חדוה היינמן | מרכז י.נ.ר ללימודי נישואין ומשפחה
מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים 18/06/2024 י"ב סיון תשפ"ד
חדוה היינמן

חדוה היינמן

קבלת קהל

מהי הדרך שצריך לנהוג אם ילד שמתנהג בחוצפה ובחוסר כבוד להורים?

שלום כבוד הרב, שמי חגית ואני אמא לחמישה ילדים. הגדולה בת 12 וחצי והבן שאחריה בן 11 וחצי ומתחתיו ישנם עוד שלושה ילדים קטנים יותר. יש לי קשיים רציניים עם הבן בן 11 וחצי. במשך תקופת גידולו של הבן שמתי לב שחשוב לו מאוד להרשים את הרבנים בתלמוד תורה או הרבנים בתהילים בצהרים ואנשים שמסביבנו, משפחה, חברים וכו'. כל השנים תמיד קבלתי שבחים על הבן מהרבנים בתלמוד תורה לגבי התנהגותו הטובה, מידותיו הטובות, רצינותו ואפילו קיבל תעודות הצטיינות בתלמוד תורה. כמובן שאני שמחה בכך מאוד ואומרת לו זאת אך בבית המצב לגמרי הפוך. בראשית כל יש לו התנהגות ילדותית שמתבטא בבכי היסטרי שמתלווה אליו לפעמים מצטערת לומר נזלת, צעקות, נשכב על הרצפה ובוכה וזה קורה בגלל שכועסים עליו על דבר מסוים או כאשר מסרבים לתת לו דבר מסוים שהוא רוצה או שלקחו לו משהו ששיך לו כל מיני סטואציות שגורמות לו להתנהג בצורה מופרעת ולא מתאימה כלל לילדבגילו. דבר שני, קשה לו לקבל שמבקשים ממנו לעשות משהו ורציתי לציין שבתלמוד תורה הוא שמח לעשות דבר שמבקשים ממנו כמו: לסדר את הסדורים במקום, לטאטא את הרצפה ואילו בבית לא מוכן לעשות ומתחיל לקטר ולהתעצבן וכמובן שאני מחלקת את התפקידים שוה בשווה וזה לא שהכל הוא עושה ולכן מתעצבן. דבר שלישי, אני מרגישה שקשה לו לתת מעצמו לאחים, להורים, לבית כגון: כאשר יש לו ממתק הוא לא מוכן לחלק לאחים ואם כן אז ממש בקושי. דוגמא נוספת: לא מוכן שישתמשו לו בלורדים, בצבעים וכו' ואם משתמשים כועס מאוד וגם בבית לא מוכן בשמחה לבוא ולעזור, לארגן, לסדר. יש לי תחושה שתמיד רוצה לקבל וקשה לו לתת ואם גם לא נותנים לו מה שהוא רוצה יש לו קושי בדחיית סיפוקים ואז מגיב בחריפות. דבר רביעי, ההתנהגות של חוצפה וצעקות עלינו בתור הורים הולכת ומחריפה כמובן שאני תמיד עוצרת זאת ונותנת לו שיחה על כך ולעיתים מענישה אך זה נהיה בלתי נסבל, ביום שבת האחרון הערתי לו על דבר מסוים בפעם הראשונה הוא הקשיב ועשה מה שבקשתי ולאחר מכן ששוב עשה הערתי שוב ואז התחיל לצעוק ולכעוס עלי ואמר לי: את אשה לא רגועה, את כל הזמן כועסת וצועקת וחשבתי לעצמי שאולי אני זו שגורמת שההתנהגות שלו תחמיר אבל עשיתי חשבון לעצמי ושמתי לב שיש לו דפוסי התנהגות מאוד קשים וכמה שאני מנסה לדבר בזמן רגוע ולהסביר זה לא כל כך עוזר - הוא שם פס על ההורים ואילו לאחרים הוא מתנהג בצורה יוצאת מן הכלל, את האחרים הוא מכבד, מקשיב, ממושמע ואילו אותנו ההורים הוא לא מכבד ומתנהג בצורה לא חיובית כלל ושאלתי אותו למה לרבנים אתה לא מתנהג כך הוא אמר שמהם הוא מתבייש ומאתנו לא, יש לו מעין משחק תפקידים שני פרצופים הייתי קורא לזה וזה מדאיג אותי מאוד הוא יודע למי צריך להתנהג יפה ועל מי אפשר לעבוד, אם אני אומרת לו שאני אספר לרב הוא מתחנן ומבטיח להתנהג יפה העיקר שלא אספר לרב שלו על ההתנהגות שלו בבית ובפעם האחרונה כתבנו הערה לרב שההתנהגות שלו טעונה שיפור ואז הוא שוב פתח בבכי ובצעקות כי לא רצה שנכתוב לרב את ההערה. מה אפשר לעשות כבוד הרב אני פשוט עובדת עצות, אנא תן לי תשובה בהקדם האפשרי, חגית.

לנסות להשיג שינוי בצעדים קטנים - 2 טיפים קטנים

שלום חגית. אני מסכימה עם העצה של אורי, רצוי להוועץ באדם מקצועי ואובייקטיבי, אולי גם לשוחח עם הרב, (בלא ידיעת הבן) ושהוא בחכמה ידובב אותו דרך אגב על עולמו הרגשי בתלמוד תורה וגם בבית. אבל בינתיים נסי בצעדים קטנים ואפילו קטנים מאוד ליצור שינו. להלן כמה טיפים: ההתפרצויות שלו כפי שאת מתארת, יש להן אופי של מעגל, גירוי חיצוני כמו: הערה שלך, תסכול שנוצר מסירוב שלך אושל אחרים לספק מייד את מבוקשו גורר התפרצות, את נכנסת ללחץ רגשי, (מובן וטבעי) ומגיבה באופן רגשי גם אם זה מתבטא רק ב"שיחה" כדבריך וחוזר חלילה בפעם הבאה שהוא נתקל בתסכול. טיפ מס' 1: את לא יכולה לשלוט בתגובות שלו, את יכולה לשנות את התגובה שלך. למשל:תחליטי שאת לא מגיבה כשהוא מתפרץ בבכי. ותגידי בקול רגוע ונחרץ." כשאתה צועק אני לא שומעת ולא יודעת מה מציק לך, כשתירגע תבוא להסביר לי במילים ברורות מה מפריע לך". ואם זה אפשרי לצאת מהחדר, לשירותים, לחדר שלך או אפילו להמשיך בעיסוקיך הרגילים, לנשוך שפתים ולהתעלם ממנו עד שהוא ירגע. אם יש צורך את יכולה לחזור על המשפט באופן רגוע וברור עוד פעם. את יכולה להוסיף "אני מאוד אוהבת אותך אבל אני אבין אם תדבר אלי בצורה ברורה. כשאתה משתולל וצועק אני לא מצליחה להבין אותך. טיפ מס' 2: חפשי רגעים של שקט, של מצב רוח טוב רצוי איתו לבד, ומצאי נושא לשיחה איתו, לא קשור בהתנהגותו בכלל, כגון: אמרי לו: אני זקוקה היום לעצה שלך, ספרי לו משהו או מעולם העבודה, או בעניין אחד הילדים הקטנים, או אני רוצה להכין לאבא הפתעה, ואתה בן, שתפי אותו ותנסי ל"התידד איתו מכיוון אחר לגמרי. הרעיון לבנות תקשורת חיובית. דרך ספר, דרך פעילות משותפת, אולי לצאת לקניות רק איתו. השתדלי להשתמש בשיחה בביטויים של רגש. התחילי בנסיונות קטנים, גם אם הוא לא משתף פעולה, אל תלחצי, ונסי פעם אחרת שוב, אפילו תדברי אל עצמך (כשהוא שומע). את זקוקה להרבה סבלנות והתמדה וגם הרבה תפילות. אל תתיאשי, ב"ה תרווי ממנו נחת. חדוה היינמן טל' 0525602405

אינני יודעת כיצד להתמודד עם הנחירות של בעלי

אנחנו נשואים +3. בשנים האחרונות בעלי עלה במשקל ובעקעות כך התחיל לנחור בקולי קולות, בעיקר על הגב. הוא פנה ל "מעבדת שינה" ולאחר בדיקות נאמר לו שאין זו בעיה רפואית והמליצו על ירידה במשקל. במשך כמה שנים ישנתי עם אטמי אוזניים ובכך לא נפגעה שנתי. לפני שנה ילדתי ב"ה ומאז אינני ישנה עם אטמים משום שעלי לשמוע אם התינוק בוכה. ברוב הלילות, כשאני מתעוררת לטפל בו או לגשת לשירותים (אני שוב בהריון) ומתקשה להירדם בגלל הנחירות אני מבקשת ממנו והוא מתהפך ואני יכולה להירדם. דיברנו על הענין כמה פעמים. אך לפעמים, בעיקר אחרי מריבה, הוא מסרב להתהפך ואומר לי לעבור חדר. כרגע אין לי מיטה בחדר של התינוק ולכן אני לא מסוגלת לישון (שימו לב לשעה 4:28). שאלתי: האם עלי לעבור לישון בחדר אחר? איך להציג זאת בפני ילדי הגדולים (7 ו9)? אנא עיזרו לי!! אני מרגישה לכודה ובעיקר עייפה!!!

