מרכז י.נ.ר

כניסה למשתמשים
אוריה זמיר

אוריה זמיר

קורות חיים בקצרה

קבלת קהל

איך סולחים אחרי מריבה?

ביום שישי האחרון בעלי העיר לי הערה שפגעה בי. אני הגבתי קשה לענין. אח"כ הוא טען שזה היה חוש הומור וכו' .מיד כשהתלקחה מריבה הפסיק הוא את ההכנות לשבת. לשבת היו מוזמנים אורחים רבים ולכן בלית ברירה נטלתי על עצמי את כל ההתארגנויות. במשך השבת כולה, הוא סירב לעזור ולבצע את התפקידים שהוא תמיד עושה.כמו"כ סירב לעזור עם הילדים כך שלא נחתי כל השבת. הערב הוא בא והתנצל על התקרית של יום שישי בבוקר. אני כ"כ כעוסה על הסופ"ש שעברתי שאינני מסוגלת לסלוח לו. מבחינתי, אחרי כל העבודה הנוספת שהפיל עלי, הסליחה הגיעה מאוחר מדי. אני רוצה פיצוי. אני מרגישה שהוא "הרוויח" מכל הענין ורק אני שילמתי פה מחיר. אני מבינה שאי אפשר למשוך את זה אבל אני לא מוצאת בתוכי את הכח או את הרצון לסלוח. איך אני ממשיכה???

חכמים תקנו לנו (ולעצמם)

בס"ד. הילה שלום. קריאת שמע שעל המטה מסמנת בדר"כ את סיום היום. היא נפתחת באמירה : רבונו של עולם הריני מוחל וסולח לכל (לכל - לרבות אלה שאמורים להיות אמונים על טובתנו ותחושותנו הטובות) מי שהכעיס והקניט אותי או שחטא כנגדי וגו'. חכמים תקנו שתאמר פתיחה זאת טרם אמירת שמע ישראל, כהכנת הגוף והנפש, בבחינת "התהלך לפני והיה תמים". יוצא שכל יום אמור להסתיים אצל היהודי במחילה וסליחה "לכל בר ישראל", ובבקשה מהש"י "ולא יענש שום אדם בסבתי" (שום אדם - לרבות המבקש, שהוא הראשון הניזוק מהכעס). הרמב"ן זצוק"ל באגרתו (אגרת הרמב"ן) מורה את בנו "..... ובזה תינצל מן הכעס, שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם. וכן אמרו רבותינו ז"ל (נדרים כ"א): כל הכועס- כל מיני גיהנום שולטין בו, שנאמר (קהלת י"א, א'): "הסר כעס מלבך, והעבר רעה מבשרך". ואין "רעה" אלא גיהנום, שנאמר (משלי ט"ז, ד'): וגם-רשע ליום רעה". ואכן הכעס לשיטתם הינו רגש אנושי הפוקד אף את הטובים שבינינו. למרבה הצער, "הנענש" המרכזי בגינו, הינו הכועס עצמו (שהכעס רעה לבשרו) ולכן עליו למחול, לסלוח ולהתנקות טרם יקרא לישראל לייחד שם שמים. "תפקיד" הכעס לשמר את תחושת הפגיעה והרצון לנקם "על אש גבוהה" וכותב המצודת דוד על משלי יד-ל : אבל המקשה לבו ונוטר קנאה הוא סבה להביא רקבון בעצמותיו להתמדת הדאגה : אם נחבר את הנ"ל ונמנע עצמנו "מפסיכולוגיה בגרוש" שהרי עלינו "להתנקות" לפחות בסוף היום מהרגשות המרים שנולדו בנו במהלך היום (ואין כלל ספק שחלקם לפחות "מוצדקים") ללא כל קשר לאדם שגרמם, האם בקש את סליחתנו, או עשה דבר "שיפצה" אותנו. הרי אף גורם בעולם לא הבטיח לנו שנתעורר מחר בבוקר (כולל במחילה, הקב"ה). אבל אם אכן נתעורר, עלינו להתעורר ליום חדש תרתי-משמע, יום חדש לנו, לזוגיות שלנו, לחברויות שלנו, לעמיתנו ולמשפחה. שאחרת, מדוע להתעורר כלל ?!?! ברכות, אורי"ה זמיר.

מחפשת יועצי נישואין בהתנדבות

א. מחפשת יועצת בירושלים, טובה ורגישה לכלה צעירה שזקוקה להדרכה בחיי הנישואין, פתרון לקונפליקטים, לגישור על פערים במנטליות, להגדרת צרכים, למאבק כוחות וכדו' - בעלה כמובן לא מעוניין להכנס לתהליך, לדעתו זה טבעי, אך אינו מבין שמצב הרגשות שלה כלפיו בסכנה... ועוד בעיה - אין לה תקציב והבעל לא מתכוון לממן את זה. ב. לאשה נוספת באזור המרכז זקוקה יועצת נישואין מקצועית, אם היא גם תרפיסתית עוד יותר טוב. מדובר במערכת זוגית שלא מצליחה לעלות על דרך המלך, נשואים 15 שנה, בעיות כלכליות קשות הנובעות מחוסר לקיחת אחריות מצד הבעל (נדמה לי אפילו בעיה של דכאון או התמוטטות נפשית-רגשית לא מוגדרת,לא מאובחנת ולא מטופלת כמובן...) האשה שורדת איכשהו למען הילדים בלבד, אין לה תמיכה משום כיוון שלא לומר סופגת רק ביקורת. הם שניהם אנשים אינטלגנטים, חיוביים, מוכשרים ואיכותיים מכל הבחינות - חוץ מנושא הזוגיות. היא במצוקה נוראית, חייבת עזרה דחופה!!! אשמח אם אשיג דרככם מתנדבים מקצועיים, מודה לכם מראש! תזכו למצוות! אם יש עוד שאלות, אשמח לענות. אני מאוד מקווה שאצליח לעזור לזוגות הללו בדרך הזו.

