאפשרת!

נכון , גם בבית רגיל ששני ההורים יחד  כשהילדים גדלים -הם מאתגרים  ...ובבודאי ק"ו  במצב הזה  שהילדים  עוד יותר סובלים  וקשה להם, ממילא  האתגר לא פשוט בכלל לשני הצדדים.

אבל אנו המבוגרים האחראים חייבים להבין אותן ולהיות שם בשבילם בכל זמן בלי תנאים .  

אז יש אחד שמסוגל להיות אב 'חורג' נפלא ולאהוב את הילדים כאילו הם שלו ... ויש אחד שקשה לו

לכן הגבול חייב להיות מאוד ברור קודם מבחינתך!

את אימא ,האחריות היא עליך.

קודם להגן על ילדיך מכל פגיעה רגשית וכמובן פיזית

שנית יש לעשות הפרדה מוחלטת  לגבי כל מה שקשור בזוגיות שלכם

אני ממליצה לך לשבת ולהחליט עד כמה מעורבות את רוצה בהחלטות שבין הזוג שלך יחליט בחיי הילדים. ואז לשוחח  אתו ולהציב את הדברים בצורה ברורה  .

אל תהססי לגשת לעזרה מקצועית זה חשוב מאוד במיוחד בנישואין שניים

בברכת הצלחה מרובה

ונחת

מ. מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

 

 

הבעל וההורים

אני נשואה מזה כחצי שנה, בעלי לא נעים לומר, אינו מסתדר עם אבי. שני טיפוסים בעלי אופי שונה מאד... משכך, הוא משכנע אותי שלא נתארח בשבתות בבית הורי, אלא רק בבית הוריו או בבתינו... אני בדילמה. הורי נפגעים וגם אני מתגעגעת... אבל מאידך בעלי חש במצוקה במפגשים אלו... מה עלי לעשות? איזה צד לרכך? על מי אני אמורה להשפיע על ההורים או בעלי? האם אני אמורה לותר בנושא זה? אודה לכל עצה שתאיר את עיני....

הורים לא מחליפים/ מ.מארי

השאלה הראשונה שהייתי שואלת אותך. מה הלב שלך מרגיש? למה בעלך מרגיש צורך להתרחק? האם כולם לא מסתדרים עם אביך? או רק הוא? האם מטרת הריחוק לא מגיעה ממקום של שליטה ? האם הוא מבקש להתרחק גם מחברה שהיית רגילה או שאר בני המשפחה?

כי הלב לעולם לא משקר.

הורים לא תמיד צודקים אבל את הורים לעולם לא מחליפים...

אני מאמינה בהדברות ולא בניתוק. אני מאמינה בויתור ולא בריחוק!

לעולם אל תותרי על עצמך ! 

תמיד נסו למצוא את התשובות יחד בהדברות בויתור ובקבלת האחר .

כי מוטב לו לאייל הניכנס ליער הסבוך  לשבור את קרניו ולא לשבור את כל עצי היער ......

בהצלחה רבה

מ. מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

 

 

 

 

זעקה לעזרה

הבן הבכור שלי בן 17 וחצי מדבר אלי בצורה מזלזלת וחוצפנית אני בוכה מכאב מצער ומעלבון בבקשה זקוקה לעזרה דחופה כואב לי הלב הוא מתנהג בכפיות תודה כלפיי רק שצריך משהו הוא נחמד אני משתדלת לעשות לו טוב והוא תוקף ללא הפסקה תודה

הורים מנהיגים/ מרים מארי

פער הדורות בין הורים למתגברים היה קיים תמיד, והוא תופעה טבעית ומאוד חשובה מבחינה התפתחותית בחיי הילד ובביית האישיות שלו. כשהילדים צעירים, הם מקבלים מאתנו בחיוב את תכתיבי ההתנהגות  שלהם .      והיכולת שלנו לשלוט בהתנהגותם ומעשיהם,  היא קלה . כי להורה יש סמכות ויכולת להדריך אותו  באופן מלא.

כדי שהורים יצליחו להנהיג את ילדיהם , עליהם היות רחוקים וקרובים בעת ובעונה אחת . מצד אחד עליהם להיות רחוקים מספיק כדי לראות לאיזה כיוון הילד הולך ולהוביל אותו אליו . מנגד עליהם לשמור על קרבה לילד ולעזור לו להתאים את מטרותיו ודרכן לשמור על מכלול היחסים בינו לבנם.