אם את באמת רוצה שינוי רק את יכולה לעשות זאת

בימים אלה את נמצאת במצב פסיולוגי ונפשי רגיש ולא קל, (לא פלא, הריון, תינוק בן שנה, + שנים גדולים יותר). זה אך נורמלי שסף הרגישות שלך גבוה ואת זקוקה להרבה תמיכה גם פיסית וגם רגשית, לפי התיאור שלך מבחינתך לא רק שאת לא מקבלת עזרה ועידודכפי שאת מצפה ודוקא מבעלך, את זוכה ל"הפנית - גב" ומידה של חוסר סבלנות לתלונותיך. את מסבירה לעצמך שלו בעלך היה עושה דיאטה, כל הבעיות שלך ושלו יפתרו, (הנחירות יפסקו, ואת תוכלי לישון בשקט) בכלל אנשים שרוצים לעשות שינוי יודעים בדיוק מה כל האחרים סביבם צריכים לעשות, וכאן מקור הבעיה. אנחנו לא יודעים מה חושב ומרגיש בעלך ביחס למצב החדש שנוצר בתוך המשפחה, אני מניחה שגם לו קשה לפחות מבחינה רגשית. אם את באמת רוצה שינוי, ההחלטה על כך היא רק בידיך ודבר ראשון את צריכה לשאול את עצמך מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב "הבלתי נסבל" שאני מצויה בו? ולהלן כמה אפשרויות: 1. לישון בחדר אחר , כמובן באופן זמני, וזה בסדר עד שהתינוק יישן משך זמן ארוך יותר בלילה, 2. להחזיר את האטמים לפחות לכמה שעות, הרי הילד כבר בן שנה. 3. הכי רצוי!! לדבר עם בעלך, לא לקטר ולבוא אליו בדרישות. אלא לתאר עד כמה קשה לך , תארי את הרגישות שלך, ההריון וכל הנלוה ותבקשי ממנו לבוא עם רעיונות איך אפשר להתמודד עם הקשיים שלך, אולי הוא יכול לקום בלילה לטפל בתינוק, אבל חשוב לאפשר לו ולתת לו לבחור באמת את הדרכים לפתרון ומה הוא מוכן לעשות לשם כך. זכרי!! שום דבר לא מובן מאיליו, אני יודעת שאת מצפה שהוא "יבין" לבד, זה לא כך, (הוא מצפה שאת "תביני" אותו" הכי בריא לדבר! ותתחילי במה קשה לך ולא במה הוא צריך לעשות. זכרי! ברגע שתחליטי באמת שאת רוצה לשפר את איכות השינה שלך, הרעיונות לפתרון יבואו בלי בעיה, כל עוד המחשבה תהיה: מה אני יכולה לעשות. ולא מה משהו אחר יכול לעשות, עליך לדעת, נשים הם גזע חזק ואת תמצאי את הכוח בעצמך איך לעבור את התקופה בקלות יותר. הערה: בעית ההשמנה והנחירות של בעלך . היא בעיה רצינית ונתנת לפתרון אבל אל תקשרי אותה לבעיות המשפחה שאתם נתונים בה כעת. אני מאחלת לך הצלחה. אם את רוצה אוזן קשבת, את מוזמנת להתקשר אלי: חדוה היינמן 0525602405

הוריי חושבים להתגרש ....ייעוץ בדחיפות...

אוקיי,הורי נשואים מזה 30 שנה בני 56 ו-54 מזה כמה שנים הם רבים ולא מדברים לפרקי זמן ארוכים על דברים קנים ופעוטים אך לא מתמודדים עם הבעיות שלהם אלא רק מטאטאים הכול מתחת לשטיח הם גידלו 3 ילדים אותי בן 21 חייל משוחרר אחותי בת 28 נשואה עם ילד ועוד אח נשוי עם ילדה נכדים מדהימים בית נהדר חינוך מושלם לשלושתנו וערכים מופלאים שהעניקו לנו במהלך השנים, אמי דיברה בהתחלה על פרידה שהיא רוצה שאבי יעזוב את הבית לתקופה קתרה לראות איך כל אחד מרגיש אך שעימתתי אותם ביחד היא אמרה בבירור שהיא רוצה להתגרש יש לציין שהם מעולם לא ניסו תהליך של ייעוץ או גישור אלא רק השלימו לאחר הריבים וכאילו התעלמו ממה שהיה אבי שהיה איש צבא במשך המון זמן אדם מופנם ואדיש ואמא מאוד אנגרטית ולפעמים עצבנים אז לפעמים הם כמו חשמל ומים הוא מרגיש סמרטוט שלה בגלל הצעקות והעצבנות והיא מרגישה מנוצלת ולא מוערכת על העבודה שהיא משקיעה בבית ובעבודתה אני חושב שהבעיה העיקרית שלהם היא ששניהם לא מרגישים מוערכים מספיק, המצב הכלכלי מאוד קשה ואנחנו כבר כולנו בוגרים ורק אני נשארתי בבית ובקרוב אעזוב אותו הסיכוי שלהם למצוא בן זוג חדש שואף לאפס מה גם שייש תקופות בהם הם מסתדרים ונהנים ביחד אבל,הם לא יוצאים אין להם חברים הם כל אחד בעולמו שלו מכיוון שאין בניהםם שום סוג של תקשורת אני ואחייי הפצרנו בהם ללכת לטיפול זוגי וכל פעם הם "השלימו" בהחבאת הבעיה והתעלמות ממנה וכל הריבים שלהם על אותם דברים מכיוון שהם הולכים מסביב במקום להתעמת עם הבעיה חזיתית,השאלה שלי היא איך אני גורם להם להבין את זה ואיך אני גורם להם לא לפרק את המשפחה הזו כי כשאני אעזוב ישאר להם רק אחד את השני וזה הזמן שלהם להנות מהחיים ...איך אני גורם להם לעזור אחד לשני ....בבקשה..אני מרגיש שהכול מתפרק לי...

"לא עליך המלאכה לגמור"

בעיה בשלום בית, היא תמיד בעיה כואבת ופוגעת לא רק בכל אחד מבני הזוג, אלא ודאי לכל הסובבים אותם ובפרט לילדים ולא משנה מה גילם. לא אוכל לחדש הרבה אחרי כל התגובות הנבונות והמחכימות שנכתבו לעיל ע"י קודמי, במיוחד אני מזדהה עם התשובה של ר' ויינשטיין שמואל. ברצוני בכל זאת לציין נקודה אחת נוספת: במכתבך אתה מתאר סה"כ בית חיובי, "נהדר, חינוך מושלם, ערכים מופלאים...". מהתיאור הזה מתקבל הרושם שבבית הזה מעבר לחיכוחים והפערים היו ואולי עדין יש גם דברים בונים, מה שקורה בד"כ במשפחות ("הכי טובות") שהילדים נחשפים למריבות בין ההורים אבל לא תמיד שותפים לשלב של הפיוס, של האנטימיות. לסיכום, ברצוני לומר כמו שכתבתי בכותרת: "לא עליך המלאכה..". יש תחומים בחיי משפחה שלא שייכים לילדים, ואתה צריך להשלים עם המציאות ולהשאיר להוריך לפתור את העניינים ביניהם.זכותך בהחלט לבטא בפניהם את רגשותיך בעניין, ואיך כל החלטה שלהם יכולה להשפיע עליך, יחד עם זאת אתה חייב לומר להם שאתה תכבד כל החלטה שהם יעשו. תפילה וצדקה הם תמיד סגולה להשפיע שפע טוב. בשורות טובות!! חדוה היינמן, טל' 0525602405