נאה דרש ידידי אורי - כדברי בן עזאי

בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך אין אדם נוגע במוכן לחבירו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא" בן עזאי מסכת יומא דף לח א-ב. משמע כאשר אדם מקבל דבר "חינם אין כסף", הוא גורע בדבר אחר משלו, או במילים אחרות - מתישהו ובאופן כלשהו "ישלם" עבור השירות. ד"א, כשהוא משלם (גם אם סכום סמלי, הוא נכנס לטיפול בראש מורם, בזכות ולא בחסד.

איך יודעים מה נכון?

איך אני יודעת אם עדיף לילדים שלי לחיות בלי אבא שלהם או עם אבא במצב דכאוני, מתוח, וכל מה שנלווה למצב שלו. אל תציעו לי טיפול לאבא - כי אין על מה לדבר. רק אני מבקשת כלים לדעת לאבחן האם יהיה לילדים שלי טוב יותר בלעדיו, או עדיף להישאר למרות המצב. תודה מראש.

וכל מה שנלווה

לאיריס שלום. לכל החלטה שתקחי תהיינה משמעויות של רווח והפסד. כל החלטה תביא עימה יתרונות וחסרונות. אדם נבון שירצה לייעץ לך, יצטרך לברר לעומק ולהבין את ההשפעות שיש להתנהגויות של בעלך על ילדייך, את חוסנם הנפשי ואת הצרכים שלהם. ממול יהיה עליו להעריך את הנזק הכרוך בפרידה שכזאת (ההערכה מתייחסת לצרכיהם, חוסנם, טיב היחסים עם אביהם ואת הערך המוסף שמעניקה להם אישיותו, על מגרעותיה) . כמו כן אין להתעלם ממודל פתרון הבעיות שבזוגיות ובמשפחה שיקבלו ומערכת ערכים של עזרה בתוך המשפחה (כמחוייבות לאביהם). איני מכיר את המקרה ואת הנפשות המעורבות, אך להבנתי רצוי גם לשקול התייעצות איתם. ברכה והצלחה בכל החלטה שתקחי. אורי"ה 050-4846136

איך יודעים מה נכון?

כולם ענו תשובות מאד יפות וכפי שרמז מר וינברג גבריאל גם די "מתחמקות". אני מבינה את הקושי לענות על שאלתי וכי שאלתי היא די כללית ואין לאף אחד מכם רקע על מה קורה במשפחתי. לא הלכנו לייעוץ, אך אני מבחינתי מנסה כבר בערך שנתיים אם לא יותר, להבין, לתמוך, להבליג, ובעיקר המון להתפלל כי יום יבוא והמצב יחזור להיות נורמלי. הילדים שלי הם תאומים בני כמעט 10, האם אני יכולה לשאול אותם מה יהיה להם טוב יותר? ברור שטוב יותר עם אבא (למרות שכשהם נפגעים ממנו הם מאד כועסים עליו וממורמרים ולולא ה"לדון לכף זכות" שלי עליו בפניהם, לא יודעת אם הם היו מתייחסים אליו בכלל). ברור שיש רגעים נעימים אך אפשר לספור אותם באצבעות. אני רוצה לדעת שלא יגרם להם נזק נפשי עתידי, וכשהם יהיו הורים בע"ה לא ינהגו כמוהו. יש דרך כזו? אין ספק שהכי טוב היה להישאר ביחד וקשה לי מאד לראות את עצמי בתא משפחתי מצומצם בלעדיו. אני מודעת לקשיים של להיות אם חד הורית, ולכן, שאלתי מה עדיף? הקשיים של להיות אם חד הורית או הקשיים שלחיות ביחד ולהמשיך לשדר כאילו הכל בסדר (למרות שלילדים יש חושים מאד חדים). אני יודעת שהנושא מאד מורכב וקשה לענות דרך האינטרנט, אבל כנראה שהייתי צריכה לפרוק מעל ליבי ועניין אותי לדעת מה חושבים המומחים. אולי לקבל איזה שהוא כיוון מחשבה בכל זאת... דרך אגב, אולי זה יקל עליכם לענות תשובות. כשבעלי היה 3 שבועות בחו"ל, זאת היתה התקופה הכי יפה בחיינו. לא היינו במתחים, לא היינו בחרדות, ופשוט נהנינו להיות ביחד. עד כדי כך, שלא מזמן הייתי באסיפת הורים והמורה של הילד שאל אם יש שינוי בבית וסיפרתי לו את המצב, הוא אמר " אבל כשהבעל היה בחו"ל הילד ממש פרח". אז אמרתי לו בלב כואב מאד "כן, כי אז היתה לו אמא. אמא רגועה, ללא מתחים, ללא חרדות וללא פחדים"... האם זה היה כך כי זאת היתה תקופה מוגבלת? או פשוט כי זה הכי טוב עבורנו??? וזה מחזיר אותנו לשאלה "מה הנכון"?