חילוקי דעות בין הורים לילדים נובעים מראיה שונה שלהם את עצמם ואת האחרים. ראייתו  של הילד צרה וממוקדת בהווה הכי עכשווי, שכן ילדים מרוכזים בסיפוק צורכיהם מידית. לעומת זאת, ראייתם של ההורים רחבה , צופה עתיד, לוקחת בחשבון את כל שאר בני המשפחה.    התוצאה, שלהורים יש ציפיות ודרישות מהילדים שפעמים רבות לא עולות בקנה אחד עם רצונות הילד.   ואז מתרחש קונפליקט. כדוגמת המקרה שהצגת  בשאלתך .      מצד אחד את יודעת מה טוב לילד שלך מצד שני קשה לך לקבל שהוא מסרב לחשוב כמוך.

קיימות כמה סיבות לכך שהורים מתקשים להדבר עם ילדהם בעיקר בגיל הגרות : 1. קשה להם לותר על השליטה הבלעדית, 2. קשה להם להכיל את הדאגה לילד, 3. קשה להם לאפשר לילד לשלם את המחיר של מעשיו,4. קשה להם למצוא את הדרך לקבל את עצמאות ילדיהם, 5. קשה להם לשחרר או בעצם  לקבל שהילד לא הולך בדרכם.

אולם כדי שהילד שלך יצליח להמשיך להפתח לגדול ולעצב את אישיותו חובה עלינו ההורים לתת לו מרחב .  בגיל הזה במיוחד  הם בוחנים אותנו ההורים עד כמה נקבל אותם בכל מחיר עד כמה נאהב אותם ללא תנאים !

 אני ממליצה תמיד לשמור על קשר חברי עם הילדים במיוחד עם מתבגרים  . להקשיב להם. להיות ערני לצרכים שלהם . להאמין בהם וביכולות שלהם. להעצים אותם כמה שיותר. לתת להם לבחור ולהעמיק את הדימוי העצמי החיובי . לא לתת כלל להרגיש שהוא טעה , נפל, שגה , נכשל.  להפך לתת לו ביטחון להתמודד ולהצליח . חשיפת הילד לאתגרים  תחשל אותו והכי חשוב לראות את הילד צריך , לא מה שטוב לנו , למעמד משפחתי . אלא טובת הילד קודם.

אני מאמינה שאם תפתחי ותשדרי לילד את המשוב החיובי הזה תוכלי להשפיע עליו ממקום טוב ,ממקום מכבד . וחלילה, לעולם לא להרגיש כעס , עצב, קפידה או לפרש את זה ככפיות טובה להפך להכיל להבין ולקבל ולאהוב בכל מחיר בלי תנאים אהבה שאינה תלויה בדבר לעולם ...

בברכת סיעתא דישמיא

מרים מארי

[email protected]

(ניתן לשלוח שאלות)

איך משתחררים מרגשיות יתר לבת זוג, כלומר אהבת יתר

שלום רב, איך משתחררים מרגשיות יתר לבת זוג לאישה, כלומר אהבת יתר רדיפה אחריה. עניין נוסף לעתים אני שומע שזה שאני מנסה לפייס אותה בכל מיני עניינים, היא אומרת שזה מניפולצייה מולה השאלה מהי מניפולצייה ומה דרכי הבנה שלה ואיך אפשר להתנהג לא בדרך כזו אם יש

פשוט להרפות/ מ.מארי

במקרים רבים לבני זוג מאוד קשה ליישם את " השניים ביחד וכל אחד לחוד"...

אולם הדרך הטובה ביותר לשמור על זוגיות בריאה לאורך זמן הוא החיבור וההפרדה הנכונה.

הדינמיקה של הנצמד / המתבודד נוצרת בדיוק מהקושי  הזה!

משאלתך , ניתן לזהות כי הקושי ששורשו אגב טמון  ב'פחד נטישה ' של אחד מכם,  יצר מעגל  של אחד "נצמד" והשני "מתבודד"/מתרחק.

התוצאה פה היא : מי שחש הקלה בקשר ונוטה  לתת מעצמו הוא דווקא "הנצמד" מבין השניים ,

זה הוא שהצורך שלו בקשר לא סופק והוא תלוי בו. וזה קורה לו  מהר מאוד מספיק ל"נצמד" קשר של 3-4 חודשים רצופים כדי להרגיש בטוח בבת/ו הזוג שלו (אולם מתחת לפני השטח אורב לו פחד גדול לא מודע שיחמיר את נישואיו בהמשך בהקשר.)

ה"מתבודד" לעומת זאת חושש מפני הסגר -החנק -מתן אהבה בלתי פוסקת- היבלעות , כל אלו דוחקים בו ברצון עז לחופש ומשאינו מקבל את החופש הנצרך לו הופך אט אט למסוגר ומבודד.

כדור השלג הזה גדל ומחמיר עם הזמן הנצמד משווע לתשומת לב והמתבודד מסתגר יותר ויותר

ככל שהמרחב הנפשי של בני הזוג מצטמצם הקשר גווע ודועך למערבולת כעסים ריחוק עד לפיצוץ.