בעיות רגשיות אצל ילד בן 7

לי ילד בן 7, חכם מאד, עם רצון עז לחקור ולדעת, במיוחד בנושאים כגון: גוף האדם ותפקודו (מערכת עצבים, כלי דם, וכו'), דינוזאורים, חיות (כל סוגי חיות ועופות וחרקים), ואסטרונומיה. אך לילד יש קשיים רציניים בתחומים הבאים, וזה גם לפי עדותן של הגננות (לשעבר) והמורות: 1. איטיות רבה מאד בהעתקת משפטים, טקסטים, ואפילו במענה על שאלות בכתב. 2. לילד יש מין פוביה חברתית, אין לא חברים בכיתה (כשהיה בגן הוא כל הזמן נהג להביע בכעס ובעצב שהוא לא אוהב שום ילד). הוא כל הזמן משתמש בביטוי "אני שונא את הילדים", ו "אני שונא את האנשים". 3. הוא עצוב רב הזמן בבית, ומרבה להתלונן מכמה דברים, ורובם קשורים לאמא שלו, כגון: אמא אשמה בכך שהיא גרמה לי לשפוך את כוס החלב, היא אשמה בכך ששתיתי חלב חם מאד, היא אשמה בכך שלא הזכירה לי שהתוכנית שאני אוהב לצפות מתחילה בשעה 15:00 ואז באשמתה אני פספסתי אותה... 4. והגרוע מכל: במשך השנה האחרונה, כל הזמן הוא מביע את אהבתו האין סופית לחיות ולחרקים ועופות, ובו בזמן, הוא מביע את שנאתו למין האנושי! והוא פיתח שנאה עמוקה מול הציידים שצדים חיות. כשהוא רואה בטלויזיה סרט על ציד חיות, אפילו אם אלה חיות טרף אלימות, הוא מביע זעזוע מלווה בבכי! איך אתה מציע לנהוג בילד? האם יש דרכים לטיפול מהיר במסגרת המשפחה? אגב, לילד יש אחות ואח, הראשונה בת 5, והשני בן 3. הילד נולד לידה רגילה, והוא בריא בד"כ. אודה על התיחסותך! אבא המודאג

שאלה רצינית דורשת תשובה רצינית ומקצועית

לאבא המודאג: אכן יישר כוח על ערנותך, ואכן הסימנים שאתה מתאר בהתנהגות בנך מאותתים על בעיתיות. כמו קודמי אני בהחלט ממליצה לפנות לפסיכולוג לצורך קבלת הערכה קלינית. ככל שתקדימו את האבחון ואת הטיפול ייטב. במקביל אני ממליצה לפנות לרופא המשפחה ולשלול קשיים בסיסים בראיה, שמיעה וכד'. בינתיים מה עליכם "לא לעשות" : לא להפוך את "הבעיה" לנושא המרכזי המעסיק את סדר היום המשפחתי. לא לריב עם האמא (לפחות לא בנוכחות הילד) על דרך התגובה להתנהגותו המטרידה, וודאי להשתדל לא לריב עם הילד או להלחם בו על כך. חשוב מאוד שתקבלו אותו כמותשהו והראו לו הרבה סבלנות ואהבה, וזה חשוב כדי שהוא יקבל את עצמו בהתאם, אסור שהוא יאבד את אמונו בכם. רק כך הוא ישתף פעולה בתהליך השינוי. לסיכום: אכן הבעיה היא "רצינית" אבל ניתנת לטיפול. מתקבל הרושם שיש לכם ילד רגיש במיוחד עם עוצמות נפש. צריך לקחת את נקודות הכוח שלו את ה "תחביבים" שלו כמנוף לעבודה הטיפולית שמטרתה להביא לשינוי התנהגות. ובע"ה תזכו לרב נחת ממנו ושאר הילדים. אשמח להיות לעזר בעידוד ותמיכה. חדוה היינמן - יועצת חינוכית ומשפחתית. אשדוד, טל' 0525602405

בעיות בנישואים שניים

בנישואיי הקודמים נולדו לי שלושה ילדים, לאחר מס' שנים לא מבוטל, החלטתי להתגרש מאבי ילדיי, קשר שהיה אלים מאוד. כיום אני נשואה שוב לגבר גרוש עם ילד, ולנו ילד משותף. הנישואים הללו קשים לי מאוד, יש לי תקשורת גרועה עם בעלי, כוללת האשמות, עלבונות, וכעסים רבים. מבחינה כלכלית קשה לנו מאוד, משום שאני לא מקבלת מזונות, ילדי גדולים, ואילו הוא משלם מזונות , והילד מגיע לעיתים קרובות אלינו, והוא דורש כל הזמן שיקנו לו, ויבזבזו עליו. הכנסתו של בעלי נמוכה מאוד.ולא רק זה הוא גם תובע תשומת לב מוחלטת של אביו, ומתעלם לחלוטין מהאח הקטן, ומנדה אותו. אני מרגישה גרוע, ולא יודעת איזו החלטה לקבל, האם להתגרש שוב או להמשיך בנישואים האלו. ויתכן שהבן של בעלי יעבור לגור אצלנו (אמו חולה) אני מרגישה שאין לי את הכלים להתמודד עם כל כך הרבה קשיים. אודה לכם על התייחסותכם.

בכל מקרה אמליץ על פניה לייעוץ מקצועי

סי היקרה. בשאלתך את מתארת מצב מורכב עם מספר קשיים, פנייה לעזרה מקצועית של שניכם ביחד או שלך בלבד נחוצה בכל מקרה, קודם כל כדי לנסות למצות את הטוב שבזוגיות הנוכחית, וגם אם תהיה המסקנה שמוטב להיפרד, רצוי ומומלץ לעשות זאת אחרי הכנה והדרכה נכונה. כדי לעודד אותך בינתיים, ברצוני לציין מתוך נסיון חיים, לפעמים כשהכל נראה קשה וכמעט אבוד, הסתכלות קצת אחרת, שינוי קל של נקודת המבט יכול לעיתים קרובות לגלות נקודות אור חדשות שקודם לא שמנו לב אליהם ומשם לשאוב את הכח למציאת הפתרון. זכרי! "ישועת ה' כהרף עין" אני מאחלת לך הצלחה רבה. חדוה היינמן הערה, במסגרת איגוד י.נ.ר. ניתן במקרים מסוימים לקבל ייעוץ חינם. טל': 1700500065

שוב אני

קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שענה לי תשובה ונתן לי עידוד.אני בימים טרופים שזה רק עוזר לי. לפי המלצת הרב בן סימון להתעלות על עצמי ולבוא,ישבתי וחשבתי שאכן זה מה שאני יעשה כדי שיהיו נגדי כמה שפחות עילות לטובתו.ובאמת לתת לו צאנס ולהראות לו שהינה אני מוכנה לעשות הכל למען השלום בית.אני יציין ויאמר שאני עושה את זה בחשש כבד כי אני לא יודעת מה יהיה אחכ.ומה יהיה היחס שלו אלי שם.אבל יש לי עוד בעיה שההורים שלו רוצים שנישן שם אחרי החתונה כלומר בצימר כדי שלא נגיע מאוחר.אפשר לומר שזה נעשה בדרישה מצידם,בעלי מאוד מכבד אותם וביקש ממני והסכמתי אבל יש לי משמרת בוקר למחרת שאני לא יכולה לבטל כי אין מי שתהיה במקומי וניסיתי כבר את כל האופציות,הבוסית שלי לא מאשרת לי.וכשאמרתי לו שנצטרך להגיע באותו יום הוא אמר איתך או בלעדייך הייתי חוזר באותו יום כי יש לו עבודה להגיש.אז עניתי לו שאין בעיה רק שיתן מילה ושלא יתקע אותי בלילה בצפון או שישלח אותי לבד עם הילד.אז הוא אומר לי בעצם זה לא בטוח שאני יחזור באותו ערב. ופה כבר אני לא יכולה יותר.אני רוצה להגיע ולכבד אותו אבל הוא לא נותן לי את הצאנס הזה.הוא משחק בי לפי הרצונות שלו ובלבד שלא יגיד כן אישתי נעשה מה שטוב לך...אני בסהכ חוזרת לעבודה לא לבלות עם חברות.אני עושה טובה לנו ומשתדלת להביא פרנסה והוא ככה מזלזל בי ואומר לי מה את כולה מקפלת גרביים.מה את מביאה לי 2000 שח? זה כלכך פוגע בי כי אני כלכך נותנת מעצמי בשביל השלום בית והפרנסה ומוותרת כשיש צורך על הצרכים שלי כדי שלא יהיה לו קשה מידי.שהוא יוכל ללמוד בשקט(משפטים) ומה בסוף הוא אומר לי?הלימודים יותר חשובים לי ממך ואם את תיהי גורם מפריע אז אם צריך אני יעף אותך הצידה. למה?למה?למה?למה זה מגיע לי ??? יש לציין שאצלם במשפחה מצפים מהם להגיע למה שההורים רוצים.ןהוא מכחיש זאת אפילו שאחותו אמה לי שזה ככה..מבחינתם זה לימודים כסף וכבוד.אין כבוד האישה.אפאחד מההורים שלו לא אומר לו שיכבד אותי.להיפך הם מגבים אותו שאני מורדת ובוגדת.אני באתי מאולפנא.גדלתי על חינוך דתי,זה לא ברמה שלי לדבר ככה.ושיתיחסו אלי כאל בחורה מהרחוב.אבל הוא מקשיב יותר מידי להורים שלו ומפחד מהם מאוד מה הם יגידו עליו.כל מה שהם אומרים עלי זה קדוש קדוש הוא ישר באאלי בטענותאין לי יותר כוחות. והאם לתת לו כבוד בזה שאגיע חתונה או שלא מגיע לו?ולהם... גיסי החתן לא עשה לי שום דבר רע בחיים!!!אז אולי אני יבוא בשבילו..........אשמח לתשובה

האם ללכת לחתונה אם לאו?