נזק נפשי

לצערי, כשמשפחה חווה קשיים וטראומות, כולם נפגעים במידה זו או אחרת. כך גם הילדים. המטרה היא להמעיט את הנזק ככל שניתן. תמיכה והבלגה מעולם לא הביאו לפתרון בעיות, רק "לשקט תעשייתי". לבעיות יש להתייחס בכובד ראש ולהעזר במומחים. כך שאם התמיכה וההבלגה לא היו חלק מתוכנית טיפולית, לא היה שכר בצידם (הבראת המשפחה - התא המשפחתי). מדברייך עולה קושי גדול שלך להתמודד עם המצב, ופחות של הילדים. אכן בגיל 10 אין ממש טעם לשאול לדעתם, אך בהחלט יש לפקוח שבע עינים ואזנים ולבחון שינויים בהתנהגותם, בלימודיהם, חייהם החברתיים, התבודדויות ושאר התנהגויות המורות על מצוקה. כאן צריכים פסיכולוגים ומטפלים משפחתיים. אלה אם יהיו מקצועיים, ימנעו מלשלוף תשובות אינסטנט, ילמדו את משפחתכם ויתוו תוכנית טיפולית. בהצלחה, אורי"ה.

קשר עם אדם ,שגרוש ולא גרוש

אני בקשר עם אדם,שגרוש וחיי בבייתו .אנחנו ביחד די הרבה זמן.האדון מטופל אצל פסיכאטר כבר הרבה שנים. יש לו בעיות נפשיות,האדון התחתן עם אישתו והיה מאוהב באחותה התאומה.בשל כך נשאר 27 שנים במערכת להיות קרוב לאחותה התאומה.כל זה התגלה לי רק בימיים האחרונים.רוצה אני להתחיל בדרך חדשה כי מצבי הנפשי בירידה.יש לי 3 ילדים .אני בחורה מאוד חזקה,ומאוד מצליחה בכל מה שאני עושה.פשוט נתקתי עם האדון הזה ,ולא יודעת אייך לצאת מהמחלה הזאת,כך אני קוראת לה.פשוט מחלה. כרגע אני לא איתו,והוא כותב שהוא צריך אומץ כדי להתאבד.תייעצו לי בבקשה דחוף,אייך אני מתרפא מהמחלה.תודה

איני פסיכיאטר

גילי שלום ! איני פסיכיאטר ואיני יודע מה מצבו של הבן אדם. יחד עם זאת נראה לי כי איומיו שיתאבד, הינם מכבש של לחצים עליך ע"מ שתחזרי אליו. את התשובה "לזוגיות" שלכם את יודעת היטב וציינת זאת. פשוט לא להיות איתו. כמו גם לנתק קשר באופן מוחלט (גם טלפוני ומכתבים). מעבר לכך, לדעתי אין לך צורך בייעוץ, את זקוקה לתמיכה בכדי לעבור את התקופה הקשה ולהתמיד בנתק. תמיכה שכזאת יכול שתבוא גם מיועצים. ברכות, בהצלחה, אורי"ה. 050-4846136

למה התחתנתי

ראשית אני נהנה מאד מהאתר. מידי פעם אני מציץ ונהנה מהתשובות הנפלאות. אני נשוי מס' שנים ואב ל3 ילדים חמודים. התחתנתי בגיל צעיר, כיתר חברי, עם אשה אינטלגטית וחכמה מלאה שמחת חיים, היה ביננו אהבה ממבט ראשון, שאף הצדיקה את עצמה בהמשך, נהנתי לשוחח איתה על כל דבר ועניין,וכשני פילסופים התעמקנו בכל דבר, אך לצערי הרב אני מרגיש שכל עניין הנישואין אני פשוט סוחב אותה על גבי, צריך להקשיב לה, לשמוע את כאבה, ללטף ולהרגיע כל הזמן, ופשוט נגמר לי הכוח להיות מטפל שלה, אני טוב בלהקשיב, אבל אין לי כוח שחלק גדול מהשיחות ביננו מורכבות מתלונות שלה על גידול הילדים הקושי בסידור הבית, וזה לא זעקה לעזרה, כי אני נמצא שם בשביל לעזור, היא פשוט סיגנון "קוטר" עם נטייה לפרצי זעם חזקים, עד כדי איבוד עשתונות,היא קיבלה את זה בתורשה מהאמא שלה, ואני לא יודע מה לעשות, הבטריה שלי הולכת להיגמר. בתודה מראש משה

תחזוקה להנאה

בס"ד. משה שלום רב ! לא אחזור על דברי חברי המלומדים, שכן הינם דברי טעם ואמת. יחד עם זאת אוסיף, כי כל דבר המהנה אותנו בחיים, ללא יוצא מהכלל דורש עבודת תחזוקה. גם להחזיק בחבר טוב נדרשת עבודת תחזוקה (אם-כי קטנה יותר מזו הנדרשת לבן/בת זוג). ולהבדיל אלף אלפי הבדלות, כך גם ההנאה ממכונית דורשת תחזוקה. אקצין ואומר, כי אף תחזוקת עצמנו דורשץת תחזוקה, עבודה, שינה, מקלחת, אכילה, צרכים, תספורת וכל כיוצא באלו. ידידי כל שנדרש ממך הוא השלמה עם הברור מכל, "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו.........הזרע. אוריה 050-4846136

