בס"ד
שלום שוב למשיבים הישנים
ולגב' אסתר לוינגר
ולגב' גולשת נכבדה
אני לוקח ברצינות לתשומת ליבי את תגובותיכם, ואשתדל ליישם.
(אגב גם היועצת לוינגר לא התייחסה לכך שאני בהחלט חושב שאני עוזר די בבית. ואני מבטיח להשתדל יותר לומר כפרה ונשמה וכיוצא באלה דברים)
הרשו לי בהזדמנות זו קצת לצאת מפנימיות הקשר הזוגי, אל עטיפת הקשר, אל החיצוניות.
אני מעט מתלבט איך בכלל להציג את הדברים, קצת נבוך לפרוס את הלבטים. על כן אעשה זאת בקצרה.
כמו שמר ברונר חשף אני נשוי שבע שנים, וכשאני נזכר באשתי של לפני שבע שנים, עולה בי טעם של געגוע. איך לומר את זה, קווי המתאר שלה זה כבר לא מה שהיה, משהו פה התרחב, משהו שם תפח.
זה קצת מעצבן, זה קצת מתסכל, זה קצת מייאש.
אני מודה שמידי פעם אני מציק לה בעניין (תאמינו לי, לא בחדווה גדולה)
דווקא בנושא הזה פניתי לאיש מקצוע ושאלתי אותו האם אני רשאי לבקש/לדרוש ממנה להתכווץ. הוא השיב לי חד משמעית שכן, אבל, הוא הוסיף באותה נשימה, אתה תהיה חייב לעשות את כל מה שהיא מבקשת / דורשת ממך באותה מידה.
חזרתי באותו יום הביתה וניסיתי לציית לאשתי בלא להשמיע אף לא ציוצון של מחאה או רטינה. ולפתע התבאסתי מעצמי, מאיך שאני משקיע בשביל שאחר כך אוכל לבקש בשבילי. אני מקווה שאני מסביר את עצמי ברהיטות. אבל אני לא ממש רוצה שכך תתנהל המערכת הזוגית שלי: שאני אתן בשביל שאחר כך אני אוכל לקבל בתמורה. תסלחו לי אבל בי זה מעורר גועל וקבס.
גם התחושה שלי בשעה שאני מציק לה היא כל כך לא נוחה כי אני יודע עד כמה זה מסובך קשה ומתסכל התהליך של הצרת היקפים. הנה אני משפיל מבט מנסה לוודא שלא שכחתי איפשהו את כפות הרגלים, אולם שדה הראייה שלי נחצצת בעיגול כרסתני שצמח לו בעזות בטן, וכל נסיונותיי בעיניין עולים עד כה בתוהו.
יש לי את הרושם שאשתי השלימה עם ה"תוספות" שלה, נראה לי שהיא התייאשה, והרימה ידיים במאבק בקלוריות.
ואני שואל אם יש למישהו רעיון, תובנה, או עצה.
האם בכלל אני רשאי להעיר לה בנידון? האם הנדנודים שלי יעילים? אם כן, איך ראוי וכדאי לעשות זאת כדי להיות אפקטיבי?
אני מעוניין לשמוע מכל מי שיש לו שביב של רעיון מקורי וחדשני. אך בעיקר מעניין אותי לשמוע מהיועצות שבקרב הפורום הזה, חשוב לי לשמוע את דעתן.
תודה מקרב לב!
"בטן מלאה"
שלום לך רפאל
התלבטתי אם להצטרף שוב .כל מה שאמרו לפני עמיתי נכון ,ואני מקוה שלקחת לך משימות לביצוע.ובכל זאת ....אני מכירה נשים מלאות, שמנות, שופעות חיים ,שמחות, נותנות,ומקרינותביטחון,וטוב להן במקום שהן נמצאות.יש לידן איש מפרגן, מעריך, אוהב,וצועד לידן בגאוה.
אני מכירה נשים שנראות מיליון דולר .ונפשן כמהה לחיבה ,להערכה ,לכתף איתנה.יש לידן איש מרוכז בעצמו.לא מעריך.רואה רק את הפגמים,ועוקץ על צעד ושעל.
אני מכירה נשים שהיו רזות ונאות כשהתחתנו והתמלאו עם השנים.הן מתפקדות כרעיות,כאמהות חמות ואוהבות.אנשים מעריכים אותן.אבל פניהן נפולות, ואין להן שמחת חיים.לידן יש איש,שרוצה את העטיפה הישנה ,הוא רוצה אישה יפה וחטובה.קשה לו לקבל את הנשמה שאיתה התחתן בכיסוי אחר.הוא מרגיש מרומה במידה מסוימת.ההבטחה לא קוימה....
אני מכירה נשים ,שבעליהן יושבים להן על הוריד שירזו ,והן מתוסכלות.האמת היא שהן מאד היו רוצות לרזות .גם להן לא טוב עם עצמן.אבל לא בא להן להשקיע בשבילו(לבעל) למה שהיא תתאמץ.. גם ככה הוא לא מעריך אותה .
,"זה מה שחשוב לו?איפה אני ?
אני רק גוש בשר?שיקפוץ לי .דוקא לא אשים עליו .וחוץ מזה שיסתכל על עצמו.לו מותר ולי לא?!...."
ואני מכירה את כולן...
אסתר לוינגר