עדי היקרה. הסיפור שלך מורכב ולכן קשה לי להתייחס במסגרת הזו. אני כן ברשותך, רוצה להתמקד בשאלה המיידית שעומדת בפנייך ושאת צריכה לקבל החלטה מעשית. נראה לי שהדרך שאת עושה ותעשי לקראת ההחלטה הזו יכולה להוות בשבילך מעין מיני מודל או דגם להתמודדות שלך בהמשך עם הבעיות הרציניות שאת מתמודדת איתן. ראשית אני מסכימה עם הרב בן סימון ואני מצטטת: "שבי עם עצמך והפעילי את שיקול דעתך הטוב והבריא...." שימי לב! החלטות "לוקחים" או "עושים" כלומר זה משהו אקטיבי שנתון בידים שלך והמחליט הוא שצריך להשלים ולקבל את ההשלכות של החלטתו. על פניו זה נראה שנכון תעשי אם אכן כן תלכי לחתונה, כפי שאת עצמך אמרת: לא לתת להם להוסיף עוד נקודות לרעתך, אם הקשרים שלך עם גיסך הם טובים, כדאי לשמר אותם, גם אין צורך להביך את המשפחה המורחבת שסביר להניח שלא יודעת את פרטי הסיפור שלכם. בעיקרון אני בעד ועליך להראות במיטבך, אולי יש אפשרות להשאיר את התינוק אצל שמרטפית. אבל! יש כמה נקודות שאת צריכה לזכור: נקודת המוצא שלך צריכה להיות: מה הכי טוב בשבילך? מה בעצם את רוצה לעשות? אל תשאלי את עצמך את השאלה: "האם זה מגיע לו?" אל תלכי בשבילו או בשביל מישהו אחר, השתדלי להתארגן בצורה כזו שלא תהיי תלויה בו לצורך הגעה או חזרה (אם זה אפשרי) בדקי מה גודל הנזק אם לא תגיעי לעבודה בזמן למחרת וכך לא תלחיצי את עצמךבאילוצים שאינם תלויים בך. זכרי: הכח שלך להתמודד תלוי במידת היכולת שלך להיות עצמאית. שבי עם עצמך בדקי את כל התרחישים את כל הבעד ונגד, בסופו של דבר קחי החלטה ותלכי איתה עד הסוף בלב שלם. והקב"ה יהיה בעזרך. קריאת כמה פרקי תהילים תמיד תורמת לחוסן נפשי. אני מאחלת לך הצלחה. חדוה היינמן פל' 0525602405

בעיה רגשית ילדה בת 7

בתי בת שבע וחצי , ילדה מאוד חכמה , כבר בגיל ארבע ידעה לקרוא, השגיה במבחנים מעולים הבעיה: כמעט ולא עובדת בכיתה ונראית קצת חולמנית. מבחינה רגשית מרבה לבכות על כל בקשה קטנה שלא מסופקת, סף תסכול מאוד מאוד נמוך,לא מקבלת מרות מתחצפת צועקת. הרבה מריבות עם חברות למרות שהיא ילדה חברותית, אבל מיד שוברת את הכלים, קוראת בשמות , תשובה אופיינית שמנסים להסביר לה שהיא פגעה במישהו היא: "מה אכפת לי" אם למישהו יש משהו מבחינתה חייבים לתת לה, רודפת צדק אבל בעיקר שזה לכיוון שלה. חשבתי האם יקל עליה להשאר כיתה, או שכרגע זה מאוחר מדי( עולה לכיתה ג) אובדי עיצות..

שנה נוספת בכתה ב' לא תפתור את הבעיה.

שלום יעל: אני מסכימה עם קודמי הרב הפסיכולוג שמואל ויינשטיין שיתכן וקיים פער בין ההתפתחות השכלית לבין ההתפתחות הרגשית של בתך, וזאת על סמך הדברים שתארת במכתבך. לתהליך כזה יש מס' גורמים: בין השאר ייתכן בהחלט בעיה בסמכות הורית, או לחילופין "פינוק יתר" בשנים הראשונות. רצוי לדעת מה מקומה של בתך בסדר הלידה, האם היא הבכורה? וכן מהו תאריך הלידה, בתחילת שנתון או בסופו?. פרטים אלה חשובים כי הם עשויים להשפיע על הציפיות של הסובבים (הורים, גננת, מורה, אחים) מהילדה. במקרה של בתך מתקבל הרושם שאכן הפער שבין ההתפתחות השכלית המהירה של בתך בזמן שהיא עוד לא רכשה במקביל מספיק כישורים רגשיים וחברתיים הנדרשים לבני גילה, הוא הגורם המרכזי למצב שנוצר. אני מסכימה עם קודמי שהתנהגות לא אדפטיבית של ילדים בד"כ הם "אותות מצוקה" כלומר, קריאה לעזרה. אנחנו דוגלים בסיסמה: "אין ילד רע יש ילד שרע לו" לסיכום: דאגתך אמא, יש לה על מה לסמוך. גם אני ממליצה על פנייה לאיש מקצוע לשם קבלת הערכה פסיכוסוציאלית, בכל מיקרה אני ממליצה לפנות ליועצת ביה"ס. יחד עם זאת ברצוני להדגיש שאין מקום לבהלה, ועם קצת שיתוף פעולה, הבעיה ניתנת לפיתרון בתוך המערכת המשפחתית ובית הספר. בשורות טובות, חדוה היינמן - יועצת חינוכית ומנחת הורים. טל' 0525602405

כיצד למנוע כעס?

שאלה לחבר היועצים של ינר מאת: ירוחם אמונים אנו שכל דברי חז"ל נאמרו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שקבלם מפי הגבורה. חז"ל הרבו לדבר אודות גנותה של מדת הכעס ותוצאותיה ההרסניים. אך השאלה הנשאלת היא: מה אעשה בזמן שאני רואה ילד שאינו סר למשמעתי? אמו אומרת לו פעמים רבות שיסדר את חדרו וכאילו שדיברה לקיר, האם שייך שלא לכעוס? המצפה לתשובה מספקת ירוחם

השאלה היא מה המטרה?

לאחר כל דברי החכמה שקדמו לי אין הרבה מה להוסיף, ובכל זאת נקודה נוספת למחשבה! השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא: מה אתה רוצה להשיג באמצעות הכעס? אני מניחה שבמקרה זה רצונך לגרום לילד לבצע את המטלה שאשתך מבקשת ממנו. אפשר לנסח גם אחרת: מה יגרום לך להפסיק לכעוס? או לחילופין, לא להזדקק להרגשת הכעס והצורך לבטא אותו. הבחינה תהיה, אם אכן אתה משיג באמצעות הכעס את היעד, - במקרה זה, משמעת והכנעת הילד למרותכם, אם השגת - מה טוב. אלא שגם עפ"י דבריך, כנראה שהכעס לא משיג את יעדו. המסקנה מכל הנאמר לעיל: 1. לחפש אמצעי אחר לאכיפת משמעת בבית, ויש רבים כאלה. 2. לשאול את עצמך שוב את השאלה שהצגתי למעלה ולבדוק באמת, - סביר להניח שאם תעמיק תגלה תשובה אחרת. חומר למחשבה! 3. הרגשת כעס והבעת כעס כשלעצמם הם לגיטמים ולא בהכרח אסורים בכל מקרה, השאלה תמיד באיזה אופן מבטאים את הכעס ומה המטרה בשימוש דוקא באמצעי זה. לסיכום: השימוש בכעס ככלי חינוכי, כמעט תמיד ישאיר את שני הצדדים עם הרגשה לא נוחה, מנצח מול מנוצח, חזק מול חלש, (אני לא בטוחה מי החלש באמת), משפיל מושפל, אני הגדול אתה הקטן. ההשלכות לטווח קצר אולי מושגות אבל לטווח ארוך כולם מפסידים. בהדרכה נכונה הורים יכולים לקבל כלים מועילים בחינוך להשגת משמעת, שיתוף פעולה, כבוד הדדי ותקשורת בריאה בתוך המשפחה. וכמו שאומרים בגישור: כולם מרגישים: win win שתזכו לרוב נחת! חדוה היינמן - מנחת הורים, מגשרת.