מה וכמה הסיכוי לאשה לרדת מעץ גבוע שעלתה עליו

אני חיי כבר למעלה מחמש שניים בנפרד מאשתי וששת ילדיי כתוצאה שנגרמה מצד משפחתי שהחליט מי מהמשפחה שחבל על ההשקעה בלעזור לי להסתדר עם אשתי, ומאחורי גבי פעל וגרם שאני התנתק מאשתי וילדיי ואף ניסה לפתות אותי שמגיע לי אשה יותר מוצלחת, ובכך גרם לאשתי לעלות על עץ גבוע, אני מבין את מצבה והתסבכותה ואחרי ככלות הכל אני ממתין לה ומחקה שתיתרצה ותיתפיס לאחרונה אחרי חמש שניים של דיונים בביה''ד הרבני הורידה אשתי מעל פניה את מבטה הקודרנית כלפיי ברוך השם, לאחרונה פניתי עליה בדרך היחידה שמתאפשרת לי על גבי הכתב שתדע שאני אוהב אותה ואף פעם לא רציתי לרעתה לולי התערבות המשפחה וחברותיה אינו מסתדרים יחדיו ולא הינו מגיעים למצב שבו אנו נמצאים היום יחלתי לה מזל טוב ליום הולדתה ואף כתבתי לה שאני סולח לה על הכול ומכווה שגם היא לי. שאלתי את המבינים על ליבם של בני אדם יציריו של הקדוש ברוך הוא, הקיים דרך מכובדת לרדת מעץ ולהמשיך את החיים הנפלאים שקיבלנו מיוצרינו, מאד אשמח אם יהיה למי הזכות לעזר בהשכנת השכינה בביתינו. תיזכו למצוות

חמש שנים - כברת זמן רגשית

שלום רב לשואל הנכבד. חמש שנים הינן כברת זמן בה תתכן התכהות רגשות וכתוצאה מכך ריחוק רגשי. בהחלט רצוי ליצור קשר עם אשתך לשם בירור דעתה, צרכיה ורצונותיה ורגשותיה. אכן, את הגלגל לא ניתן להשיב לאחור, אך ניתן בהחלט לבנות התחלה חדשה, התחלה שתתמקד בשני מוקדים. (שכן, בכל מקרה יש חשיבות רבה לעבר המשותף והטוב שחוויתם יחדיו כזוג וכמשפחה) מוקד האחד ברצונות ובצרכים האישיים והזוגיים, תוך בירור מטען הרגשות שנוצר בחמש השנים. המוקד השני (לטעמי הוא גם המשני), הינו הילדים בפרט והמשפחה ככלל. עליך להיות מוכן לכך שבמקרה הטוב תצטרך לטרוח רבות ע"מ לפייסה ולקרבה אליך בשנית. הצלחה רבה וברכות, אוריה זמיר. 050-4846136

אני תוהה אם ניתן לשפר את היחסים ביננו או שאולי אנחנו לא מתאימים...

שלום לכם, אני נשואה כ-8 שנים ואמא לבן אחד ואם אתבקש לתאר את חיי הנישואים שלי אתאר אותם כחסרי סיפוק כמעט בכל תחום אפשרי, חסרי שמחה פנימית ואושר. בעלי אדם מאוד טוב עם מידות מקסימות אוהב ואכפתי עוזר בבית וכו' אבל לא מצליח לגעת בי רגשית הוא מאוד שיטחי, לא מעמיק, לא יוזם שום דבר לא יציאות משותפות לא חופשות לא הפתעות קטנות וכו' לא קיימות ביננו שיחות אפילו לא על חוויות מהיום יום הוא לא יודע לתת לי את ההרגשה שאני מענינת אותו או מרגשת אותו והתחושה הכללית היא שאנחנו יותר שותפים לדירה מאשר בני זוג. המצב הזה גרם לי להפסיק לאהוב, לכעס מצטבר בלב ולזלזול בו ולא פעם עברה בי המחשבה שהייתי שמחה להיפרד... אני תוהה אם ניתן לשפר את היחסים ביננו או שאולי אנחנו לא מתאימים... אשמח אם תוכלו ליעץ לי בנושא.

מקום רגשי שונה

שלום רב לשואלת הנכבדת. המצב שאת מציגה הינו מצב שכיח אצל זוגות רבים. שורשו במבנה רגשי שונה ובתפיסת זוגיות שונה. ככל שחולף הזמן בחיים הזוגיים גדל הפער הרגשי, החסך בקשר ובתמיכה הזוגית והתסכול הנובע מהם. זוגיות, תקשורת ויחסים זוגיים מספקים, אינם דבר של מה-בכך ואינם קורים מאליהם. הם מצריכים "עבודה" זוגית יומיומית היוצקת משמעות במושג "לעשות אהבה". הבעיה המרכזית הינה באיטיות תהליך השחיקה שביחסים הזוגיים ובכך שהשחיקה נוצרת בשלבים קטנים וכמעט בלתי מורגשים. כשנגדשת סאת התסכול, לאחר תקופה, רק אז מתעורר אחד הצדדים (בדר"כ) או שניהם "לריקנות" לחוסר המשמעות שבחיים הזוגיים ולצורך המשווע לתקנם. במצב שהתקשורת הזוגית לוקה, קשה מאוד לגשר על הפערים הרגשיים ללא עזרה מקצועית, אשר תחילתה בעבודה על התקשורת הזוגית ורק לאחר מכן על העמדות ונקודות המוצא הרגשיות. מטרת "העבודה" הזוגית, הינה יצירת מכנה רגשי משותף לבני הזוג, אם ע"י קרוב רגשי ואם ע"י שילוב של קרוב רגשי ומנטלי. הצלחה רבה וברכות, אוריה זמיר. 050-4846136