אני מקווה שכעת תוכל להבין שהרצון שלך לפייס אותה בדרך שלך   מאוד רחוק ממה שהיא צריכה ממך .

אני ממליצה , ראשית להבין את דינמיות הנצמד והמתבודד.

להבין שנתינה אמתית זה מה שהשני צריך ולא מה שאני רוצה לתת.

ולדעת שהחיים כל הזמן מביאים לנו אתגרים והדרך היחידה לצלוח אותם יחד זה הבנה עמוקה האחד עם השני .

בהצלחה רבה

מ. מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

אדישות

צהריים טובים, מבקש עזרה רעיונות כלים עצות בעניין השלום בית אנחנו נשואים מספר שנים עם 5 ילדים כל יום ממש כל יום אני חושב על הבית, על הילדים ומה הם עוברים אני כועס על עצמי למה מגיע לילדים לחיות כך ואינני יכול לעצור המצב הנתון שאשתי בטיפוס שלה אדיש ואדיש לרגש ,לא שמעתי ממנה במשך שנים הבעת רגש לבעלה משפחתה כמה פעמים עמדה באמצע והפריעה לקשר מוצאי פסח שעבר לאחר טיפול זוגי שהמטפלת התייאשה ורק נס החזיר את אשתי לבית, משפחתה התנפלה עליי והאשימה אותי שאני לא בסדר והיא לא שמחה כפי שהייתה רווקה, האשימו אותי בניתוק. אשתי עמדה בצד וכשחזרה לבית איימה על הנישואין, לא רק שנפגעתי בחוסר נאמנות שלה אליי גם עוד עשתה אותי אשם. לאחר כל זאת ניסיתי להבין מאיפה הגיע וראיתי תכתובות בין אחיותיה, היא עובדת בביה"ס לבנים ושם הקושי שהיא מדברת עם מורים והיא גם מחנכת לבד עוד יותר מקשה מכל זה היא נעלה את הטלפון עם סיסמא עשיתי איתה שיחות הבנה, אני משתדל רבות שיהיה קל לילדים, יש רגעים של שלווה בבית מה זה שלווה לא רבים והיא מדברת איתי רגיל כאילו לא קרה כלום, הטלפון נעול ואני יודע שיש דיבורים היא מכחישה ודמיונות שלי המצב הבריאותי דורש ממנה הרבה שינה ויש בה עייפות מתעוררת ב03:00 כל בוקר ויושנת ב20:00 ואני שואל כיצד היא אומרת הרי היו דברים, היא מתבטאת שאעזוב אותה לנפשה, היא מסתגרת במיטה עם סמיכה על הראש, מסתובבת כמו בועה לעצמה עשיתי כמה יעוצים ושיחות עם רבנים, ואני נשאר בבית כי לא התחתנתי כדי לפרק ולא רוצה כאב לילדים מה הכלים לא להתפוצץ מהסתרה שלה ומהשלווה אדישה שלה

יצירת חוף מבטחים/מ.מארי

אחרי שזוג מתחייבים להיות יחד ,עליהם לעזור אחד לשני להפוך לאוהבים ולא אויבים!

אולם באופן בלתי מכוון ברוב הזמן המוח האוטומטי ינסה להוביל אותם לכישלון  האחד של השני והאחד עם השני, (שהבסיס לכל זה הוא הפחדים הגדולים מדברים שלא קיבלו בשנות ילדותם ).

אם בני הזוג מראים אהבה אחד לשני הם מתחילים לחיות מחדש כל יום!  אולם אם הם נגררים למאבקים הקשר נהרס ודועך  ... ואז מסלול חייהם  תלוי על חוט החובות של הקשר היינו : הם נשארים מסיבות כמו ילדים/ הרגל/ פחד . וכו'

וכשהם לא ממשים את חייהם הם מתגלגלים אט אט לאדישות,  חוסר עניין- שמוביל למחסור רגשי ענק שגדל ומתעצם עם הזמן.

כדאי לדעת כי אפשר לצאת מהכאוס הזה  ולשחזר  תחילה אפילו באופן מלאכותי את חיי האהבה -התקשורת והקשר , רק אם שני בני זוג חדורי מטרה להצלחה .

אני ממליצה לשים את הפוקוס -את הזרקור! לא על מה שלא טוב בבן/ת הזוג  . אלא דווקא במה כן? מה חיובי? במה אתם טובים יותר? משם יש להמשיך וטפח ולהגדיל את מקור ההנאה מהזמנים הטובים אט אט תתחילו לראות איך החושך הופך לאור ותחושת האהבה והרצון לקשר יפתח .

בהצלחה רבה

מ.מארי

ניתן לשלוח שאלות

[email protected]

    מרכז ינר

    סניף ירושלים: בית הדפוס 30
    טלפון: 02-6321600
    סניף מרכז: ברוך הירש 14
    טלפון: 03-7160130