זוג שרבים ורבים......

הרקע הוא כך: האשא עובדת משעות הבוקר המוקדמות ועד שעה מאוחרת בערב מגיעה הביתה אחרי סיבוב קניות (קניונים וכדו') מותשת ועייפה רוצה רק אינרנט ולישון ובכלל חסרת פעילות ,בעלת מימדי גוף גדולים, אינה מעוניינת להשקיע לא בבית ולא בבעל. הבעל לעומת זאת מעוניין בחברת אישתו ומבקש ממנה מפורשות לשבת איתו ולשוחח, לאכול יחד, לטייל וכדו' .יש לציין שהאופי של הבעל הוא חם מזג, יש לו התפרצויות של כעס והעלבות לפעמים שנובע מקושי להביע רגשות . יש לבעל מודעות לכך והוא מנסה להשתפר, קונה לאישתו מתנות יקרות מכל הלב, מכין וטורח, עוזר לה בבישולים לשבת, בניקיונות וכו' . האשא לעומת זאת יודעת שהבעל אוהב אותה ,לא יכול בלעדי-ה , מתייעץ איתה בכל צעד ושעל, קונה לה ומשתדל אך היא מצידה לא מעוניינת להתאמץ. אין לה בעיי-ה שהבית לא י-ה-י-ה נקי לא י-ה-י-ה אוכל , לא להתייחס לבעל רק לאינרנט ולסנדוויטץ' . הבעל מוצא את עצמו לבד, מכין לעצמו אוכל וכדו'. האשא אומרת "הוא משגע אותי ", "אין לי כח אליו", "הוא לא מפסיק להציק"- כשהוא מבקש התייחסות ומבקש ממנה לכבות את המחשב ולשבת קצת ביחד להעביר חוויות, לסעוד ביחד וכו'[ . מה עושים??? האשא זורעת הרס וחורבן לזוגיות ולעצמה עם השמנת יתר,חוסר פעילות, חוסר מוטיבצי-ה לכל דבר חוץ מקניות ובזבזנות?? אינה מעוניינת ביעוץ כלשהו , לא רוצה להשתפר, להתקדם, אין לה שאיפות לכלום ! (כהערת אגב , יש לציין שהאשא נותנת את כל כולה לעבודה יוזמת ,יוצרת,עובדת שעות נוספות על חשבונה, מתייחסת יפה לעובדים איתה וכו')

לשבור את המעגל

רויטל שלום! מהתיאור שלך מתקבל הרושם שהצד המעונין בשינוי במערכת הזוגית הזו, הוא הבעל. אכן הנתונים מראים שהסיפור כאן לא פשוט וכפי הנראה גם הפתרון לא יבוא בקלות. גם אני כקודמי ממליצה על פנייה לייעוץ מקצועי ובשלב ראשון אפשר שהבעל יפנה לבדו. בינתיים ברצוני להציע לבעל אם באמת קשה לו והוא באמת רוצה לשנות את דפוס ההתנהגות הנוכחית הקיימת בבית. מה קורה היום על פי התיאור: האשה אדישה, נמנעת ואפי' בורחת מקשר ותקשורת עם בעלה, הוא מצידו מחזר אחריה וככל שהיא בורחת הוא מגדיל את מאמציו להתקרב ולרצות אותה. הרעיון הוא "לפרוץ את המעגל". כלומר: לעשות את -הבלתי צפוי - למשל: לא להיות בבית כשהיא חוזרת (סוף, סוף). במובן מסוים, להפגין גם "אדישות" לא להיות "מובן מאיליו" אולי למצוא לעצמו תחום עניין כגון תחביב, קורס, אולי ספורט, התנדבות, אולי עיסוק בהגדלת הכנסה, אולי חברים חדשים וכד' . נראה לי שיש כאן מקום לשיפור תחושת ה"ערך העצמי" של הבעל (גם האשה זקוקה לשיפור תדמית וערך עצמי כנראה) ורק אח"כ ערכו יעלה בעיני אשתו. מאחלת לכם כל טוב ויקוים בכם הפסוק: "ושניזכה לראות מעלת חברינו...." חדוה היינמן, 0525602405

צורך רגשי

אני יוצאת עם בחור כבר חמישה חודשים. לשנינו רגשות אחד כלפי השני ורוצים שהקשר יצליח ויביא לחתונה. כבר בתחילת הקשר שמתי לב לפער מסוים בינינו. אני רגישה מאוד, חברותית, משתפת ומוחצנת, אוהבת לנתח סיטואציות, לדבר על מודעות עצמית ותהליכים רגשיים,להתפלסף והוא-מגדיר עצמו כפשוט, מופנם מעט, מעדיף להתלוצץ ולא להתעסק בדיבורים "כבדים". בכל פעם שהתחלתי לדבר על נושאים "לעומק", הוא כלל לא הגיב אליהם והעביר נושא. כששוחחתי איתו על כך, אמר שלא שם לב שבכלל דיברתי על משהו "גבוה". הדבר מפריע לי מאוד מכיוון שמרבית שיחותינו "שטחיות" בעיני וחסר לי שהצד הזה שבי לא בא בקשר שלנו לידי ביטוי. בנוסף, היה קשה לי עם תגובתו כאשר דיברתי על נושאים אישיים שחשובים לי. לדג' דיברתי על מותה של סבתי והקשר המיוחד שהיה לי אליה, והוא לא הגיב בנושא ודבר על זה שהוא צריך להחליף לאוטו את הריפוד..כאשר הפנתי את תשומת ליבו לתגובותיו הוא הקשיב לי, אבל התקשה להתייחס לנושאים אישיים-רגשיים שהעלתי ולהצליח לתת לי תחושה שהוא מבין ומתעניין במה שאמרתי. עם התקדמות הקשר הגענו למשבר. נכנסתי לתקופת אינטנסיבית מאוד בלימודים ובעבודה. על מנת להשקיע בקשר ויתרתי על הצטיינות בלימודים (דבר שהיה חשוב לי לפני כן) ולא הקדשתי כלל זמן לחברות ולמשפחה. מנגד, עלה הלחץ מצידו להתחתן ושאגיע כבר להחלטה(שנינו דתיים ופרק זמן של שלושה חודשים נחשב מספיק להכרעה בעיני הסביבה..). חשתי במתח ולחץ רב, ובכיתי המון (גם מולו). ניסיתי לשתף אותו ולשאוב ממנו עידוד, אולם הוא הביע הזדהות מינימלית מאוד כלפי תחושותי. לא התייאשתי, ישבנו יחד ואמרתי לו בדיוק את המשפטים שאני צריכה שיאמר לי ומה עליו לעשות על מנת לעודד אותי. הוא עשה זאת, אך ניכר כי הכל חיצוני. הוא בעצמו אמר כי הוא לא מצליח להתחבר לרגשות שלי וכאשר הוא חוזר הבייתה הוא שוכח ממני ומתחושותי ומגיע לפגישה הבאה כאילו הכל כרגיל. פעם אחת ניסה להזדהות איתי ונכנס לדיכאון ולתחושה קשה וביקש לנסוע הבייתה וללכת לישון (להיכנס ל"מערה"..). אני יודעת שהוא לא מתנהג כך מתוך חוסר התחשבות. הוא באמת משתדל ורוצה בטובתי ואיני כועסת עליו. אך עדיין, אני מרגישה שצורך רגשי גדול שלי לא בא על סיפוקו. בתקופה האחרונה אני חשה בכאב נפשי גדול ואף בתחושת חנק מהקשר. לפעמים איני רוצה לראות אותו רק מהפחד ששוב אפגע לאחר שאחשוף עצמי ואביע רגש והוא לא ידע כיצד להתייחס אליו ולהכיל אותו. אני יודעת שהקושי מאפיין הבדלים יסודיים בין גברים לנשים ואפילו קראנו שנינו את גברים ממאדים ונשים מנגה כדי לנסות לפתור את הבעיה. אבל, לפעמים נראה לי שהוא יותר מדי "גבר" ואני יותר מדי "אישה" ואיני יודעת אם נוכל בכלל לגשר על הפער הזה? וגם אם הדבר אפשרי, כיצד אעשה זאת כשאני חשה כאב והתחלה של ייאוש מהקשר?