אני שולטת בבית יותר מידי

שלום וברכה הלוואי שתוכלו לעזור לי!תודה רבה על האתר הזה! אנחנו נשואים 4 שנים + 5 חודשים והורים לבן כמעט 3 בהתחלה היינו ממש מאוהבים העיניין הכספי לא הטריד אותי,אחרי החתונה נכנסתי לעיניין החשבונות וראיתי שבעלי לא חוסך וכו אז התחלתי לעשות סדר בחשבון לשים פק"מ להגביל את ההוצאות וכו ב"ה הצלחנו לחסוך ואפילו קנינו דירה. חשבונות שמגיעים אני מטפלת כל הוצאה כספית עוברת דרכי זה מגיע למצב (בלי שאני רוצה כמובן!)שבעלי מבקש רשות לקנות ממתקים או פלאפל ממש דברים בסיסים הוא לא מוציא על עצמו שקל הוא אומר שהוא לא צריך כלום ושאני אקנה הכל לבד. אני בדר"כ לא מבקשת רשות על קניות שלי ואני קונה חופשי. בכלל בחיים הכל הוא מבקש רשות ואני ממש שולטת בו הוא מעריץ אותי יותר מתוך פחד.הוא נראה גבר גבר אבל ממש פוחד ממני לפעמים אפילו אני מרביצה לו...אני ממש רוצה להשתנות אני רוצה להיות האישה והוא גבר! תודה רבה

אין כללים אופטימליים

שלום רב, אין כללים אופטימליים. התפקוד בבית ובמערכת הזוגית נקבע בהתאם למאפייני אישיות כל אחד מבני הזוג. כל התנהגות שמקובלת על השנים, עונה על הצרכים הזוגיים והאישיים (בהסתייגות הלכתית כמובן). בדר"כ מתחברים שני הפכים המשלימים את המערכת ויוצרים זוגיות שלימה. לעיתים התנהגויות מסויימות בין בני הזוג מתנגשות עם מוסכמות חברתיות ויוצרות לחץ על אחד או שני בני הזוג. וכל זאת בינם לבין עצמם. וכל הקושי מסתכם בסוג של בושה, או מה יגידו השכנים ? מדברייך ניכר כי הדבר מפריע לך. זאת סיבה מספקת לבדוק לעומק את התפקוד הזוגי שלך ואת האפשרות להתאימו לרגשות ולמחשבות שלך. נכון יהיה גם לבדוק במידת האפשר עם בעלך את תחושותיו ורגשותיו ולתאם איתו את אפשרות השינוי. (אם כי לדברייך הוא אפילו ממש מבקש את שליטתך. אם יש לך רגשות אשם על כי אינו קונה דבר לעצמו, פנקי אותו, קני לו, עטפי אותו בתשומת-לב, יתכן כי הצורך בתשומת לב (על אף שלמראית עין היא לא חסרה לו) הוא שמביא אותו להמנע מקניות, בתקווה לא מודעת כי את תעשי זאת עבורו. סביר כי "השתלטנות" שלך הינה מרכיב משמעותי באישיותך, חלקו מולד וחלקו נרכש מחוויות העבר. מדברייך עולה כי ההתנהלות של שניכם יוצרת תוצאה טובה, וזוגיות סבירה (כולל גם הפן הכלכלי, וכעובדה, הרי שהסתדרתם כלכלית). כך שסה"כ המסגרת הזוגית טובה ונכונה מס"כ מרכיביה. יש להביא בחשבון כי קיימת אפשרות ששינוי דווקא יפגע במערכת. כיום בעלך חי בשלום עם התנהגותך, סביר כי היא מתאימה ומשלימה את התנהגותו ומתאימה לצרכיו. יחד עם זאת, בהחלט ניתן, כפי שציינתי לעיל, לעבוד על הנשיות שלך ולחזקה. נשיות אינה רק חלק במערכת הכלכלית, אלא יכולה לבוא לביטוי בשבעים פנים נוספות. בהצלחה, אוריה זמיר. יועץ נישואין ומשפחה ומגשר כללי ומשפחתי. 050-4846136

חוסר "קליק" אצל הבחורה

בוקר טוב למומחים הנכבדים. אשמח אם תתייחסו לבעייתי. אני גרוש בן 39 ואני בקשר עם גרושה בת 32. אנו בקשר כחודש ומקיימים שיחות כמעט מדי יום וגם נפגשנו פעם אחת (אני גר בצפון הרחוק והיא במרכז הארץ). השיחות שלנו זורמות ומעניינות, היא בחורה מעולה ויש לי כלפיה הערכה רבה. אף הבעתי את רגשותי אליה באמצעות מתנות חג. לדעתי, יש לנו פוטנציאל אדיר עם נתחתן. אך הבחורה טוענת שהיא לא מרגישה את ה"קליק" היינו, משיכה רגשית עזה, על אף שמבחינה שכלית נטו, היא נוטה להסכים שאנו מתאימים. שאלתי היא: האם הקשר הוא אבוד, או שניתן לעשות משהו בנידון ? תודה מראש מוטי

