שלום כבוד הרב,
שמי חגית ואני אמא לחמישה ילדים. הגדולה בת 12 וחצי והבן שאחריה בן 11 וחצי ומתחתיו ישנם עוד שלושה ילדים קטנים יותר.
יש לי קשיים רציניים עם הבן בן 11 וחצי.
במשך תקופת גידולו של הבן שמתי לב שחשוב לו מאוד להרשים את הרבנים בתלמוד תורה או הרבנים בתהילים בצהרים ואנשים שמסביבנו, משפחה, חברים וכו'.
כל השנים תמיד קבלתי שבחים על הבן מהרבנים בתלמוד תורה לגבי התנהגותו הטובה, מידותיו הטובות, רצינותו ואפילו קיבל תעודות הצטיינות בתלמוד תורה.
כמובן שאני שמחה בכך מאוד ואומרת לו זאת אך בבית המצב לגמרי הפוך. בראשית כל יש לו התנהגות ילדותית שמתבטא בבכי היסטרי שמתלווה אליו לפעמים מצטערת לומר נזלת, צעקות, נשכב על הרצפה ובוכה וזה קורה בגלל שכועסים עליו על דבר מסוים או כאשר מסרבים לתת לו דבר מסוים שהוא רוצה או שלקחו לו משהו ששיך לו כל מיני סטואציות שגורמות לו להתנהג בצורה מופרעת ולא מתאימה כלל לילדבגילו.
דבר שני, קשה לו לקבל שמבקשים ממנו לעשות משהו ורציתי לציין שבתלמוד תורה הוא שמח לעשות דבר שמבקשים ממנו כמו: לסדר את הסדורים במקום, לטאטא את הרצפה ואילו בבית לא מוכן לעשות ומתחיל לקטר ולהתעצבן וכמובן שאני מחלקת את התפקידים שוה בשווה וזה לא שהכל הוא עושה ולכן מתעצבן.
דבר שלישי, אני מרגישה שקשה לו לתת מעצמו לאחים, להורים, לבית כגון: כאשר יש לו ממתק הוא לא מוכן לחלק לאחים ואם כן אז ממש בקושי. דוגמא נוספת: לא מוכן שישתמשו לו בלורדים, בצבעים וכו' ואם משתמשים כועס מאוד וגם בבית לא מוכן בשמחה לבוא ולעזור, לארגן, לסדר. יש לי תחושה שתמיד רוצה לקבל וקשה לו לתת ואם גם לא נותנים לו מה שהוא רוצה יש לו קושי בדחיית סיפוקים ואז מגיב בחריפות.
דבר רביעי, ההתנהגות של חוצפה וצעקות עלינו בתור הורים הולכת ומחריפה כמובן שאני תמיד עוצרת זאת ונותנת לו שיחה על כך ולעיתים מענישה אך זה נהיה בלתי נסבל, ביום שבת האחרון הערתי לו על דבר מסוים בפעם הראשונה הוא הקשיב ועשה מה שבקשתי ולאחר מכן ששוב עשה הערתי שוב ואז התחיל לצעוק ולכעוס עלי ואמר לי: את אשה לא רגועה, את כל הזמן כועסת וצועקת וחשבתי לעצמי שאולי אני זו שגורמת שההתנהגות שלו תחמיר אבל עשיתי חשבון לעצמי ושמתי לב שיש לו דפוסי התנהגות מאוד קשים וכמה שאני מנסה לדבר בזמן רגוע ולהסביר זה לא כל כך עוזר - הוא שם פס על ההורים ואילו לאחרים הוא מתנהג בצורה יוצאת מן הכלל, את האחרים הוא מכבד, מקשיב, ממושמע ואילו אותנו ההורים הוא לא מכבד ומתנהג בצורה לא חיובית כלל ושאלתי אותו למה לרבנים אתה לא מתנהג כך הוא אמר שמהם הוא מתבייש ומאתנו לא, יש לו מעין משחק תפקידים שני פרצופים הייתי קורא לזה וזה מדאיג אותי מאוד הוא יודע למי צריך להתנהג יפה ועל מי אפשר לעבוד, אם אני אומרת לו שאני אספר לרב הוא מתחנן ומבטיח להתנהג יפה העיקר שלא אספר לרב שלו על ההתנהגות שלו בבית ובפעם האחרונה כתבנו הערה לרב שההתנהגות שלו טעונה שיפור ואז הוא שוב פתח בבכי ובצעקות כי לא רצה שנכתוב לרב את ההערה. מה אפשר לעשות כבוד הרב אני פשוט
עובדת עצות, אנא תן לי תשובה בהקדם האפשרי, חגית.
לנסות להשיג שינוי בצעדים קטנים - 2 טיפים קטנים
שלום חגית.
אני מסכימה עם העצה של אורי, רצוי להוועץ באדם מקצועי ואובייקטיבי, אולי גם לשוחח עם הרב, (בלא ידיעת הבן) ושהוא בחכמה ידובב אותו דרך אגב על עולמו הרגשי בתלמוד תורה וגם בבית. אבל בינתיים נסי בצעדים קטנים ואפילו קטנים מאוד ליצור שינו.
להלן כמה טיפים:
ההתפרצויות שלו כפי שאת מתארת, יש להן אופי של מעגל, גירוי חיצוני כמו: הערה שלך, תסכול שנוצר מסירוב שלך אושל אחרים לספק מייד את מבוקשו גורר התפרצות, את נכנסת ללחץ רגשי, (מובן וטבעי) ומגיבה באופן רגשי גם אם זה מתבטא רק ב"שיחה" כדבריך וחוזר חלילה בפעם הבאה שהוא נתקל בתסכול. טיפ מס' 1: את לא יכולה לשלוט בתגובות שלו, את יכולה לשנות את התגובה שלך. למשל:תחליטי שאת לא מגיבה כשהוא מתפרץ בבכי. ותגידי בקול רגוע ונחרץ." כשאתה צועק אני לא שומעת ולא יודעת מה מציק לך, כשתירגע תבוא להסביר לי במילים ברורות מה מפריע לך". ואם זה אפשרי לצאת מהחדר, לשירותים, לחדר שלך או אפילו להמשיך בעיסוקיך הרגילים, לנשוך שפתים ולהתעלם ממנו עד שהוא ירגע. אם יש צורך את יכולה לחזור על המשפט באופן רגוע וברור עוד פעם. את יכולה להוסיף "אני מאוד אוהבת אותך אבל אני אבין אם תדבר אלי בצורה ברורה. כשאתה משתולל וצועק אני לא מצליחה להבין אותך.
טיפ מס' 2: חפשי רגעים של שקט, של מצב רוח טוב רצוי איתו לבד, ומצאי נושא לשיחה איתו, לא קשור בהתנהגותו בכלל, כגון: אמרי לו: אני זקוקה היום לעצה שלך, ספרי לו משהו או מעולם העבודה, או בעניין אחד הילדים הקטנים, או אני רוצה להכין לאבא הפתעה, ואתה בן, שתפי אותו ותנסי ל"התידד איתו מכיוון אחר לגמרי. הרעיון לבנות תקשורת חיובית. דרך ספר, דרך פעילות משותפת, אולי לצאת לקניות רק איתו. השתדלי להשתמש בשיחה בביטויים של רגש. התחילי בנסיונות קטנים, גם אם הוא לא משתף פעולה, אל תלחצי, ונסי פעם אחרת שוב, אפילו תדברי אל עצמך (כשהוא שומע). את זקוקה להרבה סבלנות והתמדה וגם הרבה תפילות. אל תתיאשי, ב"ה תרווי ממנו נחת.
חדוה היינמן טל' 0525602405