"תחושת כאב נפשי"

גילי היקרה. אני מצטטת מדבריך: "אני חשה תחושת כאב נפשי ואף תחושת חנק מהקשר" ..... ובהמשך: "אני חשה כאב והתחלה של ייאוש מהקשר" . סביר להניח שיש הרבה דברים "טובים" שבגינם כן המשכת את הקשר עד כה (חמישה חודשים), לא ציינת אותם. אבל בהסתכלות פשטנית על הקשר הזה כפי שאת מתארת ניתן להבחין די בבירור (ונראה שגם קודמי מציינים זאת) בנורות אדומות המהבהבות ואומרות לך: תעשי רגע חושבים! לפני קבלת החלטה גורלית כל כך בחיים. חשוב להדגיש! קשר בינזוגי בריא בד"כ מלווה בהרגשת שימחה, געגוע זה לזו, תחושה של כוחות ואנרגיה, של יצרתיות ושמחה. בשום פנים זה לא אמור לתת תחושת "חנק" או ייאוש. את מציינת שויתרת על דברים שחשובים לך כגון: הצטיינות בלימודים ,חברות ומשפחה עקב הקשר הנוכחי "המלחיץ", - עוד נורה אדומה. לסיכום: גם אני כקודמי ממליצה על קבלת ייעוץ והדרכה לפני קבלת החלטות משמעותיות. מאחלת לך שמחה גדולה והאל הטוב תמיד יהיה בעזרך! חדוה היינמן. יועצת חינוכית, מנחת הורים ומגשרת. פל': 0525602405

בתי בת השלוש

יש לי בת מתוקה בת שלוש, ואני מתלבטת, מה עושים בזמנים שהיא בכיינית ולא מסתפקת על כלום? פשוט בוכה ולא משתפת פעולה אם מתוך עייפות או מצב רוח, איך נכון להתנהג? לכעוס? ללת תשומת לב? מה הדרך הנכונה. האמת, שהכי קל לי זה לשדר לה, אל תהיי לידי שאת ככה, שתהיי שמחה שוב, תבואי לידי. אבל אולי זה לא נכון, כי כך זה הטבע שלי, להרחיק כשקשה לי. לפעמיים הבכי שלה מעצבן אותי כל כך שאני פשוט כועסת עליה שתפסיק עם היללות המעצבנות האלו ותשותק כבר.. זה ממש מוציא אותי מהפסים. ואני יכולה לאיים במכה (וזה עוד משהו, גם אני וגם בעלי מאיימים במכה, ובסוף לרוב לא נותנים.. האם זה שגוי?) כדי שהיא תקלוט.. אבל זה בד"כ לא עוזר.. האם יש עצב איך להתמודד?? עם ילדה רגילה בבית רגיל? עם אח קטן בן שנה וחצי, שהם די מסתדרים ביניהם?? תודה רבה מראש.

לתת תשומת לב באופן יזום וחיובי

אמא יקרה שלום! קשה לך עם בכי ויללות של בתך, מותר לך וזה נורמלי להרגיש כך "לפעמים" כדבריך. גם את בנאדם, גם לך יש רגשות וגם גבולות לסבלנות. יחד עם זאת עליך לזכור שאת "המבוגר האחראי" ומדובר בילדה כולה בת שלש. עדין, את זו שחייבת לנהל את הילדה ולא היא תנהל את ריגשותיך ותגובותיך. זו את שצריכה וגם יכולה לבחור איך להגיב ואפילו איך להרגיש ואיך לפעול במצבים כאלה. ראשית הייתי ממליצה לך לעקוב (כמשקיפה מהצד ללא תגובה) במשך מס' ימים ואפ' לרשום לעצמך, מהן הנסיבות, מתי ואיך מתפתחים אירועי הבכי כפי שאת מתארת. נסי גם להגדיר לעצמך (ממליצה מאוד גם לרשום) מה בדיוק את מרגישה באותם רגעים ומה בדיוק עורר את הרגש המסוים. מבחן זה יעזור לך מאוד בבחירת התגובה המתאימה. נסי ותיווכחי. במקביל אני ממליצה לבדוק גורמים אוביקטיבים כגון רעב, עייפות כפי שגם שאת מציינת ולנסות לטפל בגורמים לפני שהם מתפתחים לבכי ויללות (לא רצוניות גם לילדה) ממליצה גם להתייעץ עם רופא הילדים, אולי חוסר דם, בי 12 וכד'. וכמובן האפשרות הנפוצה שילדתך (ילדת סנדביץ אם הבנתי נכון) מקנאה בבכורה מצד אחד ואח, "בן" קטן מצד שני. ולא, אין כוונתי שתסתובבי עם הרגשת אשמה וצורך לפצות אותה בשל כך, אלא להיות עירניים ולתת לה את המקום שלה בתוך המשפחה. ליזום מצבי תשומת לב לא דוקא כשהיא דורשת זאת באופן מעצבן ולא חיובי, אלא מראש להקציב לה זמן תקשורת חיובית במיוחד בשבילה, (לספר סיפור, לשחק משחק וכד'). לסיכום: ליזום הזדמנויות ולתת יחס חיובי, להמנע עד כמה שאפשר לתת תשומת לב (תגובה שלילית זה גם תשומת לב) כתגובה להתנהגות לא מקובלת. להמנע עד כמה שאפשר מאיומים ותגובות שליליות בכלל, תמיד עדיף לתת חיבוק ולהגיד "אני אוהבת אותך" גם אם את לא מרגישה כך באותו הרגע. מאחלת לך הרבה נחת. חדוה היינמן - יועצת חינוכית ומנחת הורים. מוזמנת להתקשר אלי פל': 0525602405

לא בטוחה איך להמשיך הלאה בקשר, לא בטוחה ברגשות...

שלום, אני בת 22 וכבר חצי שנה עם חבר שלי שהוא בן 24 בערך, הכרנו באוניברסיטה. רציתי לפרט כמה דברים שמפריעים לי בקשר, שאולי תוכלו לעזור לי: 1. אנחנו אמנם חצי שנה יחד אבל לא יצאנו בתדירות גבוהה ועדיין לא יוצא לנו לצאת הרבה מחוסר זמן (שנינו לומדים באוניברסיטה יחד מקצוע שדורש המון שעות ואני בנוסף עבדתי עד לא מזמן). 2. אין לו רשיון וזה גורם ליציאות להיות מעט מעיקות (אוטובוסים מוגבלים, כמעט כל הזמן לאותו המקום בגלל האוטובוסים). 3. כשיוצאים, זה נראה כאילו הוא, לא נעים להגיד, אבל קצת קמצן. 4. יש לו התנהגויות שלעיתים מזכירים לי אנשים מסוימים מחיי שתמיד חשבתי לעצמי שלא ארצה בן זוג דומה להם ואני יודעת שלא אסתדר עם בן זוג שכזה. רק שאני לא בטוחה שהוא כזה ואולי אני סתם נלחצת. 5. אני מרגישה המון פעמים שהוא בוחן אותי ואני לא מצליחה להיות איתו אני, כמו שאני באמת, עד הסוף. וגם קשה לי להביע את עצמי בקשר, המון פעמים, ואני מוותרת ולא אומרת את הדברים שמפריעים לי. 6.הוא עולה מצרפת (יהודי כמובן) ואני נולדתי בארץ ולכן לפעמים יש בינינו הבדלים שמפריעים בקשר. למשל, אני אהנה מהופעת סטנד אפ ישראלי והוא בכלל לא נהנה (לא מבין את המנטליות). אלו דברים קטנים, אמנם, אבל לי זה מפריע באיזשהו מקום.כל הדברים הללו גורמים לי לא לאהוב אותו מספיק, כמו שהוא כבר אמר לי בבטחון שהוא אוהב אותי. אמרתי לו כבר שאני לא בטוחה לגבי הרגשות שלי. הבעיה היא שלפני כמה זמן הייתה לנו שיחה רצינית שהוא אמר לי שהוא לא רוצה להלחיץ אבל הוא פשוט מפחד שנישאר ביחד כבר שנה ואז אני אבין שאני לא אוהבת אותו. חשבתי על זה במשך יומיים, שבהם לא נפגשנו, ולאחר יומיים דיברנו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושאני רוצה להמשיך בקשר. זה באמת מה שחשבתי כשאמרתי לו, וזה היה לאחר מחשבה רצינית. אבל אני כמה ימים אחרי השיחה ואני שוב מבולבלת. אני רוצה להדגיש שאני לא סתם איתו, אבל אני פשוט לא בטוחה ברגשות ואחרי שכבר אמרתי לו את זה אני עוד יותר מפחדת. אני לא רוצה לפגוע בו. חוץ מזה שאני מודעת לכך שיש לו גם יתרונות, מהבחינה שאנחנו בערך באותה רמה דתית (מסורתיים, שנינו שומרי שבת וכשרות), ולכן הוא גם מבין אותי בעניינים כאלה וגם מבחינת המראה (שגם חשוב ברמה מסוימת). השאלה שלי, בסופו של דבר, היא האם להמשיך את הקשר למרות חוסר הביטחון ולתת לזה עוד הזדמנות? אולי מה שמפריע לי בקשר אלו דברים שבכל קשר יש ואפשר להתגבר? ואם לא, איך אני יכולה להסביר לו זאת אחרי שכבר אמרתי לו שאני אוהבת אותו? ואיך אפשר גם לסיים קשר כזה אם לומדים ביחד (אמנם זה לא מה שצריך להשפיע על החלטתי לכאן או לכאן אבל זה מהווה איזושהי בעיה)?