קליק, כמו שבא כך הולך

שלום רב, כתבת בשאלתך "השיחות שלנו זורמות ומעניינות, היא בחורה מעולה ויש לי כלפיה הערכה רבה. אף הבעתי את רגשותי אליה באמצעות מתנות חג. לדעתי, יש לנו פוטנציאל אדיר עם נתחתן. אף אתה אינך מדבר על איזה קליק חשמלי אדיר. הרבה רציונאל יש בדברייך. ועל הקליק אין לי להוסיף על דברי חבריי המלומדים ומנוסים, כל מילה חקוקה בסלע. "קליק כמו שבא, כך הולך", אימרה נפוצה. יחד עם זאת קליק מופיע בדר"כ אצל צעירים בגופם ונפשם, כאלה שההורמונים גועשים בגופם. ברוך השם, אין לנו מה לקנא בהם. קליק מוגדר בפסיכולוגיה כהתאהבות. תופעה שתוחלת החיים שלה (כעובדה) הינה בין שנה וחצי לשלוש שנים לכל היותר. כך שכמו שאמרתי בעיתו, הוא נעלם. כמו שאמר ידידי הרב ברונר, חזר אחריה, או במילים אחרות, חבר אותה לצרכיה האמיתיים (שכפי הנראה אינה מודעת להם כלל ועיקר), הראה לה ותן לה לחוש ולהרגיש את כמיהתך אליה. תן לה להתחבר לצרכים שלה יותר מלרצונותיה. לא אלאה אותך בשלבי התהליך הזוגי. רק זאת אומר, כי השלב האחרון והלא ברור מאליו, נקרה "אהבה בוגרת". לשמחתינו ניתן כמו שאמר הרה"ג שמחוני "נדרשת הכרות עמוקה" שטבעת להבנות במשך תקופה. על כן, אם אתה בטוח ברגשותיך, בכוונותיך ובתחושת הבטן שלך, לך על זה, תשקיע מאמץ "וקנה" אותה. בהתנהגות, דורונים ובדברי כיבוש. בהצלחה, אוריה זמיר יועץ נישואין ומשפחה ומגשר כללי ומשפחתי. 050-4846136

פורום מגשרים

חברים יקרים שימו לב, פתחנו בע"ה פורום חדש לתלמידים ובוגרים בקורסי גישור בסיסי וגישור משפחתי. כאן תוכלו לשאול שאלות, לענות תשובות, להציע הצעות וכו' בתחום הגישור. הפורום פתוח רק לתלמידים ובוגרי י.נ.ר. בהצלחה

יישר כח

כל הכבוד ממש בזמן

ייעוץ לגבי המשך הדרך בנישואים

אני נשואה 3 שנים פלוס שני ילדים בני שנתיים ובן שלושה חודשים . לבעלי זה נישואים שניים, יש לו ילד בן 9 . בעלי התחזק בדת לפני כארבע שנים ולאחר החתונה זה התחזק אצלו יותר . מאז החתונה אנו חווים משברים בנושא הדת . לאחר לידת הבת , הייתי אצל אימי לעזרה ואז עברנו משבר גדול בו הוא היה מתעלם מקיומי ומקיום הילדה , הוא הבטיח שאחזור לבית הכל השתנה אך לשווא , חזרתי לבית ולא היתה כל עזרה מצידו , מה שעניין אותו זה רק הילד שלו והדת . הרגשתי בודדה מאוד . לאחר כחודש היינו אמורים לעבור דירה ( אנו גרים בשכירות ) ואז פרץ בינינו ויכוח והוא זרק לי את הדברים שלי ושל הילדה לבית של אמי , עברתי עם הילדה לאמי והוא פתח תיק ברבנות לגירושים בהמלצת " רב" שהוא מכיר וייעץ לו כביכול להתגרש ממני בטענה שאני מורדת . אותו אדם אף ניסה לדבר עימי בטענה שהוא יועץ זוגי אך מאחורי הקלעים פעל לרעתי ואף איים עליי . הגענו לפגישות ברבנות שבמהלכם כבר היה לנו תאריך לגט . (כל אותה תקופה אפשר לומר שהוא לא התייחס בכלל לילדה והיה מצבים שהוא לא ראה אותה שלושה שבועות ואף יותר ) , כאשר הגיע המשפט החלטנו לתת הזדמנות נוספת לנישואים והוא אף הבטיח שנלך לטיפול זוגי , חזרנו ונכנסתי להריון שני . היתה תקופת רגיעה אך מאז לידת הבן שוב התחילו כל המריבות וזה נהיה גרוע יותר . הוא התחזק יותר ומה שמעניין אותו זה רק שיעורי תורה , לא מעניין אותו הילדים ואני .הוא טוען שהמשפחה שלי שאיתם הוא רב ולא מדבר איתם משפיעה עליי , הוא טוען שכל דבר שאני אומרת זה נגד הילד שלו , יש לו רגשי נחיתות כלפי הילד שלו, רוב הזמן הבית מתנהל בצעקות ואיומים שילדיי שומעים אך כשהילד שלו מגיע אסור לצעוק או להתווכח . לפני שבועיים הילד שלו היה צריך לעשות אצלנו סופשבוע אך הוא החליט שבגלל שרבנו באותו יום לברוח עם הילד שלו למשפחה שלו שגרה בצפון הארץ ולהשאיר אותי עם שני הילדים לבד בבית לשבת . הוא כל הזמן מחפש מה לא בסדר ומתנהג כאילו אני איזה שפחה שלו שחייבת לנקות , לבשל , לסדר , לדאוג לילדים והוא מצידו ייתן הוראות מהצד מה לעשות . אני כבר מאוד מיואשת מהמצב . יש עוד הרבה בעיות שקשורות לכלכלת הבית , לתקשורת לקויה בינינו ועוד . האם עדיף לסיים את הזוגיות הזאת כאשר הילדים עוד קטנים או לנסות טיפול זוגי .?

לשמוע ולהבין את שני הצדדים

שלום רב, ניכר כאב רב בדברייך. אין ספק כי הינם דברי אמת לאמיתה. יחד עם זאת הדברים המגיעים אלינו, מגיעים מצד אחד ומזווית הראיה שלך בלבד. ע"מ לעזור למערכת הזוגית יש לשמוע את שני הצדדים. לי אין ספק כי עצם עובדת הנישואין אומרת, כי בבסיס מחשבתך על בעלך ישנם דברים חיוביים, אחרת לא היית נישאת לו. אז אם כאדם חשבת אותו לחיובי ורק ברבות הזמן נתגלעו חיכוכים ואי-הסכמות, הרי שבהם יש לטפל. סביר כי כשבעלך מספר את סיפורכם לרב או לאדם אחר, הדברים נשמעים שונים משהו מדברייך. אין לזקוף את השוני בדברים לחובת השקר, אלא לזכות העובדה כי שני בני אדם מציגים את עמדתם, ומטבע הדברים עמדותיהם שונות. לו הייתה תקשורת מסויימת ביניכם לכתחילה, הבעיות היו משמעותיות פחות. אין זאת אומרת כי לא היו חילוקי דעות. במקום שיש שני יהודים, ישנן לפחות שתי דעות. אין אני משמש כאן חלילה כפוסק בין נכון לשגוי, בין דובר אמת לשקר, כפי שציינתי יש כאן שתי אמיתות. גדולתה של זוגיות טובה, ביכולת לאחד תחת כנפיה שתי אמיתות החיות בשלום האחת עם רעותה. אם יש איזו שהיא מוכנות מצידו לקבל ייעוץ/טיפול זוגי, יש "לקפוץ" על ההזדמנות ולקבל ייעוץ/טיפול. במקרה שלכם החיכוכים הינם על רקע דתי לכאורה. חיכוכים בעוצמות דומות קיימים אצל זוגות אחרים על רקע דומה או שונה. הרקע לחיכוכים לא ממש משנה את אופיים ואת עוצמתם, כמו את התנהגות כל אחד מבני הזוג כתוצאה מהם. הנישואין הינם דבר מקודש בפני עצמו והינם ערך עליון ביהדות. על-כן חובה עלינו לנסות ולתקנם, בטרם נבחר בפתרונות אחרים. וכבר דברו חז"ל על כך שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, ואין טובע יכול למשוך בשערות עצמו ולהציל עצמו מטביעה, כפי שאדם שעל היבשה יכול לעשות. משמע יש להעזר בסיוע חיצוני. אדם שיוכל לראות את המערכת הזוגית שלכם "מבחוץ", כמו שכתוב באברהם אע"ה "ויוצא אותו". אותו אדם ישמע את שתי האמיתות ויסייע לשניכם לשמוע האחד את השני. זאת הדרך. מסקנה : יש לזכור כי : 1. הנישואין ערך עליון ליהדות ולנו. 2. יש כאן שתי אמיתות ושתיהן נכונות. 3. היו ימים (ואולי אף עתה) שהערכתך לבעלך היתה גבוהה יותר (כפי שגם השקפתו עלייך), וזה הבסיס לתיקון. 4. יש לקבל עזרה מגורם חיצוני שיהיה מקובל על שניכם. 5. היכולת לתקן בזוגיות נובעת מכך שתוכלו שניכם לתת מקום האחד לאמת של השני ובכך לאפשר וליצור מקום לאמת הזוגית. בהצליחה רבה, הצלחה שלכם, היא הצלחתו של עם ישראל. ברכות וכל טוב, אוריה זמיר.

דחף אותי.

סליחה שזה קצת ארוך אבל חשוב לי שתבינו את הרקע להתרחשויות. אנחנו נשאוים ארבע שנים עם שלש ילדים כשהקטן בן שלש חודשים תינוק ממש לא קל. מטבע הדברים זאת תקופה לחוצה ואני לא מספיקה הרבה בבית מה גם שאני מבולגנת מטבעי וקשה לי לישמור על סדר ונקיון. בזמנים רגילים אני עושה מאמצים אבל אף פעם לא ממש מצליחה להשביע את רצונו של בעלי בנושא זה. אנחנו מאד אוהבים אחד את השני ולמרות שאנחנו רבים די הרבה בסך הכל הנישואים שלנו מאושרים. אתמול היה לבעלי יום קשה בעבודה מצגת חשובה שהיה צריך לעשות לא יצאה כפי שצריך והוא היה לחוץ מאד ועצבני כשחזר הביתה. גם לי היה יום לא קל עם שלשת הילדים, הגדולים היו עייפים מאד ולכן קשים ומצוברחים והקטן בכה הרבה. בכל מיקרה אחרי שילדים הלכו לישון ניסיתי לנחם אותו והגשתי ארוחת ערב ואכלנו יחד והיה רגיל ונחמד. אחרי הארוחה הוא הלך לעינייניו ואני נישארתי במיטבח והתחלתי לסדר את מהפכת היום. אחרי כמה דקות הוא ניכנס חזרה למיטבח ושאל בטרוניה למה יש בלאגן באמבטיה ולמה המיטבח מטונף. ואז הוא זרק את המגבת שהחזיק ביד על הריצפה כאילו כדי לאמר שיש פה כזה בלאגן במילא הוא יוסיף עוד קצת, ופנה לצאת מהמיטבח. אני התעצבנתי וזרקתי את קופסת הפלסטיק שהייתה בידי בכח על השיש זה עשה רעש חזק ואז הוא הסתובב התקדם אלי ודחף אותי בכח עם שתי ידיו הדחיפה גרמה לי למעוד כמה צעדים אחורה וממש כאב לי איפה שהוא דחף. הוא מיד התנצל אבל באותה נשימה גם שאל בכעס למה התעצבנתי. שנינו היינו כעוסים מאד וכך הלכנו לישון בלי לדבר. הבוקר דיברנו קצת, הוא שוב התנצל אבל שוב תוך כדי ההתנצלות הוא גם אמר שחלק מזה קרה באשמתי כי התעצבנתי. הוא אומר שזה לא בסדר ולא אמור לקרות וגם אמר שלא עשה זאת מתוך כעס אלא כי נבהל מהרעש של הקופסא פוגעת בשיש. בעבר הוא זרק עלי ספר תוך כדי מריבה. אני באמת לא יודעת מה לעשות כיצד להגיב? אני מאד רוצה לסלוח לו ולהמשיך הלאה. אני לא אוהבת לריב איתו, אבל אני מרגישה שמשהו צריך לקרות שאי אפשר להמשיך סתם. אני לא מפחדת ממנו אבל באיזשהו מקום בראשי יש כזאת מחשבה שזה יכול להפוך לגרוע יותר. מה לעשות? איך להגיב? מה לאמר? תודה. נועה