רשימת שאלות לעצמך.

שלום יקירה! מבולבלת, זה טבעי. את עומדת בפני החלטה מאוד רצינית בחייך ואכן זה לא פשוט. את מסתובבת ברגשות מעורבים ומבלבלים, לצערי, אין נוסחאות פשוטות שמובילות לתשובות ובכל זאת בניסיון לתת לך כיוון למחשבה אמליץ לך לענות ל"עצמך" על כמה שאלות שאולי יסייעו לך להגיע להחלטה.: 1. בין פגישה לפגישה האם את מתגעגעת? מחכה בקוצר רוח לפגישה הבאה? 2. כאשר קבעתם מועד לפגישה את שמחה ומתרגשת או נכנסת ללחץ ומתח רגשי? 3. במהלך הפגישה עצמה, מהם רגשותיך? מקוה "שלא ייגמר לעולם" או לחילופין, מסתכלת על השעון? 4. ערכי לעצמך רשימה של כל הדברים החיוביים שאת אוהבת ומעריכה אצלו, האם לפחות חלקם מהותיים ומשמעותיים לחיים? 5. ביום יום, בזמנים שאתם לא ביחד, בעיסוקים שלך בתחומים אחרים כגון: לימודים, חברות , משפחה וכד' בדקי האם הקשר פוגע או מטיב עם העיסוקים האחרים, האם חלה ירידה בלימודים? באנרגיות? בשמחת החיים שלך? לסיכום: מטבע הדברים קיימים פערים בין בני זוג בין אם הם נובעים מתרבות או מנטליות או הרגלים מהבית וכמובן מהבדלי אופי (גם הבדלים טבעיים שבין המינים) וזה בסדר ודווקא ההבדלים לעיתים יוצרים את הבניין השלם. אבל עדיין, אם יש דברים שמפריעים לך אי אפשר לחפש הסברים בכל מיני גורמים חיצוניים כמו שאת מציינת, זה לא משנה כל כך מה יחסו או מעשה כזה או אחר שלו יותר חשוב לבחון מה את מרגישה כלפי ההתנהגות הספציפית שלו ובעצם לשאול את עצמך למה זה כל כך מפריע לך? החלטה על בנייה משותפת של הקמת בית צריכה להיות מבוססת על המכנה המשותף ורצוי כמובן שהוא יהיה רחב ככל האפשר, אבל ראשית לכל זה חייב להיות על בסיס של כבוד והערכה הדדית, ולכן שאלה חשובה שאת צריכה לשאול את עצמך, "האם את מכבדת ומעריכה אותו ?" (כמובן גם אם את מרגישה מכובדת על ידו). עליך לדעת שכן יש דבר כזה אהבה מתפתחת עם הזמן. אני גם בעד להכיר אותו לחברותיך, למישפחתך ולהתרשם מהאנטראקציה ביניהם, זכרי לא חיים באי בודד אלא בתוך משפחה וקהילה. מאחלת לך כל טוב, והחלטה טובה. כל החלטה שתעשי היא תהיה ההחלטה הנכונה והקב"ה יהיה בעזרך. חדוה היינמן (פל' 0525602405) את מוזמנת להתקשר אלי, אשמח לעזור.

בתי כופה את עצמה על חברותיה .

בתי בת 12 , ילדה חייכנית , אדיבה , עוזרת . במפגש ראשון , שני עם אנשים חדשים מוקסמים ממנה אבל אחרי שהיא מרגישה נוח בסביבה היא מתחילה לכפות את דעותיה על כולם ומשתלטת על המשחק או מה שעושים . היא מרימה את קולה , אם לא מקשיבים לה היא נוגעת ביד כדי לקבל תשומת לב , במהלך הזמן היא נשארת ללא חברים , מה עושים איך מתמודים עם זה?

חסרים הרבה פרטים

למלי שלום! מכתבך קצר וחסר הרבה פרטים, יחד עם זאת על סמך התיאור שלך, מתקבל הרושם שבתך פתחה לעצמה דפוס של התנהגות שטלתניחת כדרך לקבל תשומת לב מן הסובבים אותה. התנהגות זו כפי שאת מתארת נראית על פניה כהפגנת ביטחון עצמי מופרז, ואני הייתי מעיזה לשער שההפך הוא הנכון ובתך סובלת מחוסר ביטחון עצמי. גיל 12 הוא לא צעיר, אך גם לא מאוחר ותמיד ניתן לתקן וללמוד דרכי התקשרות חברתית חדשים ובריאים יותר שגם יניבו תוצאות טובות יותר. פרטים חסרים שעשויים לתרום לדיוק באבחון וגם לבחירת הדרכים המתאימות להתמודדות עם הקושי הם למשל: 1. מקומה בסדר הילדים, האם היא הבכורה? 2. האם היא מתנהגת באותו אופן גם כלפי בני המשפחה? 3. איך היא מתפקדת בביה"ס מבחינה חברתית? וכמובן יש עוד שאלות רלונטיות. את מוזמנת לצלצל אלי לקבלת ייעוץ טלפוני (חינם). בכבוד, חדוה היינמן - יועצת חינוכית. מס' פלפון: 0525602405

היכן ניתן לקבל ייעוץ חינם?

אני זקוקה בדחיפות לייעוץ, אך בעלי לא מעוניין לממן זאת, הוא טוען שאין ביכולתנו לממן זאת, כי גם כך איננו גומרים את החודש ואין לנו מאיפה לשלם זאת

אשמח לסייע

לעיתים קרובות אפשר לסייע גם בשיחות טלפון. אשמח לענות לפנייתך (חינם) בכבוד, חדוה היינמן - מנחת הורים ומשפחה, מגשרת. טל': 0525602405 08-8559319 אשדוד.

THANK YOU FOR OPENING AN ENGLISH DEPARTMENT

First of all, I can tell you how happy I am to see that a new English forum has opened, I'm sure this will be a massive benefit to the community. I've been married for nearly eleven years. The truth is that even before our marriage, I knew that this wasn't the right one for me. My husband is generally a very nice person, he just doesn't know how to be supportive enough in our marriage. We have been through various crises in our marriage, and every few months, I feel all those suppressed feeling of anger returning. Today after almost eleven years, I simply feel that I hate my husband, and the only thing holding me back from requesting a divorce, is the effect this will have on my three precious children. We have spoken many times about going for help but nothing has happened as yet. His detachment is killing me. What should I do??

"DEAGA BELEV ISH YESICHENA"

Dear Rivki! Obviously, you need professional help before taking any serious step such as a divorce. When a person finds himself in emotional turmoil it always helps to have someone who is ready to listen and this can often be the first step in solving the problem. You can call me at 052-5602-405 Chedva Heineman

בעיה בדיכוי ובעיות חבריותית בת 14

בת 14.. בתקופה האחרונה נכנסתי לדיכוי עמוק, שאני לא יודעת איך לצאת מימנו. הבעיה שלי היא בעיה חברתית, אני מאוד בודדה, לא מקבלת יחס כמעט מאף אחד רק מההורים, למרות שאני משתדלת אנשים דוחים אותי ולא מראים בי התעניינות אפילו קצת. אני כל זמן קצר בוכה, קשה לי להתרכז בגלל שכל הזמן המחשבות האלא עולות לי, אני מודעת לזה שיש לי מעט מאוד כישורים חברתיים ואנשים משדרים לי שאני 'חסרת אופי' בכך שלא מנסים להתחבר אליי . אני מאוד עצובה פעם הייתי אומרת לעצמי לחשוב חיובי ולחייך לא משנה מה , ואני עדין אומרת .. אבל אני כבר לא מצליחה כמה שאני מנסה לחייך ולשדר קצת יותר ביטחון אני מרגישה אפילו בנשימות שלי , ובפנים את העצב שהשתלט עליי. ההורים שלי מנסים לעזור לי איך שהם יכולים .. לפסיכולוג אין ממש כסף .. אמא שלי באה אלי היום ואמרה לי כמה קשה לה לראות אותי ככה כל היום סגורה עם עצמי אין לאן לצאת ואפילו לא חבר לדבר איתו ... היא אמרה לי להשתדל כמה שאני יכולה להיות חיובית לעבוד על נשימות לצאת מי זה בגלל שהדיכאון מביא למחלות , וגם יש סיכוי לא לצאת מי זה ... ואצלי זה התפתח כבר לפני כמה שנים (אך לא ברמה של התקופה הזאת), ועכשיו קראתי על זה .. ובאמת כל הסימנים שהיו כתובים שם לפיתוח מחלות דיכאון היו מתאימות לי . אני לא יודעת מה לעשות , בבקשה עזרה ...

אמר ר' נחמן:"אין ייאוש בעולם" לכל דבר יש פתרון. שלב ראשון: תעשי DELETE ותמלאי את הדיסק בתוכן חדש

שלום שני (בת 14) אני חייבת להתחיל בשבחך, כל הכבוד על האומץ ועל הניסוח הבהיר והישיר שבו את מתארת את בעיתך. בניסוח הבעיה את כבר מתחילה בתהליך לקראת פתרון. המודעות לקיומו של קושי הוא שלב ראשון לקראת פתרון. לא ברור לי על סמך מה הגעת למסקנות ה"קשות" שאת מתארת, לכן, ראשית ברצוני להרגיעך, שלא כל כך מהר נהיים חולים במחלת נפש מסוג דיכאוני. וגם אם חס וחליליה נכנסים לזה אפשר לצאת מזה. היום יש טיפול פסיכולוגי וגם רפואי. (לא נראה לי שתזדקקי לזה. יחד עם זאת חשוב להיות מודעים לסימנים ולעשות כמה פעולות כדי שהרגשתך תשתפר ותרגישי עצמך ילדה שמחה ככל הילדות בנות גילך. בשלב ראשון הייתי רוצה להציע להחליף את ה"דיסק" ולהתחיל לשנות את החשיבה. למשל: "אני חסרת אופי" מה פירוש? מי הכניס לך את זה לראש? דבר ראשון תעשי דליט (DELETE). תכתיבי, כן כמו שזה נשמע, תכתיבי לראשך כמה משפטים חיוביים וכל ערב לפני השינה תשנני אותם לעצמך. יותר מזה, תדפיסי כמה משפטים כאלה על פסי נייר ותתלי מול עיניך ע"י המיטה, ע"י שולחן הכתיבה. ביומן ועוד כראות עיניך. דוגמא למשפטים חיוביים: "אני ילדה נחמדה ושמחה" אני מאוד מוכשרת בהרבה תחומים. (ודאי יש לך כישורים רבים והצלחות בתחומים אחרים, חשבי עליהם וכתבי אותם בגדול מול עיניך) משפט אחר: "אני לא חייבת להיות מושלמת בכל דבר" אולי גם: "אני אוהבת לעזור, אני אוהבת נקיון וכד'. רעיון נוסף זה לכתוב יומן ול"דבר" איתו. יש עוד כמה טיפים שיכולים לעזור אבל המקום קצר לצערי. לסיכום ברצוני להמליץ שאם את באמת מודאגת רצוי להבדק ולהתיעץ אצל רופא המשפחה, לפעמים חוסר ויטמינים גורם למצבים כאלה. בכל מקרה אשמח לעזור, את או אמך יכולות להתקשר אלי. מאחלת לך בריאות ושמחה חדוה היינמן - יועצת חינוכית, מנחת הורים ומגשרת. אשדוד, טל' 088559319

שאלה על ילד בן 11 וחצי

שלום אני רציתי לשאול שאלה על ילד בן 11 וחצי ( הוא ילד ממשפחה מצוקה )שאני מכיר שהוא התחיל בזמן האחרון להתנהג מוזר נגיד הוא בא לאנשים שהוא לא מכיר וגם לאנשים שהוא כן מכיר ומתחיל לחבק אותם ואומר להם שהוא אוהב אותם ומבקש מהם נשיקות והוא עשה את זה בתדירות גבוהה ורציתי לשאול כמה שאלות בנוגע לזה : 1. מה זה אומר על הילד ??? 2. האם לילד הזה יש משיכה לגברים ולא לנשים ???

ממליצה לא למהר להסיק מסקנות

לשמעון האכפתי: קשה לענות לשאלותיך כי חסרים הרבה פרטים. אבל בכל זאת כדאי לדעת באופן כללי, התופעה שאתה מתאר די נפוצה וקיימת גם אצל ילדים ממשפחות טובות. זה לא קשור למצב הסוציואקונומי של המשפחה. העובדה שהוא מתחבר יותר לגברים נראית לי מקרית או יותר נכון בגלל שהוא נמצא יותר בחברת גברים. ודאי ודאי, שאין למהר להסיק מסקנות בקשר לנטיות המיניות שלו ובודאי שלא על סמך פרט אחד בהתנהגותו כפי שתארת כאן. נקודה נוספת שכדאי לתת עליה את הדעת היא לשאלה: בהנחה שהתשובה היא חיובית, מה תוכל לעשות עם המידע שתקבל? הערה לסיום: אם ההתנהגות נראית אכן מדאיגה, תמיד רצוי להפנות את ההורים לייעוץ מקצועי. בברכה, חדוה היינמן - יועצת חינוכית, מנחת הורים ומגשרת

התנהגות כפייתית אצל ילדה בת 8.

ביתי בת 8 ילדה חכמה, שמחה וחברותית. לפני כחצי שנה בערך התחילה אצלה בעיה שחוזרת על עצמה עשרות פעמים ביום. היא סוגרת את הידיים בצורת אגרוף ומותחת את הידיים כלפי מטה, בנוסף היא לפעמים מותחת את השיער כדי למתוח את הקוקו ואז מיד עושה את זה. כדי לא להראות דאגה אני לא מדברת איתה על זה ומתעלמת. היא סיפרה לי שצוחקים עליה בכיתה בגלל זה. שמתי לב שגם בזמן שהיא משחקת בפלאפון של הסבתא במשחקים היא עושה את זה בתדירות יותר גבוהה ובנוסף מותחת את אצבעות הידיים (זה קורה רק באמצע משחק בפלאפון וממש כל רגע באמצע המשחק). מה יכולים לעשות?

תופעה ידועה, את מגיבה נכון

יעל יקרה. אכן לתנועות של בתך יש מאפיינים כפייתים וסביר להניח שגם היא לא רוצה בהם וכמו שאת כותבת היא גם מתביישת בכך. זה מזכיר מה שמכונה "תיקים" פעולה עצבנית בלתי נשלטת. זוהי תופעה די מוכרת ונפוצה בקרב ילדים (יש גם מבוגרים). בד"כ היא חולפת עם הזמן. צריך לבדוק האם היא עברה אירוע חריג או טראומה כלשהיא לאחרונה? לפני ההתפרצות? יתכן שזה ביטוי לחרדה או מצוקה כלשהיא (לא בהכרח מודעים), אפשר להיגמל מזה. תחילה ברצוני לעודד אותך, אמא, את נוהגת נכון. להתעלם ולא לנפח את הבעיה. תגובה "היסטרית" או דאגת יתר ואפ' התעסקות יתר בנושא עלולה להחריף את הבעיה. אסור לתת לילדה הרגשה שאת מבוהלת מהתופעה, היא זקוקה בימים אלה להרגעה והפחתת חרדה. צריך לראות עוד הבטים בתפקודה, מה קורה בביה"ס וכד'. רצוי להתייחס לבריאותה הכללית. אפשר וגם רצוי להתייעץ עם רופא משפחה, בד"כ הם מודעים לתופעות כאלה. את יכולה לפנות אלי בטל' 0525602405 אשמח לעזור לך בכל שאלה או עצה. בכבוד חדוה היינמן יועצת חינוכית מנחת הורים ומגשרת.

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130