ברצוני להוסיף....

שלום רב ! חשובים ומועילים דברי חבריי. יחד עם זאת מצאתי לנכון להוסיף כי אלימות לסוגיה נבלמת לפעמים מאליה ולפעמים לא. אחד הסממנים לאי הבלמותה באופן עצמאי, הינו התעצמות הכח והאנרגיה המושקעת בפעולה וכן תכיפות או השנות המקרים. אם הדבר יחזור על עצמו באופן זה או אחר, רצוי מאוד (בלשון המעטה) כי תלכו יחדיו לסדנת טיפול בכעסים, או לטיפול באלימות. אלימות טומנת בחובה סכנת איכות חיים רעה ו/או לעיתים אף סכנת מוות. האלימות אף פעם לא מתחילה בעוצמות גדולות, אלא מתעצמת עם השנות המקרים. גם אלימות מילולית ונפשית מחייבת טיפול. לכן עלייך להיות עם אצבע על הדופק ולא לתת משקל כבד ורב מדי ללחץ שהיה באותו היום, או להתנהגות מקדימה שלך "שהצדיקה" את המעשה. בברכה, אוריה זמיר יועץ נישואין ומשפחה רבני ואזרחי. מגשר משפחתי ובורר כהלכה.

רוצה שינוי מהותי

אני נשואה +ילד חמוד בעלי הוא אדם טוב אבל מאז שאני חושבת על מערכת הנישואין שלנו היא ידעה הרבה עליות וירידות אני יכולה אפילו למקד את זה בעיקר אולי אחרי הלידה של הבן שלנו אני לא יודעת להגדיר את הבעיה שלנו אבל מה שאני יודעת שאנו לא זוג שמתנהל רגיל אין ביננו שיחות ארוכות שאני יכולה להרגיש שבעלי רוצה להקשיב לי הוא אדם פעיל עם הרבה מרץ והוא לא מסוגל לשבת ולדבר איתי אני מרגישה שזה חסר לי מאוד בד"כ הוא מעדיף לשבת מול המחשב שלו ולעשן ואני ובגלל שאני לא רוצה שהילד יריח אז הוא יושב במרפסת לבד אני מרגישה לפעמים ממש בודדה מזה ואין לי את מי לשתף כל נושא הטיפול נופל עלי ואני צריכה ממש לוותר על הצרכים שלי אני לא מתלוננת אבל אני מצפה שזה יהיה דבר משותף ויש ימים שאפילו הוא לא ישן איתי בחדר זה קצת פוגע ויש לי עוד דבר שמציק לי שהוא מדבר הרבה ולפעמים דברים קצת בהגזמה (דמיוני) יש לציין שבעלי אומר לי שאני מרחיקה אותו ולא רוצה להיות איתו וזה לא נכון לדעתי אני רוצה שינוי מהותי בשביל הבית שלי תודה רבה

דברייך משקפים את שרש הבעיה.

"יש לציין שבעלי אומר לי שאני מרחיקה אותו ולא רוצה להיות איתו וזה לא נכון לדעתי". ראשית אומר שלא כל בני האדם הינם אנשי שיח. יש מי שמרבה לדבר, יש מי שממעט ויש מי שאף מטה אוזן ומקשיב. לעניות דעתי שרש הבעיה נמצא בתקשורת הלקויה שביניכם. בראשית תשובתי הבאתי מדברייך, המעידים על הקושי שבתקשורת הזוגית. בעלך אומר מה דעתו/תחושתו ומביע בכך את רגשותיו, ואת מגיבה כי לדעתך הדבר אינו נכון. דברו על תחושותיו ורגשותיו ואז תפתח הדרך לשוחח גם על תחושותייך ורגשותייך. אי אפשר לך לדעת מה חש בעלך, כמו שאי אפשר לו לדעת את העובר עלייך ללא שתחליפו דברים ואף תקשיבו האחד לשני, תוך קבלת דברי האחר על חוויתו, כאמת לאמיתה. רק כך תוכלו להתמודד עם הקשיים. בזוגיות טובה מקשיבים למצוקות הצדדים ואף פועלים על-מנת לשפרם. בהצלחה, אוריה זמיר, יועץ נישואין ומשפחה רבני ואזרחי. מגשר משפחתי ובורר כהלכה.

להרשמה ופרטים נוספים

מרכז ינר

סניף ירושלים: בית הדפוס 30
טלפון: 02-6321600
סניף מרכז: ברוך הירש 14
טלפון: 03-7160130